אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי אברהם די בוטון

פרק ב · הלכה ט

הלכה ח

ויוצא אדם ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה כו'. הר"א ז"ל בהשגות השיג על רבינו ז"ל דהך ברייתא דקאמר ושאר ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה וכו' לא מתוקמא אלא למ"ד טופלין בהמה לבהמה אבל למ"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא מתוקמא כלל והסייעתא שהביאו מברייתא לחזקיה הוא מלשון הברייתא שאמרה אכילה ראשונה דמשמע בהמה לעצמה ומסיפא ג"כ דקאמרה אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה וכיון דרבינו ז"ל פסק כמ"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא היה לו לפסוק דין זה וטעמו של הר"א ז"ל הוא משום דברייתא דאדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ע"כ בטופל איירי דאל"כ הוי חגיגה דבר שבחובה ואינה באה אלא מן החולין כדאמר שם ומעשר בהמה לאו חולין הוא אלא ודאי בטופל איירי ואי אפשר לומר בטופל מעות דמעשר בהמה אינו נמכר ואינו נגאל וכדכתב רבינו ז"ל בפ"י מהל' בכורות ובשלמא במעשר שני דיש לו פדיון שייך לומר שטופל מעות מעשר שני עם חולין אבל במעשר בהמה לא שייך אלא ודאי טופל בהמה לבהמת מעשר קאמר וכן הבין דברי השגה זו הר"י קורקוס ז"ל וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל אלא שהוא הליץ בעד רבינו ז"ל דבטופל איירי ולע"ד אי אפשר כדכתיבנא דבמעשר בהמה לא שייך טפלת מעות וא"כ הוא קושיא על רבינו ז"ל דכיון דפסק דאין טופלין בהמה לבהמה לא היה לו לפסוק זה. ואולי י"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דכיון דמעשר בהמה נאכל במומו דמי קצת לחולין וכיון דהתירה התורה כאן טפלה מקרא דאשר יברכך הוא הדין במעשר בהמה דאינו קדש גמור אלא דמי לחולין קצת ואף על גב דשאר קרבנות אינם באים ממעשר בהמה שאני הכא דהקילה תורה לטפל כדכתיבנא ועוד למה לי קרא דמסיק כאן אמאי לא נפקינן ליה מקרא דמפקינן בשלהי התודה ובפ' דם חטאת וכמו שהקשו התוס' בפ"ק דחגיגה אלא ודאי לא דמי הך לשאר קרבנות דהתם בעינן חולין גמור אבל הכא אפי' מעשר בהמה דדמי לחולין סגי. זה נ"ל להליץ בעד רבינו ז"ל ודוחק הוא:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה