לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה יד
עכו"ם שמכר מטלטלים לישראל וכו'. לפמ"ש כאן רבינו ז"ל דמקנה עכו"ם במשיכה או בדמים קשה דבהל' ע"ז פ"ז כתב הלוקח גרוטאות וכו' אם נתן מעות ולא משך יחזירם עכו"ם ואם משך ולא נתן מעות אע"פ שמשיכה בעכו"ם קונה וכו' דכיון שהוא ז"ל סובר דקונה משיכה או מעות היכי קאמר אע"פ שמשיכה בעכו"ם קונה דמשמע דמעות אינם קונות מדלא קאמר אע"פ שמעות עכו"ם קונות אלא גבי משיכה וצ"ע: כתב ה"ה ז"ל וכן מוכחת הסוגיא האמורה התם לדעת זו וכו'. היינו דאמרינן התם מנא אמינא לה מדאמר להו רב להנהו סבוייתא וכו' שקלו זוזי מינייהו וכו' ואוקמוה בגמרא בפ' השוכר את הפועל דסבר משיכה בעכו"ם קונה משמע דמעות ג"כ קונות:
אבל הקרקע אינו קונה אותה מישראל וכו'. כתב ה"ה ז"ל זה נתבאר בפ' ח"ה וכתב ב"י ז"ל דהיינו הא דאמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עכו"ם וכו' ומפרשה רבינו ז"ל לענין קנין וכדכתב ה"ה ז"ל בפ"א מהל' מכירה וקשה למה כתב ה"ה ז"ל נתבאר שם דלא מקנה ומיניה נפיק דהוא הדין שאינו קונה הא גם שם מבואר דאינו קונה דהכי אמרו התם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר וכו' והכל נתבאר שם דאינו מקנה ואינו קונה מדקאמר ישראל הבא מחמת עכו"ם דהיינו קונה מהעכו"ם ומ"ש מה עכו"ם אין לו חזקה וכו' היינו דהעכו"ם קונה מישראל ואם נאמר דמאי דקאמר ה"ה ז"ל זה נתבאר שם פ' חזקת קאי אדלקמן דקאמר נכסי כו' הרי הם כמדבר וכו' ישראל לא קני עד דמטי שטרא וכו' וה"מ שהעכו"ם מקנה לישראל ומשם למד דהוא הדין לקונה אתי שפיר לשון ה"ה ז"ל ומ"מ קשה למה לא למדו ה"ה ז"ל בפירוש מההיא מימרא דישראל הבא מחמת עכו"ם דהיינו לענין קנין כדכתב ה"ה ז"ל בפ"א מהל' מכירה יע"ש:
שאין דעתו סומכת אלא על השטר וכו'. נ"ל דסובר רבינו ז"ל דאיירי אפילו באתרא דלא כתבי שטרא ומפני כן הוצרך רבינו ז"ל לטעם זה דאי באתרא דכתבי שטרא כמ"ש המפרשים לא הוצרך לזה הטעם דאפי' ישראל מישראל נמי: