לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ב
נתייאשו הבעלים וכו'. כתב הר"א ז"ל ואמר לדבריו מקצת ראיה ממה שאמרו בפ' מרובה יאוש וכו' וכתב ה"ה ז"ל ואיני מבין ראיה זו דההיא וכו'. ונ"ל טעם נכון לדברי הר"א ז"ל דהוא רצה דכיון דהך טעמא דשבח קונה לא הוי אלא מפני תקנת השבים לא אמרינן ליה אלא לאחר יאוש אבל לא קודם דלא מסתייא הך טעמא דתקנת השבים אלא היכא דאיכא יאוש תדע לך דהא בפ' מרובה מספקא ליה לרבא אי הך דיאוש קני הוי מדרבנן משום תקנת השבים ואי הך טעמא דתקנת השבים מועיל היכא דליכא יאוש ל"ל יאוש אלא ודאי דהך טעמא אינו מועיל אלא לאחר יאוש ואע"ג דיש לחלק דלקנות גוף הדבר בעינן יאוש אבל לקנות השבח לא בעינן יאוש מ"מ לדידן דקי"ל דיאוש לא קני לענין גוף הדבר נלמוד לענין השבח דבעי יאוש כמו דהוה בעי לרבא לענין גוף הדבר כיון דהא והא טעמא מפני תקנת השבים ומפני שאין זו ראיה מוכרחת כתב הר"א ז"ל מקצת ראיה. עוד כתב הר"א ז"ל ועוד הכריחו וכו' ולעולם הא נמי לאחר יאוש. וכתב עליו ה"ה שהיא כשגגה היוצאת מלפני השליט ורצה להגיה ולעולם הא לפני יאוש לולא מה שראה בהל' גניבה. וקשה לי תרתי חדא דאע"פ שהיה מגיה לפני יאוש מ"מ קשה מ"ש קודם ומשנה מוקי לה לפני יאוש דהיכי קאמר דמשום הך קושיא מוקי לה הא בלאו הכי מוכרח לומר דהוא לפני יאוש דאל"כ קנה הכל דיש כאן יאוש ושינוי רשות כדכתב ה"ה ז"ל. וע"ק דמה הוקשה לו מהל' גניבה לבעל ההגהה שהיה מגיה נימא דודאי הר"א ז"ל סובר כדעת רבינו דיש לחלק בין קודם יאוש בין לאחר יאוש מסברא כדכתב שם ומסתברא, ועוד שכבר הביא מקצת ראיה אבל מ"ש כאן ולעולם הא נמי לפני יאוש הוא לומר דאי משום הא אין כאן ראיה די"ל דלעולם לפני יאוש ורבותא אשמעינן אבל מ"מ לענין הדין מסכים עמו. עוד כתב ה"ה ז"ל וכנ"ל מאותה של ס"פ המפקיד וכו' אפשר לתרץ זה לדעת רבינו ז"ל דשאני התם דבתורת פקדון אתא לידי והוי בהיתרא אפילו קודם יאוש הוי שבח שלו אבל הכא דבאיסורא אתא לידיה מתחלה החמירו ועדיין צ"ע:
וכשמחזיר לו הגזילה וכו'. בפרק הגוזל אמרו לר"ש דאמר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן כי מסלקינן ליה בדמים מסלקינן ליה או דילמא מבשרא שקיל ופשיטנא מהא דאמר ר"נ אמר שמואל ג' שמין להם השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הם בכור לפשוט וכו' ובפירוש הך פשיטותא יש כאן שני פירושים, האחד דכיון דאמר שמואל דבהני תלתא שמין ה"ה בגזלן דדמי להני והא דלא קאמר שמואל גזלן תני ושייר כדכתבו שם התוס' ז"ל, א"נ יש לפרש איפכא מדשמואל חשיב ג' ולא חשיב הך משמע דדוקא הני אבל גזלן מבשרא שקיל והוא פירוש י"א הכתוב בהשגות. ובמאי דלא איבעיא לן לרב יהודה יש כאן נמי שני פירושים, האחד דלרב יהודה דהוי מפני תקנת השבים פשיטא דמגופא שקיל ופשיטא דלא דמי להני דשמואל וכן פירשו התוס', הב' בהפך זה דלרב יהודה דאמר מפני תקנת השבים פשיטא דדי דבדמים מסלקינן ליה והוא פירוש רבינו ז"ל. והשתא יש לתמוה תרתי, חדא למה הוצרך לו ה"ה שרבינו מפרש בפשיטותא כפירוש קמא דכתיבנא הפך פירוש י"א שכ"כ וכדברי רבינו ז"ל פירש"י והרב ז"ל משמע דהוא הפך פירוש י"א כיון שהוא סובר שרבינו ז"ל מפרש דמאי דלא אבעיא לן לרב יהודה כפירוש הב' דכתיבנא אפילו דפירש בפשיטותא כפירוש י"א אין חשש בזה דכיון דאיהו פוסק כרב יהודה ולדידיה די בדמים מה לו שלדברי ר"ש מסלקינן ליה מגופיה, עוד יש לתמוה על הר"א ז"ל שהשיגו מפשיטותא דמדקאמר שמואל הני ג' משמע דהני דוקא מאי מפרש דר' יהודה אי מפרש כפירוש רבינו ז"ל א"כ אין כאן השגה על רבינו ז"ל דאע"ג דיפרש כפשיטותא כן הוא פסק כר' יהודה ואי הוא סובר כר' יהודה דפירוש קמא דכתיבנא לא היה לו להשיג על רבינו ז"ל אלא לפרש מאי דלא איבעיא לן לר' יהודה דהוא משום דלדידיה מגופיה שקיל ולא מפשיטותא דאינו מעלה ולא מוריד לענין הדין. לכך נ"ל לומר דאי מפרשים דפשיטותא הוא דוקא הני תלתא ודאי דלרב יהודה הוי מגופיה דאל"כ תקשי דהא שמואל אתי דלא כר' יהודה דהוי הלכתא דלר' יהודה אמאי לא תני נמי גזלן אלא ודאי דלר' יהודה הוי מגופיה וזהו טעם י"א. אבל אם נפרש דפשיטותא הוי דמדמים שקיל משום דהוא הדין לגזלן אז נוכל לפרש דלר' יהודה הוי דמים דשפיר אתי ג"כ שמואל כוותיה וגם נוכל לפרש ג"כ דלר' יהודה הוי מגופיה ושפיר אתי ג"כ שמואל כוותיה דהא לא תני אלא הני ג' ורבינו ז"ל ע"כ מוכרחים לומר דמפרש דלר"י הוי דמים משום דאל"כ ה"ל למפסק מגופיה כיון דאיהו פסק לקמן כר' יהודה וכיון שכן ודאי דמפרש דפשיטותא הוי דשקיל דמים כי היכי דלא ליתי שמואל דלא כר' יהודה כדכתיבנא: