לוח ארז חלק ב· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת בהעלותך
בהעלותך את הנרות וגו'. במדרש אמרו ישראל לפני הקב"ה אתה אורו של עולם ואתה אומר לנו להעלות נרות אמר הקב"ה לא אמרתי אלא להעלות אתכם אצל האומות. כי אנו אומרים בימי חנוכה כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. ראינו מזה כי עיקר הנס הוא על שהיוונים רצו לשלול מאתנו יקר תפארת תוה"ק. ובזמן הזה אף שאין לנו לירא מזה כי אוה"ע אינם רוצים לבטל מאתנו לימוד התורה אדרבה חפצים יותר באותן היהודים המחזיקים בתוה"ק. בכ"ז רבו האויבים מבית שלקוץ מכאיב בעיניהם לימוד התורה. ובאמת אם היו אבותינו ח"ו מבטלים את לימוד התורה לא הי' לנו להאשימם כ"כ כמ"ש המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני גוים פטור אם היו ח"ו מכבים אור התורה מפני יראתם את הגוים היו פטורים מעונש. אבל להם היתה התורה חביבה יותר מגופם ועיי' לעיל (פ' תולדות) מ"ש על המדרש יקרה היא מפנינים אין פנינים אלא תחלה עיי"ש. אבל אנחנו אשמים בעוה"ר אם אין אנו מחזיקים בתורה ללמוד ולהגות בה. כי אף שאמרו לא ע"ה חסיד אבל גם ירא שמים לא יוכל להיות כי גם בלי דעת נפש לא טוב וע"ז נאמר חטאתי כי לא ידעתי. ובפרט בזה"ז שרב כ"כ כח יצה"ר ע"כ צריך לנגדו תבלין הרבה זו תורה. וע"ז מרמז והבור ריק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו כי אין מים אלא תורה ומי שהוא בור וריק ממי התורה בודאי יש בו נחשים ועקרבים. כי לח כדורות הראשונים דורות אחרונים שמתחלה אף אותן הבנים שלא למדו תורה יכול לעבוד את ה' במסחרם ויגיע כפם וע"ז נאמר במדרש קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכח של כל א' וא' שכל אדם לפי מה שהוא אם סוחר או אומן ע"י שהוא עוסק בכחו זה באמונה לישוב העולם נשמע ממנו קול ה' מדבר. אבל לעת כזאת שכל הדרכים בחזקת סכנה והיצר אורב בכל פנה ועבר אין לנו שיור רק התורה הזאת היא לבדה מגינה ומצלא מן החטא. וע"ז י"ל משנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים ולא מצאו אלא פך אחד מונח בחותמו של כ"ג כי נר ה' נשמת אדם והשמן הוא מעשה האדם אשר יעשה להאיר נרה ומתחלה היו שמנים הרבה להאיר אבל מעת שנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים רק התורה שהיא נחתמת בחותמו של הקב"ה שנקרא כהן היא לבדה נשארה לע"ע השמן היחידי עד שתהא שלהבת הנשמה עולה מאלי'. ועוד טעם שעתה מחוייבים אנו יותר ללמוד תורה כמ"ש דע מה שתשיב לאפקורס ואחרי שהמינות רבה בעוה"ר צריכים אנו ללמד את בנינו למען יוכלו לעמוד נגד הקמים עליהם וע"ז נאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול. וע"ז נאמר אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור ר"ל בין שלמד מעצמו ויש בו מעין הנובע או שהוא רק מקוה בו יאסף מה שלמד מאחרים בכל אחד מב' אופני האלו יוכל להיות טהור רק החילוק הוא מקוה מטהר באשבורן אם לא למד ואינו כמעין המתגבר ונובע אינו מטהר רק כ"ז שנח הים מזעפו ולא יהמו כנגדו גלי המינות אבל אם יקומו עליו מרעים לנצחו בטענות שוא אז אין בו כח לעמוד נגדם. אמנם מעין מטהר בזוחלין מי שלמד תוה"ק ויש בו מעיין נובע אז מטהר לא לבד באשבורן כ"א גם בזוחלין אם יהמיון גלי שטף בל ימוט לנצח. ועד"ז פירשתי לרמז מ"ש בפ' ויצא ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא פרש"י באותו מקום שכב אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב אלא עסק בתורה. והוא ע"פ הנזכר מקוה מטהר באשבורן כי מי שלא למד תוה"ק רק עושה כמצות אנשים מלומדה אז כ"ז שנחו ושקטו גלי הצרות יחזיק באמונתו אבל כי ירעב והתקצף וקלל מלכו וגו' לא כן מי שלמד וידע הדברים לאשורן הוא ישכיל ויבין כי יסורים הם לטובת האדם כי את אשר יאהב ה' יוכיח וז"ש יסורין של אהבה שאין בהם ביטול תורה ר"ל מי שלא ביטל מללמוד תורה רק בה יהגה יומם ולילה הוא יקבל כל היסורין באהבה ויודה לה' עליהם כמאמר אודך ה' כי אנפת בי. וז"ש מקוה מי שאין בור טהרתו רק מה שקיבל מאחרים והוא כמו מקוה שהמשיכו לתוכה מים הוא יהי' טהור רק באשבורן כשינוחו גלי הצרות אבל מעין הנובע מעצמו שתורת אלקיו בלבו מקור מים חיים הוא יהי' טהור אף בזוחלין אם יהמו וירגשו גלי הים עליו לא יבעט באמונתו כי אדרבה הצרות שיעברו על ראשו המה מחזקים אותו באמונתו כאז"ל התורה נקנית ע"י יסורין ואמרו אף חכמתי עמדה לי תורה שלמדתי באף. והנה מי שלא למד תוה"ק אמונתו היא רק כמקרה טהור אצלו כי לא עמל ולא יגע למצוא את הדרך הישר. אבל הלומד הוא יחפש וייגע וימצא אורח חיים למעלה למשכיל. וזהו שרמז ויפגע במקום אם בלי יגיעתו ובלא לימוד רק פגע במקרה בהקב"ה שהוא מקומו של עולם אז כ"ז שתזרח עליו שמש ההצלחה יבטח בה' וישען באלקיו. אבל אם בא שמשו ויחשכו ככבי נפשו אז יתלונן ע"ד והי' כי ירעב והתקצף ע"כ וילן שם יתלונן על אלקיו כי בא שמשו. אבל מי שנאמר בו וישכב במקום ההוא שרומז כפרש"י שעסק בתורה בהתמדה ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו אם המקום ישליך עליו אבנים ובלסטראות שהוא כינוי לצרות מעיקות לא יבעט בהם כ"א ישימם לאבן הראשה לייסד עליו בית נכון ונשא בית אמונתו אשר לא יצען לנצח. עוד זאת כפלים לתושי' ללימוד התורה כי האפקורסים טוענים שע"כ פורקים מעליהם עול תורה ומצות יען שהם אינם מבינים אותן וכ"ז בשביל שאינם לומדים אבל מי שלומד אז רואה עין בעין כי פקודי ה' ישרים אין בהם נפתל ועקש וע"ז נאמר למען תשכילו את כל אשר תעשון אם תעשו בפועל את המצות אז ג"כ תשכילו ותבינו אותן. ונאמר עץ חיים היא למחזיקים בה כי האפקורסים אומרים שהתורה אין בה עוד חיות והיא רק חכמה מתה אבל מי שמחזיק בה לעשות פקודי' אליו הוא עץ חיים משא"כ מי שאינו לומד סובר שכל התורה היא רק חק בלי טעם וסיבה ע"כ אחד שהיוונים רצו לבטל קיום התורה מישראל וידעו שכ"ז שישראל יעשו המצות וחי בהם כלומר שימצאו בהם חיות לא ירפו ממנה ע"כ הערימו סוד לבטל מהם לימוד התורה ועי"כ כל המצות יהיו להם כחק וישליכו אותן מעליהם וז"ש שבקשו להשכיחם תורתך היינו לימוד התורה ועי"כ בנקל יהי' להם להעבירם מחוקי רצונך אתרי שהכל יהי' נחשב להם כחק. ולזה אז"ל וחשך זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם כלומר שהחשיכו עיניהם דוקא שלא יראו באור התורה ע"י העיון ולימוד. ועי"כ יצמח שח"ו לא יהי' להם חלק ונחלה באלקי ישראל. עוד זאת שלימוד התורה הוא לכבוד לבני ישראל כמאמר חז"ל מה בין נבואת משה לנבואת האומות כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו ראה באספקלריא מאירה כי נאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח כבוד ה' כי כל העמים אשר בדו להם אנשים.... אינם רשאים העם לחקור אחריהם מה טובם ורק בחשך שמם יכוסה כי אם יאיר עליהם שביב השכל אז יתראה שכל פעליהם מאפע ע"כ רק לכהניהם ומוריהם הורשה לחקור ביסודי דתם. לא כן אנחנו כעם ככהן אנו מצווים ועומדים לחקור בתוה"ק עד מקום שיד שכלנו מגעת וזהו לאות ולמופת כי היא אמת ואמונה ולא תירא מאור השכל. וזה שאנו מברכים בברכת התורה אשר קדשנו במצותיו זה המופת שאנו מקודשים במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה לעיין ולחקור בה. וזהו ג"כ מליצתם פתח בכבוד התורה ודרש זהו כבוד התורה שהורשה לנו לדרוש ולחקור בה. וזה כוונת אומרם ז"ל וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל פי' למה לנו להאיר ע"י שכלינו מצות התורה הלא גם אם לא ידענו טעמם ונימוקם בכ"ז מחוייבים אנו לשמור פקודיו אלא לפי שהוא עדות שיש לנו תורת אמת והשכינה שורה בינינו. וזה כוונת מדרש שהתחלנו אמרו ישראל לפני הקב"ה אתה אורו של עולם וכו' הכוונה מבוארת כנ"ל אחרי שהקב"ה הוא אורו של עולם ובאורו נראה אור למה לנו לידע ע"י כח שכלינו טעמי המצות ולחקור אחריהם. ע"ז בא כמשיב שהוא לכבוד לנו שידעו כל האומות שיש לנו תורת אמת שאינה יראה מן האור והבקורת בה נחזיק ולא נרפה וז"ש להעלות אתכם אצל האומות. ועל דרך זה פירשתי בפ' כי תצוה מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ה' חוקת עולם לדורתם מאת בנ"י ובתנחומא לא היתה האורה צריכה להנתן אלא מבפנים אצל הארון והיא נתונה מבחוץ מן הפרוכת להודיעך שאינו צריך לאורה של בו"ד. ונ' דהנה דהע"ה אמר דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי כי באמת כל אדם צריך לחקור ולדרוש בתורת ה' לשום את העקוב למישור והרכסים לבקעה דהיינו ליישב כל מה שיקשה לו בתורה ה' כל התמיהות והסתירות שנפלו בה אבל לא יאמר שרק אז יקיים מצות ה' כאשר לא יקשה עוד לו עליהן וכבר יבוא לכלל ישוב כל הקושיות. כי צריך לקיים כל התורה כולה מא' ועד ת' גם בטרם נתיישב לו הכל. ואח"כ אם יעשה מצות ה' ברה אז הן מאירות עינים שיזכה להבין הכל ע"ד למען תשכילו את כל אשר תעשון הנ"ל שאחרי המעשה וקיום התורה אז יאיר ה' עינו להגיה חשכו להבין הכל. והעיקר הוא לקיים צדיק באמונתו יחי' שיעמיד יסודי חייו על עקרי האמונה שהיא יתד בל תמוט לנצח. והנה יש שני דרכים להשיג אמיתת התורה. הא' הוא ע"י חקירה ודרישה. והב' מצד אמונה. ומי שלא למד ודרכי החכמה נעלמו ממנו אין לו רק דרך האמונה ואין לו בחירה אחרת אבל מי שיש לאל ידו לדרוש ולחקור ובכ"ז עיקר יסודתו על הררי האמונה הטהורה ע"ז אמר דהע"ה דרך אמונה בחרתי כלומר אני בבחירתי אף שיש מקום אתי לחקור ולדרוש בכ"ז אף שמשפטיך הנראים סותרים חוקי השכל אני שויתי אותם והבאתי אותם ע"י שכלי לעמק השוה והי' יכולת בידי על החקירה והדרישה בכ"ז אני בבחירתי חפשתי דרך האמונה. וזה כוונת המדרש שע"כ ניתנה המנורה שרומזת על אור ההשכלה להבנת דברי תורה מחוץ לפרוכת ולא היתה סמוכה ממש אצל הארון שבו התוה"ק להורות שלא לאורה היא צריכה להבין ולהשכיל את כל דברי התורה הזאת כי גם אם הולך חשכים האמונה לו לנוגה ואור. ועי"כ מערב עד בוקר בין שיאיר עליו אור השכל ואצלו בוקר אור התבונה ובין אם בא שמשו ואין לו דעת להבין ולהשכיל בכ"ז לפני ה' תמיד ועי"ז חוקת עולם התוה"ק שהיא החק המושל על כל העולם כולו בכבודו לא תמוש מפי זרעינו לדורות עולם אחרי שהאמונה היא יסוד לה משא"כ אם רק ההשכלה תתמוך אותה אז ח"ו כבר נאבדה מדורות רבים אשר לא הי' להם כח לעמוד בהיכל הדרישה וההשכלה. והוספתי לרמז אמרם ז"ל בפ"ק דברכות. שלשה משמרות הוי הלילה משמורה ראשונה חמור נוער שניי' כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואישה מספרת עם בעלה ששלשה חלוקות הן שסר מעליהם אור שמש צדקת התורה עד שנדמו בחשכת לילה וחשך משחור תארם ישיתו חשך סתרם וליל אופל וצלמות למו. כי בימים הראשונים היו אפקורסים אשר חטאו מחמת תאוה. וזהו משמורה ראשונה חמור נוער הם החוטאים מפני תאות חומרם. ואח"כ הוסיפו לחטא ונעשו כמו כלבים הנובחים שנאמר עליהם והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וזו כח האפקורסים שטוענים על כל דבר מתוה"ק ונובחים ככלבים. ובעת הזאת חוטאים גם לא מחמת תאוה ולא מחמת טענות כוזבות כ"א גם בני אדם אשר אין תאותם רבה וגם תבונה ודעת אין בהם לחקור. בכ"ז כבר משדי אמם יונקים המינות רח"ל עד שגם האשה המספרת עם בעלה אשר כנו חז"ל בשם שיחה קלה שבין איש לאשתו גם המה כבר יספרו זה לזה אף שלא במתכוין דברי נרגן ותואנה. ומג' טעמים יש לנו בדור הזה להוסיף כח בלימוד התורה אחרי כי התבלין נגד היצר הרע הוא התורה. ובהיות שיצה"ר הגדיל עד מאד מחוייבים אנו להוסיף תבלין מנה אחת אפים. ע"כ אף שלא איברי לילה אלא לשינתא בכ"ז מחמת ג' טעמים יש לנו לעשות הלילה למשמר ולעסוק בתורה. וזהו ג' משמרות הוי הלילה. כלומר מג' טעמים צריכים אנו לשום לילות כימים. הא' בשביל שחמור נוער הוא יצה"ר והשנית בשביל שכלבים צועקים היא כת האפקורסת שגברה בימים אלה בעוה"ר. והג' אחרי שאמרנו שהדרישה והחקירה בתוה"ק היא לנו לכבוד ולתפארת וזהו הלא ע"י לימוד תינוק יונק משדי אמו אנו מוכיחם שאנו יונקים משדי החכמה והבינה האמיתית ועוד שהאשה היא כנסת ישראל היא מספרת ע"י התורה עם בעלה זה הקב"ה:
ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו' (דרוש לראש השנה) במס' ר"ה ר"נ אומר ותקעתם בחצוצרות זה שופרות והיו לכם לזכרון זה זכרונות אני ה' אלקיכם זה מלכיות. המלך החכם ע"ה סיפר לנו (משלי ז') כי האשה הזונה מפתה את החסר לב לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו צרור הכסף לכח בידו וכבר דרשו חז"ל בסנהדרין (דף צו) כד שמעו אוה"ע שהקב"ה עתיד להחריב את בהמ"ק שלחו לנ"נ שיבוא א"ל מסתפינא מהקב"ה שיעניש אותי שלחו לי' כי אין האיש בביתו ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה שלח להו הדר אתי שלחו לי' הלך בדרך מרחוק שלח להו אית בהו צדיקי שלחו לי' צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים שלח להו אפשר שישראל יעשו תשובה שלחו לי' כבר קבע להו זימנא לתשובה שנאמר ליום הכסא יבא אין כסא אלא זמן שנאמר בכסא ליום חגנו. וכבר המליץ בעקדה פ' אמור ויכוח זה על הסתת היצה"ר את האדם ועפ"ד יש להוסיף נפך בדברי מוסר כי היצה"ר מפתה את האדם בכל השנה ואומר לו לכה נרוה דודים עד הבוקר נתעלסה באהבים כי עוה"ז דומה ללילה דרך רשעים בחשכה יתהלכו ואומר לו תהנה מן העוה"ז כל ימי חלדנו ובעוה"ר מעשה שטן הצליח בימינו כי אין אלקים לנגד עינינו ורק להבל מחשבותינו כי אין האיש בביתו זה הקב"ה שמתחלה היתה שכינה שרוי' בתוך בתינו כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והיום הזה שלוחמים עם הקב"ה כביכול להורידו מכסאו נתקיים בנו כי אין האיש בביתו ואף בבהכ"נ שהוא מקדש מעט ובית אלקים יקרא נם פה יבוא השטן להתיצב בתוכנו להפריענו מעבודינו עבודת הקודש ע"י מחשבות זרות ודיבורי פיגול לא ירצו עד שנוכל לומר כי גם פה במקום קדוש אשר נאמר עליו פה אשב כי אויתיה זאת מנוחתי עדי עד גם מכאן גלתה שכינה עד שאין האיש בביתו אפי' בבית תפלה המיוחד לו אין האיש זה הקב"ה שורר והטעם לזה שאין האיש בביתו כי ראינו אנשים רבים אשר בנעורם היו יראים ושלימים ועובדים את ה' אבל לעת זקנתם נשיו ובניו הטו את לבבו מאחרי ה' כי אחרי אשר לא גדל אותם על ברכי תורה ויראה לסוף שהמה ידריכוהו שלא ברצונו על דרך רשע כי יבוש ויכלם מהם לעשות הטוב בעיני אלקים כי ישחקו עליו צעירים וע"ז נאמר כי דור תהפוכות הוא תחת שהאבות יגדלו את בניהם לתורה הבנים מחנכים את אבותיהם לחטא ופשע והטעם כי בנים לא אמון בם בשביל שהבנים לא גידלו ואומנו על חיק התורה עי"כ היתה להיפך שהבנים מחנכים את אבות. וז"ש מ"ר לישראל והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים כי האבות נתרשלו מלגדל בניהם לתורה ועי"כ הבנים משחיתים את אבותם לעבירה כנ"ל והנה האבות מגדלים רק ילדים אבל אם לא יעשו זאת אז הבנים כשישחיתו את אבותם המה יגדלו ויחנכו אנשים באים בימים לחטא ופשע. וז"ש והנה קמתם תחת אבותיכם מה שהי' על אבותיכם לעשות לכם לגדל אתכם. תחתיהם ובמקומם אתם מגדלים אותם לעבירות אבל החילוק הוא שאצלכם התרבות שאתם מגדלים איננו ילדים ונערים כ"א אנשים חטאים גדולים בשנים. והנה אף שחטאנו בזה שלא גדלנו את בנינו לתורה עכ"פ נוכל לתקן במקצת אם אנו עומדים עכ"פ במעמדנו לא נבוש מפני המלעיגים וכל הרוחות שבעולם אינן מזיזות אותנו ממקומנו הטהור אבל בעוה"ר נתקיים כי אין האיש בביתו אין האיש שורר בביתו לעשות כרצונו הטוב כ"א אשתו ובניו מושלים עליו שיבטל רצונו הטוב מפני רצונם הרע והטעם לכ"ז כי צרור הכסף לקח בידו כל מגמתם הוא רק הכסף והזהב עשו לבעל הוא אדונם המושל בכל אשר להם. ובפרט נוכל לומר כי אין האיש זה הקב"ה בביתו אימתי כי אין האיש בביתו הלך בדרך למרחוק כמ"ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כי כל הדרכים בחזקת סכנה כי יחטאו בדרכים עוברי אורח עושים כל תועבות אשר שנא ה' ואז בעוה"ר אין האיש זה הקב"ה בביתו של אדם כשהולכים בדרך מרחוק והטעם מפני כי רק צרור הכסף לקח בידו ורק לכסף והון יכסופו. שלח להו אית בהו צדיקי שלחו לי' צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים. ובאמת בעז"ה לא אלמן ישראל יש גם לעת כזאת צדיקי יסודי עולם אבל החילוק בין עתה לימי קדם הוא כי בדורות הראשונים נאמר כפלח הרמון רקתך ריקנים שבך מלאים מצות כרמון כי כל א' וא' מישראל זכה להדבק במצות וגם להשמר מעבירות אף שלא היו חסידים כל א' וח' אבל לע"ע תחת הכסף אביא נחשת והחילוק בין כסף לזהב הוא כי באמת זהב חשוב יותר מכסף אבל אינו מטבע רק לגדולים כי לא יעשו ממנו מטבעות קטנות לגורל ערכו ל"כ מכסף יוכלו לעשות אף מטבעות קטנות פחותי הערך אשר יד כל אדם בו וז"ש צרור הכסף לקח אלו הצדיקים שנמשלו לכסף כלומר הצדיקים הבינונים אשר כל איש ואיש יוכל להשיג צדקות כזה זה נלקח מאתנו. אבל באמת אף שחטאנו בכל השנה כולה בכ"ז אמר הש"י דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשרה ימי תשובה שהקב"ה מקבל תשובתינו ברחמים וז"ש אף כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק שה' רחוק ממנו כל השנה כולה בכ"ז ליום הכסא יבוא לביתו הוא יום הכסא ליום חגינו ביום אשר יעמיד במשפט כל יצורי עולמים ליום ההוא יבוא לביתו ונמליכהו עלינו אבל בעוה"ר רשעים אפי' בפתחה של גיהנם אינם חוזרין בתשובה וע"ז אמר דהע"ה כמתאונן אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד וכבר דרשו במ"ר פ' אמור מקרא זה על ר"ה ולדרכנו נאמר אך הבל בני אדם כל השנה כולה ימלאו בהבל שנותיהם אבל אם לכל הפחות בר"ה יחזרו בתשובה טיב הדבר אך לא כן הוא כי גם היום הזה אשר במאזנים לעלו' אשר שקול שקל כל מעשינו ומחשבותינו ובודאי הי' לנו לחרוד מאימת יום הדין הנורא בכ"ז גם באותו היום ובאותה השעה המה מהבל יחד כל מזמתם רק ההבל ותוהו. וכן אמר שהע"ה בקהלת ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט הוא היום הזה אשר נעמוד למשפט שמה הרשע מקום הצדק שמה הרשע מקום אשר בו הי' החוב עלינו להצדיק את מעשינו שם עודם רשעים. והסיבה לזה כי החולה כ"ז שמרגיש מחלתו אז יש תקוה שירפא לו ע"י תחבושת ומזור משא"כ כשכבר נאבד ממנו כח הרגשה אז אין תרופה למכתו. כ"כ אנחנו בעוה"ר כבר אבדנו כח הרגשה ואז ח"ו לא היתה תקוה לנו ע"כ בא השופר להזכיר ולעורר אותנו כמאמר הרמב"ם ז"ל עורו ישנים מתרדמתכם. וזהו כוונת מאמרנו ותקעתם בחצוצרות זה שופרות הוא מעורר ומקיץ אותנו מתרדמתנו ועי"כ והיו לכם לזכרון זה זכרונות שנזכור שאנו חולים וצריכים לרפואה ועי"כ אני ה' אלקיכם זהו מלכיות שנמליך אותו עלינו לעבדו בלב שלם. וזה שאנו מתפללים רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה. הך ונרפא ונושעה לכאורה מיותר כי בודאי אם ה' ירפאנו ויושיענו בו נרפא ונוושע אבל הכוונה כי לנו מחלה כפולה שאנו חולים וצריכים לרפואה וגם אין אנו יודעים שאנו צריכים לרפואה וידוע החילוק בין תשועה לעזר שתשועה הוא אם הנושע לא יסייע מאומה להתשועה אבל אם מסייע מעט נקרא עזר וז"ש רפאנו ה' ומה תהי' הרפואה ונרפא שיהי' ברצוננו להרפא כי באמת אין אנו מרגישים בחליינו ואין אנו עושים מאומה לרפואתנו כמו החולה שאינו מרגיש חליו ע"כ הושיענו בלי עזרתינו ונוושעה.
ואחר התפללנו ברכת רפואה על כוונה זו שיטהר את לבנו ויסיר את המסוה הלוטה על פנינו שפיר אנו סומכין לה ברכת השנים ברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה. כי יש תבואה לחם ובר לגוף וגם מזון מן השמים הם מצות ומע"ט לנפש וע"ז אנו מתפללים ברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה דייקא לא לבד תבואה לחם מן הארץ כ"א גם מן השמים ישפיע לנו הקב"ה:
ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. יל"ד לשון משנאיך דהו"ל למימר שונאיך בקל ואמר בבנין כבד כי אומרים קצת אפקורסים המלעיגים על אלקינו ית"ש שהוא נוקם ונוטר ובעל חימה מה שלא יאות אף לאיש בעל מדות טובות וקו"ח ב"ב של קו"ח לאלקי השמים והארץ ועיי' מ"ש בפ' תרומה לפרש בזה המאמר אלקיכם כהן הוא כי קברי' למשה במאי טבל ועיי' מ"ש לקמן פ' שופטים בהספד ועי"כ הם גורמים לשנוא את ה' בלבבם אבל אם האויבים לא יפלו חללים רק אימה ופחד יבוא עליהם ונמוגו כל הקמים מבלי נשאר בהם רוח ללחום נגד צבאות ה' כמ"ש ביהושע ב' ונשמע וימס לבנו אז אין מקום לטענה זו. ע"כ לעת אשר נסע הארון היוצא לפניהם למלחמה כפרש"י אמר משה לא שיפלו האויבים חללים חללים שא"כ יאמרו בגוים שאתה אל נקמות. כ"א תן להם מורך רוח ופחד בלבבם ומגור מהדר כבודך עד שיפוצו אויביך וינוסו מבלי שיוכו על אחת שבע. ועי"ז יוגרם שינוסו אותן בנ"א אשר גורמים לשנוא אותך והם משניאיך ע"י פניך פנים של זעם עברה וחימה משלחת מלאכי רעים ועי"כ הם גורמים שבנ"א ישנאוך. אבל אם אויביך לא יוכו מכת חרב כ"א יפוצו מעצמם מפחד הדר גאונך לא יוכלו עוד לומר כן. וממילא לא יוכלו עוד להשניא אותך בשביל פניך של זעם בהם תרעץ אויב:
והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בנ"י ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. וברש"י חנם מן המצות. ובמדרש הובא בכ"ס האספסוף אלו הצדיקים שנאמר אספה לי שבעים איש. ונ' דיל"ד דהול"ל מאין נאכל בשר מאי יאכילנו דקאמר וי"ל כי אז"ל ע"ה אסור לאכול בשר כי אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמה ואין לו רשות לרדות בבהמה להשתמש בה לצרכו. אלא שמצאנו לו רפואה מה"ת לאכול בשר ע"י שמחזיק בידי ת"ח ועי"ז יש לו ג"כ חלק בתורה.
וכ"ז כשת"ח נוהג כשורה ויש מצוה בהחזקתו אבל כשגם. הת"ח אינו נוהג אז אין תקנה לע"ה לאכול בשר כי מעצמו אין לו תורה וזכות החזקת ת"ח ג"כ אין עומד לו שהרי בהחזקת ת"ח כזה אין מצוה. אך דגים מותר גם לע"ה לאכול הגם שאין לו שום זכות כי הם במדרגה פחותה. וז"ש אם גם הצדיקים יתאוו תאוה אז יבכו בנ"י חלו ע"ה מי יאכילנו בשר באיזה זכות נאכל בשר מכאן ולהבא. זכרנו את הדגה אותם נאכל חנם בלא מצות. כנ"ל ע"ד הלצה: מאין לי בשר לתת לכל העם הזה. בהקדם מ"ש לפרש הפ' בפ' וישב ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. ולהלן נאמר אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו ואשר הוא עושה ה' מצליח. כי נאמר יברכך ה' בכל אשר תעשה ואז"ל יכול יהא יושב ובטל ת"ל אשר תעשה. אבל בצדיקים גדולים העומדים במדרגה גבוהה מאוד נאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם שאף שאין עושים מאומה בכ"ז מתברכים ע"כ אף שבירך ה' את בית אדוניו בגלל יוסף בכ"ז הי' חילוק שהם אדוניו וב"ב הוצרכו לעשות דבר מה שעל ידו יתברכו אבל יוסף הצדיק נתברך גם בלא עשות מאומה. וז"ש ויהי ה' את יוסף ולא לבד שהוא לבדו הי' מוצלח גם איש מצליח אחרים שכל בית אדוניו נתברך בגללו ויהי הברכה בבית אדוניו המצרי ובכ"ז ראה אדוניו החילוק שבינו לבין יוסף כי וירא אדוניו כי ה' אתו את יוסף הי' ה' בעזרו שלא הי' צריך לעשות מאומה אבל בו רק וכל אשר הוא עושה אם עשה דבר מה אז חלה עליו הברכה ע"כ דייק ואמר הוא עושה לאפוקי יוסף לא הוצרך לעשות מאומה. וביתר ביאור אמר כן בשר בית הסוהר אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו שלא ראהו כלל עוסק בידו במלאכה והטעם באשר ה' אתו. אבל בשר בית הסוהר בעצמו לא היתה זאת הברכה שלא יוצרך לעשות מאומה כ"א רק באשר הוא עושה ה' מצליח בידו ע"י מעשה ידו. ועפי"ז י"ל מה שתקנו בנוסח על הנסים דחנוכה והדליקו נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו וקשה הלא המנורה היא בבית המקדש עצמו ומאי בחצרות קדשך דקאמר ושמעתי שהקשה כן בס' בני יששכר. וי"ל עפמ"ש בביאור הפ' בפ' מקץ אלקיכם ואלקי אבותיכם נתן לכם מטמון באמתחותכים כספכם בא אלי. וכ' אדמו"ר הגאון זצ"ל בכתב סופר דמזה ראיי' לסברת הזוה"ק הובא בט"ז הלכות חנוכה דאין הברכה חלה אלא אם כן יש כאן דבר מה לחול עליו ולא אפתורא ריקניא ע"כ אמר מתחלה אלקיכם וגו' נתן לכם מטמון ואח"כ כספכם בא אל אבל אם הי' בא מתחלה כספכם אלי ולא נשאר בידכם מאומה לא הי' להברכה על מה לשרות ולחול אלה דבריו ז"ל. ולפמ"ש למעלה גבי יוסף דמי שזכותו גדול יבורך גם מבלי שיעשה מאומה יש לחלק גם בענין זה. דהא באמת הקשו על סברת הזוה"ק דהא הקב"ה יוכל לבראות גם יש מאין. ועפ"י הנ"ל י"ל דמי שזכותו גדול הרבה כיוסף הצדיק אצלו תחול הברכה אף אפתורא רקניא. אבל מי שאין זכותו גדול כל כך הוא צריך דבר מה שתחול עליו הברכה. ע"כ אמר אלקיכם ואלקי אבותיכם כפרש"י אולי אינו בזכותכם כ"א בזכות אבותיכם אבל אתם מעצמכם אינכם כדאים וראויים לברכה ע"כ לא תחול הברכה אצלכם רק אם יש דבר מה לחול עליו. ע"כ בתחלה נתן לכם מטמון כנ"ל ואח"כ כספכם בא אלי. והנה הט"ז שם כתב בישוב קושיית הב"י למה מדליקין ח' ימים הלא על לילה א' הי' בפך כדי להדליק דעפ"י דברי זוה"ק הנז' אתי שפיר דגם בלילה הראשון נעשה נס שלא נבער כל השמן ונותר מעט בפך דאל"כ לא הי' מקום שתחול הברכה עיי"ש. ולפי דברינו האמורים מוכח שלא היו ישראל אז במדרגה גבוהה שיהי' ראויים לחול הברכה עליהם יש מאין כמו גבי יוסף הצדיק כי באמת אז נתערבו בגוים וילמדו מעשיהם בעת אשר היוונים הכבידו את אכפם עליהם ע"כ אם גם טהרו את מקדשם מ"מ עדן נותר בהם שמץ לחלוחית חכמת יוונית ע"כ לא באו עדן לפני ולפנים במקום קדשי קדשים כ"א רק הדליקו נרות בחצרות קדשך כלומר שלא באו אל הקודש פנימה זכים וטהורים מבלי אשר ימצא בהם שמץ פסול ודופי. וכיון שכן לא היו ראויים לעשות להם נס לברוא יש מאין והוצרך להשאר מעט מלילה הראשונה בפך השמן שיהי' להברכה על מה לחול ע"כ שפיר וקבעו שמונת ימי חנוכה הוצרכו לקבוע ח' ימים ולא ז' וכתירוץ של הט"ז וא"ש. ויש לפרש בזה דברי המשורר בזמר דחנוכה ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים כי נאמר כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות כלומר כשישראל בעצמם אינם במדרגה עליונה כ"א בהעריך אותם נגד רשעת הגוים הם נחשבים לטובים אז הם נקראים שושנה בין החוחים. ולפי שכתבנו שבעת ההיא בימים ההם בזמן הזה לא היו ישראל במדרגה העליונה ע"כ הוצרך להיות נותר שמן בלילה ראשון וז"ש ומנותר קנקנים נעשה נס מה שהוצרך להותיר בכל לילה כדי שתחול הברכה ויעשה להם נס זהו לשושנים בשביל שבערך עצמם לא היו ראויים לנסים רק נדמו לשושנה כנ"ל. ע"כ בני בינה כשהבינו את זאת לכן ימי שמונה קבעו שיר ורננים שמונה דייקא ולא שבעה כנ"ל. כיון שלא היו במעלת השלימות כ"כ שיעשה להם נס יש מאין ע"כ הוצרך להשאר גם בלילה הראשונה מעט שמן כתי' הט"ז וע"ב קבעו שמונה ולא י' כי גם בלילה ראשונה נעשה נס שנשתייר ועד"ז פירשתי הפסוק בפ' ויחי. מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך לפ"מ שכתבנו שאם הברכה היא רק בזכות אבות צריך לעשות דבר מה שתחול עליו הברכה. ז"ש מאל אביך אם כל תשועתך הוא רק בשביל שהוא אלקי אביך אז ויעזרך כמ"ש כמה פעמים שעזר הוא אם הנעזר ג"כ מסייע לדבר ע"כ גם אתה צריך לעשות דבר מה. למען ואת שדי. ויברכך שהברכה תהי' שאתה עם הש"י בצירוף יחדיו תביאו הברכה אל ביתך אתה ע"י עשייתך הש"י יריק ברכתו לברך את מעשה ידיך. ונחזור לענייננו כי לפי האמור י"ל כי מרע"ה בעצמו אם הי' צורך לו לבשר הי' די בזכותו וכחו הגדול לברוא יש מאין כנ"ל שאב כיון שהוא לא הי' צריך לאותו דבר רק שילראל המתאוננים התאוו תאוה ע"כ אין זכותם כדאי לברוא יש מאין. וז"ש מאין לי בשר אם הי' לי צורך לבשר אז גם מאין הי' הש"י בורא חדשות לתת לי אבל איך אקח יש מאין לתת לכל העם הזה אשר אין זכותם כדאי לזה:
ויאמר משה אל ה' הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ויאמר ה' היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא. כי יש כמה תועים שאומרים הן אמת שהקב"ה משגיח בעינא פקיחא על כלל העולם כולו זן ומפרנס מקרני ראמים עד בצי כנים בכ"ז מסתפקים בהשגחה פרטיית ולא יאמינו שהשי"ת משגיח על כל אומה ולשון ועל כל יחיד ויחיד כי סוברים שהוא רק משפיע למערכות השמים בכלל ומה שמגיע לכל א' וא' הוא ח"ו רק דרך מקרה אשר יקרהו בלי כוונת המשפיע רם על כל רמים כי חושבים שהשפעתו רק על הכלל כולו יצא. וברשת טעות זו נלכדו גם המתאוננים שנסתפקו היוכל אל לערוך שלחן במדבר ע"כ אמר מרע"ה אם גם צאן ובקר לרוב ודגת הים למרבה יאסף להם בכ"ז אינם מאמינים שההשגחה הפרטיית בכוון וביחוד להם השפיע הש"י רק ומצא להם סוברים שבמקרה ח"ו בלא השגחה בא להם. והנה מי שאין ידו משגת להושיט לאחר דבר מה ובע"כ צריך להושיט את הדבר לאיש אמצעי אשר עדיו יגיע והוא יושיט הלאה למקום מחוז חפצו. והאומרים מקרה הוא בלתי טהור המה ג"כ סוברים שיד ה' קצרה ח"ו מלהושיט השפעתו למטה לכל יושבי חלד רק מושיט השפעתו עד מקום שידו מגעת והוא בגבהי מרומים למערכת השמים וכסיליהם ומשם ולהלן רק הם המשפיעים. וכדי לבער קוץ טעות זה מכרם בית ישראל אמר ה' היד ה' תקצר האם נוכל להסתפק ח"ו שאין ידו הגדולה מגעת עד למטה וכל מה שמגיע לאדם מן השפע הכללית הוא רק מקרה ח"ו. היקרך דברי אם לא דברי אשר יצא מפי לכלכל ולפרנס אותך לא במקרה בא אליך כ"א בהשגחה מכוונת ומיוחדת אליך:
במדרש (הובא בס' ישמח משה ובס' יבין שמועה) הרוצה לידע תחיית המתים מן התורה יראה והנה מרים מצורעת כשלג ונ"ל עפמ"ש במק"א לפרש מאז"ל מנין לתחה"מ מן התורה שנאמר ונתתם את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים ונותנים לו תרומה אלא מכאן לתחה"מ מה"ת. הכוונה שלא נטעה איך אפשר לחיות בגוף לע"ל כיון שכל תכלית התחיי' שנהי' כולנו זכאים ואם גם אז נאכל ונשתה יהי' גם אז לפתח חטאת רובץ ומה אהני לן התחיי' אם גם אז לא יוסר יצה"ר מקרבנו וזו א' מהטענות שטענו על אמונתנו בתחה"מ בגוף אבל באמ' זה אינו קשה כי האדם יוכל להזדכך כ"כ אף גופו וחומרו עד שאכילתו והנאתיו הגופניו' תהיינה לש"ש מבלי מחשבת פיגול ואז גם הם למצוה יחשבו כמו אדה"ר קודם החטא ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו. והראיי' לזה שהרי תרומה נקראת קודש לה' ואעפ"כ מצוה לאכול אותה ואם האכילה היא פתח לחטאת מדוע יאכלנה אע"כ גם האכילה למצוה תחשב אם היא כדת בכוונה רצוי' ומכאן לתחה"מ. ועוד ראיי' לזה י"ל כי מצינו שאין הקב"ה מעניש לאדם על חטאו אשר עשה תיכף ומיד כי עפר הוא ורק חומרו חטא ע"כ פעם ראשונה ושניי' מעבירין על פשעו משא"כ בצדיקים אמרו רז"ל שהקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד. והטעם מפני שהם צריכים לזכך כ"כ את חומרם עד שגם גופם קדוש יאמר לו. וא"כ אין להם התנצלות שגופם הי' בעוכרם ע"כ הש"י מענישם מיד. וזה מצינו במרים שתיכף ומיד שדברה במשה מיד נענשה בצרעת מטעם שסביביו נסערה מאד והיינו מפני שגופם מזוכזך כ"כ. ומכאן. לתחה"מ מה"ת אף בגוף אחרי שגם את גופו יוכל ללבן ולצרף. ועפ"ז נ"ל דברי תיב"ע בפ' שלח בפ' ויקרא משה להושע בן נון יהושע כד חמא משה ענותנותי' (דיהושע) קרא לו יהושע. הכוונה עפמ"ש בס' ישמח משה לפרש הפ' והאיש משה עניו מאד דכתיב בתר ותדבר מרים ואהרן והוא עפמ"ש תוס' בשבת הלא שפיר עשה משה שפירש מן האשה מק"ו דישראל שאמר להם הקב"ה במתן תורה אל תגשו אל אשה. ותירץ הגאון הנ"ל שהם דברו במעלת משה שהוא לרוב קדושתו גם תשמיש יכול לעשות בלי מחשבה גופנית והנאה חומרית בלתי לה' לבדו בקדושה ובטהרה א"כ גם זה למצוה ולעבודה יחשב ולא הי' לו לפרש מאשתו. וע"ז סיים קרא והאיש משה עניו מאד ולא החזיק א"ע לצדיק וקדוש כ"כ שיוכל לעשות מעשה חומרי בלי שום פניי' ע"כ פירש. ודפח"ח עייש"ה. והנה כבר כתב השל"ה דמרגלים לש"ש נתכוונו שראו שישראל אינם ראויים עדיין לבוא אל אה"ק עיי"ש. וע"פ דרכו י"ל בהתנצלותם כי הם חשבו ע"י שא"י ארץ מבורכת זבת חלב ודבש ע"כ יראו לנפשם שאם ישראל יתענגו בתענוגים ישמן ישורון ויבעט ע"כ טוב להם שלא יבואו שמה ולדעתי שע"כ הפליגו מאוד בשבח א"י שתמהו המפרשים מאחר שבאו לגנותה למה סיפרו בשבחה ולהנ"ל מתוך שבחה באו לידי גנותה כי אמרו שהוא ארץ אוכלת יושבי' בענין המוסרי אחרי שפרי' כ"כ טוב ודשן חבל כבר אמרנו שזהו טעות כי יוכל האדם ליהנות הנאות הגוף ובכ"ז יעבוד את ה' וכמו במרע"ה אף שדיבר עם השכינה בכ"ז הי' יכול לקיים עונתו רק ע"י שהאיש משה עניו מאור ירא לנפשו שלא יוכל להצמיד שניהם יחד הנאת הגוף ועבודת ה' ע"כ פירש. ולכן כשראה מרע"ה ענותנותי' של יהושע שגם הוא עניו כמוהו וגם הוא יירא לנפשו כן ע"כ חש אולי מפ"ז גם הוא יסכים לעצת מרגלים ע"כ התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים. ולפ"ז י"ל דהיינו טעמא דנסמכה פ' מרגלים לפ' מרים שכבר הרגיש רש"י ז"ל בזה. ולפי האמור הוא התנצלות להם אחרי שהם ראשי אלפי ישראל איך באו לידי טעות אבל באמת הם טעו במשה שגם הוא פירש מן האשה ע"כ שערו הם בנפשם לעשות ג"כ כמוהו לפרוש מתחמודי ותענוגי ארץ. ועפ"ז י"ל מדרש פליאה (הובא בס' ישמח משה פ' שלח) ויקרא משה להושע בן נון יהושע זש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד. כי קצת אפקורסים אומרים שח"ו ב' רשויות יש א' פועל רע. וא' פועל טוב ואמנם כבר הכו על קדקד סברא זו שהרי מצינו מפעולה אחת ממש יוצא טוב ורע טובה לאחד ורעה לא' ובע"כ שאל א' לכלם וז"ש בילקוט איוב. מי יתן טהור מטמא לא אחד מי יתן טהור מטמא אברהם מנחור וכו' לא אחד יחידו של עולם הכוונה כנ"ל אחרי שראינו מטמא יצא טהור בע"כ רק יחידו של עולם יוצר אור ובורא חשך. והנה משה פחד שיהושע לרוב ענותנותו יירא שיושחתו ישראל בהיותם שבעים מטוב ומחלב ארץ ישראל והאיך ירא לזה אם ח"ו ב' רשויות הן הלא לא יצא מהטוב שנתן האל הטוב להם בא"י רעת והשחתת נפשם ובע"כ שרק בורא ואב אחד לכולנו ולז"א ע"כ קרא לו יהושע כי מי יתן טהור מטמא לא אחד כנ"ל:
ויאמר אהרן אל משה בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו. נראה עפמ"ש לפרש הפ' בפ' ויגש ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו' ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה ובמדרש רבה מה פרעה מושל ואתה שני לו וכו'. כי כשאדם כועס ותאוותיו מושלים עליו אז יש לו התנצלות אם ידבר דברים אשר לא כן כי מרוב שיחו וכעסו ידבר ואז"ל רשעים יצרן שופטן ובצדיקים להיפך. ובאמת התאוה היא מלך זקן וכסיל ודק הצדיק הוא גבור הכובש את יצרו ומעביר את עבדו מלמלוך עליו. אבל מי שאין ביכלתו למשול על רוח הכעס אשר יעלה עליו יש לו התנצלות כי לא הוא הוא המדבר מרורות כ"א רוחו אשר בקרבו ישתרר עליו ביד חזקה. וכ"ת כיון שהאדם בעל שכל הי' לו למשול ברוחו וללכדו ביד חזקה. זה אינו דהא מצינו כ"פ שהמלך אין בו כ"כ חכמה ותבונה כמו עבדו בכ"ז אחרי שהוא מלך יושב על כסאו צריך העבד לסור למשמעתו אף שטובה צפרנו של עבד מכרסו של מלך. וז"ש יהודא כמתנצל על אשר ידבר מרורות אל יוסף מרוב שיחו וכעסו והודיעו שלא הוא המדבר כ"א רוחו אשר בקרבו לז"א בי אדוני כלומר לע"ע שאני שרוי בכעס ומלא עברה וחימה תדע שבקרבי ובי הוא הרוח הגובר עלי והוא אדוני אשר אני מוכרח לשמוע בקולו קול עוז. וכי תימא הלא אני בעל שכל הי' לי למשול ברוחי ולעצור בו לז"א כי כמוך כפרעה מה פרעה מלך ואתה שני לו כדברי המ"ר אף שהוא בעצמו מודה ואמר עליך אין נבון וחכם כמוך ולא הוציא א"ע מן הכלל בכ"ז בשביל שהוא מלך צריך אתה לשמוע בקולו כמו כן אני מוכרח לעשות מה שפוקד עלי רוח הרוגז. לפ"ז י"ל שגם אהרן התנצל שאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ויצרו גובר עליו ע"כ אין עליו פשע כ"כ כחוטא בשכל ורצון. וז"ש לו בי אדוני בקרבי הוא האדון העריץ שלי והוא משל עלי בעת כעסי לדבר עליך ע"כ אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו וחטאנו בטפשות כפרש"י: