אור ברסלב
לוח ארז חלק ב לוח ארז על פרשת מצורע

לוח ארז חלק ב· רבי יצחק קונשטאט

לוח ארז על פרשת מצורע

לוח ארז על פרשת תזריע

זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. פירש"י מלמד שאין מטהרין אותו בלילה כי בסוף פרשתנו נאמר והזרתם את בנ"י ולא ימותו בטומאתם. כי ראינו רוב פושעי ישראל אף שחטאו ופשעו כל ימיהם. בכ"ז כשהם מושכבים ומוטלים על ערש דוי ומה"מ מתריס כנגדם אז תוהים על הראשונות ורוצים לחזור בתשובה כמאמר רשעים מלאים חרטות. א"כ זהו מוסר לחוטאים אחרי שלסוף ימיהם יחזרו ויתחרטו על כל מה שעשו ואין זו ממדת אדם שלם לעשות דבר שלאח"כ יצטרך לחזור בו. כי האדם צריך לחיות חיים מאושרים שידע שגם לאחריתו לא יתנחם על מעשהו. וז"ש והזרתם את בנ"י מטומאתם תפרישו אותם שלא יטמאו א"ע והוא ע"י שתאמרו להם ולא ימותו בטומאתם שבודאי לא ימותו עם טומאת נפשם רק יחזרו בתשובה. ע"כ בעוד בחיים חייתם לא יטמאו א"ע במעשים שסופם לחזור בהם. וי"ל בזה מה שנאמר בפ' בא מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך. כי כתבו המפרשים ז"ל כי מצה רומזת למצות ומע"ט כמו שדרז"ל ושמרתם את המצות א"ת המצות אלא המצוות. וחמץ רומז ליצה"ר הוא השאור שבעיסה המחטיא ומעביר את האדם מדעת קונו. ובאמת המצה רומז למדת הסתפקות כי היא לחם עוני אין בה לא שאור ולא מלח וזה מקור כל מצות ומע"ט. והנה ימי שנותינו שבעים שנה ולא די אם נאכל מצה בז' ימי הפסח כ"א גם נלמוד ממצות מצה לכל ימי שנותינו לחיות חיי אושר ושלימות. כמ"ש ההפלאה ז"ל בפנ"י פ' בא בפ' ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ופרש"י משנה לשנה. ר"ל שמצות מצה היא תועיל לזרז את האדם לשמור מצות ה' כל השנה כולה. והתעוררות לזה היא כנ"ל אחרי שלסוף באחרית ימיו יתחרט על מעשיו הרעים ולמה יעשה דבר שלסוף יתחרט עליו. וז"ש מצות יאכל את שבעת הימים. ר"ל כל ימי חייו שהם שבעים שנה כמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה יעסוק רק במצוות. ומה שיעוררך לזה הוא אחרי ידעך שבהגיעך לגבול וקץ שנותיך בודאי לא יהי' בך שאור המחטיא כי אז תשביתהו ותסירהו מלבך בימי אחריתך כמ"ש ונהמת באחריתך. ע"כ יותר טוב אשר חיש מהר תעזבנו וז"ש ולא יראה לך חמץ וגו' בכל גבולך כשתגיע לגבול שנותיך ע"כ טוב לך אם כל ז' הימים תאכל מצות כנ"ל. והנה הקב"ה נקרא כהן כמאמר אלקיכם כהן הוא. וז"ש זאת תהי' תורת המצורע. ע"י כן תוכל להורות ולהדריך בדרך ישרה חת המוציא שם רע על תוה"ק ופונה אלי' עורף ולא פנים. אם תאמר לו שביום טהרתו והובא אל הכהן שלעת מיתתו כשתבוא העת אשר רק כפסע בינו ובין המות וידע שאיש מהר יובא אל כהן גדול הוא ממ"ה ית"ש אז ודאי ירצה שביום ההוא טהור יהי' כשיובא אל הכהן הוא הקב"ה. ע"כ טוב לפניו אם יטהר בעודו בחיים חייתו כי מי יודע אם יועיל לו טהרתו בנשף בערב יום באישון לילה לכפר בשעה אחת על כל עת חייו הארוכים שהי' מלא עון. וזה שפרש"י ז"ל מלמד שאין מטהרין בלילה אלא ביום היינו בעת אשר לא שקעה עדן שמשו אז יוכל לטהר א"ע. אבל בעת אשר ככבי חייו יאספו נגהם תו לא יועיל כ"כ הטהרה. והנה נאמר בפ' בא שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה' מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה חמין וגו' בכל גבולך. וראוי להתעורר על כפל הלשון שאמר ב"פ רצופים שנאכל מצות. ועוד על שינוי הלשון שמתחלה אמר תאכל מצות ואח"כ בפ"ב יאכל בבנין נפעל. ונראה לרמז כי לשיהי' האדם שלם צריך שיהי' סור מרע ועשה טוב. ולזה מרמזים מצות החג שאכילת מצה רמז לעשה טוב ולא יראה לך חמץ זהו סור מרע. והנה לעשות המצות בפועל בימים הראשונים היו עושין את המצות בשמחה והיו מדקדקין במצות לא כן בימים האלה אף אותם שעושים המצות דומה להם כאלו כפאו שד. ע"כ עכ"פ החיוב ביותר לקיים סור מרע. כאז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. והנה אכילת מצה לחם עוני אינו נוח לאדם. אבל מי ששמח לקיים מצות בוראו יערב לחכו אף ביום אחרון שכבר קץ במזון תפל כזה ותאב לחמץ בכ"ז הוא שמח בהם אחרי ידעו שמקיים בזה מצות קונו. ויש הבדל בין תאכל בקל ובין יאכל בנפעל. כי תאכל הוא מדעתו ויאכל הוא בע"כ. וזהו רמז הכתוב שבעת ימים תאכל מצות פי' לדעתך ולרצונך אז גם וביום השביעי שכבר הטבע יקוץ במצה בכ"ז חג תחוג אחרי ידעך שכל מעשך לכבוד הש"י. אבל התורה הודיעה כי תגיע עת אשר יאמר רק מצות יאכל את שבעת הימים שרק בע"כ על אפך ועל חמתך תקיים מצוה נכבדה כזו. ע"כ אני מזהירך אם גם אין בידך מצות ועשה טוב אחרי שאין חפצך וחשקך במעשה המצוה. עכ"פ תזהר ולא יראה לך חמץ ושאור בכל גבולך תקיים עכ"פ סור מרע:

זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. כי הרשע הרבה לפשוע גם כי יעלה לפעמים על מחשבתו לשוב אל ה' יסוג אחור באמרו כי מפני מרבית חטאיו ופשעיו אשר נתלכלך בם זה ימים ושנים אי אפשר לשוב ולנקות עצמו עוד עד עולם ומה בצע לו בתשובתו. אבל באמת לא כן הוא כי אדרבה ארז"ל במקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אין עומדין א"כ בשובו אל ה' לא יגרע ערכו נגד שאר צדיקים. והנה מצורע הוא המנוגע בצרעת עונות ופשעים. וקאמר זאת תהי' תורת המצורע כזה תוכיח אותו להורות לו שאם כי נפשו מוראה ונגאלה בזוהמת חטאיו הרבים אבל ביום טהרתו כאשר יטהר עצמו לשוב בתשובה אז והובא אל הכהן לא יגרע ערך מדרגתו מכהן עובד ה' וצדיק. ואמר להלן והעמיד הכהן את האיש המטהר לפני ה' שבעל תשובה הוא עומד במקום גבוה לפני וסמוך לה' בקודש פנימה יותר מצדיק גמור כמארז"ל הנזכר. והנה מה שבע"ת עומד במעלה רמה ונשאה כ"כ הוא בשביל שהי' שפל מאוד מטה מטה וע"י כחו הרים והקים על מבירא עמיקתא ע"כ בדין הוא שיטול שכרו על כחו ורב חילו ולפ"ז אם נאמר לחוטא שאם יחזור בתשובה יהי' ברום המעלה לח רק כישראל או לוי כ"א ככהן הקדוש זהו בעצמו מורם לו שהוא לע"ע במדרגה ובדיוטא התחתונה שבתחתונות שאל"כ במה יזכה אחרי שב ורפא לו להיות ככהן הגדול מאחיו. וז"ש זאת תהי' תורת המצורע עי"ז תוכל להורות שיעזוב רשע דרכו באמור לו כי ביום טהרתו והובא במדרגה רמה אל הכהן ובזה יפקחו עיניו לראות שפל מדרגתו לע"ע:

במדרש מעשה ברוכל אחד שהי' מחזר בעיירות ומכריז מאן בעי למזבן סמא דחיי רהטו אבתרי' כולי עלמא הוציא להם ספר תהלים לכו בנים שמעו לי וכו' מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' סור מרע ועשה טוב. אר"י כל ימי לא הייתי יודע פי' מקרא זה עד שבא הרוכל. הנה מה שאמר לכו בנים שמעו לי הוא רמז מוסר כי כמה בנ"א כ"ז שיושבים בביתם הם אוחזים דרך הטוב והישר כי בושים לחטוא בפומבי בעירם אבל לעת צאתם החוצה אז אצלם הדרכים בחזקת סכנה לעבור על כל מצות ה'. ועליהם נאמר ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה. כי השטן המחטיא ב"א מתהוה ע"י שבנ"א שוטטים ומתהלכים בארץ ואינם בביתם ע"כ בא לידי חטא. אבל באמת אמר דהע"ה אשרי תמימי דרך ההולכים כתורת ה' שלא רק בביתם כ"א גם בלכתם בדרך הולכים ג"כ בתורת ה'. וכמו שהתפלל יעקב אע"ה אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה שגם בהיותי בדרך גם שם יהי' ה' נגד עיני ונשמרתי מכל דבר רע. וזה שהי' מורה הרוכל שגם הוא לא הי' יושב אהלים ופרנסתו הי' לחזור בעיירות ובכ"ז לא סר מיראת ה' כל היום והראה להם ספר תהלים שנאמר לכו בנים שמעו לי לא רק בעודכם יושבי בית כ"א גם בלכתכם בדרך גם אז לא תעזבו את ה'. וי"ל עוד כוונה שניי' כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת והתורה אינה מבקשת מאתנו שנעזוב לגמרי תענוגי עולם ולא נחי' רק את נפשנו הרוחנית. כ"א אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. והנה אם אחד נושא משא כבד ונאמר לו השלך חת משאך מעליך ובוא אצלנו לדבר עמך אז לא ישמע לקולנו אשר יפרוק את משאו מעליו ויחזור ויטעון. משא"כ אם נאמר לו לך עם משאך וגם אנו נלך אתך ונדבר עמך אז יטה אזנו לקול דברינו. כמו נן הת"ק לא תאמר אלינו שנשליך מעלינו כל ענייני העוה"ז לגמרי. כ"א היא אמרי' תאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. שתוכלו להתעסק בענינים שמימיים אף אם תעסקו גם בעניינים ארציים ולזה נאמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי הכוונה ג"כ כנ"ל שגם העוסק בעניינים ארציים יוכל לשמוע אמרי פיו של הקב"ה בעניינים שמימיים ע"כ אמר דהע"ה לכו בנים איננו אומר לכם שלא תלכו כלל על דרככם ותעזבו כל ענייני העוה"ז למען שמוע בקולי. כ"א לכו בדרככם ובכ"ז שמעו לי יראת ה' אלמדכם. וסיים מי האיש החפץ חיים וגו' סיר מרע ועשה טוב ובזה נכללת כל התורה כולה שהיא עשה ול"ת כי זה כל האדם לא נברא אלא לקיימם. וע"ז אנו מתפללים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו הכוונה כי כשאדם רוצה לעשות מצוה אז השטן הוא יצה"ר עומד לנגדו ומעכבו בטענות כוזבות שלא יעשנה וכשאדם רוצה לעשות עבירה אז אינו עומד לפניו לעכבו אדרבה מסקל לפניו המסלה למען יוכל לילך בטח באין מחריד ברשת פרושה לרגלו והוא עומד מאחריו שירא פן יתחרט האדם וירצה לברוח מהעבירה ע"כ עומד מאחריו ומעכבו שלא יברח. נמצא שהשטן עומד לפעמים לפניו לעכבו מלעשות מצוה ולפעמים מאחריו לעכבו שלא יברח מעבירה. וע"כ אנו מתפללים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו והנה קיום מ"ע הוא רק מצד הנשמה היא תתאוה לקיים מצות ה' אבל הבריחה מעבירה היא מצות הגוף שהוא יהנה מעבירה ע"כ הגוף צריך אזהרה מעשות עבירה. ורמב"ן ז"ל עה"ת כתב כי ע"כ עשה דוחה ל"ת מפני שעשה חמורה מל"ת ולזה אמרה תורה האזינו השמים זו הנשמה תשמע אלי לקיים מצות עשה ואדברה כל דיבור לשון קשה אם לא תקיים. ותשמע הארץ זה הגוף אבל רק אמרי פי בלשון רכה. והנה הסיבה שחוטאים הוא מפני שאינם רואים בעיניהם את טיב המצוה ורעת העבירה ואף כי אמר אלקים המצוה לטוב לנו והעבירה להיפך הם מדמים בנפשם שרק מה שנראה להם טוב הוא הטוב באמת. וע"ז נאמר והמה כאדם עברו כרית כמו אדה"ר שהי' החטא ע"י מראה עינים כמ"ש ותרא האשה כי טוב העץ ותאוה לעינים ואכל ממנו. כמו כן אנו בעוה"ר הולכים אחר מראה עינינו לשפוט בין טוב לרע. וכמו שהנחש הקדמוני אמר ונפקחו עיניכם והייתם כאלקי' יודעי טוב ורע כמו כן אומרים בדור הזה שכבר נפקחו עיניהם ויודעים להבדיל בין טוב לרע ורק מה שעיני שכלם רואות לטוב הוא טוב אצלם. ע"כ העיקר שנכיר בשפלות ערכנו ונדע כי רק עיני בשר לנו ואין בכחנו לשפוט מטוב עד רע רק ה' שופטנו ה' מחוקקנו. והנה אלקים הוא לשון דיין ושופט וז"ש הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך שתדע כי רק ה' יוכל לשפוט דק ומישרים ורק הוא ידע את מקומך אם רע או טוב הוא:

זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו. כי הרמב"ן ז"ל כתב בפ' והבגד כי יהי' בו נגע צרעת שכאשר יקרה באדם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו ובבגדו או בביתו לראות כי ה' סר מעליו יעו"ש שהנגעים הם מוסר לעורר את האדם שישוב מחטאו ורפא לו. וי"ל עפ"ז הפסוק בפ' כי תצא. השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים כאשר צויתים תשמרו לעשות. דהיל"ל שמור את נגע הצרעת מאי השמר אלא לרמז כנ"ל שהנגעים הם שמירה והתעוררות לאדם שלא ישקע במצולת העונות רק ישמע לקול מוכיח הכהן אשר יהי' בימים ההם. וז"ש השמר בנגע הצרעת כלומר יש לכם שמירה מעולה ע"י הנגע למען תדע להזהר על נפשך לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים בשפתותיהם אשר ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהם ע"כ מסיים כאשר צויתים תשמרו לעשות כי מה לכם להתייסר בצרעת ובנגעי בנ"א עדי תשמעו לקול מוכיח הלא טוב לכם אם תשמרו לעשות תיכף ומיד כל אשר צויתים בטרם יקרב נגע באהלך. ופירשתי המסורה הובאה בבעה"ט פ' שמות תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדבר שקר. וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'. ויעשו בנ"י את הפסח במועדו. כי בעת צר להם לישראל ח"ו אז שולט בהם האחדות אין שטן ואין פגע רע ושומרים משמרת הקודש כמ"ש בצר לך וגו' ושבת עד ה' אלקיך. אבל וירא ישראל כי היתה הרוחה והכבד את לבם עד שהקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה כהמן להחזירם למוטב. ע"כ אחרי שהקב"ה בכל אופן בין שנרצה או לא מ"מ הוא מושל עלינו. ע"כ החכם עיניו בראשו לעשות את כל מצות ה' בטרם תקרב הרעה שאל"כ הלא יבוא עליו ההכרח המגונה. וז"כ המסורה תכבד העבודה על האנשים בעת אשר עול הגלות מכביד אכפו על צואר ישראל אז לא ישעו אל דברי שקר כי אז נכנע רוחם וישובו אל ה' כי לו הישועה. אבל כל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה לא לבד בעת אשר תכבד העבודה כ"א גם לעת צאתם ממסגר אסיר מגלות לחירות אף בעת שיעשו בנ"י אח הפסח שהוא זמן הגאולה והחירות גם אז לא ירפו לעשות אח אשר צוה ה'. ובזה י"ל בפ' פקודי כתפות עשו לו חוברות על שני קצותיו חוברו היינו כתפות עשו לו חוברות כי הכתפות הם הנושאות עליהם עול ומשא כבידה והן הנה היו לבנ"י ועשו אותם חוברות יחדיו תמים איש אל רעהו ידבקו כי בעת שהוצרכו לסבול על שכמם וכתפם עול הגלות אז חוברו להם יחדיו עד ששני קצותיו אף שדעתיה' משונה מקצה אל הקצה מ"מ הכתפות הנושאות המה עשו חיבור ביניהם.

נחזור להנ"ל שהנגעים באים לעורר לתשובה ובודאי טוב שלא יצטרך ללימוד זה ע"י נגע כ"א שנגע יראת ה' בלבבו בלי מקרה ופגע ונגע ורק אם הש"י רואה שמעצמו אינו חוזר למוטב אז ההכרח ללמדו להועיל ע"י הנגע. וז"ש זאת תורת אשר בו נגע צרעת. רק זה האדם מוכרח ללמוד ע"י הנגע. אשר לא תשיג ידו בטהרתו מי אשר לא ישיג הלימוד ותורת הנגע בטרם יקרב הנגע לאהלו ע"כ הוא צריך ללמוד מוסר ע"י הנגע אבל אשרי הגבר אשר תשיג ידו לימוד הזה בטהרתו מבלי יטמא בנגע:

תוכן העניינים

לוח ארז חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה