אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון

פרק י · הלכה ג

הלכה א

אין דבר מדברי אבלות וכו'. נראה ודאי דרבינו גריס כההיא דריש כתובות (דף ד') מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אין אבילות בשבת אבל דברים של צנעה נוהג וזו הוא גירסת בעל המאור והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות דחה גירסא זו וכתב שם ועוד מעצמו הוא מוכרע דשבעת ימי המשתה כמועד כמו דתרוייהו שמחה כתיב בהו ולא דמי לשבת דעולה ואינה מפסקת ע"כ. ונ"ל לתרץ לדברי רבינו דמ"מ שבעת ימי המשתה גריעי מרגל ואע"ג דברגל אינו נוהג כלל מ"מ מסתייא דשמחה קלישא כי הא דליהוי כשבת דאינו נוהג בו דברים של פרהסיא אלא של צנעה. עוד אפשר לומר ימי המשתה אין לדמות כלל להא מילתא לא לרגל ולא לשבת וגריעי אפי' משבת וכמו שכתבו שם התוספות דרב ושמואל מפלגי בין חתן למועד ושבת וא"כ אע"ג. דבחתן נוהג אבילות אין כאן סייעתא לר' יוחנן דאמר דנוהג בשבת משום דשאני שבת דחמיר אבל הסייעתא הוא מדקאמר כל אותן הימים ובכל אותם הימים נכנס השבת וכדכתבו שם התוספות מיהא מייתו סייעתא לר' יוחנן והראשון נראה עיקר בדברי רבינו שכתב בפרק י"א וכל אותן הימים בדברים שבצנעה כשבת ומדמדמה לימים ההם לשבת משמע כדכתיבנא דשמחה קלישא כי האי דמי לשבת והלשון הזה שכתב בפרק י"א היא הוכחה על גירסתו שגורס בגמרא אע"פ שאמרו אין אבילות בשבת. וא"ת מי שמת לו מת ברגל שהוא חג הסוכות אמאי לא יפסיק מאבילות שמיני חג עצרת לדעת הרמב"ן ז"ל שסובר דנוהג ברגל דברים שבצנעה הא דמי למאי דכתב הטור בסימן שצ"ט דמי ששמע שמועה קרובה ביום שבת שחל להיות ערב הרגל שאע"פ שאינו נוהג אלא דברים שבצנעה הרגל מפסיק ה"נ כיון דבחג נוהג דברים שבצנעה יפסיק שמיני חג עצרת שהוא רגל בפני עצמו הבא אחריו והטור עצמו כתב שם כדברי הרמב"ן ז"ל שכתב על דברי הרמב"ם דקאמר דאינם נוהגים ברגל דברים שבצנעה ולא נהירא עיין שם באותו הסימן. וי"ל דשאני שבת שהוא עולה משום דאי אפשר לשבעה בלא שבת וכיון שכן הוי כאילו נהג אבילות קצת ולכך הרגל הבא אחריו מפסיק מה שאין כן ברגל שאינו עולה ולכך אין רגל הבא אחריו מפסיק. וא"ת היכי אמרינן בההוא פירקא דאלו מגלחין גבי בעיא דקברו ברגל לענין שבעה לא קא מבעיא לי דלא נהגא מצות שבעה ברגל הא לדעת הרמב"ן נהגו דברים שבצנעה י"ל דמ"מ כיון דאינו נוהג דברים שבפרהסיא לאו כלום הוא ולא דמי לשבת דאמרינן דרגל הבא אחריו מפסיקו משום דנוהג בו דברים שבצינעה כדכתיבנא דשאני שבת שעולה משום דא"א לשבעה בלא שבת כדפרישית:

נמצא מונה לאחר ר"ה ויוה"כ כ"ג יום וכו'. נראה מדברי רבינו דסובר כדברי הר"א ז"ל דתרי עילויי בחדא אבילות לא עבדינן וכיון דכבר הפסיק ר"ה שבעה לא אמרינן דיחזור יוה"כ ויפסיק וכמו שהאריך הראב"ד בלשונו הובא שם בפסקי הרא"ש ז"ל בפרק ואלו מגלחין אלא שסוף לשונו שם קשה קצת שכתב משום דלא חשיבי כרגלים גמורים דזה משמע הפך מ"ש ברישא דמעיקרא יהיב טעמא דתרתי הפסקות בחדא אבילות לא עבדינן ולבסוף משמע דהדר מהאי טעמא ונתן טעם משום דאינם רגלים גמורים דאי הוו רגלים גמורים משמע דעבדינן תרי הפסקות ולמה ליה האי אבל במ"ש דלא חשיב ר"ה כו' בהא השיגו הר"א ז"ל. ונ"ל טעמו של רבינו דר' אליעזר ור' אושעיא יהיבי טעמא התם לעצרת דהוי שבעה משום דיש לו תשלומין כל שבעה והאי טעמא ודאי לא שייך בר"ה ולכך כתבו שם התוספות דאית ליה לר' אושעיא דלא כרב גידל דרגלים מפסיקים ולא דאינם מפסיקים ורבינו לא משמע ליה דליכא מאן דפליג דודאי הלכה כר"ג וכדפסק רב גידל אלא דסובר ר' אושעיא דמאי דקאמר ר"ג מפסיקים היינו שמבטלים גזירת שבעה ולא שיחשבו כרגלים כו' אלא דוקא עצרת מפני שיש לו תשלומין כל שבעה ורב אויא פליג וסובר דר"ה חשיב שבעה דלית ליה דטעמא הוי משום דאית ליה תשלומין כל שבעה אלא משום דהוי רגל ואע"ג דרבינא סבר כרב אויא פסק רבינו כר' אושעיא משום דר' ענני בר ששון ור' יצחק נפחא לא דרשו אלא דעצרת לבד הוי שבעה מטעמא דר' אושעיא משמע דאית להו כוותיה ולכך פסק רבינו הכי דהא עדיפא ליה לתרוצי מהאי תירוצא דבא בדברי הרב כ"מ דמאי דקאמר רבינא מסתברא כרבן גמליאל הוא דאמינא ר"ל דלא אודי במנין ר"ה חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד דרבינא גופיה אמר על דברי רב אויא הילכך יום אחד לפני החג וכו' משמע דאודי לרב אויא בדין דר"ה ועם מה שכתבנו נסתלקה הקושיא דהקשה הרמב"ן ז"ל לפי תירוצו במה שאמר ומ"מ אין דבריו נראין וכו' ובאו דברי רבינו על נכון:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה