לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה ד
שהרי נשתנה דינו כו'. הרב כ"מ הקשה דאי הך טעמא קאי אדינא קמא ונתן טעם לפטור כשהרג את חבירו ניחא שנתן טעם מפני שנשתנה דינו אבל אם נתן טעם לחיוב דהיינו דינא שבא על אשת ישראל ונתגייר דחייב הטעם הוא בהפך הכוונה דאין הטעם לחיוב אלא מפני שלא נשתנה מיתתו. ואני אומר לתרץ הקושיא דכוונת רבינו לומר דחונקין אותו על אשת ישראל אע"ג דקודם שנתגייר היה בסייף מ"מ השתא חונקין אותו והוקשה לו מההיא דסרחה ואח"כ בגרה בפ' בן סורר (דף ע"א:) דאמר ר' יוחנן לתנא תידון בסקילה והוי במיתה קמייתא וה"נ אמאי לא הוי במיתה קמייתא דמהא בעו בגמ' לסיועיה לר' חנינא ודחו לסיעתא דהתם תידון בסקילה וכי היכי דלא ליקשי לר' חנינא צריכים אנו לתרץ דשאני הכא דנשתנה דינו מה שאין כן סרחה ואח"כ בגרה דהתם לא נשתנה דינה וכן כתבו שם התוס' וז"ל והא דאמר ר' יוחנן לתנא תידון בסקילה וכו' משום דהתם לא נשתנה דינה כי הכא וזו היא כוונת רבינו ובאו דבריו על נכון: