לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה טז
חייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו' אע"פ שקנו מידו וכו'. קשה על זה דבפרק כ"ג מהל' אישות כתב רבינו ז"ל הנושא את האשה ופסק עמה וכו' אבל שלא בשעת קידושין עד שיקנו מידו וכו'. משמע דבקנין סגי אפילו שלא בשעת קידושין וכבר עמד על זה מהר"י קארו ז"ל בס' אבן העזר סימן קי"ד ע"ש. ובהשגות כתוב כאן בסוף דבריו וכשתעיין יפה הכל דרך אחד ע"כ. ביאור דבריו כשתעיין יפה כלומר אפי' לפי סברתו דבעינן דבר קצוב תמצא דהפוסק לזון ה' שנים נקרא דבר קצוב כמו אם היה פוסק לתת לה מנה וכחלוקות הקודמות דאיירי בדבר קצוב האומר לעדים וכו' שאני חייב לפלוני מנה וכו'. וכוונתו היא החלוקה הזאת היא כראשונות וכן הוא דעת שאר המפרשים ג"כ כמבואר בספר החשן סי' ס'. או אפשר דה"ק כשתעיין יפה תמצא דהוי כ"כ קנין שלא בשעת נישואין כמו אמירה בשעת נישואין וכי היכי דאמירה בשעת נישואין סגי קנין שלא בשעת נמי סגי והכי דייק לישנא דגמרא דאמר הן הן הדברים הנקנין באמירה משמע דלא רצה הגמרא לעשותו אלא שידמה לקנין וזהו שכתב הנקנים באמירה יצא לנו מכאן דבקנין כ"ש דמהני ואע"ג דמדיוק לא תידוק אלא בשעת נישואין מהני קניין מכל מקום ה"ה שלא בשעת נישואין: