לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה ד
ושמיני של חג רגל אחד הרי כ"א. הקשה הרא"ש ז"ל בפסקיו בחג נמי יבטל ממנו שמיני עצרת גזרת שלשים ותירץ שאני התם שלא נהג כלל דין שלשים אע"פ שגיהוץ ותספורת אסורים במועד מ"מ מטעם אבילות מיהא לא נאסר וקשה על זה מ"ש גבי בעיא דקברו ברגל כי קא מבעיא לי לענין שלשים דקא נהגא מצות שלשים ברגל ולדברי הרא"ש ז"ל מטעם רגל איתסר גיהוץ ותספורת ולא מטעם אבילות מיהו לזה י"ל דלענין דעולה למנין שלשים אהני הך טעמא כיון דיש בו דיני שלשים אע"פ שלא יהיה מטעם אבלות עולה אבל לענין הפסקה שיפסיק הרגל הבא אחריו לא. אך קשה מ"ש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות על ההיא בעיא וז"ל כי קא מבעיא לי לענין שלשים דקא נוהג מצות ברגל לענין תספורת וכבוס כאבל וא"ת שאין אבילות חל עליו איך הוא נוהג בהן והלא מדין הרגל לובש הוא כלים מגוהצים לבנים וחדשים ונוטל צפורניו בגנוסטרא ושמח בשמחת מרעות ואם בא ממדינת הים ומבית השביה ושאר דרכים שמנו חכמים וכו' וא"כ איך כתב הרא"ש ז"ל דלא הוי מטעם אבילות הא אהני טעמא דאבילות לבא ממדינת הים ולכל הני שכתב הרמב"ן ז"ל וי"ל דפליג הרא"ש ז"ל על ההוא דינא על הרמב"ן ז"ל וסובר דלא נאסר אלא בדברים שאסורים מתורת רגל וכ"כ הטור בסי' שצ"ט אחר שכתב דברי הרמב"ן שהבאתי ומדברי א"א הרא"ש ז"ל שאינו אסור כלל מתורת אבילות אלא בדברים האסורים לו מתורת רגל אבל מ"מ קשה על הרמב"ן ז"ל איך יתרץ קושית הרא"ש ז"ל דלדידיה הרי נוהג בגזירת שלשים ואין תירוץ לקושיא ההיא אלא כמו שתירצה הרא"ש ז"ל וכן הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות ועוד דרבינו ירוחם נתיב כ"ח ח"ג תירצה כך לדעת הרמב"ן ז"ל עצמו ע"ש והוא תימה וצ"ע: