לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק יב · הלכה א
האשה שבאה ואמרה א"א הייתי וכו'. כתב ה"ה בשם הרמ"ך כי היכי דאמרה נשביתי וטהורה אני וכו' קשה אמאי פשוט לו יותר בנשביתי וטהורה אני דלאחר כדי דיבור אינה נאמנת מדינא דאמר אשת איש הייתי וגרושה אני שהביא ראיה משבויה לאשת איש. וי"ל דמשמע ליה דאפילו תאמר דא"א הייתי וחזרה ואמרה גרושה אני משום דמעיקרא אמרה הייתי כלומר שמתחילה היתה ומשמע עכשיו גרושה וא"כ עכשיו מפרשת דבריה היא אבל כשאמרה נשביתי סתם שבויה טמאה היא וכי אמרה עכשיו טהורה הוי חזרה. עוד קשה לשאר המפרשים שסוברים דלאחר כדי דיבור אינה נאמנת כשהקשו בגמרא (דף כ"ב) גבי ההיא דא"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני והא שויא נפשה חתיכה דאיסורא כו' אמאי לא תירצו דהיינו לאחר כדי דיבור ולכך אינה נאמנת אבל תוך כדי דיבור נאמנת לומר x (כשנתנה) אמתלא לדבריה. וי"ל דמדקאמר וחזרה ואמרה משמע דעבר זמן בין דיבור ראשון לאחרון דאל"כ היל"ל א"א אני פנויה אני דמשמע תוך כדי דיבור כי היכי דאמר במתני' א"א הייתי וגרושה אני דמשמע כדיבור ראשון אלא ודאי מדקאמר וחזרה משמע שהוא לאחר כדי דיבור. עוד כתב דאל"כ אדתני סיפא דמתני' ואם יש עדים וכו'. קשה דלדברי ה"ה ג"כ ליפלוג וליתני בין כשאמרה הייתי לכשאמרה אני ולימא בד"א כשאמרה הייתי אבל כשאמרה אני דמשמע עכשיו ואחר כך לאחר כדי דיבור אמרה גרושה אני אינה נאמנת. וי"ל דכולה בדידה ואשמעינן דאפילו העדים אינם מעידים אלא שמתחלה היתה א"א ולא עכשיו בשעת העדות מ"מ אינה נאמנת וז"א ואם יש עדים שהיתה א"א וכו'. ועוד כתב ה"ה ז"ל ותירצו דאיצטריך דהוה אמינא דכיון דעומדים בדיבורן וכו'. וא"ת א"כ דטפי (גרע) [עדיף] בתוך כדי דיבור חזרה מכשעומד בדיבורו א"כ ברייתא דאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני (אינה) נאמנת דע"כ לאחר כדי דיבור הוא אמאי לא השמיענו חידוש דאפילו שלא חזרה ממש אלא שעומדת בדיבורה שנאמנת דהא דא"א אני ואח"כ אמרה פנויה אני חזרה היא והיה לו להשמיענו היכא שאמרה א"א הייתי ואחר כך אמרה גרושה אני דאינו חזרה דנאמנת. וי"ל דתוך כדי דיבור עדיף חזרה מכשעומד בדיבורו דכשחזר אמרינן ודאי אתקיל ליה מילוליה כיון דתוך כדי דיבור חזר אבל כשעומד בדיבורו ליכא למימר הכי אבל לאחר כדי דיבור גרע חזרה משום דליכא למימר אתקיל ליה מילוליה כיון שלא חזר תיכף תוך כדי דיבור: