לוח ארז חלק ב· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן. י"ל עפמ"ש לפרש הפסוק והי' כי יאמר אליכם פרעה תנו לכם מופת. כי פרעה יכחיש היות אל מוציאם ממצרים אחרי שביכולת האל ית' להוציאם בלי סייע שום אדם רק אני ה' ולא השליח ולמה א"כ ישלח שלוחים משה ואהרן אין זה כי אם שהם בדו מלבם להוציא את ישראל ממצרים. וז"ש שיאמר תנו לכם פי' בשבילכם צריך אני למופת. עיין מזה לעיל פ' שמות ולפ"ז י"ל ג"כ מה שישראל הקציפו את ה' במדבר עד שנגזר עליהם נדידת מ' שנה במדבר ולנסוע אלה מסעי הוא בעבור שראו שמשה ואהרן בראשם והם הוציאום ממצרים וטעו שח"ו לא ה' שלחם כ"א מלבם הרימו דגל על ראשי עם קודש. אבל שגו ברואה ולא ידעו את דרכי ה' אשר פעם הוא ית' בעצמו מנהל את העם בלי שום אמצעי אבל פעם הוא משים איש על העדה אשר יוציאם ויביאם. וז"ש והם לא ידעו דרכי אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי כלומר לא ידעו שדרכי הם שנים או בעצמי או ע"י שליח. וז"ש אלה מסעי בנ"י ע"כ הוצרכו לנסוע כ"כ נסיעות הרבה בגזירה שלא יכנסו לארץ. על אשר יצאו ביד משה ואהרן עי"ז טעו וחטאו. והנה איתא בספרים "אלה "מסעי "בני "ישראל ר"ת אדום מדי בבל יון רומז לד' גלויות שגלו ישראל. ובאמת י"ל שע"כ קורין מטות ומסעי מחוברים לרמוז שזו היתה מנת ישראל ליקח את מטותיהם בידיהם ולנסוע מגולה לגולה. אבל באמת מסעות הללו המה שעמדו לאבותינו להיות להם למטה ולמשען למען לא ישתקעו בהמון לאומים ועיין לעיל פ' ויצא בביאור הפסוק והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה. כי זאת תעודת ישראל עלי ארץ להפיץ מעינות חכמה ודעת אלקים בארץ ע"ד מאז"ל לא גלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. ע"כ הם הולכים מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר למען כל העמים אשר מקצה הארץ ועד קצהו יכירו וידעו את ה'. עיי"ש באריכות. וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' שעיקר מטרת יציאתם ומסעיהם בגולה הוא למען ה' לפרסם אמונת אלקי עולם ע"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם הם מוכרחים להרבות נסיעות כל כך כאמור:
אלה מסעי בנ"י וגו'. הנה בפרשתנו נאמרו כל המסעות שנסעו אבותינו במדבר ולא דבר ריק הוא כ"א ללמוד ממנו כמ"ש על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כי אף שהבטלה מביאה לידי שיעמום וזימה ונאמר יברכך ה' בכל אשר תעשה בכ"ז לא יסע האדם כחפצו ורצונו בכל עת שירצה כ"א רק עפ"י ה' יחנה וע"פ ה' יסע. וע"כ אירעו לאבותינו כל אלו הנסים במסעם על שנסעו עפ"י ה' וסמכו עליו ית' בבטחונם ע"כ מצאו אותם כל הקורות אותם נסים ונפלאות לטובה אות. וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'.
כלומר ע"כ מצא אותם בדרך כ"כ נסים על שנסעו עפ"י ה'. והנה כל נוסע אם יפגע אותו בדרך מקרים יפגעו אותו בשביל שנסע והנסיעה היא העיקר והמוצא אותו הוא מקרה וטפל אבל בנסיעת ישראל הי' להיפך עיקר מסעם הי' מידי ה' למען יקרו להם נסים ונפלאות. וזהו שסיים ואלה מסעיהם למוצאיהם עיקר מסעם הי' סיבה מאת ה' כדי שיקרו להם נסים ונפלאות: אלה מסעי בנ"י וגו' ביד משה ואהרן ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה'. במד"ר הה"ד נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן נוטריקין נביאים העמדת מהם חסידים העמדת מהם ישרים העמדת מהם ע"י מי ע"י משה ואהרן.
הכוונה ע"פ מדרש ילקוט קהלת דברי קהלת והלא דברי שלמה הם אלא לפי שדבריו תלויים בהקהל. כי אז"ל ומתלמידי יותר מכולם שהקב"ה חונן דעה להרב ומורה המיוחד לנהל עדת בנ"י אף אם בעצם אין כחו מספיק לשאת את משא העם כאשר ישא האומן את היונק בכ"ז הש"י לא יעזוב את הצדיק ונותן לו דעה בינה והשכל כמ"ש שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם. והוא לתועלת התלמידים אשר יזל להם מים מדליו. מוסיף הש"י להרב כח ואומץ. לפ"ז כמו שהתלמיד לומד מן הרב כן הרב לומד מהתלמיד כי הוא מוסיף כח ואומץ ע"י התלמיד. וזהו כוונת אז"ל אלופינו מסובלי' סובלים אין כתיב כאן אלא מסובלים שהקטנים נושאים את הגדולים הכוונה ממש כדברינו. וי"ל בזה מה שקרא אלישע לאליהו אבי אבי רכב ישראל ופרשו כי המנהיג ישראל הוא כמו הרכב אשר יסיע את העגלה כמו כן הוא בחכמתו ובתורתו ינהג אחריו כצאן עדת בנ"י. והוא ג"כ כמו הפרשים והם העגלות אשר ינהגו ע"י אחרים. כן הם ראשי בנ"י נושאים ומנושאים ג"כ מאחרים. והנה שלמה המע"ה לרוב ענותנותו לא תלה דברי חכמתו ומיסרו בעצמו שמבטנו יצאו והוא הורם ויולדם וגודלו על ברכיו. כ"א תלה שהש"י חנן לו אלה בשביל ישראל למען ילמדם להועיל חכמה ומוסר האציל ה' מהודו עליו והגדיל השגתו. וא"כ הדברים אשר דיבר לא דבריו המה ב"א דברי קהל עדת ישראל כי הם הגורמים הדיבור והם הם המדברים בראשונה בעצם. וזהו כוונת מדרש הנ"ל דברי קהלת והלא דברי שלמה הן אלא שדבריו תלויין בהקהל הכוונה פשוטה כנ"ל. וי"ל בזה מדרש ילקוט פ' פנחס משה העמיד את יהושע מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיו משה וישראל מגביהין ראשיהם לשמוע מה יאמר יהושע ומה הי' אומר ברוך שנתן תורה לישראל ע"י משה רבינו הכוונה כי המופת שאין העומד בראש הערה צריך להיות מושלם בכל המעלות ומדות בתכלית האפשר כ"א די אם יראת ה' בוערת בקרבו ולבת אש דת בלבבו אז הקב"ה נותן לו כח לעשות חיל לצאת ולבוא לפניהם בד"ת. הוא משה רבינו בעצמו שעם היותו האדם השלם מכל אדם אשר על פני האדמה בכ"ז לקבל את התוה"ק חמדה גנוזה באוצרו ית' אין די בכל מעלותיו שיהא ראוי להיות אמצעי לזה. כי כל אשר בשם אדם יכונה אף שהוא שלם בתכלית השלימות בכ"ז עוד נגרע ערכו מהיות אמצעי לקבל אש דת מימינו ית'. רק בעבור שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ולהצליח אותם בתתו להם דת מורשה. ע"כ נתן למשה רבינו השגה יתירה יותר מאסר ראוי ע"פ מדותיו בשביל שהי' הדור צריך לכך. וכן הוא בכל דור ודור אף שאין המנהיג מושלם בתכלית השלימות כראוי בכ"ז למען עדתו הקב"ה מוסיף לו כח ואומץ זה הי' הענין ביהושע שהושיבו מן הארץ כלומר ממדרגה תחתונה ונתנו לראש ומורה לעדת ישראל. והיו העם תמהים איך יערב יהושע לגשת אל הקודש פנימה ולקבל עליו עול הרבנות על ס"ר ישראל אחרי שהוא צעיר לימים ורק חלק לו בבינה. אבל הוא בחכמתו השיב להם כדת וכראוי ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ע"י משה רבינו. כלומר כמו שמשה רבינו אף שלפי ערך מעלתו הרמה לא הי' עדיין ראוי לכך מ"מ הש"י נתן לו כח ויכולת לקבל התורה. כמו כן בכל דור ודור הקב"ה נותן ליעף כח בשביל עדתו. ובזה י"ל מ"ש בילקוט פ' עקב אשר אנכי מצוה אתכם מכאן שאם אדם שומע דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי גדול היינו כמו שאנכי משה מצוה אתכם היום את דברי תורת ה' אף דלית דין בר נש ראוי לכך מצד עצמו מ"מ לתועלת ולזכות ישראל הגביה אותי למעלה ראש. כמו כן אף לעתיד אם גם תשמעו מפי קטן מ"מ כקטן כגדול אליו תשמעון. וז"ש אלה מסעי בנ"י אשר יצאו ביד משה ואהרן עפ"י ה' כלומר שהם בעצמם לא היו ראויים לכך כ"א פי ה' שלחם להוציא אותם. הה"ד נחית כצאן עמך נביאים חסידים ישרים תמימים העמדת מהם כלומר בזכותם נתהוו הקדושים האלו ורק בזכות ישראל נתגדלו:
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן וגו' ויסעו מרעמסס וגו' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור (ק' דהו"ל למימר ומצרים מקברים את בכוריהם אשר הכה ה') ובאלקיהם עשה ה' שפטים. י"ל עפמ"ש באלשיך הק' פ' מטות לפרש הפסוק החלצו מאתכם אנשים לצבא הכוונה לא שיוצאים למלחמה כ"א מאחר שמכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך כאז"ל ע"כ הצדיק שמרבה במצות ויש לו מלאכים הרבה יצירי מעשיו נקרא איש חיל כי יש לו חיל רב אלף מצדו ורבבה מימינו והמה לוחמים עבורו ואין לו רק לילך לצבא שלו למקום אשר שם מלאכיו נצטוו לו לשמרו בכל דרכיו.
וזהו אנשים לא למלחמה רק לצבא שילכו לצבאות מעלה עיי"ש. ועפ"ז פי' מ"ש שם ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים כג למלחמה זאת חקת התורה. שהוא לכאורה כפל לשון אנשי צבא הבאים למלחמה. ועפ"ד מוהר"מ אלשיך הנ"ל י"ל שהוכיח אותם בני ארם שסמכו על כחם ועוצם ידם ולא ידעו כי צבאות ה' המה המלאכים נלחמו להם כ"א בדעתם שהם אנשי הצבא הבאים בעצמם למלחמה ע"כ הוכיחם על פניהם באמור להם זאת חקת התורה שיגעילו ויפליטו מדעתם את הדעה הזרה שהיא גיעולי נכרים האומרים אלה ברכב ובסוסים ורק אנחנו עם בנ"י בשם ה' אלקינו נזכיר ויודעים כי לה' התשועה. ועיי' מ"ש שם בפ' מטות. לזה אמר כאן אלה מסעי בנ"י לא נסעו שהם בעצמם ילחמו נגד הקמים עליהם כ"א יצאו רק לצבאותם כפי' האלשיך הנ"ל שצבא ה' מלאכי מעלה המה ילחמו עבורם. והנה אם פרעה הי' יודע את זאת כי ה' ומלאכיו עושי רצונו נלחמים להם לישראל אז ודאי לא הי' מקשה עורף לרדוף אחרי בנ"י ובודאי אחרי שהכה ה' את בכוריהם לא היו עוד מקשים את ערפם לרדוף אחרי בנ"י. אבל כבר פי' לעיל פ' בשלח מ"ש ויחזק ה' את לב פרעה וירדוף אחרי בנ"י ובנ"י יוצאים ביד רמה. שבשביל שראה שישראל יוצאים חמושים ומזויינים כדרך לוחמי מלחמה ביום קרב טעה עי"ז בדעתו שלא ה' עומד על ימינם כ"א הם בעצמם רוצים לפרוק עול מצרים מעל צוארם. כי אם באמת ה' בעזרם מגן ורומח לא יראה בישראל עיי"ש. ובב"ל פי' ע"כ קראו למקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאווים ע"י שנענשו שם המתאוים עי"כ גם התאוה נקברה לנצח כי לא יזידון עוד להתאוות. וז"ש כאן ממחרת הפסח יצאו בנ"י ביד רמה חמושים ומזויינים לעיני כל מצרים ועי"ז טעו בדמיונם שישראל סומכים רק על גבורתם ועי"כ מצרים מקברים את כל התועלת שהי' מגיע להם מזה אשר הכה ה' בהם כל בכור ויצאו בידים ריקניות. עוד י"ל עפמ"ש לעיל פ' חקת לפרש הפ' וידבר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת התורה שאם מרע"ה לבדו הי' מלמד תורה לישראל הי' הכל נגלה לפניהם ולא היו כלל אוקים בל ידעום ורק ע"י שאהרן וזקנים נצטרפו עמו נתמעטה שפע הידיעה ועי"כ ישנם חוקים עיי"ש. כמו כן נאמר אם היו ישראל מבינים על בוריין את כל התורה כולה בודאי לא היו חוטאים במדבר בראותם כי ישרים דברי ה' שכל טוב לכל עושיהם אבל אחרי שלא הבינו הכל והרבה נשאר להם כספר החתום ע"כ המרו נגד דברו והוכרחו לבוא לכל המסעות האלו במדבר לטלטלם טלטלה גבר עדי יזדככו ויצטרפו כצרוף כסף מסיגים. וז"ש אלה מסעי בנ"י ע"כ הוכרחו ובאו לכלל מסעות אלו להניעם במדבר על אשר יצאו מארץ מצרים לא ע"י מ"ר לבדו כ"א ע"י משה ואהרן ועי"ז לא ידעו היטב דרכי ה': ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. כי באמת כל הנסים שנעשו לאבותינו בכל המסעות האלו היו ע"י זכות משה ואהרן כדאיתא במדרש הנ"ל הה"ד נחית כצאן עמך נוטריקין נסים עשיתי להם וכו' ע"י מי ע"י משה ואהרן. אבל מרע"ה לדוב ענותנותו המפוארת הי' סבור בדעתו שהנסים לא נעשו בזכותו כ"א מה שזכה להוציא את ב"י ממצרים הי' כמאמר ה' אליו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. ואז"ל שאמר באיזו זכות אוציאם וא"ל הקב"ה בזכות שיקבלו את התורה. כמו כן סבור שבזכות שהלכו בארץ לא זרועה והאמינו ובטחו בה' כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר. ואחרי שהש"י ידע מקדם את אשר יעשו במדבר לנהות אחריו בזכות זה זכה משה להוציאם ממצרים. וז"ש ויכתוב משה ברוב ענותנותו את מוצאיהם שרק עי"כ זכה להוציאם ממצרים בשביל שידע ה' שעתידים לנסוע עפ"י ה'. אבל התורה העידה כי אלה מסעיהם רק עי"כ זכו לנסים האלו בשביל שהי' להם מוצאיהם משה ואהרן כדברי המדרש הנ"ל:
ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות. במסורה הביאה בעה"ט. ב' הכא ואידך במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל (תהלים סה) נראה עפמ"ש בדרך חיים למוהר"ל מפראג ז"ל לפרש מ"ש בפ"ב דאבות וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לש"ש שזכות אבותם מסייעתם דקאי על אבות העולם אברהם יצחק ויעקב והכוונה שיהיו עוסקים עם הצבור לצורך הכלל ולא לצורך הפרט כי לכל פרט יש לו אב בפני עצמו אהל לכלל כולו אברהם יצחק יעקב אבותינו ע"כ רק אז זכות אלו האבות יעמוד לכלל ולא לפרט עייש"ה וכמו שראינו באילן כ"ז שכל נופיו מחוברים לשרשם יונקים ממנו אבל אם נקצץ הנוף אז ייבש המעין אשר ממנו שאב. כמו כן כ"ז שישראל מקושרים ומחוברים יחד הם יינקו משפע שפוני טמוני קדושת אבותינו מעולם. אבל אם נתפרדה החבילה והותרה האגודה נפסק גם החבל ועבותות האהבה שבין בנים לאבות התפתחו. ע"כ אז"ל הן אל כביר לא ימאס שתפלת רבים אינה חוזרת ריקם כי כ"ז שהם באגודה אחת אז זכות אבותם מסייעתם כפי' ד"ח הנ"ל. ע"כ אף אם יש לו לאדם יחידי לפחוד ולדאוג פן תמצאנו הרעה כי זכותו לבדו אין בו די סיפוקו להצילו וזכות אבותינו הקרושים אשר בארץ המה לא יעמוד לימינו כי יבש המקור אחרי שהוא לבדו בדד ישב. אבל אם יתחבר עם קהל עדת ישורן ויאגד עמהם באגודה אחת אז סר פחדו מעליו כי אחר ששב אל מקורו ומעיינו יזלו מי הישועה עליו מבאר חפרוה שרים ואבות העולם זכותם יעמוד לו. וזה שרמזה המסורה ויסעו מחרדה שהחרדה והפחד שלא יגורך רע סר מאתך רק אז אם תחנה במקהלות באגודה אחת. והטעם לזה שכ"ז שאתה בד בבד תשב אתה נפסק ממקור אבותיך אבל במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל אם אתה במקהלות אז תשוב אל מקורך הטהור אל בור ממנו חוצבת ומשם יורק עליך שפע ברכות אבותיך:
והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. י"ל עפמ"ש בפ' פנחס ברש"י פסוק נ"ה משונה נפלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים. וכתב בשפתי חכמים הטעם משום דכל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר וכיון שהבטיח ליוצאי מצרים ליתן להם את הארץ והם מתו במדבר לכן צוה הש"י שתחזור הנחלה להם והם יורישו את בניהם אחריהם. וז"ש ביוצאי מצרים ונתתי אותה לכם מורשה ולא נאמר ירושה לרמז שהם לא יירשוה רק יורישו אותה לזרעם. א"ד ז"ל. והנה בכל הירושות מתחלה האדם יושב בשלו ואח"כ לעת קץ יבואו בניו אחריו למלאות מקומו. אבל בירושת הארץ לא כן הי' שלא ישבו בה יוצאי מצרים מעולם בטרם הנחילו אותה לבניהם כ"א מתחלה הורישו ורק לעת קץ הימין שיקיצו ישני עפר ויעמדו לחיי עולם אז גם הם ישבו בה כמ"ש ז"ל על פסוק ונתתי אותה לכם מורשה מכאן לתחיית המתים מה"ת. וז"ש מתחלה והורשתם את הארץ לבניכם אחריכם בטרם ישבתם בה ורק אח"כ לע"ל וישבתם בה. אתם תשבו בה. והטעם כי לכם נתתי את הארץ ליוצאי מצרים ואחרי שדיבור הקב"ה לטובה לא ישוב ריקם כפי' ש"ח הנ"ל ע"כ נתתי אותה לרשת אותה שאתם המתים תנחלו את החיים:
וזה יהי' לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר. כי נאמר עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. שהרשעים יפחדו ויראו מיום המיתה שיצטרכו לתת דין וחשבון על כל עונותיהם. אבל הצדיקים ישישו בשמחה להחליף עולם עובר בעולם עומד ותשובתם הרמתה כי שם ביתם. כמ"ש למעלה והיית אך שמח לרבות יו"ט האחרון עיי"ש. והנה היצה"ר נקרא צפוני שנאמר את הצפוני ארחיק מעליכם כי מצפון תפתח הרעה. והמליץ יתאר את עוה"ז לים זועף וסוער וגם חז"ל אמרו וי לה לספינה דאזלה בלא מיכסא. וזהו הרמז וזה יהי' לכם גבול צפון. אם שמתם גבול לצפוני הוא היצה"ר אשר מצפון יאתה שלא יעבור עוד בארצכם וגדרתם בעדו הדרך שלא ישלוט עוד בכם אז מן הים הגדול הוא העולם ומלואו תתאו ותתאוו לכם בהר ה' לשמי מרום:
והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. עיין רמב"ן. ולהלן נאמר ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה. ופירש"י אף בזמן שהם טמאים שכינה ביניהם וכ"ה בספרי וי"ל דמתחלה אמר אשר אתם בה ואח"כ אמר אתם יושבים בה ונראה כי עיקר הטעם מה שהורגים את הרוצח אינו מחמת נקמה כאשר עשה כן יעשה לו כ"א כמ"ש למען ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. וא"כ הי' מקום לומר כיון שנאמר ביושבי אה"ק העם היושב בה נשוא עון וצדק ילין בה ואז"ל סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת חובלנית ע"כ לא יארע רציחה ברוב הימים ואין כאן חיוב להרוג את הרוצח אחרי שבלא"ה אין מקום לירא שירבו הרוצחים בישראל כי אוירא דא"י מחכים ומתנגד לעון זה. ולהיפך בחו"ל מקום טומאה הי' באפשרי לומר ששם לא יועיל עונש הרוצח כי אם אמרו בגלעד נפישי רוצחים מכ"ש בארץ טמאה, ע"כ אמרה תוה"ק והיו אלה לכם לחוקת משפט בכל מושבותיכם בין בא"י בין בחו"ל יהי' לכם המשפט הזה לאבד נפש הרוצח לחק נעלם בלי טעם. והוסיף לפרש כי חנופה נקראת אם אומרים על דבר מה שבחים שאינם בו באמת בל"א שמייכעלן. ע"כ אמר ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה שהיא ארץ הקדושה שאתם דבוקים ואחוזים בה כדאיתא במדרש פרשתנו הארץ. ראוי' לישראל וישראל ראוי' לארץ. לא תאמרו לארץ שבחים כאלו שהיא במעלתה לא תסבול שיגדלו עלי' רוצחים. ע"כ אם אירע פעם ביובל מקרה בלתי טהור אין מן הצורך להענישו. ולהיפך ג"כ לא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה היא ארץ העמים שאין לה דיבוק עצמי עמכם רק אתם יושבים בה לפרקים ולא לנצח. לא תאמרו שהיא טמאה ולא יועיל אם תענישו את הרוצח בנפשו. לזה סיים כי אני ה' שוכן בתוך ב"י. כפירש"י אף בטומאתם גלו שכינה עמהם א"כ גם בארץ העמים יש קצת קדושה עד שיועיל העונש להרחיק רשע מעמל ואון:
ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת. י"ל ע"פ שיטת הג"א במס' ב"ק הובא בקצה"ח סי' ת"י דס"ל דכל הורג נפש מחוייב לשלם ממון הנרצח אלא דפטור משום דקים לי' בדרבה מיני' אבל אי תפיס לא מפקינן מיני' עייש"ה. וז"ש ולא תקחו כופר וגו' שיתן ממון דמי הנרצח והטעם כי מות יומת וקים לי' בדרבה מיני' ע"כ פטור מתשלומין ועפי"ז ישבתי קושיית תוס' בפ"ק דמכות דף ה' ע"א דאהא דקאמר התם באו שנים ואמרו בא' בשבת עמנו הייתם וכו' ולא עוד אלא שבע"ש הרג הרי אלו חייבים דבעידנא דאסהיד גברא לאו בר קטלא הוא. ופירש"י דאלו הי' מודה הוה מיפטר. סובר רש"י דהוה כמו מודה בקנס. והקשו תוס' דא"כ כל חייבי מיתות יפטרו א"ע ע"י הודאה.
ונ"ל דלכאורה קשה לפמ"ד בב"ק דהא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור היינו דוקא היכי דקא מחייב א"ע במידי בהודאתו אבל בשלא חייב עצמו כלום לא. א"כ הכא נהי דלרש"י דומה הך למודה בקנס מ"מ הלא הכא אינו מחייב עצמו במידי. ואחרי החיפוש מצאתי שהקשה כן בתשו' מהר"צ חיות ז"ל סי' ג'. ונראה דמכאן יהי' ראי' לשיטת הג"א הנ"ל וא"כ ה"נ אי מודה בעצמו שהמית את האדם שפיר דמי למודה בקנס. ואי דלא מחייב א"ע מידי ז"א דהא חייב לשלם דמי הנרצח כיון דפטור ממיתה ולא דמי אפילו לחייבי מיתות שוגגים וא"כ שפיר מחייב עצמו במידי אי אומר הרגתי והיינו בדמי הנרצח. דהנך דמים ודאי לא מיקרו קנס דהא שמין דמי הנרצח וכל היכא דמשלש כמו שהזיק הלא איתא בהדיא בב"ק בסוגיא דפלגא נזקא דמיקרי ממונא. וא"כ א"ש דברי רש"י ולא קשה קושיית תוס' דכ"ז שייך לומר בנידון דשמעתין דאנו דנין על הריגה ושייך לומר דמחייב עצמו דמי הנרצח. אבל בשאר חייבי מיתות כגון עריות וע"א וכדומה לא יכול לפטור א"ע בהודאתו דהא אינו מחייב א"ע כלום ותו אמרינן כי קושיין כיון דלא מחייב א"ע מידי הא גם מודה בקנס גופי' חייב כנ"ל. ואדרבה ראי' לשיטת רש"י מדנקט רבא דוקא דינו בפלוני הרג בא' בשבת דזה לא שכיח. והי"ל למינקט סתמא שנתחייב מיתה על איזו ממיתת ב"ד שעשה אומרים המזימין שעשאו כבר קודם הזמן שאמרו הזוממים. אלא בודאי דכל טעמי' דלא מיקרי בר קטלא קודם גמ"ד היינו כרש"י דאי מודה מיפטר. וכ"ז בהריגה דמחייב א"ע דמי ההרוג אבל בשאר חייבי מיתות אף קודם גמ"ד מיקרי בר קטלא. והרמב"ם דנקט סוף ה' עדות דע"כ מודה שהרג פטור דאולי הוא מאותן אנשים הקצים בחיים עיי"ש ובתשו' מהרצ"ח הנ"ל. ולא פירש כרש"י דהוי מודה בקנס היינו דאזיל לטעמי' שסובר דאין דמים לבן חורין כמובא בשמו בקצה"ח שם א"כ גם ברוצח לא מחייב עצמו במידי ולא דמי למודה בקנס כנ"ל. מיהו בעיקר קושיית תוס' צריך להבין מאי קושיא דלמא ה"נ אם יודו כל חייבי מב"ד יהיו פטורים וקרא איירי כשלא יודה. כמ"ש תוס' גיטין דף ל"ג גבי בטלו מבוטל דלא איכפת לן אם כדין יחפה על ב"א עיי"ש. ונ"ל דכוונת קושיתם הוא אי ס"ד דאם יודה יפטר א"כ תקשה למ"ד התראת ספק לא שמה התראה א"כ האיך יוכלו להתרות דלמא יודה ובע"כ דלא מהני הודאתו לפטור. בשלמא בקנס דלא שייכא ולא בעי' התראה שפיר אמרינן דאם מודה פטור משא"כ במיתה דבעינן התראה הלא הויא התראת ספק. ותדע שכן כוונתם דאל"כ קושיית תוס' איכא לאקשויי ג"כ אמודה בקנס האיך אמרה תורה דפטור א"כ לא משכחת שיהא אדם מתחייב קנס דכל אחד יודה ובע"כ דכוונתם כמ"ש כנ"ל ברור ונכון ב"ה: