לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה א
ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום וכו'. קשה דהרי אמר בפרק ארבע מיתות דבן נח אין צריך התראה וכתבו רבינו לעיל בסוף פ"ט ובן נח נהרג בעד אחד בדיין אחד בלא התראה וא"כ אפי' בשוגג נמי חייב וכן כתב רש"י ז"ל בפ' אלו הן הגולין (דף ט') וז"ל לפיכך גר תושב או עכו"ם שהרגו נהרגין ואפילו בשוגג שאין בן נח צריך התראה כדאמרינן בסנהדרין ע"כ. וי"ל דסובר רבינו דנהי דהתראה לא בעי מ"מ צריך שנדע שעשה הדבר במזיד ובכוונה שמוכיח מתוך מעשיו כן אבל אם מעשיו מוכיחין דהוי שוגג פטור:
שאם הרגו גואל הדם וכו'. לא ידעתי מה הוקשה לרב כ"מ דרבינו כתב בפ"ה מהלכות רוצח דגר תושב שהרג ישראל בשגגה נהרג עליו וגר תושב שהרג גר תושב בשגגה גולה ועכו"ם שהרג את העכו"ם בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו שנאמר לבני ישראל והכא רבינו בעכו"ם שהרג עכו"ם איירי דבן נח שכתב רבינו בזה הפרק לא הוי שקבל שבע מצות דלא מיקרי גר תושב אא"כ קבל שבע מצות וכמ"ש רבינו בפי"ד מהלכות איסורי ביאה איזהו גר תושב זה הוא עכו"ם שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז עם שאר המצות וכו' אבל בן נח שלא קבל שבע מצות אע"פ שחייב בהן לא מקרי תושב אלא עכו"ם ובן נח שכתב רבינו כאן הוי שלא קבל שבע מצות והוי עכו"ם ודינו כמ"ש רבינו בהל' רוצח דעכו"ם שהרג עכו"ם בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו והכא בהרג עכו"ם איירי ומ"מ כתב רבינו שאם הרגו גואל הדם נהרג עליו:
אבל אם ידע וכו'. מה שפסק רבינו כרבא דאומר מותר קרוב למזיד מלבד הטעמים שכתב הרב כ"מ יש עוד סיוע ממה שאמרו בריש פרק אלו הן הגולין תנו רבנן בשגגה וכו' ואמרו שם שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד הוא משמע דהכי הלכתא: