לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ז
היו הפירות בסימטא וכו'. דעת רבינו ז"ל שאפי' שמכר המוכר בכלי של עצמו ברשות הלוקח בסימטא או בחצר של שניהם קנה לוקח ודעת שאר המפרשים ז"ל שהביא ה"ה ז"ל דעתם לומר שהמוכר ימדוד בכליו של לוקח ודעת ההלכות כפי מה שביאר ה"ה ז"ל במ"ש אלא דטרם מדידה קאמר נראה דהוא דעת שלישי דמדד בכליו של מוכר ועירה לתוך כליו של לוקח וזהו שכתב ה"ה ז"ל אבל בשעת מדידה לכליו של לוקח הוא מודד ומ"מ השיטה האחרת שהיא שיטת המפרשים היא עיקרית וכבר אפשר לומר דדעת ההלכות לפי מ"ש ה"ה ז"ל דטרם מדידה קאמר הוא כדעת שאר המפרשים דבעינן שימדוד בכליו של לוקח לתוך כליו של לוקח ומ"ש טרם מדידה ר"ל קודם שימדוד אלא שהובא מבית המוכר הוא בכלי המוכר דאי לאו הכי בדלא מדד קני דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה אבל לעולם דהמדידה היה בכליו של לוקח וכן העירוי ג"כ ומפני שלא נתבאר בדברי ההלכות זה בפירוש כתב והשיטה האחרת עיקרית אבל באמת הפירוש הראשון נראה מלשון ה"ה ז"ל דהכי דייק דאומר לכליו של לוקח ואם כפירוש בתרא הוה ליה למימר בכליו של לוקח. כתב ה"ה ז"ל דדברי ההלכות נוטים לדברי רבינו ז"ל וקשה דהיכי מצינן למימר דמאי דקאמר בהלכות והוא דאיתנהו בכליו של מוכר ר"ל דמודד לתוך כליו של מוכר, חדא דהם כתבו דאי ברה"ר הא קי"ל דאין כליו של לוקח קונה לו ברה"ר ומאן דכר שמיה כאן כליו של לוקח הא לתוך כליו של מוכר הוא מודד. מיהו לזה י"ל דמק"ו קא מייתי דאפילו כליו של לוקח אינו קונה לו ברה"ר כ"ש כליו של מוכר ותו קשיא מאי דקאמר ואי ברשות מוכר הא קי"ל דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח דמאי קושיא הא לדידיה נמי תקשי דכיון דהוי כליו של מוכר הוי כמו זיל קני כדתירץ הרב מוהרי"ק ז"ל ה"נ נימא דהוי רשות מוכר וכליו של לוקח קניא ליה משום דהמדידה הוי כמו זיל קני דהא עדיף טפי זיל קני להשאיל לו רשותו מזיל קני גבי כלי דבהא איכא פלוגתא בח"מ ובזיל קני גבי רשות הוא פשוט בגמ'. וי"ל דהמדידה שהוא בתוך הכלי של מוכר הוי ודאי כאילו משאיל לו הכלי כיון דהוא מענין המדידה אבל הרשות צריך שיאמר לו זיל קני בפירוש ואפילו שימדוד לו בתוך כליו לא מהני המדידה לומר דהוי כמו משאיל לו הרשות דאין זה מענין המדידה ודוק:
ואם אמר לו כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה וכו' כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה. לשון זה של ויערה אותה אם הוא מדוייק קשה דבלא עירוי נמי אלא במלוי המדה לבד הרי הוא של לוקח כמו שכתב הרב ז"ל לקמיה היתה המדה של אחד מהם וכו' כיון שהגיע לרושם מן הרשמים קנה משמע בלא עירוי ולדעתו ז"ל אין הפרש בין אם המדה של מוכר או אם היא של לוקח דבכל גוונא משנתמלאה המדה היא של לוקח כמו שמבואר למטה בדברי ה"ה ז"ל וזהו שלא כדעת הר"א ז"ל ושלא כדברי הטור ז"ל שכתב בספר ח"מ סימן ר' שאם המדה היא של מוכר עד שיערה אותה היא ברשותו. ואם לשון זה אינו מדוייק מ"מ קשה דבפרק המוכר את הספינה (דף פ"ו) פרכינן על הך מתני' דאמרה אם עד שלא נתמלאה המדה למוכר וכו' הא מדה דמאן וכו' ואלא מדה דמוכר משנתמלאה מדה ללוקח מדה דמוכר היא ואם כדברי רבינו ז"ל דבמלוי המדה של מוכר בלא עירוי כלל קנה לוקח דהרי אמרת דהך ויערה אינו מדוייק מאי פריך התם שמשנתמלאה מדה ללוקח הא דין הוא דליהוי הכי דכן הוא לפי האמת דבסימטא או בחצר של שניהם במילוי המדה של מוכר סגי ובסימטא ובחצר של שניהם איירי מתני' כמבואר שם אבל אי אמרת דהעירוי מדוייק הא ניחא דבמילוי לבד לא סגי ואפשר דהעירוי אינו מדוייק ומ"מ דעת רבינו ז"ל הוא דכשמדד המוכר עצמו אפי' בכליו של מוכר קנה לוקח בלא עירוי דהמדידה הוי כמו שאומר לך קנה דאפילו בכליו של לוקח ברשות מוכר כשאמר לך קנה קנה וכמו שתירץ מהררי"ק ז"ל דעת רבינו ז"ל אבל כשמדד אחר לא קנה ומתני' דעד שלא נתמלאה המדה איירי בכולל בין שמדד המוכר בין שמדד אחר ומפני כן קא מתמה בגמ' דבמדידת אחר לא קנה במילוי המדה של מוכר. וגם אפשר לומר דהעירוי מדוייק מ"מ כאן שהעירוי לסוף הוא בכליו של מוכר צריך עירוי כיון דלבסוף אתי דבר גריעותה צריך שיהיה שום עדיפות בתחילה שהוא עירוי אבל לקמן גבי היתה המדה וכו' כיון דבהעירו בכליו של לוקח אין סופו לבא לידי גריעות לבסוף לומר דצריך עדיפות בתחילה. א"נ עדיף שנתמלאה מעירוי וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל ודוק:
ואילו לא היו הפירות בכליו של מוכר וכו'. כתב כן רבינו ז"ל לומר דאם לא היו בכליו של מוכר אע"פ שאמר כור בשלשים סלע לא אמרינן דקפיד ורשות קנה בלא מדידה וכדברי ההלכות וכן נראה לומר בדעתו ז"ל דכשמשך אפי' שאמר כור בשלשים אין מדידה מעכבת וזהו שאמרו במשנה משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואוקמה ה"ה ז"ל לדעת רבינו ז"ל דאמר לו כור בשלשים ולא נגמרה מלאכת המדידה ואפ"ה כשמשך ולא מדד קנה דכיון דמשך אין המדידה מעכבת כן נראה דעתו ז"ל. ובאמת שיש תימה בדבריו דא"כ איך הצריך רבינו ז"ל למטה בפירקן הלוקח והכניסם לתוך ביתו אחר פסק הדמים מדידת המוכר שכתב אם פסק הדמים ואח"כ מדד המוכר דבפסק הדמים לבד סגי דהתם איירי במתכלי דתומי בלא הפסק כליו של מוכר כמ"ש שם ה"ה ז"ל וכיון דאינם בכליו של מוכר הרי כתב כאן שכיון שהם ברשות הלוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד וא"כ לא היה לו להצריך שם מדידה אלא פסק לבד וכדברי היש מפרשים שכתב שם ה"ה ז"ל. אשר ע"כ היה נראה לומר דמ"ש כאן רבינו ז"ל ואילו לא היו הפירות בכליו של מוכר לא קאי אלא אחלוקה דכור בשלשים סאה בסלע אבל אחלוקה קמא דכור בשלשים סלע לא קאי דודאי התם המדידה מעכבת ואם לא מדד לא קנה דאכור קפיד אע"פ שאינם בכליו של מוכר ומפני כן הצריך רבינו ז"ל למטה מדידה משום דאיירי אפילו שאמר לו כור בשלשים ומ"מ כשמשך אפי' שאמר לו כור בשלשים צ"ל דאפילו לא מדד קנה לדעת רבינו כפי מה שביאר ה"ה ז"ל לדעתו מתני' דמדד ולא משך דאיירי דאמר לו כור בשלשים ולא נגמרה מלאכת המדידה וברישא אמרו משך ולא מדד קנה ומוכרח הוא כמו שביארנו: