לוח ארז חלק ב· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת בחקתי
אם בחקתי תלכו. במ"ר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותך אמר דהע"ה בכל יום הייתי מחשב והולך למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מוליכות אותי לביה"ד. י"ל עפמ"ש לפרש הפ' קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו את שם אלהיהם כי את לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קודש. ר"ל אחרי שהקרבנות הם דבר זר לכאורה להקריב אשה לה' דק שאנו יודעים שעי"ז אנו מתקרבים להש"י וע"כ נקרא קרבן אבל אם לא יגיעו לתכלית זה ובפרט הכהנים המקריבים אם לא יתקדשו אז יש ח"ו חילול כבוד ה' בדבר הקרבן. עיי' מזה בפ' אמור. וכ"כ פירשתי פ' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כי אחר שבאומתנו ישנם חוקים בלחי מושגים לשכל ע"כ החוב עלינו בעשותנו מעשים כאלה הנראים זרים שמצוות אלה ילבישו אותנו רוח נכון למען יראו כל העמים כי שם ה' נקרא עלינו וכל מהלכנו הוא קודש לה' ואז יאמרו בגוים עם חכם ונבון הגוי הזה. אבל אם נעשה חוקים זרים מבלי יועילונו לזכך ולטהר אותנו מכל שמץ ועולה. אז עשיית המצות לפלא ולזרות יהי' בעיני כל העמים כי יאמרו הגוים הן עם ה' אלה ומעשיהם מוזרים וללעג ולקלס יחשבו עשותנו החוקים. וז"ש דהע"ה יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש. כי עשותנו החוקים שאין להם טעם נגלה הוא לבושת לנו אם לא יעשו פרי תנובה לטהר ולזכך את לבנו מכל סיג ע"כ התפלל יהי לבי תמים בחקיך שלבי יטהר ויזדכך ע"י חוקיך. והטעם למען לא אבוש. כי אם לא יועילו לטהרנו אז לבושה הוא עשותי אותם. וז"ש במשנה דאבות הי' רעה באה עולם על שבועת שוא ועל חלול השם רמזו בזה לשונאינו ומנדינו אשר לא מבנ"י המונים את ישראל ומחרפין ומגדפין אותנו בכל פה ואף בעת הנאורה הזאת שכבר לדעתנו נכרתו נגדעו כל החורשים אשר יסבכו בהם כפירים השואגים לטרוף אח אומתנו. בכ"ז כפעם בפעם אנו שומעים קול ארי נוהג ודוב שוקק משתוקק לאכול את ישראל בכל פה וכ"ז אינו רק כשרואים האומות שישראל אינם מזהירים ומצהירים בטהרתם אבל כשלא נמצא בהם שמץ דופי ומסחרם הוא חף מפשע אז לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וע"ז נאמר אם בחקתי תלכו וגו' והשבתי חי' רעה מן הארץ הוא המלשינות הדוברות עתק על עם ישראל. אבל במקום שיש חילול השם והשבועה שהשביענו הש"י על הר סיני היא לשוא ח"ו. אז חי' רעה באה לעולם שהאומות נעשים חיות הטורפות בדמות אדם אם הם רואים שאנו מחללים שם שמים ח"ו ועוברים על שבועת הר סיני. וז"ש אם בחקותי תלכו ע"י החוקים שהם בלי טעם מהצורך שיהי' כל מהלכם קודש לה' עיי' אוה"ח. וע"כ אמר דהע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותך גם כשהייתי מהלך לדרכי הייתי מחשב אחרי שאני אשמור חוקך ולבל יהי לי לחרפה שמירת החוקים ע"כ כל דרכי והלוכי בקודש הי' למען יראו כי כן דרך ירא ה' ופירשתי הפ' בפ' תרומה ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד. כי נאמר שויתי ה' לנגדי תמיד אבל אחרי שהאדם צריך לעסוק גם בעניינים ארציים לא הי' לו באפשרי לקיים זה שלא יסור אל מדעתו אפילו שעה א' ע"כ התקנה לזה בכל דרכיך דעהו שאף עסקו בענייני גשמי יהי' קודש לה' כמאמר הנ"ל בכ"י הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מוליכות אותי לביהמ"ד. ובפרט כשיאכל וישתה למעדנים אף שהוא בודאי מעשה גופני בכ"ז גם זה השלחן לפני ה' אם לא לבד את גופו יחי' ע"י אכילתו ושתייתו כ"א יעשה כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו להשביע נפשו בנועם צחצחות ע"ז נאמר זה השלחן אשר לפני ה'. וכבר כ' בשם המפרשים פנים הוא כינוי אל הנשמה שהוא באור פני מלך חיים וז"ש ונתת על השלחן לא לבד לחם לחיי גופך כ"א גם לחם פנים להברות את נפשך ע"י האכילה עי"כ תוכל לקיים לפני תמיד שבכל עת ועונה לא ילוז מנגד עיניך ה' אשר לנגדך תמיד. ומה שמסיים ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם פירשתי עפ"י משל נמרץ של אהל יעקב פ' כי תשא שצדיק גמור צדיק וטוב לו ר"ל אם גם הגוף מתרצה לעבוד את ה' אז מגיע לו שכר שדכנות משא"כ אם רק ביד חזקה תמלוך הנפש על הגוף והוא רק בע"כ יענה אמן מה לו לשכר עיי"ש. ופי' בזה אם תאבו ושמעתם שתאבו גם בגופכם אז טוב הארץ תאכלו עייש"ה והנה המופת לזה שגם הגוף נכסף לעבוד את ה' הוא כשמצפה ומייחל מתי יגיע העת לקיים המצוה זו הוכחה שלבו גם בשרו ירננו אל אל חי. משא"כ אם הגוף מתנגד לעשיית המצוה והיא על אפו ועל חמתו אז לא יחכה וייחל רק דיה שעתה. ואחרי שכאן מייעד גם שכר גופני ע"כ הטיל תנאי מקודם רק אם מצותי תשמורו ועשיתם דהיינו שתצפו ותייחלו על קיום המצות אז ונתתי גשמיכם בעתם גם שכר עוה"ב:
ואכלתם לחמכם לשובע ונתתי שלום בארץ: פרש"י שמא תאמרו הרי מאכל ומשתה אם אין שלום אין כלום ע"כ אמר ונתתי שלום בארץ. הכוונה י"ל עפמ"ש במס' ברכות אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתוב בתורה אשר לא ישא פנים והאיך אתה נושא פנים לישראל אמר הקב"ה האיך לא אשא להם פנים אני כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן עד כזית עד כביצה כי מה שאין הש"י מראה כבודו לכל באי עולם בכל עת ועונה כמו שראתה שפחה על הים וכו' גילוי שכינתו ית' ויצמח טובה מזה שלא בקל יחטא אדם בהיות מראה כבוד ה' נגד עיניו אבל באמת אין זו טובה כי הש"י רוצה שהאדם ילחום בפרישותו וסורו מרע ועשייתו טוב ואם יגלה עפר מעינו ותמונת ה' יביט וסר מר היצר מקרבו אין לו שום מעלה אם יעבוד את ה'. ע"כ ה' מסתיר פניו מהאדם למען אשר הטוב והרע ילחמו נצח בקרבו. והנה כשנושא ומגביה פניו אז הוא נראה היטב וכשמשפיל פניו אז יכוסה הוד פניו וזו הברכה ישא ה' פניו אליך שכביכול יגביה הש"י את פניו עד תוכלו לראותו היטב ואז תשבות מלחמה מקרבכם ורק שלום יהי' בין החומר והנפש וישם לך שלום ע"י הגבהת פניו ית'. וזה יהי' לעתיד כאשר יסיר לב האבן מקרבנו ובלא"ה לא יהי' לנו יצה"ר כלל אז גם ה' הטוב יראנו את זיו כבודו והוד פניו ית' וע"ז אמרו מה"ש האיך אתה נושא להם פנים הלא עי"ז מתבטל מהם היצה"ר וע"ז השיב הש"י בתשובה נכונה הלא בלא"ה אין להם יצה"ר כי אני אמרתי והתרתי להם ואכלת ושבעת שיוכלו לאכול כדי שביעה זו מחסורם אשר יחסר להם והם מדקדקין ומזקקים חומרם וגוייתם עדי יספיק להם כזית וכביצה וא"כ כיון שבלא"ה אין להם יצה"ר ע"כ אנכי אתראה להם בכבודי. וז"ש ואכלתם לחמכם לשובע וגו' אחר שאמר והבטיחנו שנאכל לשובע א"כ יהי' לנו נטיי' אל החומריות ועי"ז אי אפשר שישא לנו פנים כנ"ל וא"כ גם שלום לא יהי' בקרבנו. וז"ש בשביל שיש מאכל ומשתה עי"ז אין שלום ע"כ הבטיחנו הש"י בחסדו שבכ"ז ונתתי שלום בארץ. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם. י"ל עפמ"ש והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בנ"י ובנ"י יחדו ועלו מן הארץ: כי אם גם שאין ישראל ראויים להגאל ע"י צדקתם בכ"ז ה' למענו יעש שלא יהי' שמו מחולל בגוים אשר לא יאמרו שה' הסתיר פניו מהם והי' לאכול כ"א יאמרו עם ה' אלה ורק מבלתי יכולת ה' ח"ו הם נתונים בצרה וז"ש והי' במקום ותחת אשר הי' ראוי לאמר שהם לא עמי וה' עזבם והסתיר פניו מהם יאמרו בגוים שהם בני אל חי ובין כך ובין כך קרויים בנים וא"כ יתחלל כבוד שמו ית' ע"כ יקבצו בנ"י יחדיו ויעלו מן הארץ לציון ברנה כי יושיעם ה' למענו. והנה בנין התפעל מורה על פעולת מתדמה שבאמת אינו כן כמו יש מתעשר ואין כל יש מתרושש והון רב. וז"ש והתהלכתי בתוככם לעיני הגוים ידומה שאני מהלך בקרבכם ולא עזבתי אתכם אף שהייתי לכם לאלקים במדת הדין המעניש אתכם בכ"ז יאמרו שלא עזבתי אתכם ועי"כ יצמח טובה שאתם תהיו לי לעם כפי' מלבים בישעי' א' ששם עם הוא סימן חשיבות:
ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות. בילקוט והוא מגמ' דסנהדרין אין לי אלא אנשים נשים מנין שנאמר בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל. כי רבים אומרים בזה"ז שהנישואין אין בהם שום דבר קדושה רק דרך מו"מ יתרצו שניהם להיות אחד (עיי' לעיל פ' וישלח בפ' ויצא חמור אבי שכם) אבל באמת דת קדשנו לא תסכים לזה להיות רק ציווילעהע כ"א תתאר את הנשואין במחוג הדת כי מה' אשה לאיש. ובאמת נפלאה אצלנו אהבת משפתתנו אשר לא נמצא כמוה בשום אומה כי אנו מחשיבים לקדושה את בית מושבנו ושכנתי בתוכם אמר ה'. ואז בימי הלחץ זו הדחק שהאומות עינו אותנו ויתנונו לבזה ולשמצה הי' לנו רק בתינו למחסה ולמסתור מזרם וממטר כי בצאתנו חוץ נדחפנו והודחנו אבל בבואנו הביתה שלום ואהבה סבבונו. ועי"כ נולדה האהבה העזה והעצומה שיש לאיש הישראלי אל ביתו ואל משפחתו בשביל שבימי החושך לא הי' לאיש הישראלי מקום מנוס כ"א ביתו. ואמנם גם בזמן הזה שאנו חפשים ולא יחרץ איש לשונו נגדנו לא נאמר אחרי שבטלה הסיבה יתבטל גם המסובב ולא נאהוב עוד את חיי משפחתנו כימי קדם. לזה רמזה תוה"ק (פ' בהר) וקראתם דרור בארץ לכל יושבי' איש אל משפחתו תשובו אף שהגיע כבר עת חופש ודרור וחירות בארץ הזאת לכל יושבי' בכ"ז איש אל משפחתו תשובו לחיות בה חיי נעימים והנה מי שמחשיב נישואי אשה רק למו"מ הסכמיי לא יכבד את אשתו יותר מגופו כמאז"ל. אחרי שהיא בעיניו רק כשדה וכרם ושאר קנייני כספו כמוהם כמוה. אבל מי ששומר דת הישראלי בכל תוקף ועוז והנישואין אצלו דבר שבקדושה ולא רק מקח השוה הוא יחשיב את אשתו הניתנה לו משמים ותהי' כקודש בעיניו וזהו שאומרים בנוסח הקידושין הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל שעפ"י סגנון הלשון טוב הי' לומר על פי דת משה מאי כדת בכ"ף הדמיון דקאמרינן. אבל כוונו בזה להבין ולהורות שרק אז את מקודשת ולקודש תחשב לי אם אני שומר דת משה וישראל והדת הזה אומר לי שצריך לכבד את אשתו אבל ח"ו בלתי שמירת הדת אז גם את נגרעת מערכך כי רק אז את להקדש לי בזמן שדת משה לי להקדש וי"ל בזה קדושים תהי' כי קדוש אני ה' אלקיכם רק אז תהי' האשה קדושה בעיני האיש והאיש בעיני האשה כמו מתן אלקים משמי גבהי מרומים אם אני ה' אלקיכם קדוש בעיניכם. והנה האהבה האמיתית אינה אלא בדומים אבל אם אחד מושל על חבירו לא תצמח מזה אהבה עזה ע"כ מאמר ה' והוא ימשול בך הוא א' מהקללות אחרי שגורשו עי"ז גם מגן עדן אהבתם. וע"ז אנו מתפללים שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם שיהיו ריעים לא מושלים זע"ז ואז יהיו אהובים אמתיים כמו שהי' בג"ע מקדם קודם שחטאו וגורשו משם. וז"ש ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות. כלומר לא לבד בעת אשר עול הגלות הכביד אכפו עליכם תמצאו מנוח בביתכם כ"א גם בעת אשר אשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות מנין שאף הנשים שאף בעת ההיא גם לנשים יתנו יקר כמקדם אף שבטלה הסיבה כנ"ל ע"ז אמר בנותינו וגו' תבנית היכל כלומר שאנו מחשבים הבית כמקום מקדש מעט והאשה א' מעמודי הבית א"כ בכל עת יש לכבד את האשה כנ"ל. ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי. ילה"כ כי יש אפקורסים אשר אומרים כל מצותיך אמונה שא"צ אדם לעשות המצות בפועל רק הרעיונות הצפונים בהמצות המה יספיקו להאיר ולזכך את הנפש בהחזיקה באמונות ומדות אבל מעשה המצוות ע"י הגוף הפועל אין צורך לדעתם הנפסדת וע"כ החוקים אשר אין להשיג טעמם מואסים לגמרי וגם אלה המשפטים אשר בהם טעמים נכונים וברורי המדות גם אותם לא יעשו בפועל באמרם כי רק תוכן יאכלו המדות ומוסר היוצא מהן עושים עטרה לראשם אבל לעשות בפועל אין חפץ להם. והנה רש"י ורמב"ן ז"ל פירשו לעיל בקרא ולא תגעל נפשי אתכם דכל גיעול לשון פליטת דבד הבלוע בדבר. א"כ מי שמוציא מהמשפטים רק המוסר היוצא מהם נוכל לומד שנפשו גועלת המשפטים היינו שהוא מוציא מהם את הטעם הבלוע בהם וזהו שרמז ואם בחקתי תמאסו אחרי שאין בהם שום טעם לדעתכם. ואת משפטי שיש בהם בנותן טעם גם אותם. תגעל נפשכם להוציא מהם רק את הטעם אבל לבלתי עשות את כל מצותי שבפועל לא תרצו לעשות התורה והמצוה. ופירשתי המאמר במדרש אמרת ה' צרופה וכי מה איכפת לי' לקוב"ה שוחט מן העורף או שוחט מן הצוואר הוי לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות. הכוונה כי רבים אומרים למה הטעינה עלינו התורה עול משא המצות בפועל אשר בהם רב טורח ועבודה הלא רחמנא לבא בעי ודי בשנשים בלבנו אהבתו ויראתו ונחקור בשכלנו אחר גדולתו ולמה להעמיס על שכמנו עול המצות והיא שאלת בן הרשע מה העבודה הזאת לכם. אבל באמת הטעם בזה הוא כי לעבוד את ה' בלב לאו כל אדם זוכה לכך כי צריך לזה שכל צח ומצוחצח משא"כ מי ששכלו אטום ואיננו עומד בתור המעלה לדעת להבין את דרכי ה' עפ"י חקירתו. זה לא יצלח ולא יהי' לו סולם לעלות השמימה ע"כ תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שהיא ירושה לכולם בשוה קטן וגדול שם הוא. וז"ש אמרת ה' צרופה לא נתנו המצוות אלא לצרף ולחבר בהן הבריות שיהא חלקם שוה בעבודת ה' וזה לא יהי' כ"א בתת להם חוקים ומשפטים צדיקים אשר כל אדם יוכל לעשותם:
הספד על שלשה גאוני הדור ה"ה הגאון מוה' ירמי' לעוו זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק אוהעל. הגאון מוה' יצחק נתן ליפשיץ זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק סאנטוב. והאחרון הכביד הגאון הקדוש מוה' אשר אנטישיל זצוק"ל אב"ד ור"מ דק"ק טשענגר אשר הספדתי בפ' בהר בחקותי שנת תרל"ד לפ"ק: איתא בפרשתינו בתוכחה ושברתי את גאון עוזכם ותם לריק כחכם ובמדרש אלו הגאים שהם גאונם של ישראל. וגם בנו בעוה"ר נתקיים מאמר זה כי שבר ה' את גאוני זמננו רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלם נחי' נלכדו בשחיתותינו כי שלשת הרועים הוכחדו שלשה המה נפלאו ומכוסים ממנו שלשת אבות העולם שלשה אני יודע בהם שהיו רועינו ומאורינו ותחת שלשה אלה ה' עשה לנו רגזה ארץ הראשון שבראשון הגאון מוה' ירמי' לעוו זצ"ל נגר בן נגר וכמו שנאמר בירמי' הנביא ע"ה בטרם אצרך בבטן ידעתיך כמו כן הוא הי' קדוש מרחם כי הי' בן גדול התורה ואביר הגאונים אשר פתח שערי התורה ומבטן אמו הוקדש לאלקים. אבל כמו שנאמר בירמי' הנביא ע"ה לא ידעתי דבר כי גער אנכי כן נוכל להמליץ על הצדיק הנפטר כי יש בני אדם גדולים אף שלבם חרד על דבר ה' ולבם בוער באש אהבתו בכ"ז לא יוכל להתנהג עם הבוערים בשצף קצף באף ובחימה כ"א במענה רך ישיבו חימה ואם גם הם זקנים בימים לבם רק כקנה כטבע נער שלבו רך וידוע כי דיבור הוא לשון קשה ואמר ירמי' ע"ה לא ידעתי דבר בלשון קשה כי נער אנכי לבי לב נער הטוב ומטיב לרעים ולטובים. כן הי' הצדיק הנפטר אף שלבו לב הארי נגד אויבי ה' בכ"ז לא ידע דבר בחרב פיפיות דק במענה רק השיב רבים מעון. והשני בדומה לו הוא דודי הגאון אבדק"ק סאנטוב זצ"ל הי' אצלו תורה וגדולה במקום אחד כי הי' עשיר בתורה ועשיר בממון הכהן הגדול מאחיו והיו דבריו נשמעים מאוד וע"ד שפירש הרי"א די מודינא ז"ל הובא בשמו בשה"ג להגאון ד' חיד"א ז"ל ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם שמעו מוסר ואל תפרעו כי אם המוכיח נצרך לבריות אין דבריו מקובלים ונשמעים כ"כ כי חכמת המסכן בזוי' ע"כ ותפרעו כל עצת אם אתם משלמים לי אז עי"ז ותוכחתי לא אביתם ע"כ שהע"ה שלא הי' נצרך לבריות אמר בצדק שמעו מוסר שלי ואל תפרעו שא"צ לפרוע ולשלם לי. וכמו כן יש להמליץ על הגאון הנספד כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחי' בעלי' כי מי שיש לו חכמה לבד אין דבריו נשמעים כ"כ ע"כ אמר כי הוא חי בצל החכמה ובצל הכסף ועי"ז יתרון דעת יתר שאת לחכמה שלו כי יוכל לפעול הרבה מי שיש לו חכמה וגם לכסף מוצא. כי החכמה תחי' בעלי' מי שיש לו חכמה לבד אין שומעים מוסרו באמרם חכמתו היא תחי' אותו וממנה פרנסתו ומוכרח הוא להתנהג ע"פ דרכי החכמה. לא כן מי שאינו מצטרך לעשות מהתורה קורדום לחפור בה ובכ"ז הוא איש מופת יש יתרון לדעת שלו. ועוד בה שלישי' והיתה לבער בהבערה לחלק ה"ה הרב הגאון דק"ק טשענגר זצ"ל הלא שמו הטוב נודע למרחקים כי נהרו אליו מכל עבר ופנה לשאול בעצתו. הוא הי' רופא כל בשר ומפליא לעשות כי רופא בו"ד אם רפא ירפא לא יאמר להחולה לעשות טוב רק יניח רפואתו ומזורו ע"פ הטבע. לא כן הש"י אם הוא רופא את האדם ועושה עמו פלאים הוא בכדי שהאדם מכאן והלאה יעשה טוב כל הימים וזהו רופא כל בשר ומפליא לעשות טוב וישר. וכן נוכל לומר על הצדיק הנספד הוא הי' רופא כל בשר שלהרבה אנשים ריפא את מחלתם ומפליא הי' עושה עמהם פלאות גדולות אבל גם עוררם והוכיחם שיחזיקו בדרכי ה' וזהו ומפליא כדי לעשות טוב תורה ומצות. והנה הנביא ירמי' ע"ה אמר. בת עמי חגרי שק אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים ולהבין הכפל אבל יחיד ומספד תמרורים נראה כי ארז"ל קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בהמ"ק דאלו בבהמ"ק כתיב ותרד פלאים ובסילוקן של צדיקים כתיב לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ולהבין הכפל חכמת חכמיו ובינת נבוניו נראה כי בימים הראשונים כשנפטר ת"ח וגדול הדור הרגישו כל העם ויבכו את השרפה אשר שרף ה'. כי כולם היו יראים את ה' וידעו כי צדיק נתנם בעון הדור ע"כ עשו תשובה. ובהיות כן באמת הצדיק לא נעדר ולא נאבד כי ראו להשלים החסרון ע"י מעשיהם הטובים ודומה למי שנאבד ממנו דבר מה ויודע שנאבד ממנו הוא ייגע ויטרח לקבוץ על יד להשלים חסרון אבדתו. לא כן מי שנאבד ממנו דבר נכבד והון עתק ואינו יודע שנאבד אז הוא חי בלא דאגה כאלו לא חסר מאומה ואינו מבקש אבדתו ואז לעת מצוא שיצטרך אליו הדבר ולא ימצאנו לא יהי' לו מאומה וחיי צער יחי'. כמו כן במיתת צדיקים ח"ו. אם אנו מרגישים בהסתלקותם ומצטערים על העדרם עי"ז אנו משתדלים בכל תוקף ועוז למלא את החסר ע"י הוספה בשלימות עצמינו ובכשרון מעשים טובים. לא כן אם אין אנו מרגישים במיתתם ואין אנו משתדלים לעמוד במקומותם אז יאות לומר הצדיק אבד רק אז נאבד באמת אם אין איש שם על לב במיתתו ואין משתדל לעמוד במקומו למלא החסרון. והנה בעת חורבן בהמ"ק שגלינו מארצינו בודאי היו כמה רשעים שלא הרגישו בחסרונם ואדרבה אלה אולי הי' נוח להם שלא יהי' ישראל שרויים על אדמתם ויהי' להם חירות מן המצות שלא יהיו מלכים וסנהדרין שופטים ושוטרים הרודים בעם לעשות התורה והמצות. וידוע כי פלא הוא לשון כיסוי והעלמה כמו למה תשאל לשמי והוא פלאי. אבל בכ"ז אחרי שאבדו גם הונם ורכושם בעת הגלות עי"ז בא להם ההרגש א"כ לא הי' עוד מכוסה ונעלמת מהם. אבל במיתת צדיקים ח"ו לעת כזאת הוא הפלא ופלא כלומר מכוסה ונעלם מכל צד כי אינם מרגישים מאומה. והנה מבין נקרא מי שמבין דבר מתוך דבר ובמיתת צד יקים יש לנו להבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק אבל אחרי שאין אנו מרגישים מאומה עי"כ ואבדה חכמת חכמיו כלומר שהצדיקים נפטרים ר"ל ובכ"ז ובינת נבוניו תסתתר היינו שאין מבין דבר מתוך זה שנלכדו בשחיתותינו כדי שנשוב בתשובה. והנה בקרא דירמי' הנ"ל יש לדקדק דהול"ל אבל יחיד ומספר תמרורים עשי לך ולמה הפסיק בתיבת עשי לך בין אבל יחיד ומספר תמרורים. אבל הכוונה כנ"ל אם כל העם מרגישים כי נשבה ארון אלקים אז אין ההספד והיללה גדול כ"כ כי ונסלח לכל עדת בני ישראל אם יודעים כי לכל העם בשגגה שכל העם שגו ופקו פלילי' כי אז יחזרו בתשובה ושבו ורפא להם וזה קצת נחמתנו. ובזה י"ל מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי כי הצדיק נקרא לב של ישראל כי הוא כמו הלב אשר ממנו תוצאות חיים. וז"ש מבליגיתי עלי יגון אני מנוחם על יגוני בעת שאני יודע כי עלי ובשביל לבי הוא הצדיק דוי. אז הוקל יגוני ובזה אנחם. וע"ז נוכל להמליץ צדיק נתפס בעון הדור כלומר עם עון הדור יחדיו נתפס הצדיק כי ע"י העדר הצדיק גם חטאים יתמו שחוזרים בתשובה אבל בעונותינו אחרי שאין אנו מרגישים בהעדרו ורק איזה יחידי הדור ואנשי סגולה רק המה מצטערים אבל שאר העם אינם מתעוררים לתשוב' מאומה ע"כ נתקיים דברי תוכחתנו ושברתי את גאון עוזכם אלו הגאונים. אבל זה לא הי' יגון כ"כ אם תכלית ופרי מיתתם הי' פועל חזרתנו בתשובה. אמנם אחרי שאין אנו מתעוררים עי"כ ותם לריק כחכם. כלומר מה שתם וכלה כחנו המה רבותינו וגדולי חכמינו הי' לריק ולבהלה. אחרי שיציאתם לא עשתה רושם. וזה שקונן ירמי' אבל יחיד עשי לך מה שאתה צריך לעשות אבל יחיד ואין רבים משתתפים בצער והרגש לחזור בתשובה עי"כ ומספד תמרורים ע"ז יש לבכות ולהתאונן במרד. ע"כ רק זאת תהי נחמתנו בעניינו אם נרגיש ונתאונן על מיתת הצדיקים ונשתדל למלא חסרונו ע"י שנגדל את בנינו על התורה למען אשר גדיים יעשו תיישים כמ"ש ויאמר ללמד בני יהודה קשת. ופי' ג"כ מאז"ל כשם שבגדי כהונה מכפרין כך מיתת צדיקים מכפרת כי בגדיהם הם הצדקות ומע"ט שעשו כמ"ש צדק לבשתי וילבש צדקה כשריון. ואם אנו נלבש בגדיהם אז מיתתם תכפר על עונותינו. ונסיים בתנחומים במדרש הובא בי"א ערך הספר אות ס"ה. ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי מרוב עונותי שבי הצדיקים עפים ומתעלפים ובשעה שהזקן יושב ודורש שמיתתן של צדיקים כפרה לישראל בכל מקומות מושבותיהם באותה שעה תנחומיך ישעשעו נפשי. כי מה שמיתת צדיקים מכפרת י"ל או משום צער שיש להם בפטירתו או משום שעי"כ עושים תשובה. והנ"מ אי הטעם משום צערא הוא רק לאותם שדרים באותה העיר שפנה הודה הם מצטערים הרבה ויש להם כפרה אבל שאר העולם שאין להם צער כ"כ ממילא אין להם. כפרה. ובכ"ז קשה להם מיתתו כי הוא העדר לכל העולם. אבל אם הטעם שמיתת צדיקים מכפרת בשביל שעושין תשובה א"כ לכל ישראל אף הרחוקים יש להם כפרה אם גם שאין להם צער כ"כ מ"מ מאחר שהם שבים בלב שלם האל הטוב יכפר. וזה תנחומינו בשעה שהזקן יושב ודורש שמיתתו של צדיקים כפרה לישראל בכל מקומות מושבותיהם לא לבד במקום שמת הת"ח אלמא דטעמא לאו משום צער ובזה תנחומיך ישעשעו נפשי. כי אם הוא משום צער לא יהי' מזה הוספה ומעלה בקודש לנפשי אבל ע"י התשובה גם נפשי תשועשע ובזה ננוחם עד בלע המות לנצח אמן: וזכרתי את בריתי יעקוב ואף וגו' והארץ אזכור והארץ תעזב מהם וגו' יען וביען במשפט מאסו. י"ל עפמ"ד במס' ר"ה דף ל' ע"א מנ"ל דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא כי נדחה קראו לך ציון הוא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה ופירש"י סיפי' דקרא ציון היא דורש אין לה. והקשה מהר"מ בן חביב ז"ל ביום תרועה מאי בעי רש"י בזה דסיפי' דקרא הוא הלא זיל קרי בי רב הוא. ונ"ל הדברים כפשטן דצריך להבין מנ"ל להש"ס להכריח מדכתיב דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. ונראה אחרי שדרך המקרא לדבר בדרך לא זו אף זו מן הקל אל החמור א"כ יקשה בסידורא דהאי קרא דמתחלה קאמר דנדחה היא והיינו נדחית בידים ונייאש לגמרי ואח"כ קאמר דורש אין לה משמע רק דאין דורשין בשלומה אבל לא שנדחית לגמרי מהלב ואיפכא הול"ל מתחלה אין דורש שאין דורשין בשלומה כדבעי ואח"כ הוסיפו אף נדחה היא שנדחית לגמרי ומזה הוכיח הש"ס דעיקר קרא לדיוקא שהקב"ה רוצה שלא תהי' נדחה וגם בעיא דדישה ומכוון סידור הקרא דמתחלה אמר לא מיבעיא שלע"ע היא נדחה לגמרי אף גם מה שלע"ע דורש אין לה אינו נכון כי בעיא דרישה א"כ סדר הקרא על נכון דבתחלה לא תהי' נדחה ולבסוף אף דרישה תהי' לה וזה שכוון רש"י במתק לשונו דורש אין לה סיפי' דקרא ולא כתב זאת ברישא דקרא אע"כ דקאי לדיוקא וא"ש הסדר כנ"ל. עוד י"ל בשנדקדק עוד במאי דכ' רש"י לשון ציון היא דורש לה סיפי' דקרא היא. דכיון דעיקר דרשה הוא מדורש אין לה למה הביא רש"י ז"ל גם הנך תיבות ציון הוא. ונראה דבקרא י"ל כיון דכל המקרא בציון איירי למה לא התחיל קרא בציון אעלה ארוכתך וגו' קראו לה נדחה ומדוע המתין בציון הוא שזה נושא המאמר עד לבסוף ע"כ דרשו מזה דבעי דרישה. והכוונה עפמ"ש בספרי פ' עקב הובא ברש"י ורמב"ן שם דדריש פ' הציבי לך ציונים הנאמר בירמי' לעשות ציון וזכר לגאולה עיי"ש. וא"כ מתמה קרא ע"ד נבל שמו ונבל הוא ה"נ קאמר ציון היא ושמה מורה שצריך לעשות ציון וזכר לה ובכ"ז דורש אין לה. וז"ש רש"י ציון הוא סיפי' דקרא הוא והו"ל למכתב כן בראש המאמר אחצי שכל הפסוק מדבר בציון אע"כ דבעיא דרישה כנ"ל. ועפ"י דברי ספרי הנ"ל י"ל מאמר הגדה חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים וגו' אשר צוה וגו' ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן והוא עפמ"ש בספרי הנ"ל על פ' ושמתם את דברי אלה על לבבכם אף לאחר שתגלו תקיימו המצות שלא יהיו לכם חדשים כשתגאלו ועיי' פרשת דרכים דרוש כ"ב לפ"ז י"ל דה"ט דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אחרי שקרבן פסח הוא רומז לגאולה ולא ימוש מלבנו זכר הגאולה ע"כ ישאר טעם הפסח בפי האוכל ולא יבוא דבר להשכיח זכרו וטעמו. ע"כ החכם שואל מה העדות וגו' אשר צוה ה' אתכם בגולה שאתם בארץ נכרי' והלא עיקר חיובם בהיות ישראל שרוים על אדמתן. לזה בא כמשיב כד' הספרי שהם לזכרון ע"כ אמור לו כהלכות הפסח כמו שאין מפטירין ה"פ אפיקומן מטעם זכר כמו כן כל המצות צריך לקיים בגלות כדי שלא יהיו בעינינו כחדשים והנה בקרא נאמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' ודרז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ע"כ כ"ז שאנו זוכרים עוד את ארץ הקדושה ומשתוקקים לשוב אלי' לחונן את עפרה לא יזנח לעולם ה' ואף אם אין בנו מעש יזכור ברית אבות לבנים אבל אם ח"ו נתייאש מן הגאולה ונסיח דעתנו לגמרי מאה"ק וציון נדחה נקרא לה ודורש אין לה. אז איך יועיל זכות אבות כי יעשן אף ה' ח"ו על אשר שכחנו ציון וירושלים וזכרונם שמנו אחורי הדלת. וז"ש וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' ואף שאזכור הזכיות האלו שבעבורם היו ישראל ראויים להגאל בכ"ז אחרי שהארץ הקדושה רק אני אזכור אבל לא הם יעלו על לבם זכרונה כ"א והארץ תעזב מהם לגמרי מחוקה מלוח לבם והטעם שלא רצו לזכור את הארץ הוא יען וביען במשפטי מאסו שלא רצו לקיים התורה והמצוה בארץ ע"כ לא יאבה ה' סלוח להם. ומיושב בזה מה שהקשו המפרשים מה שייכות לזכירה זו בתוכחה הלא זכירת זכות אבות לטובה היא ודברי של"ה הק' ידועים. ולהנ"ל ג"כ ניחא שהכתוב אומר שאף זכירת ברית אבות לא יועיל כ"ז שרק הקב"ה זוכר לבדו את הארץ אבל הם יאבדו זכרה ותעזב מהם. ורק אז מועיל זכות אבות כשזוכרים את אה"ק: ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום. בא לרמז שאם ירצה איש להנהיג את ביתו כמצווה עליו בקדושה ובטהרה לא יוכל לעשות זאת ע"פ עצמו כי אז"ל לא עם הארץ חסיד אלא ילך וימלך ברבו ובת"ח הוא יורה לו הדרך אשר ילך ואת המעשה אשר יעשה ולאורו יסע וילך וז"ש ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' והעריכו הכהן בין טוב וגו' הכוונה כאמור:
ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לה' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ער שנת היובל ונתן את הערכך ביום ההוא קדוש לה'. י"ל כי במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד והטעם כי כל העבירות שעשה אחרי שובו ורפא לו אז עונותיו נחשבו לו כזכיות א"כ יש לו רוב זכיות מחטאתו אשר חטא. והנה צדיק בן צדיק אשר יש לו התורה למורשה והיראה נחלת אבות זהו מקדיש לה' שדה אחוזתו הוא השדה אשר ברכו ה' מעולם אבל מי שהוא בן רשע ותחת הסרפד יעלה הרס והוא ע"י טרחו ועמלו ניתק את הקשר של רשעים של אבותיו מעולם זהו שמקדיש שדה מקנתו מה שקנה הוא עצמו בטרחו ועמלו אשר לא משדה אחוזתו כי הוריו הנחילוהו שקר. ע"כ לעת דין וחשבון כשיבוא הקב"ה הנקרא כהן כאז"ל לא לבד שיחשב לו צדקתו אשר יעשה מעת אשר התחזק והי' לאיש כ"א יחשב לו לצדקה גם את הערך והשווי שהי' לו עד שבא שנת היובל שנעשה עבד חפשי מגילוליו אשר הי' באמנה אתם מאז ומקדם וגם הערך שהי' לו ביום ההוא ששב בתשובה אף שהי' מלא עוונות. ונגרע מערכך בכ"ז גם זה יהי' קודש לה' כי העוונות נעשו לו כזכיות ופירשתי המדרש אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעיו ולא פשעיו גבוהים ממנו שנאמר לפתח חטאת רובץ רובצת אין כתיב כאן אלא רובץ בתחלה הוא תש כנקבה ולבסוף הוא מתגבר כזכר כי אז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כנ"ל ולפ"ז ע"י החטאים אם האדם עוזב אותם ושב בלב ונפש הוא נעשה גבוה וזהו אשרי נשוי פשע שחוזר בתשובה ועי"כ הוא נעשה גבוה ומנושא ע"י פשעיו. והנה במשנה פ"ק דחגיגה אמר ר"ש איזה מעוות לא יוכל לתקן זה ת"ח הפורש מן התורה. ומשמע לכאורה מדברי רש"י שם ממ"ש גבי בא על הערוה שנטרד מן העולם דלא מהני תשובה והוא חידוש דהא אין לך דבר שעומד בפני התשובה. אבל עכ"פ י"ל דהא דאמרינן במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד היינו דוקא מי שחוטא מתחלתו ואח"כ עשה תשובה אבל מי שהי' צדיק מתחלתו ואח"כ החמיץ נהי דמהניא תשובה אבל עכ"פ לא יעמוד במעלה גבוהה יותר מצדיק גמור דהא במשנה דחגיגה הנ"ל מוכח לכאורה דלא מהניא כלל תשובתו ומיקרי מעוות לא יוכל לתקן וא"כ נהי דנימא דעכ"פ מהני תשובה מדאין לך דבר שעומד בפני התשובה מ"מ לא יוסיף במדרגתו לעלותן למעלה מצדיק גמור מתחלתו ועד סופי. והנה כבר כתבתי לפרש פ' כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני שאמר דהע"ה היינו שע"י שהוא עשה את העבירה אף כי קלה היא בעצם מ"מ נעשית חמורה לפי שת"ח נעשים להם שגגות כזדונות. וז"כ המדרש אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעיו כלומר ע"י שעשה תשובה הורם והונף למעלה במקום שאין צדיקים גמורים יכולין לעמוד וא"כ הוא נשוא ומוגבה ע"י פשעיו שעשה מקודם אבל בתנאי שלא הי' צדיק מעיקרא כנ"ל וזהו ולא אם הי' ת"ח שעוונותיו נעשים גבוהים ע"י שהוא עשאם ע"ד כמשא כבד יכבדו ממני, וע"ז הוסיף לפרש באיזה בע"ת אמרו שהוא נעשה גבוה ע"י פשעיו כנ"ל. לפתח חטאת רובץ מי שמתחלה בפתח דרכו עלי ארץ כבר רבץ החטאת והי' כתינוק הנשבה לבין הנכרים ובתחלה הי' תש כחו כנקבה כי לא למד מעולם לעשות צדק ורק לבסוף הוא מתגבר כזכר לכבוש את יצרו הרע מנעוריו ורק בזה אם ייטיב שאת יהי' גבוה מפשעיו אבל מי שלא רבץ החטאת לפתחו כ"א מתחלה הי' טוב וישר ואח"כ נעשה ת"ח הפורש מן התורה אף שיוכל לתקן את אשר עיות ע"י תשובה מ"מ כיון שמתחלה היו פשעיו גבוהים ממנו על ידו לא יהי' גם לאחר התשובה גבוה ע"י פשעיו כ"א לבד שיסור עונו וחטאתו תכופר:
סליק ספר ויקרא: