לחם משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ב
וכיצד משערין דמי הולדות וכו'. נ"ל טעם לרבינו ז"ל דמאי דפסיק כרבה משום דלרב חסדא קשה ההיא סוגיא דפרק שור שנגח ד' וה' שהקשו שם גרושה נמי תפלוג בדמי ולדות כלומר דכיון דהיא גרושה היה ראוי שיהיו דמי ולדות ג"כ שלה והקשו שם התוס' דאטו ולדות צררי נינהו דזכי בהו דהכי פריך לקמן דבעל גופיה לא הוה זכי בהו וכו' והיינו סברא דר"ח וכיון דבגמ' פריך סתמא תפלוג נמי משמע דסוגיא דעלמא אזלא כרבה דלית ליה ההיא סברא דר"ח ומ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל לתת טעם טעם למה פסק רבינו כרבה משום דברייתא דאין הבעל משמע דלא כוותיה נראה שכוונתו משום דברייתא איירי אפי' בחבל אחר מיתת הבעל וכיון שכן לר"ח כשחבל אחר מיתת הבעל אינו משלם החובל כלומר ואע"ג דלרבה נמי איירי כשחבל אחר מיתת הבעל הויא ברייתא תיובתיה מ"מ הא קאמר תני זכתה ובהכי ניחא אבל לר"ח אין החובל משלם כלל בדליתיה לבעל וזו היא כוונתו של הכ"מ ז"ל לדעת דברי ר"ח דודאי אי מוקמינן ברייתא בשחבל בחיי הבעל שפיר קאמר דיתן ליורשיו דכיון שנתחייב הבעל איכא למימר דמוריש הבעל ליורשיו מ"מ אצלי קשה דהיכי אמר ליה דרב חסדא ליתיה לבעל קאמר דאע"ג דאיכא יורשים כיון דליכא בעל אין החובל חייב א"כ היכי אמרינן שם בגמ' גבי ברייתא בת ישראל שנשאת לגר לרב חסדא מי לימא תנאי היא ואיך אפשר לומר כן אמאי תני נשאת לגר אפי' נשאת לישראל איכא פלוגתא דמאן דאית ליה דר"ח פטור כיון דחייב אחר מיתת הבעל ומאן דלית ליה דר"ח מחייב בשלמא אי אמרת דכיון דאיכא יורשים אע"ג דחבל לאחר מיתת הבעל חייב ניחא דנקט נשאת לגר משום דאם נשאת לישראל אין לך אדם בישראל שאין לו גואל וכיון שיש לו יורשים ליכא מאן דפטר: