לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה א
אע"פ שנתייאשו הבעלים ממנה וכו'. כאן נראה דיאוש לא קני וקשה דאיהו ז"ל פסק בפרק כ"ד מהלכות כלים גזל משכב ודרס עליו בלא נגיעה טהור אבל אם נתייאשו הבעלים טמא גנב משכב וישב עליו טמא שחזקתו שנתייאשו הבעלים וכו' משמע דיאוש קני דאל"כ אפילו נתייאשו אינו טמא דהא דאוקימנא בפרק מרובה הא דמשכבו ולא הגזול בגזל משכב מחבריה הוי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה למ"ד יאוש לא קני הוי לאחר יאוש ולמ"ד קני הוי קודם יאוש. ואם נאמר שמ"ש רבינו גזל משכב הוא כדפירשו התוס' ז"ל שגזל עורות של בעה"ב זה אינו סובל לשונו שהרי כתב לפיכך גנב שגנב עור משמע דעד השתא בגזל משכב איירי. וי"ל דשאני התם דגלי קרא דדוקא קודם יאוש ולא לאחר יאוש משום דאמרו שם בברייתא הובאה בדברי התוס' יכול שאני מוציא אף הגנב ת"ל טמא ומה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שנתייאשו וכו' וכי תימא לגמור מיניה בעלמא דיאוש לא קני י"ל דשאני התם דהוי גזרת הכתוב כדכתבו התוספת דמה שאין מטמא משכב של חבירו הוא דבר שאין לו טעם ולכך אין ללמוד ממנו. ומיהו קשה דבפרק הגוזל ומאכיל אמרו גבי נטלו מוכסין את חמורו תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים וכו' איכא דאמרי אם בא להחזיר יחזיר לבעלים הראשונים מאי טעמא סבר יאוש כדי קני מיהו אי אמר אי אפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים ע"כ. משמע דאי אמרינן יאוש לא קני מחזיר לבעלים הראשונים ואע"ג דאיכא כאן שינוי רשות כבר כתבו התוס' בפ' מרובה (דף ס"ח) בד"ה אמר עולא דלא חשיב ליה שינוי רשות משום דע"כ נותנין לו א"כ מתניתין דקסברא דהוי שלו אית ליה דיאוש קני וכאיכא דאמרי ורבינו ז"ל לקמן בהל' גזלה פ"ה פסק כאיכא דאמרי שכתב שם שאם הוא ותיק ומחמיר על עצמו מחזיר לבעלים הראשונים משמע דאית ליה שם דיאוש קני הפך מה שפסק כאן. וי"ל דרבינו ז"ל מפרש דתנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים לא פליגא אמתני' כדכתב שם רש"י ז"ל דדוחק הוא זה ועוד דמתני' אתיא כמ"ד יאוש קני דהוי דלא כהלכתא אלא סברי כמתני' וטעמא דקני דהוי יאוש ושינוי רשות ומשנתנו איירי מדינא דהוי שלו דיש כאן שינוי רשות וברייתא דמחזיר איירי במדת חסידות משום דבאיסורא אתא לידיה ואיכא דאמרי סברי דאפילו מדת חסידות אינו אלא אם הוא מרצונו אמר אי אפשי בממון שאינו שלי כלומר דאפילו מדת חסידות לא הוי מרצונו הגמור ורבינו ז"ל פסק כלישנא קמא ולחומרא ולכך פסק דממדת חסידות מחזיר לבעלים הראשונים וכיון דיאוש כדי לא קני באיסורא אתא לידיה. ואם תאמר איך פסק בפ"ח מהל' קרבנות גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת משעה שהקדישה והוא ששחטה אחר יאוש אבל לפני יאוש אינה קדושה משמע דיאוש קני הא תירצו בגמ' בפ' מרובה דשאני הקדש דאיכא נמי שינוי השם משום דמעיקרא חולין והשתא הקדש. ועדיין קשה לי טובא דמהא דכתב שם העמידוה כדי לחייבו כרת משמע דפסק גמרא בפ' הניזקין גבי חטאת גזלה דבר תורה בין נודע בין לא נודע אינה מכפרת מאי טעמא יאוש כדי לא קני ומה טעם אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהיו כהנים עצבים דלדידיה תירצו הברייתא דשחט בחוץ חייב כרת גבי גנב והקדיש דהוו כרת שע"י דבריהם דאוקמוה רבנן כי היכי דליחייב עליה וכן משמע בפרק זה דפסק כי הך משום דאליבא דהך נמי שאל שם רבא כי אוקמוה רבנן ברשותו משעת גנבה או משעת הקדשה וכו' ואסיק משעת הקדשה כדי שלא יהא חוטא נשכר וכ"כ רבינו לקמן בפרק זה והוא דבר תימה דבהל' אסורי מזבח פ"ה פסק רבינו כרב יהודה דאמר דבר תורה בין נודע בין לא נודע מכפרת ומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות שכ"כ שם ומפני תקנת המזבח אמרו שחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אע"פ שנתייאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות ע"כ וא"כ הם דברים הפוכים שלדברי זה אין לומר כרת שע"י דבריהם באת לו שהרי מן התורה הוא דיאוש קני דבר תורה. וי"ל דרבינו הוקשה לו בדברי רב יהודה קושיא חזקה והיא קושית התוס' דכיון דמן התורה מכפרת איך אמרו רבנן שאינה מכפרת ומבטלין דבר תורה בקום עשה לכך מפרש רבינו דיאוש ושינוי השם קונה בהקדש הוי מדרבנן דמדאורייתא אפי' יאוש ושינוי השם לא קני אלא רבנן הוא דאמרי דקני וכיון דרבנן אמרו דקני הפקר ב"ד הפקר ומן התורה מכפרת וזהו שאמר רב יהודה דבר תורה מכפרת דכיון דרבנן אמרו דקני יאוש ושינוי השם בעלמא א"כ כאן גבי קרבן מכפרת דלא חיישינן למצוה הבאה בעבירה דדידיה הוי כיון דהפקר ב"ד הפקר ורבנן אמרי שאינה מכפרת מפני שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות והשתא מה שאמרו אינה מכפרת אין כאן עקירת דבר מן התורה אדרבה העמידו הדבר על דין תורה דמה שהיה אומר דמן התורה מכפרת היא משום דמדרבנן קני ועולא סבר דאע"ג דבעלמא יאוש ושינוי השם קני מדרבנן הכא הוי מצוה הבאה בעבירה כדכתבו שם התוס' ואינה מכפרת ועל זה הקשו בגמרא דא"כ אמאי חייב כרת כיון דאינו כשר להקרבה מן התורה הא ראוי לפתח אהל מועד בעינן כדי לחייבו כרת ותירצו דהעמידוהו רבנן ברשותו לחייבו כרת נמצא. דהך העמדה דרבנן ברשותו איתא נמי לדעת רבי יהודה כדפרישית והך דינא דרבא דאמר משעת הקדשה אוקמוה ולא משעת גניבה איתא נמי לרב יהודה דהא לעולא נמי השבח הוי של גזלן אלא מאי דהוי של בעלים היכא דהקדישה משום דאין כאן תקנת השבים כיון דהוי הכל להקדש כדכתב הר"מ ז"ל בהשגה לקמן וא"כ הוא הדין והוא הטעם לרב יהודה דאע"ג דיאוש קני גבי קרבן מן התורה אינה אלא בתר דתקינו רבנן בעלמא דיאוש ושינוי השם קני משום תקנת השבים כדהוה ס"ד גבי הקדש לא תיקנו דבשלמא מעיקרא דיאוש ושינוי השם קני מן התורה לרב יהודה היה קשה טובא דאמאי גבי הקדש אינו שלו אע"ג דליכא תקנת השבים מ"מ הוי שלו כיון דמן התורה קני אבל השתא דאמרי דדוקא מדרבנן קני לרב יהודה מפני תקנת השבים היכא דאיכא יאוש ושינוי השם א"ש הך דינא נמי לרב יהודה דגבי הקדש דאין כאן תקנת השבים הוי דבעלים: