לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ז
עד היכן כבוד אב ואם וכו'. הקשה הרב בכ"מ דכיון דרבינו פסק משל אב היכי קאמר נטלו כיס זהובים שלו והשליכו לים הא למ"ד משל אב האי כיס זהובים הוי משל אב אבל אם היא משלו יכול למחות ודחק עצמו בתירוץ הקושיא ולי נראה לתרץ דרבינו אית ליה כדעת הרמ"ה שכתב הטור ביורה דעה סי' ר"מ דהא דבארנקי של בן מצי לאכלומיה דוקא מקמי דשדייה לים דאפשר דמימנע ולא שדי ליה אבל בתר דשדייה אסור לאכלומיה דמאי דהוה הוה והשתא כי שתיק הוי כבוד שאין בו חסרון כיס ומיחייב בגויה ע"כ, ומש"ה כתב רבינו אפי' נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו לים בפניו וכו' כלומר אחר שזרקו אין לומר לו כלום דאחר שזרקו אין להכלימו דאע"ג דקי"ל משל אב היינו דוקא שיוכל למחות בידו קודם שיזרקנו וכדברי הרמ"ה ועל דרך זה נפרש לשון הרי"ף ז"ל שכתב בעובדא דר' טרפון כלום זרק ארנקי שלך לים בפניך ולא הכלמתו וכתב שלך אע"ג דפסק משל אב ועם מה שכתבנו אתי שפיר משום דאיירי לאחר זריקה וכיון דכבר זרק אע"פ שיהיה ארנקי שלו אין להכלימו ומה שהקשה הרב"י שכתב כדי שיטול ארנקי שלו ויזרקנו לים וכו' אפשר לומר דשלו קאי אאב דהתם ודאי לא נוכל לתרץ דאיירי לאחר זריקה דבהדיא קאמר כדי שיטול ויזרקנו דמשמע דהוי קודם זריקה אלא נפרש דשלו קאי אאב שיטול כיס שלו האב וישליכו לים: