אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי אברהם די בוטון

פרק א · הלכה ח

הלכה ו

אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר וכו'. וכל האוכל אחר זמן זה לוקה מן התורה. כתב הרב המגיד ורבא גופיה כו'. וא״ת מה ראיה היא זו הא לעולם דהלכתא כר״ש ומאי דמפקיה מהתם דלא תשחט וכו' לא הוי אלא עשה או איסורא אבל לאו לא הוי דהא לא אמר קרא אלא לא תשחט הפסח בעוד החמץ קיים אבל לא הזהיר על החמץ שלא יאכלוהו וזה ברור וכמו שכתב לקמן בשם הראב״ד ז״ל. ונראה לומר דה״ה לא סבר כר״ש דאית ליה כך אלא דבין לפני זמנו בין לאחר זמנו אית ליה לר״ש דמותר והראיה ששם אמר בפ' כל שעה (פסחים דף ל') בדברי רבא חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר ואי איתא דמאי דקאמר רבא שלא בזמנו וכו' איירי בין לפני בין לאחר הא מותר קאמר דמשמע היתר לגמרי אפילו מדרבנן דהא הקשו בגמרא עליו והא אמר רבא [ר״ש] קנסא קניס וכו' משמע דהיתר לגמרי קאמר וא״כ כיון דהך היתר משמע לגמרי אפילו איסורא ליכא כלל אלא ודאי שמה שאמר שלא בזמנו מותר לא הוי אלא לאחר זמנו אבל לפני זמנו לא, וזה היה מה שרצה להכריח הרב המגיד ז״ל:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה