לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ז
וכן המשתחוה למעיין וכו'. כל הני הוו בעיי דלא איפשיטו בפרק כל הצלמים וקשה כיון דהוו ספק למה לא כתב כאן רבינו ז"ל גבי מי נסכים לא יביא ואם הביא הורצה כמ"ש כן לקמן לגבי כמה ספיקות גבי קדמה והקדישתו בפרק זה וכן לקמן בפרק ששי חטין שלקטן מגללי הבקר וזרעם הרי אלו ספק וכו' לפיכך לא יביא מהם מנחות ואם הביא הורצה משמע דדרכו לפסוק בכל ספיקות גבי קרבנות הכי ולמה כאן כתב בפשיטות פסולים בכל הני ספיקי דבעיי ולא כתב כמ"ש לקמן:
אשרה שביטלה וכו'. שם אמר באשרה שביטלה קא מיבעיא ליה יש דיחוי או אין דיחוי ומדכתב כאן רבינו ז"ל דפסולים משמע דאית ליה דמאי דבעי התם הוי אפילו בדיעבד אם יצא או לא וכיון דלא איפשיטא פסק לחומרא דאם היה סבור דבעיין לכתחילה דוקא וכמו שנראה שם מדברי התוס' ז"ל לא היה לו לפסוק כאן מספק פסולים אפילו בדיעבד וכן לא היה לו לכתוב כמו שכתב בפ"א מהלכות ציצית דצמרה פסול לציצית דמשמע אפי' בדיעבד דבדיעבד פשיטא לן דמותר ובזה ליכא בעיא אלא ודאי דאית ליה דבעיין אפילו בדיעבד והא דאמר רבא גבי לולב של ע"ז לא יטול לכתחילה ואם נטל יצא מחלק רבינו ז"ל בין אשרה לע"ז דשאני אשרה דנטעה מתחילה לכך וכן כתב הרב המגיד בפ"ח מהלכות לולב דרבינו ז"ל מחלק בכך והניח הדבר עדיין בצ"ע. ונראה לי דמסוגיא זו הוכרח רבינו ז"ל לחלק בכך דסובר דהך בעיא הוי אפי' בדיעבד כדכתיבנא וכיון שכן ע"כ יש לחלק בין ע"ז לאשרה:
צמר שלה פסול לבגדי כהונה וכו'. והטויה לא הוי שינוי כדכתבו התוס' ז"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דלא מיקרי שינוי אלא שינוי גמור כמו חטים ונעשה קמח וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל: