לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה יד
או שישתתפו שניהם באומנות וכו'. דעת הראב"ד ז"ל כפי מה שהבין ה"ה דאם השתתפו שהטילו שניהם ממון בשתוף לכיס אחד וקנו מידם שזה קנין גמור אבל בפרק ד' מהל' שותפין לא כתב אלא הגבהה ולא קנין סודר. וקשה על הראב"ד ז"ל דהא אין מטבע נעשה חליפין וכמו שהקשה מהררי"ק ז"ל סימן ר"ג וי"ל דהקנין חייל על השיתוף וזהו שכתב שתוף עצמו נקנה בקנין וכי תימא הוי דבר שאין בו ממש כיון דהטילו מעות לכיס כדבר שיש בו ממש הוי זה נראה ליישב דברי ה"ה ז"ל. אבל באמת נראה דכוונת הראב"ד ז"ל לומר דהשיתוף עצמו נקנה בקנין וכמו שהשיג בריש פרק ד' מהל' שלוחין כמ"ש שם רבינו ז"ל השותפין שנשתתפו וכו' וכתב הוא ז"ל ורבותי הורו וכו' אלא שלפ"ז צריך להגיה כאן ולומר דהשתוף עצמו נקנה בקנין כמ"ש שם:
לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע. היינו דוקא כגון דקל לפירותיו דודאי אם אמר פירות דקל לא הוי הקנאה כלל דהוי דבר שלא בא לעולם. אי נמי אפילו אמר פירות דקל זה אינו קנין משום דהוי דשלב"ל מ"מ אי לא הוה דשלב"ל הוה חייל ולא אתי ריעותיה משום דאין בו ממש ולזה הביאו רבינו ז"ל בדרך משל לומר דכי הא איקרי דבר שאין בו ממש אע"פ שאין הקנין חל לא הוי אלא מטעמא דהוי דבר שלא בא לעולם ולא מטעם שאין בו ממש: