לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ד
כיצד המעלה מבשר חטאת וכו'. דברי רבינו ז"ל מתמיהין כמו שהשיג עליו הר"א ז"ל וכבר ראית מה שכתב הרב בעל כסף משנה ז"ל ואני מצאתי לו לרבינו ז"ל רפואה מספרי דאמרו שם פרשת ויקרא וז"ל ומנין המעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והקטירם מן השאור ומן הדבש עובר בלא תעשה ת"ל כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' הא כל שיש ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ע"כ. וממאי דאמר והקטירם מן השאור ומן הדבש סובר רבינו ז"ל דר"ל שהקטירם יחד עם שאור ועם דבש ולומר לך דאע"פ שהקריבם השאור והדבש סתם ולא אמר לשם קרבן כיון דהקריבם עם אלו הוי כאילו הקריבם לשם קרבן ואע"ג דאלו אינם ראויים לקרבן מ"מ כיון דאיקרו קרבן הוי כאילו הקריבם עם הקרבן ומ"מ אם הקריבם לשאור ודבש בהדיא לשם עצים אפשר דאינו חייב אע"פ שהקריבן עם קרבן אלא דוקא כשהקריבן סתם ואע"פ שהרב בעל כסף משנה ז"ל לא כתב כן. והלשון מסייע לו קצת שכתב העלה שאור ודבש בפני עצמן למזבח לשם עצים פטור מ"מ אינו מוכרח. ודרשא קמייתא נראה מספרי דנפקא ליה מקרא דכי כל שאור וכל דבש דהוי רבויא כל בכל גווני שיקריבו אפילו עם דבר שאינו ראוי לקרבן ואע"ג דכבר אפיקתיה לכל לומר דאפילו מקצתו מ"מ מרבויא דכל כולהו שמעינן כן משמע מלשון ספרי ומאשה לה' שמעינן דכל שיש ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אפי' שיהא בפני עצמם בלא דבש ושאור כיון שאינם ראויים להקטירם והקטירם עובר בבל תקטירו ועם זה באו דברי רבינו ז"ל על נכון. אבל מ"מ קשה מה שכתב בסוף לשונו שנאמר קרבן ראשית תקריבו אותם לה' דמשמע דנפקא ליה דהכי קאמר קרא לא תוכל להקריב לשאור ולדבש אלא בקרבן ראשית לבד אבל עם שום קרבן אחר לא תקריבוהו ובכל גווני שיקריבוהו עובר בבל תקטירו ואין דרשא זו בספרי אלא מקרא דכל שאור כדכתיבנא היינו מרבויא דכל ואולי בגירסתו בספרי היה לו פסוק זה. מ"מ למדנו לו הכרח גמור מספרי וגמרא דידן אינו חולק על זה דכל הסוגיות שהביא הרב כסף משנה ז"ל מתיישבות לפי זה וכמו שכתב הוא בעצמו לפי תירוצו בדברי רבינו ז"ל ומה שאומר אני נכון גם כן: