לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק יב · הלכה ג
(ב-ג)
הוציאה גט מתחת ידה וכו' בא הבעל וערער וכו' אבל אם אמר [הבעל על] תנאי היה וכו'. כתב ה"ה דהא דלא בעי קיום הוציאו רבינו ממה שיתבאר בפרק זה וכו' לומר לפקדון וכו' נראה דהוא סובר דמאי דקאמר רבינו לקמן אמר הבעל לפקדון כו' שהוא כשאינו מקויים ואפילו הכי השליח נאמן משום דכיון דהבעל מודה שכתבו לא מהימן למימר לפקדון דהא הימניה ואע"ג דאיכא מגו דבעי לומר מזוייף מ"מ בהך טענה דפקדון לא מהימן כיון דהימניה והוי כמיגו במקום חזקה וכן הוא באמת מורה הלשון דלקמן שכתב שליח קבלה שהוציא גט וכו' יתקיים בחותמיו ואח"כ כתב אמר הבעל לפקדון וכו' נאמן ולא הזכיר בחלוקה שנית קיום כמו בקמייתא ודוחק לומר דבמקויים איירי וסמך על מ"ש יתקיים בחותמיו ופי' אמר הבעל ר"ל אחר שנתקיים אמר הבעל וכו' ועוד דראוי להסכים דבריו עם דברי רבו הרי"ף ז"ל שמבואר דעתו כן בתשובה שהביא ה"ה ומפני כן כתב ה"ה שהוציאו רבינו משם דכי היכי דהתם לא בעינן קיום הכי נמי בטענה דנפלה וכ"ש הוא דהא לקמן כתב בשם הרשב"א דכ"ע מודו בטענת נפילה דלא דאפילו נשוה נפילה לפקדון לכל הפחות לרב חסדא דקי"ל כוותיה לא בעי קיום. ובאמת שדברי ה"ה תמוהין שהרי כתב הרמב"ם כאן אבל אם אמר הבעל על תנאי הוא פקדון כו' יתקיים בחותמיו והא הכא דיוצא מתחת ידי האשה עצמה דעדיף טפי מהיכא דיוצא מתחת ידי השליח כדמשמע בגמרא דקאמרה דאלימה כשאמרה לדידי יהביה ניהליה לגירושין ואפ"ה משמע דבעי קיום וא"כ איך כתב כאן דהוציאו מפקדון. לכך היה נראה ליישב דברי רבינו דסבירא ליה דההיא דפקדון דנאמן שליח כשהוא מקויים הוא וההיא דכתב רבינו לקמן אמר הבעל פקדון היה וכו' במקויים הוא אבל אם אינו מקויים נאמן הבעל במיגו דאי בעי אמר מזוייף אבל בטענה דנפילה דריעא אפילו אם אינו מקויים אינו נאמן מיגו דאי בעי אמר מזוייף דהך טענה דנפילה ריעא טובא ואע"ג דבדיני ממונות נאמן לומר ממני נפל במיגו דמזוייף כבר כתב ה"ה שאין זה כד"מ. זה נ"ל ליישב דברי רבינו וכן יישבם הרב מוהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו השניים שאלה ד' ותמה על ה"ה מה שתמהתי גם אני ועם זה ג"כ יתישבו דברי הטור שהם כדברי רבינו בענין זה בלבד שבסי' קמ"א כתב שאם הבעל מודה שכתבו אלא שאומר שבתורת פקדון יהביה נהליה אם הבעל בעיר הבעל נאמן משום דפסיק כרבי הונא ובסימן קנ"ב כתב ערער לומר שנתנו על תנאי ולא נתקיים או בתורת פקדון או שהוא מזוייף ולא כתבו מעולם יתקיים בחותמיו וכו' משמע דסבירא ליה דהא דשליח לפקדון נאמן היינו כשהגט מקויים דהא רב הונא מודה היכא שהגט יוצא מתחת ידה ואפילו הכי אומר דהיכא דאומר שהגט נתנו לה בפקדון יתקיים אבל עכ"פ צריכין אנו ליישב דברי ה"ה כי דבריו נראה מוכרחים כמו שכתבתי למעלה. לכך נ"ל לומר דהיכא שהוא מודה שהגט שכתב היה בלא שום פיסול וכשר היה אלא שנתנו לשליח לפקדון אז ודאי אפילו קיום לא בעי וכל היכא שהוא אומר דהיה פיסול בגט אז מהימן אי ליכא קיום ומה שאמר כאן רבינו אבל אם אמר הבעל על תנאי היה או פקדון היה אין פירושו שנתנו בפקדון לשליח דא"כ היל"ל נתתיו לפקדון כמ"ש לקמן לא נתתיו לו אלא לפקדון אלא ה"פ הגט על תנאי היה כלומר כשכתבתי הגט כתבתיו על תנאי ולא נתקיים התנאי או היה תנאי המבטל הגט, או פקדון היה כלומר או זה הגט אני לא כתבתי אלא איש אחר כתבו לאשתו והפקידו בידו וא"כ לא נכתב לשם אשתי וא"כ כיון שהוא הוי דבר שפוסל הגט לכך צריך קיום שטענתו טענה אבל כשהוא מודה שהגט הוא כשר אלא שנתנו לפקדון לא מהני וזהו אומרו שהרי הודה שכתבו לה והוא יוצא מתחת ידה והראיה שיש חילוק בין טענת פיסול הגט לטענת פקדון שהרי לקמן גבי שליח קבלה כתב רבינו בא הבעל וערער שלא כתבו או שהוא גט בטל יתקיים בחותמיו ולא כתב שם ערעור פקדון דלא בעי קיום אלא בטענת פיסול הגט: