לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ז
האומר לחבירו כשאמכור שדה זו וכו'. בפרק השוכר את הפועל (דף ע"ב) אמרינן ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזבינא לה להך ארעא מזבינא לך במאה זוזי אזל זבנה לאיניש אחרינא וכו' מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוה והלכתא כוותיה א"ל כדשיימי בתלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בארבעה עד דאמרי בארבעה וכ"ש היכא דאמר ליה כדאמרי בארבעה וכו' ע"כ. ונראה מדברי רבינו ז"ל שהוא מפרש דמאי דאיכא בין שיימי בתלתא לאמרי בתלתא הוא מפני דבשיימי בתלתא הוזכר ב"ד אבל בדאמרי לא הוזכר ב"ד. ונראה שגירסתו היא בדשיימי בי תלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי בתלתא וכו' כדשיימי בי ארבעה עד דאמרי בארבעה וכ"ש היכא דאמר ליה כדאמרי בארבעה וכן הוזכר הגירסא בדברי הרב המגיד ז"ל ולשון בי לדעתו היא ב"ד וזהו אומרו בי תלתא אבל כשאנו אומרים בשלשה ר"ל דלא קפיד אבי דינא וכן בארבעה נמי הכי מ"ש בגמ' כ"ש היכא דאמר ליה בארבעה הוא מפני דכדשיימי אמרינן בי ארבעה שכל ב"ד מלשון בי ואעפ"כ אנו צריכים לארבעה כמבואר בדברי ה"ה ז"ל וכ"ש כשלא אמר בי אלא בארבעה דלא הוזכר ב"ד דבעינן ארבעה. זה נראה דעתו ז"ל אע"פ שגירסתנו בגמ' אינו כך. עוד נראה מדברי רבינו ז"ל שאע"פ שאמר לו כדשיימי בתלתא או בארבעה ושמו אותו כולם מ"מ אין מוכרה לאחרים בכך דמצי אמר איני רוצה למוכרה ומה שא"ל כשאמכרנה רצה לומר כשהיה מוכר מדעתו כדאמרינן לעיל ומצי למוכרה לאחר ביותר מפני שיש לומר זוזי אנסוה כדאמרינן לעיל אבל כשרוצה למוכרה ומכרה באותו הסך עצמו אז ודאי ראשון קדים וזה שכתב ויסכימו וימכור לאחר כמו שיסכימו ודברי טעם הם: