אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה יב

הלכה יא

מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'. כתב הטור ז"ל בסימן תכ"ד אם בעלים בני כפיה שיכולין לכפותו ולשחרר חבלתו לעצמו. וקשה דכיון דהוא מעוכב גט שחרור הוי בעיא דלא איפשיטא אי הוי לרב או לא דהא בגמרא מדמי ההיא דמפיל שן עבדו וכו' דמינה משמע כדכתב ה"ה ז"ל דאי אין לו קנס אין לו נזק וכיון דלגבי קנס סלקא בתיקו הוא הדין גבי נזק וכן הוא דעת הראב"ד בהשגות וכתב שכותבין הרשאה זה לזה וגובין ודברי הטור והרא"ש ז"ל תמוהים ולא עוד אלא שכתב הטור ז"ל שדעת הר"א ז"ל כדעת הרא"ש ואינו כן אלא דעתו בהשגות כדכתיבנא:

או שנגחו שור וכו'. קשה טובא דבפרק השולח אמרו דהאי מימרא ליתא לרבא דאמר דהיכא דהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור דאין לו אלא דמי שבתו משום דהאי נגחו שור ע"כ איירי דלא כליא קרנא והיינו בגוונא דכתיבנא וכיון דלא משכחת לה אלא בכה"ג הא לרבא אינו משלם נזק בכה"ג אלא בושת ושבת בשור ליכא א"כ לא משכחת האי דינא דנגחו שור גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין שיהא ביום שלו לעצמו וביום של רבו לרבו וכיון דרבינו ז"ל פסק בריש פ"ב מהלכות אלו כרבא גבי הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור שכתב שם ריש פ"ב ואין שם נזק והיינו כרבא וכדכתב ה"ה איך פסק כאן האי דינא דנגחו שור. ונראה לתרץ ולומר עם קושיא אחרת שנעורר בדבריו דכיון דאית ליה דאיכא נזק בלא פחיתת כסף כמה שכתב בפ"ב וכ"כ לקמן וכן נזק שאינו פוחתה מכספה הרי הוא שלו א"כ אמאי לא מוקי הא דנגחו שור בנזק כי האי דאין לו פחיתת כסף ולא כליא קרנא וכגון שחסר שערה משער בשרו ובכה"ג חייב השור דנזק הוא וכיון דאין בו פחת כסף לא הוי כליא קרנא ושפיר הוי יום של עבד לעבד ויום של רבו לרבו. לכך נראה לתרץ עם קושיא זו קושיא קמייתא דודאי מצי לאוקומי בכה"ג האי מילתא דנגחו שור ומ"ש בפ' השולח והיכי דמי לא כליא קרנא כגון שהכהו על ידו כו' הוא מבעל המימרא הראשונה שאמר נגחו שור אם ביום של רבו כו' איהו גופיה קאמר דגוונא הוי כגון שהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור וה"ה דהוה מצי למימר דאיירי בגוונא דכתיבנא לעיל כגון שקרע את העור אלא קאמר הכי דמשמע ליה דכלהו שוים וחדא מינייהו נקט ולהכי פריך גמרא דהא דנקט הניחא לאביי אלא לרבא לא משכחת להך גוונא ותירץ דהך גוונא משכחת לה בהכהו אדם אי נמי לרבא לא ס"ל הך גוונא דמימרא אבל דינא דנגחו שור שפיר אית ליה לרבא דמשכחת לה כגוונא דכתיבנא שחסר מעור כשערה ולהכי רבינו פסק ההיא דנגחו שור והוי בגוונא דאית ביה נזק דלא כליא קרנא. זה נ"ל להליץ בעד רבינו ומ"מ סתם הדברים יותר מדאי ועדיין צ"ע ומהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בפסקיו עמד על לשון זה יע"ש:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה