לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה טו
בד"א שאין בו רוח חיים וכו'. קשה דאם חלקו בגמ' בין בעלי חיים לדברים אחרים לענין גנבה ואבדה דקאמר רבא דאע"פ דהוי שומר חנם חייב בגנבה ואבדה דגניבותא דידהו הוי פשיעותא מפני שלמודות הן לצאת אבל לענין דינא דהחזירה שחרית למקום שיראנה ושכיח דעייל ונפיק וחזר לה אע"פ שיהיו בעלי חיים כיון שהבעלים רואים אותם די לו אע"פ שאינו מקום המשתמר. ונראה דרבינו ז"ל נפקא ליה האי דינא משום דק"ל כמו שהקשו התוס' ז"ל דאמאי לא מוקי ברייתא דלעיל דנגנבה ואבדה כפשטה מביתו ולישני דשאני בעלי חיים כדשני בתר הכי אלא ודאי משום דרישא דהחזירה למקום שיראה אינו חייב ליטפל בה לא הוי דינא הכי בבעלי חיים דבע"ח אע"פ שהחזירה למקום שהבעלים רואים אותם חייב ליטפל בה להכי לא שני בבעלי חיים: