לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק יג · הלכה ו
הנושא ונותן באמונה וכו'. אם לקח כלים רבים או בגדים לא יחשוב וכו' ויש לו להעלות על המקח וכו'. נראה שרבינו ז"ל מפרש כפי' ר"ח ז"ל כמ"ש ה"ה ז"ל ופירוש כ"ז הוזכר בתוס' בפ' הזהב ולשון הברייתא שם כך הוא הנושא ונותן באמונה וכו' שכר עצמו אינו נוטל שכבר נתן לו שכרו משלם ופריך שכרו משלם מהיכא קא יהיב ליה ופריק אמר רב פפא בצדרויי דיהבי ארבעה למאה ע"כ. ופירשו התוס' ז"ל לדעת ר"ח פירוש מ"ש שכבר נתן לו שכרו וז"ל פירוש המוכר הראשון שקנאם ממנו ע"כ. כלומר שהמוכר הראשון נתן ללוקח זה שהוא המוכר השני מה שהיה צריך ליתן למי שהיה מטלטל במכירתו שהוא ארבעה למאה בצדרויי לפי תירוץ הגמ' ומפני שכבר נתן לו המוכר הראשון לא יקח שכרו כפועל בטל מזה הלוקח השני ודי לו במה שמרויח עמו במה שנותן לו ריוח משמע מכאן שאם הראשון לא היה נותן לו כלל היה נוטל שכר עצמו כפועל בטל מלבד הריוח שהתנה עמו. וא"כ קשה בדעת רבינו ז"ל אחר שהוא מפרש כפירוש ר"ח איך לא הזכיר מכל זה כלל. אלא שאפשר לומר שרבינו ז"ל מפרש מאי דאמר בגמ' שכרו משלם מהיכא קא יהיב ליה שלא כפירוש ר"ח ז"ל וה"פ לדעתו שאיך קאמר שכבר נתן דמשמע שנתן כבר ולכך פריך מי נתן לו ותירץ בצדרויי כלומר הלוקחים שהם מקצצים דמים עם המוכר ואומרים לו לך ולקח ואנחנו נקח ממך וניתן לך שכר ארבעה למאה וכבר שכרו קצוב עמהם וז"ש שכר עצמו אינו נוטל מפני שזה כפועל בטל: