אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה א

פרק ג

אין המומים פוסלים בעוף וכו'. בתמורה פ"ב (דף ד' ע"א) אמר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות והקשה מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת ויקרא דנימא דהוי"ו דואם מן העוף מוסיף על ענין ראשון ונלמוד תמות וזכרות בעוף מכאן דכתב לעיל מיניה כי היכי דאמרינן דוי"ו דואם מן הצאן מוסיף על ענין ראשון ויליף צאן מבקר ובקר מצאן לענין צפון כדאמרינן בפרק איזהו מקומן ותירץ דא"כ למה לי דכתב שתי פעמים זכר תמים בפרשה חד בבקר וחד בצאן נילף צאן מבקר מקרא דואם מן הצאן בוי"ו דמוסיף על ענין ראשון כי היכי דיליף לסמיכה והפשט וניתוח מדאיצטריך למכתב זימנא אחריתי בצאן לומר לך דוקא בצאן אין אבל לא בעוף וחזר והקשה הרב ז"ל שם אכתי נימא דאיצטריך למכתב זכר תמים בצאן כי היכי דנילף לה בעוף מוי"ו דואם מן העוף דאי לא לא הוה מצינן למילף ליה דצאן יליף ליה מבקר מהיקשא דוי"ו ואין למדין למד מן הלמד בקדשים ותירץ שם ז"ל דלא נאמר כלל זה אלא בדבר הלמד מהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש אבל כד ילפינן בוי"ו מוסיף על ענין ראשון הוי כאילו כתיב בצאן בפירוש ולא הוי למד מן הלמד ולע"ד כלל זה של הרב ז"ל קושטא הוי אבל נראה שלא מטעם הרב ז"ל דבפ"ק דשבועות אמרו עלה י' אמר קרא שעיר ושעיר הוקשו כל השעירים זה לזה וי"ו מוסיף על ענין ראשון קס"ד כל חד וחד מחבריה גמר והא אמר רבי יוחנן כל התורה כולה למדין למד מן הלמד חוץ מקדשים שאין למדין למד מן הלמד הא לא קשיא כולהו מקמא גמרי וכו' משמע דאי הוה אמרינן דחד מחבריה גמר לא הוה אמרינן דהוי כאילו כתיב בחבריה ולא הוי למד מן הלמד כדאמר הרב ז"ל אלא היינו טעמא דלא הוי למד מן הלמד משום דכולהו גמרי מקמא ומ"מ קשיא לי על תירוץ הרב ז"ל דהא איצטריך זכר לגבי צאן למעט טומטום ואנדרוגינוס וכן אמרו בהדיא בבכורות פרק על אלו מומין וכתבו רש"י ז"ל בפירוש החומש גבי זכר דכתיב גבי בקר וז"ל זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין ת"ל זכר ולא טומטום ואנדרוגינוס א"כ כיון דזכר דכתיב גבי צאן איצטריך א"כ לא הוה למימר כן אלא בתמים דוקא דתמים דגבי צאן מיותר לומר לך דאין תמות בעופות אבל זכרות גבי צאן איצטריך למעט טומטום וכיון שכן מנא לך דאין זכרות בעופות לכך נראה לי לתרץ קושיית הרב ז"ל דבת"כ דריש יקריבנו דכתיב גבי בקר וכדכתב רש"י ז"ל בפי' החומש ולהאי יקריבנו דכתיב גבי צאן לא דריש דאין לו בת"כ שום דרשה משום הכי נראה לי לומר דלהך דרשא אתא יקריבנו לזה ולא לאחר כלומר דאין צריך אחר זכרות ותמות דהיינו עוף והכי קאמר קרא זכר תמים יקריבנו לזה אבל לעוף אפילו שלא יהיה זכר תמים לא איכפת לן ואף ע"ג דמלשון רבינו ז"ל אין נראה תירוץ זה שכתב שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה דמשמע דלא יליף אלא משום דלא אמר קרא גבי עוף זכר ולא משום דכתיב יקריבנו נ"ל דרבינו קיצר וכוונתו לומר אע"פ שאתה רואה בכתוב זכר תמים אינו אלא בבהמה דוקא והיינו מטעמא דיקריבנו דכתיב גבי צאן זה נ"ל לתרץ לקושייתו ז"ל אע"פ שתירוצו מדוקדק יותר בלשון ספרי כמו שדקדק הוא ז"ל שם מ"מ כפי הענין נאות בעיני תירוץ זה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה