לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ג
אע"פ שאין לך מום גדול מזה וכו'. תימה דנראה לכאורה דפסק כרבי ישמעאל בסוף פרק אלו מומין דאין לך מום גדול מזה גבי טומטום ואנדרוגינוס וכן נראה מדברי הבכ"מ ז"ל וא"כ קשה טובא דהוא ז"ל פסק בפ"ב מהלכות בכורות כחכמים דאמר בס"פ על אלו מומין וחכמים אומרים אינו בכור אלא נגזז ונעבד ודלא כרבי ישמעאל ועוד דאפי' רבי ישמעאל לא קאמר דהוי מום אלא באנדרוגינוס אבל לא בטומטום וכדפירש"י וכן נראה שם בגמרא דאמר מ"ט דרבי אליעזר מפשט פשיטא ליה אנדרוגינוס הוא ומומו עמו משמע דבטומטום לא איירי ועוד דטומטום כתב כאן דהוי מום אמאי בהלכות בכורות גבי טומטום דיאכל במומו לבעליו למה צריך מום אחר הא אין לך מום גדול מזה ועוד דא"כ דהוי מום למה לי קרא דזכר ונקבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס תיפוק ליה דהוי בעל מום והוי כמקדיש בעל מום למזבח דפסול להקרבה מיהו לזה י"ל דאיצטריך קרא לומר דגרע מבעל מום דבעל מום קדיש בתמורה ומקדיש בתמורה וכמו שנבאר בע"ה משא"כ בטומטום ואנדרוגינוס דהוי כמקדיש עצים ואבנים ועוד קשה גבי עוף מאי טעמא פסיל טומטום כיון דאין בו פיסול דלא תמות ולא זכרות וכדהקשה הבכ"מ ז"ל. ועוד דבגמרא אמרו שם בהדיא כשהקשו מעוף סמי מכאן טומטום אליבא דרב חסדא דאמר דטומטום ספיקא הוי וכוותיה פסק רבינו בפרק שני מהלכות בכורות. ונ"ל לתרץ לכל זה דודאי רבינו גבי בכור אית ליה דאינו מום הטומטום ובהא אפי' רבי ישמעאל מודה ואפי' באנדרוגינוס לא קי"ל אלא כחכמים ולא כרבי ישמעאל דאמר דהוי מום אבל רבינו ז"ל אית ליה דלענין קרבן דטומטום ואנדרוגינוס מיקרי מום גדול משום הקריבהו נא לפחתך דודאי גבי קרבן צריך תמים וכדכתב רבינו לעיל והוצרך רבינו ז"ל לומר כן משום דקשיא ליה למקשה דמקשה לרב חסדא בפרק על אלו מומין מברייתא דקאמר אליבא דחכמים דטומטום ואנדרוגינוס מטמאין בגדים אבית הבליעה דלדידיה מי ניחא אפילו הוו בריה מהיכא מעטינהו קרא גבי צאן ובקר משום דכתיב זכר תמים וכיון דליכא זכר תמים בעוף אמאי נמעט להו אלא ודאי צ"ל דבלא קרא ראוי למעטינהו אפי' בעוף משום דהוו מומין גדולים דכי ליכא מומין בעוף היינו מומין קטנים וכדכתב רבינו לעיל בד"א במומין קטנים ואילו הוו מומין גדולים כמחוסר אבר וכמ"ש רבינו ז"ל אין לך מום גדול מזה ומשום הכי פסול בעוף וקרא דממעט טומטום ואנדרוגינוס גבי בקר וצאן לא איצטריך לפסלה מעל גבי המזבח דבלאו הכי פסולים הוו אלא דלא לקדשו בתמורה כבעל מום וכדכתיבנא וכי מקשה בגמרא לרב חסדא לא פריך אלא מרבי אליעזר דאמר זכר ונקבה אתי למעוטי טומטום ואנדרוגינוס דאי טומטום ספיקא מי אתא קרא למעוטי ספיקא וכדפירש"י אבל הא דכתב רש"י ז"ל דפריך נמי מדרבנן לא ס"ל לרבינו הכי דמדרבנן ליכא פירכא כדכתיבנא דפוסלים טומטום ואנדרוגינוס גבי עוף משום דהוו מומין גדולים כמחוסר אבר וכי אמרו בגמרא סמי מכאן טומטום לא אמרו אלא על דברי רבי אליעזר ולא על דברי רבנן כמו שהוא לפירוש רש"י ז"ל ועם זה מ"ש רבינו ז"ל לפיכך אף עוף שהוא טומטום מתיישב שפיר וה"ק כיון דיש בטומטום ואנדרוגינוס שני פסולין חד משום דהוו בעלי מומין וחד מדמעטינהו קרא זכר ונקבה לכך פוסלין בעוף אבל אי לא הוה אלא חד טעמא משום דמעטינהו קרא לבד לא היו פוסלין בעוף דליכא קרא אבל כיון דטעמא משום מום גדול פסול בעוף זה נראה בדעת רבינו ז"ל ונסתייע רבינו ז"ל לומר דהוי מום לגבי מזבח משום דבגמרא אמרו כן דהוי מום משום דהוי שינוי וכדכתב רבינו ז"ל לקמן ובודאי דטומטום ואנדרוגינוס משונים והוו מומין גדולים ופוסלים בעוף ומ"מ קשה על רבינו ז"ל בשאר מקומות שהוזכרו שם סמי מכאן טומטום דרבינו ז"ל הזכירה בכ"מ ואע"ג דפסק כרב חסדא והוי כמזכה שטרא לבי תרי וכבר הארכתי בענין זה בפ"ב מהלכות אישות וכאן לא כתבתי אלא המספיק למה שיש להקשות מכאן להלכות בכורות וכדכתיבנא: