לחם משנה על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה י
שומר שגנב מרשותו כו'. למה שתירץ הרב בעל כ"מ דטוען טענת גנב דפטור לדעת רבינו ז"ל היינו היכא שהניח הפקדון במקומו קשה דבתחלת פרק זה כתב ה"ה מדקדוק לשון רבינו דאם טבח קודם שנשבע פטור אפי' מכפל ואמאי הא לא הניח הפקדון במקומו דכיון דטבחו או מכרו הרי לקחו דרך גנב וא"כ חייב הוא בכפל בד' וה' לדעתו אלא בטוען טענת גנב פטור מכפל וד' וה' קודם שבועה לעולם כדברי ה"ה:
אבל הגונב סלע מכיס חבירו וכו' אם ידעו הבעלים וכו'. קשה דבפרק הגוזל אמרו דכ"ע אית להו דרבי יצחק דאמר רבי יצחק אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה מאי לאו בסלע לדעת וכו' ופירש"י אית להו דרבי יצחק והבעלים יודעים בגנבתו שמנו והיא חסרה ולאחר חזרה מנו והיא שלימה וכו' וכיון דרבינו בהלכות גזלה פ' א' כתב שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה והיינו כר' יצחק א"כ למה כתב כאן אם ידעו הבעלים בגנבתו וכו' וכ"כ אח"כ מנה את כיסו וכו' משמע דעל הסתם לא אמרינן הכי הא ודאי מסתמא ידע בגניבה או בחזרה שמנה בודאי והטור ח"מ בסי' שנ"א כתב דינו של רבינו גבי חפצים ולא גבי מעות והדין עמו כמ"ש דגבי מעות לא שייך לומר אם ידע בגנבתו וכו' וכדכתיבנא דמסתמא ידע אבל לרבינו קשה אלא שיש לחלק דמ"ש בגמ' הוא בכיס אשר על האדם והוא ממשמש בו בכל שעה ורבינו לא איירי אלא בכיס אשר בביתו ובבית גנזיו דלא ממשמש בו בכל שעה ולא ידע ליה ועדיין צ"ע דאינם מתיישבים הדברים לאמיתותם: