אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון

פרק יא · הלכה ט

הלכה ד

עוף שחטף בשר וכו'. בגמרא אמרו שאני דיו דכזוטו של ים דמי ובזוטו של ים אמרו בפ' אלו מציאות המציל מן הארי מן הדוב ומשלוליתו של נהר ומזוטו של ים וכו' הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהם. עוד אמרו שם מנין לאבדה ששטפה נהר שהיא מותרת שנאמר אשר תאבד ממנו ומצאתה וכו'. ומפני שהוקשה לו כיון דזוטו של ים הכתוב התירו מקרא דאשר תאבד א"כ למה לי יאוש בעלים פירוש דהאי הבעלים מתייאשים דאמרו שם בברייתא לא קאי אלא אסרטיא ופלטיא ומקום שהרבים מצויים וכו' אבל בזוטו של ים אפילו לא נתייאשו ולא איכפת לן ואחריו נמשך הטור ז"ל בסי' רנ"ט בגמ'. ולכך יש לתמוה עליו דכיון דבגמרא השוו דין זה לזוטו של ים למה כתב שם אבל עוף שחטף וכו' אפילו אם רבים מצויים שודאי נתייאשו הבעלים ממנו ואפילו לא נתייאשו נמי מותר דנעשה כצווח על ביתו שנפל וכו'. ואולי דהטור סובר דאע"פ שאמרו בגמרא כזוטו של ים דמי לא השוו אותם לגמרי אלא דאמרינן דהוא דבר אבוד ומסתמא נתייאש. אבל לרבינו ז"ל ניחא שהשוו אותם בגמ' לגמרי וכתב כאן בעוף הטעם שהרי נתייאשו הבעלים ממנו מפני דההיא דזוטו של ים דסמוך ליה כתב ג"כ הטעם ההוא משום דמסתמא אמרינן דנתייאשו ומ"מ לא כתב רבינו ז"ל כן אלא בזוטו של ים שאינו פוסק אבל זוטו של ים אחר דאפשר להציל על זה כתב מ"ש בפ"ו אם ידע בודאי שנתייאשו הרי אלו שלו כלומר דהתם לא אמרינן דודאי נתייאשו ומש"ה כתב זוטו של ים סתם אבל הכא כתב שאינו פוסק דאמרינן שנתייאשו בודאי. וזוטו של ים המוזכר באותה ברייתא דר"ש נ"ל לדעת רבינו ז"ל דהוי זוטו של ים כי הך דהכא דודאי מתייאש ממנו על הסתם דומה לרבים מצויים שם המוזכר בברייתא ומפני כן אמרו שם מפני שהבעלים מתייאשים דעל הסתם כן הוא. כך נ"ל לפרש דברי רבינו ז"ל אע"פ שלא פירש כן ה"ה ז"ל בפ"ו מהלכות אלו וכבר כתבתי שם מה שנ"ל לדקדק בדבריו:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה