לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ז
הפריש עשר בהמות לחגיגתו וכו'. שם בפ"ק דחגיגה פלוגתא דר"י ור"ל ואמרו שם אמר ר' אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש האי סתם היכי דמי אילימא דליכא שהות ביום ליקרב לימא האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום ואלא מאי דלית ליה אוכלין לימא האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין לא צריכא דאיכא שהות ביום ואית ליה אוכלין מדבקמא לא אקרבינהו ש"מ שיורי שיירינהו וכו'. ופליגי רש"י ז"ל ורבינו חננאל ז"ל בפירושא דרש"י ז"ל פירש דטעם המחלוקת הוא משום דכיון דהפריש ביום ראשון ולא הקריבו הרי זה כמי ששיירם ואינו יכול להקריבם ביום אחר שעובר על בל תוסיף דרחמנא אמר וחגותם חד יומא דוקא. ור"ח ז"ל פירש טעם המחלוקת הוא משום דכיון דשיירם הוי כנדרים ונדבות ואינו יכול להקריבם ביו"ט האחרון אבל בשאר ימות הרגל לפירוש ר"ח ז"ל יקריב בודאי ואין המחלוקת אלא אם יקריבם ביו"ט האחרון או לא דאי הוי כחגיגה יכול להקריב [ואי] הוי כנדרים ונדבות אינו יכול להקריבם [אלא] בשאר ימות הרגל. ורבינו ז"ל דעתו לפרש כפירוש רש"י ז"ל דאי כר"ח למה סתם ואמר שוב אינו חוזר ומקריב השאר הא בשאר ימות הרגל יכול להקריבם והיה לו לומר ביו"ט האחרון דוקא וכן מ"ש ואם לא פסקו וכו' מקריב השאר למחר ומאי רבותא דמקריב למחר שהוא חול המועד שמקריב הא בהא ליכא פלוגתא כלל דאפילו נדרים ונדבות יכול להקריבם למחר שהוא חול המועד אלא היה לו לומר יכול להקריבם ביו"ט האחרון אלא נראה דפירש כפירוש רש"י. והרב בעל כ"מ ז"ל פירש שדעתו כדעת ר"ח ז"ל ומ"מ יש לדקדק על רבינו ז"ל למה לא כתב דאם פירש בהדיא ליום ראשון אני מפריש דיקריבם אח"כ וכדאמרו בגמ' וכן מ"ש ואם לא פסק אלא דחקו היה לו לפרש דאפי' לא דחקו אלא מפני שלא היו לו אוכלין לא הקריב אין זה כשייר וכמו שאמר שם בגמרא שהבאתי: