לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה טו
המחייב עצמו בממון לאחר וכו'. ריש פרק הנושא (דף ק"א) מחלוקת ר' יוחנן ור"ל בהאומר חייב אני לך מנה בשטר דר' יוחנן סבר חייב ור"ל סבר פטור. ופירש רבינו ז"ל שהזכיר לו מלת שטר וכן נראה לשון אמר ומינה דאם כתב לו בשטר הריני חייב לך מנה דקנה ואמרו שם על זה כתנאי ערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי' תחת העדים כתב פלוני ערב גובה מנכסים בני חורין זו היא סברת ר' ישמעאל ובן ננס סבר אינו גובה לא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים ואמרו שם לימא דר"י דאמר כר' ישמעאל דאמר גובה מנכסים בני חורין ואיהו נמי סבר דכשכתב לו בשטר חייב אני לך מנה דאהני ור"ל דאמר דפטור אתי כבן ננס דאמר אינו גובה לא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים ותירצו אליבא דבן ננס דאמר בערב דפטור כ"ש כאן דהשתא ערב בשעבודא דאורייתא פטור הכא לא כ"ש וא"כ ודאי דאתי דלא כר"י אבל אי אתי ר"י הוא כר' ישמעאל דאמר חייב ור"ל אמר אפילו כר' ישמעאל לא אתיא דע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דשייך ביה שעבודא דאורייתא אבל הכא לא, זו היא סוגית הגמרא. וא"כ יצא לנו מכאן דמאחר דפסקינן דכשכותב בשטר חייב אני לך מנה דהוא חייב כר"י כ"ש בערב שכותב אחר חיתום שטרות ואני ערב דהוא חייב דהוא שעבודא דאורייתא וזו היא סברת הראב"ד ז"ל הביאה הטור בספר ח"מ סימן קכ"ט בריש הל' ערב וז"ל הערב היוצא אחר חיתום שטרות פירוש לאחר שחתמו העדים בשטר כו' כתב הראב"ד ז"ל שהוא משתעבד בלא תנאי לגבות מבני חורין דהוה ליה כמו חייב אני לך מנה בשטר שהוא משתעבד לו ע"כ. אבל רבינו ז"ל נראה דס"ל דערב היוצא לאחר חיתום שטרות לא קני כמו שביאר דעתו ה"ה ז"ל בריש פכ"ו מהל' מלוה ולוה שכתב שם מתוך לשון זה נראה שדעת רבינו הוא הערב היוצא לאחר חיתום שטרות בעי קנין כו'. ובאמת שזה דבר תימה דכיון דכאן פסק כר"י דכשכתב לו חייב אני לך מנה בשטר דחייב כ"ש בערב היוצא לאחר חיתום שטרות דהוא חייב דהוא שעבודא דאורייתא דק"ו הוא כמו שאמרנו בגמרא. ועוד יש לתמוה בלשון רבינו ז"ל שכתב כאן שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב ושעבוד ערב כבר הוכחנו דלא מהני בלא קנין וחלוק מזה. ועוד יש לתמוה בדעתו ז"ל דאמאי לא מהני באתם עדי בלא קנין כי היכי דמהני הכא בחיוב אתם עדי ואדרבה כ"ש הוא בערב דהוא שעבודא דאורייתא. מיהו זה ראיתי שהוקשה בעיני הר"ן ז"ל לדעת רבינו ז"ל בר"פ הנושא וכתב וז"ל ובערב היינו טעמא דלא מהני ביה אתם עדי לפי שהוא דומה לאסמכתא זה נ"ל ע"כ. ובתירוץ זה נוכל לתרץ ג"כ שאר הקושיות ונאמר דכיון דערב דמי לאסמכתא דהוא אומר אם לא יפרע לך אני אפרעך דהרי הוא כמי שהבטיח לו על פרעון חבירו ולא דמי לחיוב שחייב עצמו בשטר דלא שייך כאן אסמכתא מפני כן מעלינן ליה דרגא אחרינא בערב ולומר דבקנין מהני אע"ג דבקנין יש אסמכתא לדעת רבינו ז"ל מ"מ אין ערב אסמכתא גמורה אלא דמי לאסמכתא ומפני כך בקנין סגי וזהו שדמה רבינו ז"ל הך דחייב עצמו בשטר בלא קנין לשעבוד הערב בקנין וכמ"ש שישתעבד הערב ומ"מ כל זה אינו מספיק דודאי האמת הוא דלפי דמיון הגמרא שדימה הך דהכא לערב דבערב אין קנין דאי הוה קנין אין דמיון ערב לחייב אני לך מנה בשטר עולה יפה דאפשר דאפילו ר"ל דאמר פטור התם מודה דחייב משום דאיכא קנין וצ"ע. אחר כן ראיתי שהקשה הרמב"ן ז"ל קושיא זו בסוף בתרא בחידושיו ע"ש: