לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה יג
ואם הביא יוצא בו ידי חובת שמחה וכו'. קושית הר"י קורקוס ז"ל היא קושיא עצומה דכיון דאין תודה נאכלת אלא ליום ולילה אחד וכדכתב רבינו ז"ל פ' עשירי מהל' מעשה הקרבנות א"כ היאך יוצא ידי שלמי שמחה הא איפסילא בלינה ולומר שיצא בלילה הראשון מידי שמחה זה אי אפשר דבהדיא אמרו שם בברייתא להוציא לילי יו"ט ראשון מן השמחה, והר"י קורקוס ז"ל שדחה תירוץ זה מטעם אחר לא ידענא אמאי לא דחאו מהך ברייתא פשוטה כדכתיבנא. לכן נ"ל לתרץ על צד הדוחק בעד רבינו ז"ל דשם בגמרא הקשה רב יוסף לעולא דאמר בעינן זביחה בשעת שמחה מברייתא דחגיגת י"ד יוצא בה משום שמחה ותירץ רב אידי שעיכב ושחטה ואמר שם רב אשי הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי הא מתניתא מאן קתני לה בן תימא בן תימא הא פסלה לה בלינה ש"מ והוקשה לרבינו ז"ל רב יוסף היכי הוה סליק אדעתיה ששחטה בי"ד הא איפסילא לה בלינה וכמו שהקשה רב אשי אלא ודאי שהיה סבור דכיון דהוא מלינו כדי לצאת בו ידי שמחה הא לא חשיב לינה לאסור דלא אסרה תורה לינה אלא לינה שלא לצורך מצוה אבל לצורך מצוה אחרת לאו לינה היא זה טעמו של רב יוסף וכיון דאנן קי"ל דלא בעינן זביחה בשעת שמחה כדסבר רב יוסף נקטינן ברייתא כפשטה וכמו שפירשה רב יוסף ולא פסלינן לינה שהיא לצורך מצוה ולכך פסק רבינו ז"ל גבי תודה דאינה נאכלת אלא ליום ולילה דאף על גב דהלינה לצורך שלמי שמחה אין בכך כלום. זה נ"ל להליץ בעד רבינו ז"ל דמה שדחק עצמו הר"י קורקוס ז"ל דהאי ואם הביא לא קאי אשחטה בי"ד דוחק: