לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה י
שאינם בשר המשמח וכו'. פסק כרב אשי דאמר טעמא הכי בפ"ק דחגיגה (דף ח') ולא כברייתא דאמרה טעמא אחרינא משום דרב אשי בתרא הוי ולדברי רב אשי קרא דושמחת בחגך אתא לאין נושאין נשים במועד וכן פסק רבינו ז"ל בדיני חול המועד בהלכות יו"ט אע"פ שבהלכות אישות לא כתב כן ושם ביארתי:
שחגיגת י"ד רשות וכו'. וא"ת א"כ לאו דאורייתא דהתוס' ז"ל פירשו בפ' אלו דברים (דף ע"א) גבי הא דאמר רב אשי ש"מ חגיגת י"ד לאו חובה דסובר דהוי דרבנן ותנא דמפיק לה מקרא דלא ילין מן הבשר איסור לינה בחגיגה פליג עליה וא"כ כיון דרבינו ז"ל פסק רשות למה בסוף הלכות קרבן פסח כתב קרא דלא ילין כו'. וי"ל דרבינו ז"ל פליג אתוס' ז"ל וסובר דאע"ג דהוא מן התורה התורה לא אמרה אלא רשות אם ירצה להביא ואם יביאה לא ילין אותה וא"כ לפי זה אפילו לבן תימא דאית ליה מקרא דהוי כפסח דרחמנא אקשיה יכולין אנו לומר דהוי רשות ורחמנא לא קאמר אלא אם עשאה שיהא כפסח אבל לא שיהא חובה כפסח ודלא כהר"א ז"ל בהשגות וכן כתב הרב בעל כ"מ ז"ל אלא טעמו של הר"א ז"ל משום דאמרינן בפ' אלו דברים דלבן תימא אקשיה רחמנא לפסח לכל מילי וא"כ הוא הדין להיות חובה כפסח, ומ"מ לשון לפיכך שכתב רבינו ז"ל קשה וצ"ע. ומ"ש הר"א ז"ל בהשגות דאם שחטה בי"ד והתנה עליה לצאת לרבנן שפיר דמי וכו' התוס' ז"ל פליגי עליה שכתבו בפרק אלו דברים על מימרא דר"א דשלמים ששחטן מערב יו"ט אינו יוצא לא משום שמחה ולא משום חגיגה וכו' משום דחגיגה הוי דבר שבחובה ואין דבר שבחובה באה אלא מן החולין דאפי' הקדישן מתחלה ושחטן לשם חגיגת ט"ו אינו יוצא ידי חגיגה משום דבעינן שחיטה בשעה הראויה לחגיגה והכריחו הדבר דאם יכול לשחטן מערב יו"ט א"כ איך הכריחו שם דאינה דוחה שבת משום דקרא אמר שבעה וא"כ הוו שמונה קא הדרא קושיא לדוכתה דכיון דיכול לשחטה מערב יו"ט שמונה הוו. ולדברי הר"א ז"ל י"ל דקרא לא חשיב אלא ימי החג שמצוה מן המובחר להקריב בהן אבל מערב יו"ט אינה מצוה מן המובחר בכך ובגמ' ששחטן קאמר ולא שישחוט לכתחילה לכך: