לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון
פרק טו · הלכה ה
מצא פרה ברה"ר אם עומדת ברה"ר חייב להחזיר היתה רועה בעשבים או שהיתה ברפת וכו'. בגמרא איכא תרי לישני דר' יצחק לישנא קמא ברפת אינו חייב תוך לתחום אבל חוץ לתחום חייב וברה"ר אפי' תוך לתחום חייב. ובלישנא בתרא ברפת אינו חייב אפילו חוץ לתחום וברה"ר חוץ לתחום חייב אבל תוך לתחום אפילו ברה"ר פטור. והרא"ש ז"ל בפסקיו בסימן רס"א והטור פסקו כלישנא קמא ואע"ג דלעולם נקטינן כלישנא בתרא מ"מ נקטינן לחומרא בשל תורה וחייב להשיב מקרא דהשב תשיבם אבל ה"ה ז"ל נראה דפסק כלשון אחרון והרב"י ז"ל שם תמה על רבינו ז"ל ועל הר"י ז"ל למה לא הזכירו כלל לא לשון ראשון ולא אחרון. ויש נוסחא מפורשת בדברי רבינו ז"ל שכתב שם מצא פרה ברה"ר אם עומדת חוץ לתחום חייב להחזיר והוא כלישנא בתרא. ומסתבר לי הך נוסחא משום דלנוסחאות דידן קשה מאי אם עומדת ברה"ר דקאמר אי לאפוקי רועה לימא סתמא חייב להחזיר ומדקאמר בתר הכי היתה רועה מכלל דרישא בלא רועה אלא נוסחא דכתיבנא עיקר. וכתב רבינו ז"ל או שהיתה רועה להודיענו דאפילו עומדת חוץ לתחום צריך שיהיה נראה שהיא תועה שאם היא רועה בעשבים וכיוצא בזה אפילו חוץ לתחום אינו חייב לה וכיון למ"ש הטור בסימן רס"א בשם הרשב"א ז"ל וז"ל וכגון שניכרת שהיתה תועה ובהכי ניחא דנקט רבינו ז"ל הך חלוקה רועה בעשבים דמילתא דפשיטא היא ודאי דהא תועה בדרך אמרינן בגמרא דאיכא בה תרתי לטיבותא ופשיטא דאינו חייב בו: