לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון
פרק ט · הלכה יב
ויראה לי שהקורע על החכם וכו'. וא"ת הא התם ברבו אינו מאחה לעולם י"ל דה"ק כיון דעיקר האבילות אינו אלא יום אחד דאפי' ברבו אינו אלא יום אחד זה שאינו רבו די לנו שיאחה למחר והרמב"ן כתב הטור בשמו שמאחה מיד אי נמי לאחר קבורה וקשה מ"ש מאחה מיד דא"כ אמאי קאמר בגמרא חכם כיון שהחזירו פניהם שוללין אפילו איחוי נמי בשלמא למאי דקאמר לאחר קבורה ניחא דאמר הכי משום קודם קבורה דאין לאחות קודם קבורה וכדתירץ הרב בכ"מ אלא אי אמרת דהוי מיד כפירוש קמא אמאי קאמר שוללין לישמעינן רבותא באיחוי. ונראה דאין ה"נ אלא משום דאינהו סבור דלא למישלל התיר להם ר' יצחק בהם שהם היו נמנעים מלעשות שיכולים לשלול דאולי הם לא היו יודעים לאחות ולא היו רוצים אלא לשלול אבל אין תירוץ זה מספיק אלא כפי גירסתנו בגמרא דאית לן אמר להו ר' יצחק ברבי אמי חכם כיון שהחזירו פניהם וכו' דהאי לישנא הוי לשון ר' יצחק שאמר כן לרבנן אבל מדברי הרי"ף והרא"ש משמע דהך הוי ברייתא וכן כתב הרב"י דהוי ברייתא דבלשון הרי"ף והרא"ש ז"ל הביאה כלשון הזה תניא חכם כיון שהחזירו וכו' משמע דגרסי אמר להו ר' יצחק ברבי אמי תניא חכם כיון שהחזירו וכו' דומה למה שאמר אביי לעיל גבי הספדו של רב ספרא תניא חכם כבודו בהספדו הך נמי הוי ברייתא וא"כ קשה לברייתא אמאי נקטה שלול לישמעינן אפילו איחוי דבשלמא אם הם דברי ר' יצחק הם תירוץ למה שהם היו רוצים לעשות ונמנעו דהיינו דלא למשלל אבל אם הם דברי ברייתא קשה אבל אין זו קושיא להרמב"ן דאפשר דגריס כגירסא דידן: