לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ה
טעון של פירות שהיה מונח וכו'. כתב ה"ה משך חמריו ופועליו וכו' ואע"ג דפסק עד שלא מדד וכו' ואוקמוה במתכלי דתומי וכו' דין זה שכתב רבינו ז"ל הוא משנה שם משך ולא מדד קנה ולא היה לו להרב המגיד ז"ל להאריך ולכתוב כל זה אלא דנראה כוונתו שהוא מבין בדברי רבינו ז"ל שאין המשיכה מועלת בכליו של מוכר ויצא לו כן משום דכתב טעון של פירות משמע ליה שאינם בכלי אלא הוו מתכלי דתומי ולכך כתב שיצא לרבינו שאין המשיכה מועלת בכליו של מוכר דמשמע ליה דפירקן והכניסן לתוך ביתו מטעם משיכה הוא כדפירש רשב"ם ז"ל שם בשם י"מ וכשפשטו בגמ' בכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה הוא משום דמשמע ליה לגמ' דקנין משיכה וקנין רשות הם שוים וכי היכי דרשות לא מהני בכליו של מוכר ה"נ משיכה בכליו של מוכר לא מהני ולהכי פשטוה בגמ' כיון דפירקן דהוי מטעם משיכה קני לוקח בכליו של מוכר ש"מ דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה ועל הא אוקמוה בגמ' במתכלא דתומי משמע דמשיכה בכליו של מוכר לא מהני ולכך כתב טעון וכו'. זה נראה ממ"ש כאן ה"ה ז"ל אלא שקשה לזה דבפ' זה גבי המושך חמריו ופועליו פירש ה"ה ז"ל הך ברייתא דפירקן לדעת רבינו ז"ל מטעם רשות הוא ולא מטעם משיכה. לכך נראה לומר דה"ה ז"ל סובר ודאי שרבינו מפרש דטעמא דפירקן הוא משום רשות והוי בין לוקח בין מוכר ומ"מ נראה לו לה"ה ז"ל דמשיכה בכליו של מוכר לא מהני מדלא תירצו בגמ' בכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה והכא מטעם משיכה הוא דפירקן קתני נראה ודאי דאית ליה לגמ' דמשיכה לא מהניא בכליו של מוכר כמו רשות דשוים הם: