אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי אברהם די בוטון

פרק ב · הלכה ו

הלכה ה

מי שבא לעזרה בתוך ימי החג כו' אינו חייב להביא עולה בידו וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל תירץ דאע"ג דבגמרא אסיקו בפ"ק דחגיגה גבי פלוגתא דר"י ור"ל כל היכא דלא אייתי דכ"ע לא פליגי דמתחזי ונפיק וכו' (עיין בכ"מ) דרבינו ז"ל מפרש דיש שיעור לקרבן דלישנא בתרא לא בשיעור פעמים שהוא מביא מיירי דכל פעמים שהוא רוצה להביא קרבן מביא אלא בשיעור דמי הקרבן קאמר שלא יהא פחות מראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף וכו'. ואני תמיה עליו דאיך אפשר לפרש כן דהא אמרינן התם איתיביה הוקר רגלך מבית רעך התם בחטאות ואשמות ואי ר"י מודה דכל פעמים שהוא רוצה מביא מאי פריך ליה מקרא דהוקר רגלך הא איהו נמי ע"כ מוקי לה בחטאות ואשמות דלדידיה נמי תקשי ותו א"כ לר"י הוי מעה כסף שתי כסף דאורייתא דכן הוא לפי פירוש הירושלמי וכיון דרבינו ז"ל פסק כר"י לא היה לו לכתוב בפרק הקודם לזה דמדברי סופרים הוא שיעור זה ומן התורה אין לו שיעור והתוס' מפרשים פירוש ירושלמי כגמרא דידן שכתבו ואם נבא להשוותם יחד לאו בהאי גוונא מפרשי לה אלא ס"ל דר"י וריש לקיש בתרתי פליגי בשיעור דמי הקרבן ובשיעור ההבאה וה"ק ר"י כיון דיש שיעור לדמי הקרבן יש שיעור להבאה ור"ל סובר דאין שיעור לא לדמי הקרבן ולא להבאה אבל לעולם דר"י ור"ל נמי בהבאה פליגי. ולע"ד פירוש הרב בעל כ"מ בכך נ"ל דרבינו ז"ל פסק כר"ל דלפי המסקנא דפליגי דהיכי דאייתי אי מצי לאתויי או לאו לר"ל מצי לאתויי אם ירצה וקרא דהוקר רגלך בחטאות ואשמות איירי וכיון דשם בגמ' תניא כוותיה דר"ל דקרא דהוקר איירי בחטאות ואשמות פסק רבינו ז"ל כר"ל דיביא בכל עת שירצה אבל אם לא הביא אין בכך כלום וכמ"ש כל היכא דאתא ולא אייתי דכ"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק אבל בעיקר הרגל כ"ע מודו דחייב כדאמרו שם:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה