אור ברסלב
לוח ארז חלק ב לוח ארז על פרשת במדבר

לוח ארז חלק ב· רבי יצחק קונשטאט

לוח ארז על פרשת במדבר

לוח ארז על פרשת בחקתי

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו' שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם לבית אבותם. הנה רז"ל נתנו טעמים במדרש למה ניתנה התורה במדבר ול"נ עוד טעם ע"פ קרא במלאכי זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב חוקים ומשפטים כי האפיקורסים אומרים שח"ו מרע"ה בדה מלבו את דברי התורה מה שלא נצטוה מפי עליון. אבל המופת שאינו כן הוא שאם מ"ר הי' מוריש לישראל ארצות ומדינות שכבש להם בכחו וגבורתו אז הי' מקום להרהר ח"ו שמרגשת תודתם אליו אשר עשה לישראל טובות הרבה ע"כ שמעו לקולו לקבל פקודיו. אבל אחרי שלא הנחיל להם רק בארץ לא זרועה נתן להם את התורה ולא הי' עליהם להודות לו על טובות. ולאחר מותו לא יוכלו לומר רק תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. לא הנחיל והוריש דק זאת התורה ולא נחלת שדות וכרמים. ובכ"ז ענו כל העם יחדיו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע. זה ראי' מהימנא שידעו כי מאת ה' היתה זאת התורה. וז"ש זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו זה לכם לאות שאני צויתי אותו. על שהי' בחורב מקום מדבר שממה. וזהו וידבר ה' אל משה המופת שה' דיבר אליו הוא על שהי' במדבר ארץ לא זרועה בע"כ שהש"י צוה את התורה. וז"ש וממדבר מתנה ע"י שבמדבר ניתנה להם התורה זה לאות וממתנה נחליאל שהש"י הוא המנחיל לנו תורה ומצות: והנה במדרש אמרו אין שאו אלא לשון הרמת ראש שנאמר וירם קרן לעמו. כי נאמר בהפטרתנו והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ורז"ל רמינהו אהדדי רישא דקרא אסיפי' ומשני כאן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רש"מ. ודקדקו המפרשים דהול"ל בהיפך כאן שאין עושין והי' מספר וכאן בזמן שעושין וכו'. ונ"ל עפמ"ש רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו סלה ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי. וכבר דרז"ל רבים אלו אוה"ע כי אם נספור את בנ"י ונראה שהם המעט מכל העמים ח"ו אבדה תקותינו אמרנו נגזרנו. אבל באמת לא כן הוא כי לא בכח ולא בחיל כ"א ברוחי אמר ה' אז אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. ע"כ אף אם אנו סופרים את בנ"י ורואים שאנו כטיפה מן הים נגד המון לאומים לא נירא ולא נחת ואין אנו צריכים לכוף את ראשינו כדואג ונאנח כ"א נרום ראש שאף אם רבים אומרים בשביל שהם רבים אין ישועתה לנו ח"ו. אבל אחרי שאתה ה' כבודי עי"כ מרים ראשי נוכל לילך בהרמת ראש ובקומה זקופה. וכ"ז בזמן שעושין רצונו ש"מ אבל אם ח"ו אין עושין אז אין אנו רשאים למנות את ישראל כי אם אין ה' בקרבם אז בראותם שהם מועטים יאבדו תקותם לנצח. ולפ"ז הפי' הוא בהיפך בזמן שישראל עושין רש"מ אז והי' מספר רשאים למנות ומורא לא יעלה על ראשם אבל אם עושין אז לא ימד ולא יספר. וזהו וידבר ה' אל משה אם ה' ידבר עמנו מאהל מועד אז שאו את ראש נוכל לספור את ישראל ואף אם נראה שהם מעטים בכ"ז שאו את ראש נוכל להרים ראשנו באין מגור ופחד. והנה אף שרואים אנחנו בעוונינו שבזה"ז קמים עלינו מכל עבר ופנה ואנו כבמדבר שחיות רעות באות עלינו לכלותנו ח"ו בכ"ז התוה"ק היא מגינה ומצלת אותנו כ"ז שנחזיק במעוזה. ואם נראה הצרות שעברו על ראש אבותינו הקדושים אשר בארץ המה ובכ"ז עמדו חי וקיים. מזה יש לצפות אף שעובר עלינו כוס התרעלה בכ"ז נלך לבטח וכל הרוחות שבעולם אינן מזיזות אותנו וזהו וידבר ה' אל משה במדבר אם גם נהי' במדבר מקום משלחת חיות טורפות המה האומות השואגים ככפיר ועומדים עלינו לכלותינו ח"ו כמו שאנו היום בעוה"ר. בכ"ז שאו את ראש תוכלו להרים ראשיכם. וע"י מה. אם תזכרו ראשונות למשפחותם לבית אבותם. אם תתבוננו ימים מקדם מה שאבותיכם נסו בהרבה נסיונות ובכ"ז עמדו לנצח. גם אנו נוחיל ונצפה שנעמוד חי לפני ה' כימי השמים על הארץ. וי"ל עוד וידבר ה' אל משה במדבר באהל מועד לאמר. עפמ"ש לעיל (פ' יתרו) על מאז"ל המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ו' ימים ושובת ביום ז' והעולה משם כי מי שדומה לו עוה"ז למדבר והולך בו נבוך ימנה שנותיו וימיו וידע כי קלו מני ארג והעוה"ז דומה כאהל שהוא רק דירת עראי ואם יזכור יום מותו שיגיע קצו אז ייטב דרכו. וזהו וידבר ה' במדבר למי שחייו דומים למדבר אז טוב לו שיזכור יום המיתה. וזהו באהל מועד לאמר שיאמר שימי מועד על הארץ הם רק כאהל יוצע כאורח נטה ללון כמ"ש זאת התורה אדם כי ימות באהל התורה מלמדת את האדם שידע כי כל חייו אינם אלא חיי אהל וארעי וכמ"ש ופנית בבוקר והלכת לאהלך כמ"ש מזה במק"א באורך:

עוד נראה בכוונת המדרש הנ"ל אין שאו אלא לשון הרמת ראש שנאמר וירם קרן לעמו. כי אם אמנם הגאוה היא אחת ממדות הרעות שורש פורה ראש ולענה. בכ"ז צוה הקב"ה שנרים את ראשינו ונתגאה על יחוסנו שאנחנו גוי אחד בארץ אשר יתייחס בלאומיותו שהוא חי משנים קדמוניות מה שלא זכו לזה שום אומה ולשון. אבל לא שהגאוה ההיא תעורר אותנו לדבר לשון מדברת גדולות ולהבזות את האומות זולתנו אשר חדשים מקרוב באו. רק הגאוה הזאת שהיא הידיעה שאנחנו נותרנו לבדנו מכל האומות של ימי עולם ושנים קדמוניות היא תעורר אותנו להתנהג ביושר ובצדק ביתר עז מכל האומות כמ"ש במלך יהושפט ע"ה ויגבה לבו בדרכי ה'. ועפ"ז פירשתי לעיל (פ' תזריע) מאז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שרק אז היא חיבה יתירה אם נודעת להם שאנו בנ"י יודעים וזוכרים תמיד מעלתנו עי"ז נהי' כמו בנים למקום לאהבה וליראה אותו וז"ש שאו את ראש כל עדת בנ"י עי"ז תוכל לנשא אותם ולרוממם אם יזכרו תמיד למשפחותם לבית אבותם מבטן מי יצאו ובאמת היום הזה רבים מבני עמנו לא לבד שלא יתהללו במקור מחצבת קדשם כ"א גם בוש יבושו להקרא בשם ישראל. וזו סכלות גמורה שכל העמים מתהללים אם יוכלו להרחיב ימי היותם על האדמה בלאומיות שלהם בשנים קדמוניות. ואנו נעשה להיפך אתמהה. ועפ"ז פירשתי לעיל (פ' שמות) מארז"ל ר"מ אשכחי' להאי דהוה שמי' כידור ואמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות הוא עיי"ש. ואמנם לכאורה י"ל שאין אנו יכולים להתגאות על מקור מחצבתנו אחרי שנאמר כי אתם המעט מכל העמים ונאמר כי קטן יעקב ודל. ומה יתגאה עם מתי מספר ונער יכתבם. אבל בס' זרע ברך בפרשתנו מביא דבר נחמד בשם זוה"ק שהק' איך נאמר בתורה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הלא נאמר אתם המעט מכל העמים. ותירץ דבאמת הם המעט ובכ"ז הוא גדול מכל העמים כי כל העמים אשר התערבו זב"ז לא נוכל לומר עליהם שהם בעצמם הם רב מעצמם אחרי שנתבלבלו כל האומות זב"ז אין גם אחד שנוכל לומר עליהם שגדולים הם בעצם כי רומיים התבוללו בתוך פרסיים וכדומה והם כולם בני תערובות. לא כן עמנו גוי אחד בארץ אשר לא התחתן בשום אשה ולשון ואף גרים רק בקושי מקבלים ומעט מזער א"כ אומתנו כולה הוא רק זרע ישראל ובזה אנחנו מרובים ב"ה מכולם. ופי' בזה המדרש כשבאו ישראל לקבל התורה נתקנאו בהם האומות א"ל הקב"ה הביאו לי ספר יחוסיכם כמו שהביאו ישראל שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם הכוונה שהאומות רצו שבהם יבחר ה' אחרי היותם רבים מאתנו ולהם משפט הבכורה א"ל הקב"ה אף שאתם מרובים בכ"ז אחרי שא"א לכם לייחס עצמכם כמו ישראל שלא התערבו בשום עם ולשון א"כ אנו בנ"י עם קרובו המרובים. והוא קילורין לעינים. ועינינו רואות מזה פתיות הרוצים שגם ישראל יתערב בגוים שבזה אבד יקרנו וגלה תפארתנו ע"כ אנו בנ"י נחזיק במעוזנו שלא להתערב ולהתחתן ח"ו בגוים כ"א עם לבדד ישכון ועי"ז תרום קרן תפארת ישראל כמאז ומקדם. וז"כ נושא דרושנו שאו את ראש כל עדת בנ"י אין שאו אלא הרמת ראש עי"כ נוכל להרים ראשינו כבתחלה אם למשפחותם לבית אבותם ידבקו בנ"י ולא יתערבו בעם זר אז אנו המרובים:

שאו את ראש כל עדת בנ"י. ברמב"ן ז"ל הביא מדרש אין שאו אלא לשון הרמה ואין שאו אלא לשון תליי' שנאמר ישא פרעה את ראשך מעליך. עיי' כתב סופר לדודי הגאון אדמ"ו זצ"ל ונ"ל עפ"ד דתרוייהו מישך שייכי אהדדי כי המרגלים טעו בדעתם שאינם ראויים לרשת גוים כי חטאו בעגל ואי דעשו תשובה ובמקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד אמרו הם שא"כ גם ז' אומות אשר מפני רשעתם ה' מורישם מפנינו גם הם יחזרו בתשובה ושבו ורפא להם ולא ידעו החילוק שתשובה מועלת רק לישראל ולא לאוה"ע. והטעם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כי הישראל בטבעו לידבק בהש"י ורק יצרו אנסו לחטוא ע"כ בהסיר הסיבה המונעת הוא חוזר לאיתנו משא"כ באוה"ע. ונ' שז"ש המרגלים לא נובל לעלות כי חזק הוא ממנו והשיבו להם סר צלם מעליהם וה' אתנו והוא עפמ"ש במד"ש בהקדמה לפרש הפ' ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע כלומר מעצמו נרפא ע"י תשובתו. כמו כן אמרו המרגלים אחרי שהז' אומות יש להם חטאים הרבה יותר מאתנו ואם הם יחזרו בתשובה ויתהפכו זדונותיהם לזכיות יהיו חזקים בזכיותיהם ממנו ומעצמו. ע"ד ונרפא מן הצרוע הנז'. אבל באמת טעו בזה כי לאוה"ע לא מהני תשובה. והנה כשאדם הולך בדרך הטוב הוא באור פני מלך חיים וכשחוטא הוא כסיל בחושך הולך ודומה לאדם ששקעה שמשו ורק צל עליו חופף. אבל צל נקרא ג"כ לשבח מחסה ומסתור כמו בצל שדי ה' צלך ויש ביד אדם להפך את צל החשך שהוא לגנאי לצל מחסה שהוא לשבח והוא ע"י שיחזור בתשובה נעשה הצל שהם העוונות למחסה ומגן עליו. וכ"ז בישראל אבל באו"ה נשאר הצל צלמות. וזה שהשיב למרגלים אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם כלומר הצל חשך שהחשיכו ע"י מעשיהם הרעים לא ישוב עוד להיות עליהם כמגן ומחסה רק סר ובטל צילם מלהיות עוד עליהם ע"י התהפכות עוונות לזכיות. וארז"ל כ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו פי' פקידה לרעה במדה"ד. וישראל כשיחזרו בתשובה אז הפקידה שהיתה לרעה היא לטובה כי כל יותר שמרובים העוונות יתוספו עי"ז הזכיות. וז"ש וה' אתנו ר"ל באוה"ע הפקידה לרעה הוא לרעתם כי לא מהני להם תשובה אבל בישראל הפקידה עצמה לרעה היא אתנו לטובתנו. והנה אחרי רואם שהש"י צוה למנות את ישראל אחר עשותם את העגל מפני חיבתן ובע"כ הוא מפני שבמקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד ומזה נצמח טעות המרגלים לומר שגם באוה"ע מהני תשובה ואדרבה חזק הוא ממנו כנ"ל. וזהו המשך ב' הדרשות שאו לשון הרמה כנ"ל ועי"ז נצמח שאו לשון ישא פרעה כי עי"ז חטאו במרגלים:

שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלותם. י"ל הכוונה ואקדים מ"ש על המשנה פ"ב דאבות אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ויש להמליץ על אותן האומרים שכל חיי אנוש הוא מלחמה תמידית שלא ישטפוהו מים הזדונים וגלי המון מים כבירים לא יעברו על ראשו וקוראים אותו בל"א דער קאמפף אום דאס דחזיין ורק השכל ניתן במרומים מי שדעתו זכה וצלולה בחריצות שכלו ולו תבונה לדעת לשוט בצי אדיר רק הוא יעמד חי. אבל מי ששכלו אטום ודעתו קצרה יפול ויטבע במים הזדונים וכלל גדול המציאו השכל בזה הוא כאשר יאמר משל הקדמוני חייו וחיי אחרים בל"א לעבען אונד לעבען לאססען. היינו מי שמשתדל שיחיו אחרים אז גם אחרים ישתדלו שיחי' גם הוא אבל מי שמשתוקק לעסוק את חייהם ולמרר את חייהם אז גם הוא יעשק ויהי למרמס מאחרים כאשר יעשה לו וגמולו יושב לו בראשו. וז"ש שראה גלגולת אחת שצפה על פני המים שרק זה יוכל לצפות בלי לשקוע ביון מצולת ים החיים מי שיש לו גלגולת לא אטומה כ"א שכלו זך ונקי ואמר על דאטפת אטפוך על שרצית שאחרים יציפו ע"פ המים והושעת להם לבל יטבעו ע"כ אטפוך גם המה עזרוך שתוכל לצוף ע"פ המים ולא שקעת ביון מצולה. הנה כי כן גלגולת היא השכל והתבונה וכן יש להמליץ במקרא שלפנינו שאם נמנה את האדם רק בכלל משפחתו אז כל אדם ירים ראש אף אם אין לו יתר חכמה ובינה מ"מ הוא חלק מן הכל וגם חלק היותר קטן יש לו ערך וחשיבות בהצטרפות אל הכלל אחרי שאם יחסר אף חלק קטן שבקטנים מן הכל יגרע ערך הכל ויקרא חסר. אבל אם נוציא מן הכלל ונמנה ונספור את כל אדם יחידי לפי מה שהוא בעצמו בלי הצטרף אל הכלל כולו אז רק אותן בנ"א אשר יש להם בינה ושכל נוכל לקרות בשם והם יש להם יד ושם אף כשעומדים בפני עצמן וז"ש שאו את ראש כל עדת בנ"י כקטן כגדול כולם יש להם הרמה ונשיאות ראש אם לא נמנה אותן בפרטן כ"א למשפחותם לבית אבותם ונספחו אל המשפחה והי' הנקלה כנכבד חלק מן הכל. אבל במספר שמות אם לכולם בשם נקרא שהוא תואר למעלתו וערכו בפני עצמו בלי צירוף עם משפחתו אז רק כל זכר לגלגלותם מי שיש לו שכל ותבונה לדעת להשכיל רק לזה נקרא בשם:

אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם. כי להנהיג את העדה צריכים שיהיו אנשי היחוס אשר להם יד ושם מעולם בענייני העדה וגם אבותיהם מעולם כבר היו לראש וראשון לנטל ולנשא את עדת ה' על התורה והיראה אבל יש גם אנשים אשר אבותיהם לא היו מגדולי היחוס מנטורי קרתא כ"א הם בעצמם ע"י חכמתם ויראתם עלו למעלה ראש והם טובים מאבותיהם ע"כ אף שהם ממשפחה בלתי נכבדה בכ"ז אין אנו רשאים להרחיק אותם מלהיות מנהיגי ומנהלי העדה אחרי שהם טובים מאבותיהם כמ"ש ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה ואז"ל הזהרו בני עניים שמהם תצא תורה ואז"ל ביומא ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדא דאהרן. והנה מי שהוא ממשפחה מיוחסת בישראל אבל בעצמו אין בו מעלות ומדות תרומות אבותיו מעולם המה ראשי היחוס כי מהם והלאה נשתלשלה שלשלת היחוס אבל בו נפסק ונתפרדה החבילה. אמנם מי שהוא ממשפחה בלתי נכבדה רק הוא בעצמו מושלם בשלימות המעלות ומדות מתחיל היחוס בו כי בצאצאיו ויוצא אחריו יתייחסו בו. וז"ש אלה קריאי העדה ראשי המדברים הם נשיאי מטות אבותים אשר יולדו על ברכי גדולים וטובים. אבל גם מזה אל תנח ידך לקרוא לכל דבר שבקדושה אותן האנשים אשר אינם סוף היחוס כ"א ראשי אלפי ישראל הם אשר הם הראש והתחלה שאלפי ונשיאי ישראל יצאו מחלציהם ומהבאים אחריהם. ויש להוסיף כי אותן המשפחות אשר כל מעלתן שהם מגזע היחוס אותם א"צ לקרוא לכל דבר שבקדושה להיות ראשי וטובי העיר כי הם מעצמם יבואו אחרי שלפי דעתם כל התמנות ירושה להם מאבותם. והנה הם נשענים ונסמכים על אבותיהם מעולם. אבל מי שגזעו אינו היותר נכבד רק שהוא השלים א"ע ונעשה ראש היחוס להבאים אחריו אחרי שאבותיו היו נחבאים אל הכלים ודבר אין להם בענייני העדה ע"כ אותם צריך לקרוא בשם למען יבואו גם הם ליטול חלק בראשיית. ואם אנשי היחוס נשענים על אבותיהם. אנשים האלו אשר מעלתם גדלה והיו למעלה אדרבה אבותיהם נשענים עליהם כי אבותיהם מעולם אשר ע"ע בחשך ידמו וזכרונם אחר הדלת הי'. עתה ע"י בניהם אחריהם גם הם נעשו למעלה ראש כי אומרים אשרי יולדתם. ע"כ נוכל להמליץ עליהם שהם מטה ומשען אבותיהם לא כמיוחסים שאבותיהם הם למשען ולמטה עוז לבניהם. ב"ת נהפוך הוא הבנים הם המטה והמשען לאבותיהם וז"ש אלה קריאי העדה שצריך לקרוא אותם לכל התמנות ולא יבואו מעצמם. נשיאי מטות אבותם שהם המטה והמשען לאבותם. והוסיף לבאר ראשי אלפי ישראל הם. לא שהם ההמשך משלשלת היוחסין כ"א הם בעצמם הראש והראשון ליחוס בניהם אחריהם:

איש על דגלו באותות לבית אבותם. מדרש פליאה הובא בס' אוהב ישראל. אל תקרי באותות אלא באותיות הה"ד מה אקוב לא קבה אל. כי בלעם אמר איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ופי' שהוא יעץ להסית את ישראל לזנות ואלקיהם שונא זימה ועי"כ יהיו העם הזה לעמך שיהי' לעם אחד. והנה כ"ז שיש עדיין נצוץ יהדות בישראל וזוכרים מעשה אבותיהם הקדושים לא יכולו להסית אותם ולהביא עליהם את הקללה אם לא יקללם ה' ח"ו באופן אחר. וז"ש אם קר באותיות לבית אבותם שהם דבוקים עכ"פ במקצת הקרושה של אבותיהם אז מה אקוב לא קבה אל לא יוכל הוא לקללם ע"י עצתו הרעה אם לא יקללם ה' ח"ו:

איש על דגלו באותות לבית אבותם מנגד סביב לאהל מועד יחנו. במדרש כשנגלה הקב"ה בסיני עם כ"ב רבוא מלאכים והיו כולם עשויים דגלים דגלים שנאמר דגול מרבבה נתאוו ישראל לעשות דגלים כמותם שנאמר ובשם אלקינו נדגול אמר הקב"ה למשה עשה אותן דגלים כמו שנתאוו. הכוונה עפמ"ש במק"א לפרש הפ' אזכיר רהב ובבל ליודעי וגו' זה יולד שם שבכל האומות אם גם שיש להם אנשים מצויינים בתור המעלה אבל יש להראות עליהם באצבע שהם אנשי מופת כי מעטים המה אבל בישראל אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון. ע"כ ולציון יאמר איש ואיש יולד בה כל אדם אף הבינוני בכ"ז יש להללו ולשבחו שיולד שם. ופירשתי מ"ש התוס' בכ"ד לחלק בין אדם הוא רק ישראל אבל האדם קאי גם על אוה"ע. כי האדם בה' הידועה כלומר נודע ומפורסם לרבים איכא גם באוה"ע אשר יאות להם שבח אדם אבל בלא ה' הידיעה איש אשר לא יכירו אותו ע"פ תבל לרם ונשא רק הוא אחד מהבינונים. ובכ"ז יאות לו תור מעלת אדם. זהו רק בבני ישראל נמצא שבהם אף הריקנים מלאים מצות. ע"כ אמר הש"י לישראל ואתם איו לי ממלכת כהנים כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ובישראל כל העם כולו מקצהו ועד קצהו החיוב עליו לשמור משמרת כהונה זאת ללמד ולהורות א"כ כל הגוי כולו קדוש הוא לאלקיו. וכ"ת האיך אפשר לאדם פחות המעלה והמדרגה להיות מורה לאחרים הלא אין דבריו נשמעים ואת מי יורה דעה. לזה אמר אחרי שכל איש שורר בביתו ומצוה לאשתו ובניו ואם יתמכם ויורם את הדרך ילכו בו ואת המעשה אשר יעשון כבר קיים בזה את החוב המוטל עליו להורות. וז"ש כה תאמר אל בית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו הבנים ואז כולכם תהיו כהנים ומורים. וז"ש שאו את ראש כל בנ"י כל א' וא' יוכל לנשא ולהרים את ראשו אף שהוא דל ונבזה בכ"ז למשפחותם לבית אבותם בשאריו הקרובים אליו שם הוא ראש וראשון. והנה נושא הדגל הוא אחד מהחשובים שבין אנשי החיל והי' כאשר ירום ידו להגביה הנס כל העם ינהו אחריו באשר רוח הדגל ללכת שם יחנו ושם יסעו. וזה רמז הכתוב איש על דגלו כל איש ואיש יכול להרים את הדגל אף שהוא איש הבינים אעפ"כ ויהי לנס. ואם גם לרחוקים איננו ראוי להרים דגל למען ילמדו ממנו בכ"ז באותות לבית אבותם למשפחתו יוכל להיות לאות ולמופת ע"כ אף שהוא מנגד ורחוק מאהל מועד בכ"ז ע"י שידריך את בניו וב"ב לאהל מועד יחנו. וז"כ המדרש אחרי שהמלאכים הם שלימים וכולם נושאים דגל ה' כי כל א' וא' מלמד להועיל כמ"ש וכולם מקבלים עליהם עומ"ש זה מזה. כמו כן נתאוו ישראל ג"כ שכל א' וא' יהי' לו דגל להרים ובשם אלקינו נדגול שכל א' ירים וינשא את הדגל בו כתוב שם אלקינו. ומילא ה' את משאלותם במ"ש חיש על דגלו כנ"ל:

הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה. י"ל עפמ"ש בעה"ט בפרשתנו שע"כ לא נאמר בזבולון בדגלים ומטה זבולון בוא"ו החיבור רק מטה זבלון בלא וא"ו להורות שאחרי שזבולון מחזיק את יששכר חלק כחלק יאכל עמו בשוה עיי"ש וי"ל שיש לו עוד שכר יותר מיששכר בכפלים לתושי' א' מה שמחזיק את יששכר ויש לו חלק בתורתו. ב' יש לו ג"כ שכר על מפעלו כשאר העם. וכמו כן י"ל בלוי שמשמש את הכהן צא לבד שיש לו חלק במצות הכהן על שהוא לו למסייע שיש בו ממש יש לו עור ג"כ חלקו במה שעושה כאשר העם. וז"ש הקרב את מטה לוי והעמרת אותו לפני אהרן הכהן קודם לו במעלה ויחוס והטעם כי ושמרו את משמרתו שהלויים יש להם זכות ונחלה במה ששומרים את משמרתו משמרת כהונתו. ועוד שיש לו משמרת כל העדה שהם שומרים ועושים מה שכל העדה עושים:

וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם את קודש הקדשים. כי על ג' דברים העולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח. והנה המובחר שבכולם הוא התורה עד שאמר ר"ל בסוף כתובות עמי הארץ אינן חיים לע"ל אלא שיש תקנה ע"י עבודה וגמ"ח כמ"ש שם הדבק בת"ח. והקב"ה הוא בג' קדושות וצריכים אנו להדמות אליו ג"כ בג' קדושות והוא ע"י התורה ועבודה וגמ"ח אבל מי שאינו עוסק בתורה רק בעבודה וגמ"ח לזה אין לו רק ב' קדושות. וידוע מחז"ל אין זאת אלא תורה. וז"ש וזאת עשו להם היינו עסק התורה לזה יש לו ג' קדושות ובודאי וחיו לעולמי עד. אבל ולא ימותו בגשתם את קדוש הקדשים אם גם רק שני קדושות עבודה וגמ"ח יהי' להם אז ג"כ לא ימותו לנצח:

תוכן העניינים

לוח ארז חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה