לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ה
לקח שוה מאה במאתים וכו'. בפרק השוכר את האומנין (דף ע"ח) אמרינן פשיטא בעי לזבוני במאה ולא אשכח וזבין במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני אלא אי בעי לזבוני במאה ולא אשכח ואי טרח הוה משכח ולא טרח וזבין במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי מאי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי או לא תיקו, זו היא גירסת רש"י ז"ל ופירושו הוזכר בדברי ה"ה ז"ל. אבל גירסת רבינו ז"ל היא זבין שוה מאה במאתים כמוכר שדהו מפני רעתה או לא תיקו ולגירסתו אין שום חלוק מפשיטת הגמ' ועל פי גירסתו פוסק מה שפסק. ויש בדברי ה"ה בזה ערבוב דברים והוא ט"ס שנראה שמערבב גירסתו עם גירסתנו ובחלוקה דזבין שוה מאה במאתים גריס לא קני ורבינו פסק שהוא ספק וחלוקת הבעיא לא הוזכרה בדבריו ועוד שהביא פירוש רש"י ז"ל לפרש הגירסא והוא רחוק מפירוש רש"י ז"ל ומבואר הוא שיש בדברי ה"ה ז"ל כאן טעות סופרו כוונתו היא כמו שכתבתי. וכן מצאתי אחרי כן בספר מוגה שכתוב שם וז"ל והוא גורס זבין שוה מאה במאתים וקא אזיל ונפיק אזוזי מאי כמוכר שדהו וכו' תיקו. אבל גירסת ספרינו כך פשיטא בעי לזבוני במאה וכו' ועל זה הביא פירש"י ומבואר הכוונה כמו שכתבתי והוא פשוט: