לוח ארז חלק ב· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת דברים
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל במד"ר סה"ד מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון י"ל עפמ"ש לא חרבה ירושלם אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה.
ופי' ב"ל דרוש מ"ט שאף שהוכיחו את דלת העם בכ"ז את הראשים וגדולים היו שרי' כאילים ראשו של זה בצד זנבו של זה הם בעצמם לא הוכיחו זא"ז עייש"ה. והנה מוכיח שמוכיח רק לרשע מומו אבל אם רואה באדם גדול מחסור ומגרעת יעצור במלין וכף ישים לפיו ויהי כמחריש. אז ישנאו בשער מוכיח. כי יאמרו לו מה לך לשלוח פיך ולשונך כחרב חדה רק בנו ותעלים עיניך מן הגדולים ממנו אשר גם הם יחטאו ועינים לך ולא תראה ברעתם. אבל אם לא יכיר פנים במשפט התוכחה וכקטן כגדול ישמע ממנו דברי תוכחה ומוסר ולא ניכר שוע לפני דל אז דבריו יעשו רושם וימצא חן וכבוד בעיני שומעיו אחרי רואם כי ברוח שפתיו ימית רשע ולא יחת מפני כל. והנה מרע"ה דברי תוכחתו נאמרים אל כל ישראל שוה ומשוה קטן וגדול כמ"ש בכל"י ומלאכת מחשבת שז"ש אלה הדברים אשר דבר אל כל ישראל אף החשובים הנקראים בשם ישראל אשר בו יתפארו בכ"ז הוכיח אותם. והצדיק נקרא הולך אחרי ה' כי הוא מקיים מ"ש אחרי ה' אלקיכם תלכו. וז"ש מוכיח אדם אחרי. אם לא לבד שמוכיח אותן שאין אלקים לנגד עיניהם כ"א גם אדם כזה הנקרא אדם אחרי שהולך אחרי ה' ית' ומחזיק בדרכו. זה ימצא יותר חן וחסד ממחליק לשון. ממי שהוא מחלק לשונו שלפחותי הערך ידבר בלשון אחרת ובשפה אחרת מלגדולי הערך שלהם יחנוף אף אם ירשיעו ובזה י"ל דברי הנביא בהפטרתנו איכה היתה לזונה קרי' נאמנה וגו' כספך הי' לסיגים סבאך מחול במים שריך סוררים כי דרשו ז"ל אקרא צרור הכסף לקח בידו אלו הצדיקים שנקראו כסף. ונאמר שתו ביין מסכתי שדברי תורה ומוסר נקראים יין משמחי לב. ומי שמוכיח בשוה לרם ונשא כפחות ושפל הוא נותן יינו המשמח אלקים ואנשים בלי שום תערובת המחליש כחו. אבל המחליק לשונו לדבר בשפה אחרת אל הגדולים מאשר ידבר אל הקטנים זהו מחליש כח יינו ומשבר כחו ע"י שמערב בתוכו מי החנופ' מים הרעי' עד שגם יינו יפיג ריחו וטעמו לא יעמוד בו. וז"ש כספך אלו הצדיקים המה היו לסיגים כי זהבם הטוב מעורב בפסולת ע"י שסבאך הוא משקה הטוב יינו של מוסר ותורה הוא מהול ומעורב במים ועי"כ שריך סוררים. ומ"ש עוד צדק ילין בה ועתה מרצחים פי' בכלי יקר דבר נחמד עפמ"ש דקיי"ל בדיני נפשות גומרין לזכות בו ביום ולחובה מלינין עד למחר. והמה עושים להיפך שצדק והוא לזכות המה מלינים את הדין אבל ועתה תיכף. ומיד גומרים את הדין מרצחים אם הוא לחובה עיי"ש דבריו כי נעמו. וע"פ דרכו בקודש נ"ל עפמ"ש בפ' נח כי אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש כי נאמר אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו ירמוז על הדור הזה אשר כל יגיעתו ומטרת חפצו הוא להשיג כל מחמדי תבל ושבתם ומנגינתם כל היום לאסוף סגולת מלכים ורק אל הארץ יתנו עיניהם לאכול מפרי' ולשבוע מטובה. אבל בשביל הדברים השמימים אין כאן תשוקה וכוסף. ע"כ אחרי שרק עפר לחמם ויסודם אשר ממנו יצאו וסופם ותכליתם אשר אליו ידרושו הוא רק העפר הגשמי. ע"כ אם גם שהתוה"ק תעמוד לנגדם ותאמר כי בנפשם הוא פרנסתם באיסור ע"י חילול ש"ק וכדומה. בכ"ז אחרי שרק אל העפר והגשמיית יתנו עיניהם. ע"כ גם במחיר לתת נפשם לשחת יביאו לחמם. ע"כ גם הם מסכנים את נפשם וחייתם למען יוכלו הרבות לאכול בשר לשבעה בשביל שעיקר מגמתם הוא העפרי. אבל באמת לא יעשה כן בישראל שנאמר ונשמרתם לנפשותיכם שאסור לאדם להביא א"ע לידי סכנה למען יגיע על ידו לתענוגי הבשר. אבל רק בעת אשר הנשמה היא בסכנה שתבוא לידי חטא וזוהמא אז צריך להשליך חייתו מנגד עבור קדושת נשמתו כמו בג' עבירות שהחיוב בהם יהרג ואל יעבור וז"ש אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. אין אתם רשאים להתאוות לאכול בשר ולמסור עבור זה נפש ודם האדם לעלות הרים ולירד תהומות ולשפוך דמים כמים עבור שתגיעו לאכילת בשר ואך אז את דמכם אדרוש שהש"י דורש ומבקש ממנו שגם את דמינו נשפוך אם הוא "לנפשותיכם" דבר המגיע אל הנפש והנשמה שלא תנזק. עבור זה רשאים אנו ומצווים לשפוך דם.
אבל למסור נפש עבור אכילת בשר כן לא יעשה בישראל. ולפ"ז אם בא האדם לעשות מצוה ולמסור נפשו בעד התוה"ק אינו רשאי להחמיצה ולחשוב מחשבות טרם יעשנה כ"א ימהר לעשות אותה כמו שעשה פנחס בקנאו קנאת ה' צבאות וכמ"ש לעיל פ' ויקרא בפ' כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ ע"ש. אבל אם צריך האדם לפעמים לעשות עבירה אף שהיא לשמה ואחז"ל גדולה עבירה לשמה. בכ"ז צריך להתבונן הדק היטב טרם יעשנה. ע"כ אמר הנביא שהם עשו להיפך כי בבואם לעשות צדק אז לא החישו מעשיהם כ"א ילין בה הרבו לחשוב מחשבות ורעיונות על משכבם סליקו בטרם עשותם אבל ועתה בלי שום התבוננות כ"א במהירות נמרץ היו מרצחים:
מול סוף. במסורה הביאה בעה"ט. מול סוף מול את בני ישראל שנית. י"ל עפמ"ש במק"א לפרש מאז"ל שלא מלו בנ"י במדבר מפני שלא נשבה להם רוח צפונית. היינו כיון שטעם המילה הוא להתיש כח היצה"ר ע"כ במדבר שהצפוני הוא היצה"ר הי' רחוק מהם לא הוצרכו למילה עיי"ש. והנה, כ"ז אי טעם המילה הוא להתיש כח היצר אבל אם המצוה למול הוא בלי טעם ותכלית הנז' רק שהוא מצוה בעצמותה וחק בשארו שם גזרת מלך כשאר המצות אז אנחנו לא נדע מה נעשה לאבותינו במדבר שלא מלו. וז"ש מול סוף כלומר המילה אינה מצוה עצמיית לבד. כ"א יש לה סוף ותכלית להתיש כח היצה"ר (ובעוללות אפרים פירש ג"כ מול סוף מלשון סוף וקץ). וע"כ מול את בנ"י שנית שלמדו רז"ל מזה שבמדבר לא מלו:
בין תפל ולבן. פרש"י הוכיחו על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן שנאמר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. צריך להבין דמשמע שע"ז נתרעמו על שהי' המן לבן ומאי איכפת להו בזה להביט אל מראהו. ונראה כלפי שאז"ל שהמן כל טעמים שהיו רוצים היו טועמים בו ואפ"ה לא הי' נוח להם בזה כדאיתא ביומא דף ע"ד שאמרו אינו דומה רואה ואוכל לאינו רואה ואוכל. והנה מראה הלבן הוא מראה היסודי גרונד פארבע שעלי' יצטיירו כל המראות כידוע. ע"כ תפלו על המן שהוא לבן כלומר שאין בעצמו שום טעם נרגש רק הכל לפי רצון ומחשבת הטועם ובזה לא נחה דעתם. והנה רש"י פירש לחם הקלוקל שהוא מכניס ואינו מוצא והוא ג"כ מהאי טעמא שאם הי' מזון בעצמו אז הי' דבר גשמי והי' יוצא החוצה כמו כל מאכל גשמי. אבל אחרי שהי' רק לחם חבירים שמעצמו לא הי' מזון רק ע"י מחשבת האוכל נעשה למזון ע"כ דבר רוחני נדבק בהם ולא יצא החוצה. וז"ש שתפלו על המן שהי' לבן כלומר שדומה למראה ההוא שהוא רק היסוד לכל המראות כן הי' המן דק היסוד לכל המזונות שירצו לטעום בו. וע"ז מייתי רש"י ראי' שהרי אמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל שמכניס ואינו מוציא והוא מטעם הנ"ל לפי שאיננו מזון בעצמו. ששארי מאכלים הם מאכלים בפ"ע ואין צורך למחשבת האוכל שיהי' טעמו בו. אבל המן אף שהוא הי' העיקר הלא הוא בעצמו לח הי' עדיין זן ומפרנס רק בהצטרף לזה מחשבת אוכל אל המן נעשה אוכל. ומדוקדק בזה היטב לשון שתפלו על המן עיי' ש"ח שנדחק. ולהנ"ל ברור מילולו ע"ז נתרעמו שתפלו על המן מלשון טפל שהם הוצרכו להיות תפל וטפל חל המן והטעם אחרי שהוא הי' לבן ורק בהצטייר עליו מחשבתם נעשה מזון כנ"ל:
ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לחמור רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם וכו'. מ"ש דבר לשון קשה ולאמר שהוא לשון רכה וכיו"ב מדקדק אוה"ח בכ"מ. ועוד אומרו ה' רחמים ואלקינו דין נראה לרמז על חורבן בית קדשנו ותפארתנו אף שהוא למורת נפשנו ורוחנו מבליגי עלי יגון כי הרס ה' ולא חמל את כל נאות יעקב. מ"מ אחרי ידענו כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלקינו מייסרנו חלקים חשבה לטובה להגלותנו מפני חטאתינו למען אשר בצר לנו נקרא אל ה' ונשוב אליו בלב ונפש ולא נשמע עוד לקול היצר סוכן בנו המסית ומדיח אותנו מאחרי ה' כ"א נוסיף לשמוע בקול ה' אלקינו ואז נשוב לציון ברנה. והנה היצר נקרא הר שזה אחד משמותיו כאז"ל צדיקים נדמה להם כהר. וז"ש ה' אלקינו רחמי ה' כי לא חמו הם כלולים בדינו הקשה אשר גזר עלינו בחורב להחריב ולשומם בית תפארתנו. והתכלית הוא לא לרעתנו כ"א לאמר באמירה רכה המשברת גרם החטאים וכרוזא קרא בחיל בקול גדול שרב לכם שבת בהר הזה שכבר הרבה יותר מדאי ישבתם בשלום ובשלוה עם ההר הזה הוא היצה"ר וכבר בא מועד שתפנו ותסעו מההר הקשה הזה ותבואו לכם. כמ"ש המפרשים על לך לך כי החוטא איננו אצל עצמו כ"א יצא ממחיצתו ע"כ אני אומר לכם שתפנו ותסיעו עצמכם מן ההר ותבואו לכם:
ואומר אליכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם ה' אלקיכם הרבה אתכם. דקדק רש"י בקושי מלת לאמר ונ' כי מ"ר רצה להוציא מלבם שלא יחשבו שגדולת וחכמת משה הגביה אותם למעלה עליונה שהם לע"ע כ"א רק לה' הגדולה הוא ית' הגביהם על מרומי המעלות והמדות. וז"ש ואומר אליכם בעת ההוא לאמר שתאמרו אתם ותודו בזה שלא אני הגבר אשר ינטל וינשא אתכם כי לא אוכל לבדי בלי עזר ממרומים לנשא אתכם ורק ה' אלקיכם הרבה אתכם הוא נשא אתכם על כנפי נשרים ותרבו ותגדלו:ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום כככבי השמים לרוב ה' אלקי אבותיכם יוסף אליכם ככם חלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. י"ל עפמ"ש לפרש פ' שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם לבית אבותם שרק אז יוכלו ישראל להרים ראש כפי' המדרש. אם נשארו למשפחותם בלא עירוב אומות אחרות וע"פ הקדמת הזוה"ק שאף שישראל העם המעט מכל העמים מ"מ אחרי שלא התערבו בגוים כמו שאר אומות שהתערבו זה בזה ע"כ לפי ערך זה הישראלים הם באמת יותר מאוה"ע והארכתי מזה לעיל פ' במדבר והנה ככבים יש הרבה אבל אף שלע"ע נודע מניינם ע"פ חכמת התכונה בכ"ז לא ידענו מספר כולם חדשים לבקרים מוצאים חכמי התכונה ככבים חדשים אשר לא שערום התוכניים הקודמים. וגם האומה הישראלית כל עת ועת יתרבה ערכה ביותר נגד האומות. כי האומות כל עוד שיוסיפו בשנים יגדילו התערובות ביניהם ונגרע ערכם וישראל לבדד ישכון ובגוים לא יתערב נמצא שבכל יום ויום יוסיפו וירבו ישראל בערכם נגד האומות המתערבים. וכ"ז אם ישראל לא יתערבו בגוים אז הגוים בכל יום מתמעטים ע"י שמתערבים ביותר וישראל אשר לא יתבולל בעמים בכל יום מוסף והולך בריבוי נגד אוה"ע. וז"ש ה' אלקיכם הרבה אתכם ואף שאתם לע"ע רק המעט מכל העמים בכ"ז והנכם היום כככבי השמים לרוב. כמו שהככבים בכל עת ושעה יוודע יותר ריבויים כמו כן ישראל. אבל רק אם ה' אלקי "אבותיכם" אם גם לעתיד ישכון ישראל בדד עד שלדור דורות נוכל לומר עליהם שה' הוא אלקי אבותיהם. ואם כמו עתה אין אתם מעורבים בגוים כמו כן לעתיד אז יוסף עליכם ככם כמו שאתם עכשיו בלא תערובות. אלף פעמים. וכ"ת למה לא יהיו ישראל רבים בעצם ומדוע רק בערך אל האומות כנז' הלא לקללה תחשב להם לכאורה שהם מתי מספר. אבל באמת ברכה היא להם כי מורים אף שהם מעטים בכ"ז הם חיים וקיימים לדורי דורות ע"י כח התורה המעמידם חי. וז"ש ויברך אתכם כאשר דבר לכם אף שדבר לשון קשה שיהיו רק מעט זה גופי' לברכה:
הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם. פרש"י מכאן שאשמם של ישראל תלוי בראשיהם. והטעם מפני שהי' להם להוכיח. וכי יאמרו הראשים שגלוי וידוע להם שיקוצו בתוכחתם זה א"א אחרי שהם בעצמם בחרו בראשים שלהם ולמראית עיניהם הרימו בחור מעם והושיבוהו על כסא משפט ודאי שרוחם נוחה מהם א"כ בודאי ישמעו לקול המוכיח. ואם בכ"ז יהי' הראש כמחריש וכאלם לא יפתח פיו תוכחות אז הקולר תלוי בצוארו. ע"כ התחכם מ"ר ואמר להם לא שאני אבחר לכם ראש וראשון שלא ברצונכם עד שאח"כ תאמרו שהאיש אשר מניתיו על העדה לא מצא חן בעיניכם ע"כ תפרעו כל עצתו ותוכחתו לא אביתם. לא כן הוא. אלא הבו לכם אנשים אתם בעצמכם תבחרו אותם ואני אשימם לא לפי דעתי ומחשבתי בלבד רק בראשיכם ראשכם ומחשבתכם יסכים לזה. ובהיות כן שאתם תבחרו בהם וראשכם ומחשבותיכם יסכימו להתמנותו ע"כ אשמם של ישראל תלוי בראשיהם כי אין להם התנצלות שע"כ לא הוכיחו בידעם שלא ישמעו לקולם כנ"ל. וי"ל בזה ד' המדרש ישראל וחטאו בראש שנאמר נתנה ראש ונשובה מצרימה ולקו בראש שנאמר כל ראש לחלי וכל לבב דוי הכוונה כנ"ל אחרי שהם בעצמם מינו עליהם ראשים שנאמר נתנה ראש שאנו בעצמנו נשים ראשים על העדה עי"כ אם הם חוטאים ח"ו. גם הראש ישא חטאו עמם. וזהו הם חטאו יחדיו עם הראש אחרי שנתנה ראש הם בעצמם מנו אותם עליהם ועי"כ אם כל לבב דוי והם העם שהם לב האומה גם "הראש לחלי ולמ"ל" מתנחמים בראש שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם:
לא אוכל לבדי שאת אתכם וגו' איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. כפל הלשון נ"ל עפמ"ש רז"ל בפ' אלופינו מסובלים סובלים אין כתיב כאן אלא מסובלים שקטנים סובלים את הגדולים. כי לא די שהמנהיג ינהיג בתבונת כפיו את העם כ"א צריך שגם הם יסבלו עמו ויהיו מסייעים שיש בהם ממש עד שהוא נישא מהם. וע"כ נאמר באליהו ז"ל רכב ישראל ופרשיו להורות אף שרוב פעמים הוא דומה לרכב המנהיג את העגלה בכ"ז לפעמים הוא מונהג מן העם עד שדומה לפרשיו המונהגים מן הרכב כמ"ש לעיל פ' מסעי וז"ש לא אוכל לבדי שאת אתכם שרק אני לבדי אשא ואנטל אתכם מבלי שתסייעו גם אתם לפעמים לשאת גם אותי. אבל איכה אשא לבדי רק באופן זה אפשר לי לשאת אותם אם גם אתם תטרחו ותשתדלו. משאכם שגם אתם תשאו אותי. וריבכם שגם אתם תריבו לה' אלי אז אוכל שאת:
לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעו לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקריבון חלי ושמעתיו. י"ל עפמ"ש הכרת פניו ענתה בו כי הפנים הוא מראה הנפש וכל רגשות הנפש יתראו החוצה הן לטוב או לרע הפנים הוא עד נאמן להמון התרגשות אשר הלב מלא מהם עד שהיו כבר בימי קדם חכמים שהעמיקו והרחיבו חכמת הפיזינאמיא ושפטו בדעתם שידעו לשפוט מישרים על תכונת בן אדם אם לשבט אם לחסד ע"י הסתכלות על פרצוף פנים שלו, אבל באמת לא קלעו אל המטרה מבלי לחטוא וח"א לסמוך על הכרה זו כי הן אמת אם ישנם בלבו של אדם הרגשים עצומים בעניינים נכבדים אז ישליכו ניצוצי זהרם על פניו החוצה אבל בדברים שאינם נכבדים כ"כ לאדם ואינם חשובים כ"כ בעיניו לא יתרגשו כ"כ עד שיתראו החוצה. ועוד שרק באדם פחות הערך נוכל לדון מברו על תוכו ופנימיותו אבל האדם הגדול המשכיל הוא ימשול בעים רוחו שלא ישלוט על מראית פניו. כמאמר החסיד. הפרוש צהלתו בפניו ודאגתו בלבו. וגם הדיפלאמאט המהולל טאלייראנד אמר שהלשון ניתן לאדם להצפין בה מחשבותיו ומכ"ש שיוכל החכם לשלוט ברגשותיו שלא יפעלו על ראות פניו. ע"כ אמר הכתוב לא תכירו פנים במשפט אל ידמה הדיין בנפשו כי ישפוט מישרים לקרוא מעל הכרת פני הבע"ד אם הצדק עמו או לא. כי לפעמים הדבר אשר עליו הם דנין הוא קטן מהכיל שלא יפעל על מראה הפנים ולפעמים אף אם הדבר נכבד בכ"ז הנידון הוא אדם גדול שידע למשול ברוחו לבלתי עשות רושם הנראה על פניו וז"ש ע"כ אמרתי שלא תסמוך על הכרת פנים במשפט שתענה בו צדקתו או כחשו. כי כקטן כגדול תשמעון לפעמים הדבר קטן הערך ולא יפעול ולפעמים האדם הוא גדול וג"כ לא יתראה על פניו. ובאמת האדם יראה לעינים ורק ה' יראה ללבב ובוחן כליות וקרב. ע"כ אם גם הדיין ע"פ הכרת פניו יסבור לזכות ולחייב ובכ"ז הדין תורה אומר להיפך לא יהי' הדבר הזה רחוק בעיניו ויירא אולי טעה בדינו המתנגד למראה עיניו אשר ישפוט מהכרת פניו. כי יסמוך על הש"י אשר צוה את דברו חק נתן ולא יעבור ע"י משה עבדו וע"כ מה שהוא רחוק בעיניו הטועים יהי' לקרוב.
וז"ש לא תגורו מפני איש. אם חתכתם את הדין לזכות או לחייב ופני איש הוא מורה להיפך מאשר גזרתם ע"פ חוקי התוה"ק לא תירא פן טעיתם. כי ידוע תדע שהמשפט ודין תורה לאלקים הוא ורק הוא בוחן גנזי נסתרות ויודע מה בלבו של אדם אבל כל האדם כוזב אם למראה עיניו ישפוט. וע"כ הדבר אשר יקשה מכם שסותר הכרת פניכם לדין שחתכה התורה וע"כ הדין הזה הוא רחוק בעיניכם. תקריבון אלי ושמעתיו עי"ז תקרבו אותו אל השכל בידעכם נאמנה רי אני שמעתיו מפי הגבורה ית"ש ובודאי הדין דין אמת לאמתו והכרת פנים שלכם לא מעלה ולא מוריד:
ראה נתן ה' לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר וגו' אל תירא ואל תחת. כי אחרי שארץ ישראל ירושה היא מאבותינו כמ"ש זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה א"כ לא הי' מן הצורך ללחום מלחמה לרשת אותה כמו שא"צ בעד נחלת אבות. אלא שהקב"ה צוה להם בכ"ז שיעברו חלוצים ומזויינים כדי שבימים הבאים כשיבואו ללחום מלחמת הרשות ארץ לא להם יהיו מלומדים בתכסיס מלחמה ע"כ צוה אותם גם עתה להלחם כדרך אנשי מלחמה אף שלא הי' מן הצורך. וז"ש ראה נתן ה' לפניך את הארץ והיא כבר שלך מאז ומקדם ובכ"ז צויתיך עלה רש תירש במלחמה את העמים היושבים בה והטעם הוא שתהא מורגל ללחום ביום קרב ולעתיד לא תירא ולא תחת:
אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדולות ובצורות בשמים. וכתב רש"י ז"ל דברו הכתובים בלשון הבאי ונראה עפמ"ש לעיל לפרש הפ' ארץ אוכלת יושבי' כי א"י הק' לא תקבל אנשים בלתי בעלי מעלות רמות ונשגבות כמ"ש ולא תקיא הארץ אתכם וגו' והעם היושב בה צריך לילך תמיד מעלה במדרגת השלימות ע"כ חמרו ארץ אוכלת ומכלה היא את יושבי' הרוצים לישב בשלוה ולא להוסיף בכל יום במעלה בקודש. ופירשתי ג"כ מאז"ל אתם בכיתם בכיי' של חנם היינו חנם בלי מצות כי לא רצו לקבל עליהם קדושת א"י ורוב המצות התלויות בה עיי"ש. ולראי' שא"י מקודשת יותר משאר ארצות שמצינו שארז"ל על פ' בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר שאמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה ומסתמא יש ג"כ א"י של מעלה מכוון נגד א"י של מטה. וכמדומני שנמצא כן בספרים. מה שלא נמצא כן לכל הארצות שיהא כנגדם ארצות בשמי מעלה רק קדושת א"י גרמה שא"י שלמעלה מכוון נגד שלמטה.
וז"ש אנה אנחנו עולים א"א לנו לעלות כ"כ במעלה עליונה כי אחינו המסו את לבבנו באמרם עם גדול ורם ממנו. שממנו ומעצמינו צריך להיות עם גדול ורם ונשא במדרגה העליונה האפשרית אם אנו באים לארץ הקרושה ואין בחפצינו ויכלתנו להגביה עוף כ"כ כמלאכי עליון שיהי' אנחנו בצדקותינו הנפלאה עם גדול ורם. וראי' לזה שא"י היא מקודשת כ"כ שהרי ערים גדולות ובצורות שישנם שמה לא לבד על הארץ מתחת הנה הנם כ"א גם בשמים ממעל מכוונות כנגדן מכון לשבתו ית' ע"כ א"א לנו לעלות:
גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה. כ' רמב"ן ז"ל אף שמרע"ה לא מת בחטא מרגלים כוונתו לרמז על חטא מי מריבה כי חושב כל הסבות שמנעו ביאת הארץ עיי"ש. ואכתי לא ידענא רמז בקרא על חטא מי מריבה ונראה אחרי שלרוב המפרשים חטאו של משה במי מריבה הי' על שאמר שמעו נא המורים ודיבר אתם קשות. ואחרי ידענו כי דיבור בכ"מ לשון קשה ואמירה לשון רכה. ז"ש גם בי התאנף ה' בגללכם "לאמר" על שהי' לי לומר לכם בלשון רכה אימרי יאה ולא עשיתי כן זה חטאי ופשעי. אלא דיש ע"ז התנצלות ע"ד אז"ל ת"ח דרתח אורייתא מרתחא לי'. רק כ"ז באיש בינוני אבל במרע"ה אשר ירום ונשא וגבה מאד מכל האדם ע"כ סביביו נשערה דקדק עמו הקב"ה. ועוד אחרי שהוא הי' עניו ומעביר על מדותיו לא הי' לו לקצוף ולהתעבר על ישראל ע"כ גדול עונו מנשוא לפי ערכו הרם. ולזה אחרי שהקדים התאנף ה' בי לאמר הוסיף לפרש גם אתה אחרי שאתה קטן בעיניך עד שאתה רק גם וטפל ע"כ לא הי' לך לקצוף. ועוד לפמ"ש לפרש פ' וישח אדם וישפל איש עיי' לעיל פ' תשא. בשביל שמרע"ה הי' עניו ביותר ע"כ כבד עליו לרעות את עם ה' כי צריך לנהוג נשיאותו ברמה לזרוק מרה בתלמידים ע"כ אמר הש"י גם אתה אחרי שאתה עניו ביותר לא תבוא שם כ"א יהושע העומד לפניך אשר לא יסוג לאחור מפני עניוות כמוך כ"א הוא עומד לפניך הוא יבא שמה. ועוד לפמ"ש לעיל (פ' בהר) בביאור המאמר אם הרב דומה למלאך ה' צבאות שהוא עומד ואינו מבקש להלוך קדימה אז יבקשו תורה מפיהו כמש"ש על מעשה דהלל שהי' הולך לגמול חסד עם נפשו עיי"ש. ע"כ מרע"ה שמגמתו היתה להלוך מעלה למעלה בקודש לא יוכל להיות ראש ומורה אבל יהושע עומד לפניך שהוא עומד ואינו רוצה להלוך הוא יבא שם:
ותשובו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם. וכתב הרמב"ן ז"ל שע"כ לא הועילה תשובתם מפני שהי' גז"ד שיש עמו שבועה ואינו נקרע. ול"נ אחרי שלא שבו רק מיראת העונש ע"כ לא נתקבלה תשובתם וכ"כ בספורנו ואף שהיו הרבה מהם שבודאי שבו בלב ונפש בכ"ז מאחר שהיו בתוכם גם השבים רק מחמת יראה וגם הי' גז"ד שיש עמו שבועה ע"כ בהדי הוצא לקי כרבא ולא שמע לקולם. וידועים דברי מדרש פ' האזינו האזנה היא מקרוב ושמירה מרחוק. והנה מי שצועק ובוכה לפנים ולבו בל עמו ולא נשמע רק קולו אבל הוא עצמו לא נשמע כי רק מן השפה ולחוץ ידבר לא כן מי שדבריו יוצאים מלב נשבר ונדכה אז לא לבד קולו ישמע כ"א הוא בעצמו וקרוב ה' לנשברי לב ע"כ קרוב ה' למי ששב באמת ולב שלם ורחוק ממי שרק שפתיו אתו ולא מלב יבכה על חטאו. וז"ש ותשובו ותבכו לפני ה' אבל ולא שמע ה' לא הי' קרוב לכם דשייך בזה לשון שמיעה מרחוק כנזכר כי לא רצה לשמוע מה שהי' רק קולכם ולא אתם בעצמכם הבוכים ושבים. ומטעם זה נמשך שגם לא האזין אף לקרובים אליו ושבים בכל לב עד שהי' יכול להאזין אליכם בעצמכם ולא רק קול דברים בעלמא בכ"ז הסיר אזנו משמוע בעבור שרבים לא נתנו עליו אלא בקולם והי' צריך לשמוע על הרחוק ממנו בכליותיו ועי"ז לא האזין גם לקרובים:
אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם כי ה' אלקיך ברכך בכל מעשה ידיך. עיי' רש"י ורמב"ן לפרש הך נתינת טעם. ול"נ עפ"מ דדייק למימר תרי זימני מאתם י"ל דרמז למאי דאיפלגו ר"י ור"ל אי בישראל כסף קונה או משיכה ולא מכרעא הלכתא כמאן ואמרינן בבכורות מדישראל בכסף נכרי במשיכה ולמ"ד ישראל במשיכה נכרי בכסף. ועיי' מ"ש מזה לעיל פ' בהר ע"ד פלפול לפ"ז י"ל דקרא דייק כר"ל דבישראל משיכה קונה ולא כסף. והיינו דקאמר אוכל תשברו מאתם שהם נכרים וגם מים מאתם בכסף אבל אם תקנו מישראל אין אתם קונים בכסף רק במשיכה. וי"ל דה"ט דישראל מישראל אינו קונה בכסף אחרי שישראל ידע ועמי התבונן כי לי הכסף ולי הזהב נאום ה' א"כ האיך אפשר לומר ע"י שישראל נותן לישראל אחר כסף דמי החפץ יקנה אותו הלא ידע שלא לו הכסף וכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' א"כ לא נתן ולא לקח מאומה כי ממנו הכל ומידו ית' ניתן לו. אבל כשעושה משיכה ומכניסו לרשותו שפיר קונה כיון שהכניסו לביתו וחצרו ויצא מרשות האחר ובא לרשותו. כמ"ש כיו"ב בתשובות זקני ח"ס חיו"ד ליישב ד' הרמב"ן ז"ל שאף קודם מ"ח טרם שגילתה התורה הקניינים בכ"ז כשבא הדבר לרשותו בודאי קנאו עיי"ש סי' ש"י. אף שאינו דומה ממש להתם מ"מ טפי יקנה משיכה מכסף. אבל מגוי שפיר יקנה בכסף אחרי שלגוי בדעתו כחו ועוצם ידו עשה לו חילו ורכושו א"כ אף שלישראל אין כסף נחשב בעיניו לשלו מ"מ כיון שלגוי נחשב שלו אזלינן בתרי'. כעין שכתב המ"ל ה' אישות לענין קידושין אי שוה פרוטה לאשה אף שלאיש אינו שוה עיי"ש. ולפ"ז היינו דמסיימי קראי מאתם תשברו בכסף אבל לא מישראל. ונתן טעם לשבח בזה כי ה' אלקיך ברכך ואתה ישראל יודע אתה כי רק ברכת ה' היא תעשיר והכסף שלו הוא ע"כ א"א לך לקנות מישראל אחר בכסף רק מאתם תקנו בכסף:
האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים רפאים יחשבו אף הם כענקים והמואבים יקראו להם אמים. כבר האריכו רש"י ורמב"ן מדוע לא יירשו את ארצם. וי"ל שהקב"ה לא רצה להורישם רק גוים גדולים ועצומים למען הראות חיבתו לישראל כחו ועזוזו. אבל אומות יגעי כח אין מכבודו וכבודם להורישם מפני בנ"י. וז"ש הן אמת שלפנים ישבו בה האמים אומה איומה ונוראה עם גדול ורב ורם אבל לע"ע כבר סר צלם וכחם עד שגם רפאים כמו בעמק רפאים ינוח והם רפי הכח גם הם יחשבו לע"ע בארץ ההיא כענקים והמואבים לרוב חולשת כחם יקראו גם להם אמים שמטילים אימה על הבריות. אבל באמת אינם כבר גבורים ע"כ לא נאה למלך הכבוד להורישם: היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים. רש"י ציין על תחת כל השמים מלמד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג ונודע הדבר תחת כל השמים. והוא דלא כש"ס ע"ז ותענית דילף לה בגז"ש דתת או אחל. ונראה כי כתיב אשר חלק ה' אותם לכל העמים שאוה"ע יראים מהשמים וכל צבאם כמ"ש מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. אבל כשרואים שהצדיק גוזר על השמש וירח אז תחת אשר מתחלה יראו את השמים דאו כל עמי הארץ את הצדיק כי שם ה' נקרא עליו ויראו ממנו. וז"ש היום הזה אחל תת פחדך ויראתך שייראו ממך. תחת במקום אשר יראו ורהו עד עתה מפני כל השמים. ויהי' תחת כמו עין תחת עין וכדומה הרבה:
בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאל אוכל בכסף תשבירני. הך כפל לשון בדרך בדרך נ"ל כי אם חיל עם רב הולכים דרך ארץ בודאי יש לירא שלא יזיקו השדות והכרמים דרך הילוכם ע"כ טוב אם רק דרך המלך ילכו לא יסורו ימין ושמאל בשדות וכרמים והיו למרמס. אבל כשהם באים לעיר טוב יותר שיסורו בבתים ובאכסניות לקנות בכסף כל צרכם ויהנו מהם אנשי העיר. וז"ש בדרך כ"ז היותנו בדרך אין מקום לקנות מאומה מאנשי ארצכם אז בדרך נלך נסור ימין ושמאל. אבל כשנבוא לעיר לא רק בדרך נלך לבלתי ללון שם להנות אתכם כ"א אוכל בכסף תשבירני: