אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון

פרק י · הלכה יב

הלכה ח

המוציא את אשתו משום שם רע וכו'. כתב ה"ה דפסק רבינו כתרי לישני. והטעם דבכולהו איכא חומרא וקולא, דבלישנא קמא טעמא משום קלקולא אי אמר משום נדר אני מוציאך מצי מקלקל ואי לא לא מצי מקלקל לה ואיכא חומרא שצריך לומר לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר וכדסיימו בברייתא (דף מ"ה מ"ו) המסייעא ללישנא קמא לפיכך אומרים לו הוי יודע וכו' דאי לא אמרינן ליה הכי אע"ג דלא יחזיר איכא קלקולא דאיהו טעי ולא ידע דלא יחזיר ולכך איכא קלקולא, וללישנא בתרא דהוי טעמא משום פריצותא איכא חומרא דאע"ג דלא אמר משום נדר וכו' לא יחזיר משום פריצותא ואיכא קולא דלא בעינן למימר ליה הוי יודע שהמוציא את אשתו כו' כיון דטעמא משום פריצותא. ורבינו פסק כחומרי דתרי לישני, כלישנא קמא דצריך שיאמרו לו ודע שאין אתה מחזירה לעולם ואי לא איכא למיחש לקלקולא וללישנא בתרא דפריצותא דאע"ג דלא אמר משום נדר וכו' לא יחזיר ולכך כתב רבינו שני הטעמים. ואחר טעם קלקולא כתב לפיכך אומרים לו וכו' כלומר להכי אהני הך טעמא: עוד כתב ה"ה ונ"ל שהביאו לפירוש זה סוגיין וכו' דמקשה התם למימרא דר"י חייש וכו' דמשמע בהדיא דחיישינן לקלקולא ואחר כן כתב דאם איתא דללישנא קמא בלחוד אתיא הוה להו לפרושי כי מקשו התם מדרבנן אדרבנן וכו' ה"ל למימר כי מקשה התם למימרא דר"י חייש וכו' כדקאמר מעיקרא. וי"ל דכדקאמר מעיקרא למימרא דר"י וכו' אין קושיא אמאי לא קאמרה הכי הניחא דקושיא דר"י חייש כאן לקלקולא ולעיל לא חייש לכולה לישני איתא ולכך לא קאמר הניחא אבל קושיא דרבנן אדרבנן לא שייך אלא למ"ד משום קלקולא לחוד. אבל מה שהכריח מעיקרא ה"ה ממאי דקאמר למימרא וכו' לאו משום דלא קאמר הניחא אלא משום דמשמע דמתחלה רצה להקשות לר"י ורבנן כיון דאמר והא איפכא שמעינן להו והך קושיא לתרוייהו לא הוי אלא ללישנא דקלקולא לבד אע"ג דקושיא דר"י משמע דלכלהו לישני הוי מ"מ קושיא דתרוייהו אתי ללישנא דקלקולא וא"כ משמע דסוגיא אתא כמאן דאמר קלקולא אבל דמודה מ"ד פריצותא למ"ד קלקולא מדלא קאמר הניחא זה אינו יכול להוכיח משום די"ל דלא קאמר משום קושיא דר"י דאיתא לכולהו כדפריש' דלכך הכריח מההיא דמקשה רבנן אדרבנן. עוד כתב ה"ה וז"ל דהא מתניתין סתמא מיתניא כלומר וכ"ת מאי מקשי ללישנא דפריצותא הא ליכא קילקולא אלא בדאמר לה ונימא דמתניתין איירי בדלא אמר לה וליכא קלקולא לזה אמר דהא מתניתין סתמא מיתניא ומשמע אפילו בדאמר לה דאיכא קילקולא. וכ"ת למה לו להכריח דסתמא מיתניא הא ע"כ בדאמר לה דהא ללישנא דפריצותא נמי צריך שיאמר לה משום נדר אני מוציאך כדי ליסרה. וי"ל דמ"מ אם לא אמר אין כאן עיכובא ואינו מוכרח דאיירי בדאמר לה לכך הכריח משום דמתני' סתמא מיתניא:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה