לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת תרומה
ויקחו לי תרומה בילקוט כ"מ שנאמר לי יש בו ברכה י"ל עפמ"ש במדרש פ' נשא גדול השלום שלא מצא הקב"ה כלי מקבל ברכה אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום הכוונה כי יש ברכות גופניות כמו עשירות ובריאות הגוף וריבוי בנים אבל המה אינם התכלית האמיתי רק אמצעיים להגיע על ידם למבוקש האמיתי והוא כי התכלית האמיתי הוא להיות במדות שלמות וישרות טהור עינים ונקי כפים שלם עם ה' אלקיו והולך בדרכיו והברכות הארציות הן מסייעות להגיע אל ברכות הנפשיות כי ברבות הטובה יחי' בלי דאגה באין מחריד ומפריע ויפנה כל מחשבותיו ומזמותיו אל השמים מעל ולפ"ז לא מצינו דבר א' שיהי' תכלית וגם אמצע כי העשירות הוא רק אמצעי והיראת שמים וכדומה מהמדות הישרות אינם רק תכלית ולא אמצעי לא כן השלום הוא ברכת גופני כמ"ש ואכלתם לחמכם לשובע ונתתי שלום בארץ ופרש"י שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום הרי שהוא אמצעי להגיע על ידו לתכלית השלימות אבל גם הוא השלימות בעצמו כי הוא מדה טובה שאין למעלה הימנו כמו שנשתבח אהרן אוהב שלום ורודף שלום והנה כלי הוא כינוי אל האמצעי כי הכלי אינו תכלית כ"א סיבה כי אין בו צורך לעצמו כ"א להשים בו חפציו או כלי מעשה לעשות בו כל מלאכת מחשבת וז"ש לא מצא הקב"ה כלי שיהי' סיבה וגם מקבל ברכה דהיינו שתהא הברכה בעצמה התכלית לא מצינו זה אלא גבי שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן כי השלום יתן עוז וכח לעשות חיל ביראת ה' כל היום וא"כ הוא אמצעי וגם ה' יברך את עמו היא הברכה בעצמה כ"ז הוא נמצא בשלום וי"ל עפי"ז יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך כי החיל הוא הסיבה לכבוש ולשמור ומה ששומרים בארמנות הוא התכלית בעצמה וז"ש יהי שלום בחילך היינו האמצעי וגם בארמנותיך התכלית בעצמו. והנה מי שיודע ליהנות ממתנת ה' עושר וכבוד בדרך הנאות והנרצה זה השיג ע"י העושר לא לבד אמצעי אל התכלית כ"א זאת הברכה בעצמה ורש"י פי' לי לשמי וז"ש כל מקום שנאמר לי היינו שלוקח לש"ש אז יש בו ברכה לא לבד שהלקיחה הוא כלי ואמצעי כ"א שהוא מחזיק גם את הברכה בעצם:
ויקחו לי תרומה. בילקוט כ"מ שנאמר לי בין בעוה"ז בין בעוה"ב הכוונה כמאמר הרמב"ם ז"ל בכל דרכך דעהו היינו גם בעניני העוה"ז אם יהנה רק לצורך ובכוונה לש"ש גם הוא לצדקה לו תחשב כאמרם שכר מצוה מצוה גם השכר שנועל הוא ג"כ מצוה וז"ש ויקחו גם מה שיקחו לעצמם ליהנות בם אם יקחוהו לי כפירש"י לשמי אז לתרומה תחשב וז"ש כ"מ שנאמר לי היינו שעושה לש"ש בין בעוה"ז ובין בעוה"ב יוכל לעשות כן. ובתנחומא א"ר לוי כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות שנאמר שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו והיו הולכין ועושין פירות ומהם היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה עד שעמד מנשה והכניס את הצלם לבית ק"ק ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות שנאמר (עמוס א') ופרח לבנון אומלל הכוונה כאמרם שע"י ביהמ"ק ירדה שפע לעולם בכל הדברים הנצרכים אל בנ"א ליהנות בהם כי ע"י שראה הקב"ה שהם משתמשים בדברים לצורך גבוה עי"כ ברכם ה' ברב הון מכל דברים הנצרכים להם וע"י שראה העם שע"י המקדש יבוא להם השפע הי' מחזיקים באמונה ידי הכהנים המשמשים בבית אלקינו ברגש כי הם הכלי מחזיק ברכה אבל מעת בעוה"ר שבתו כל אלה מעת ההוא הוסר ג"כ כל משען לחם ומשען מים מהת"ח אחרי שאין רואין עוד השפע שבא על ידם ואעפ"כ הוא כן כאמרם כל העולם ניזון בשביל חנינא בני אלא שטחו עיניהם מראות וזהו הפירוש כשהכניס שלמה את הארון לבהמ"ק עי"ז נתברכו כל העצים וארזים שבעולם שנאמר שתולים בבית ה' הכוונה אותם השתולים שם יפריחו פועל יוצא לשני ג"כ האחרים העומדים בחצרות אלקינו זהו עוה"ז שדומה לפרוזדור ועי"כ היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה המשמשים לפני ה' משא"כ כשהעמיד צלם בהיכל אז בטל השפע כנ"ל וי"ל בזה השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תתמכני התפלל שישיב ה' כל התשועה שיהי' לישראל יהי' על ידו ועי"ז רוח נדיבה תתמכני כנ"ל:
במס' סנהדרין א"ל האי מינא לר"א אלקיכם כהן הוא שנאמר ויקחו לי תרומה כי קברי' למשה במאי טבל א"ל באש דכתיב כי הנה ה' באש יבוא. נ' כי ארז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד כי עם האדם הבינוני אין הקב"ה מדקדק כ"כ רק באדם גדול שצריך ביותר לכלכל דרכיו ולשמור שלא יבוא לידי חילול השם ח"ו ע"כ ענוש יענש וכמ"ש במק"א לפרש פ' כי עונותי עברו ראשי כי אפילו מה שלא חטא בפועל רק עלה במחשבה לפניו ועבר ראשו ג"ז נחשב לו לעון עיי"ש. משא"כ לשאר בנ"א מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ע"כ נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אל קנא כי האש בטבעו לכלות אותם הגופים מהר אשר בהם כח האש בטבע משא"כ אותם הגופים שאין בהם כח האש בטבע אין האש מכלה כ"כ מהר. כמו כן הש"י אינו מכלה בחמתו להעניש בדקדוק רק אותם האנשים אשר אש ה' נוססה בם. וז"ש ה' אש אוכלה כמו שהאש אוכל ביותר הדברים החמים כמו כן הש"י הוא קנא ונוקם רק אצל הצדיקים אשר אש ה' בוערת בלבם ע"כ מצינו שמרע"ה נענש על עבירה קלה שאמר שמעו נא המורים או על שהכה הסלע. וידוע כי הכהנים הם קפדנים ורגזנים. וז"ש ההוא מינא אלקיכם כהן הוא כלומר רגזן וכמו הטובל נטהר מטומאה כמו כן מי שמחפאים עליו דבר לזות שפתים והוא מטהר א"ע מהחשד נאמר עליו שטבל ונטהר ע"כ אמר כי קברי' למשה כלומר שהמיתו בשביל דבר קל במאי טבל כלומר במה יוכל לנקות א"ע ומשיב לו באש כנ"ל כי ה' אש אוכלה ורק לצדיק נוקם ה' כי שגגות נעשים לו כזדונות ומדקדק עמו ביותר: במדרש אמר הקב"ה מכרתי לכם את תורתי אף אני נמכרתי עמה משל למלך שהיתה לו בת יחידה בא בן מלכים לקח אותה אמר המלך שלא ליתנה לך אי אפשר שהרי אשתך לפרוש הימנה איני יכול אלא בכ"מ שתהיו עשו לי קיטון קטן שאהי' עמכם כך אמר הקב"ה לפרוש מן התורה א"א שלא ליתנה לכם א"א אלא עשו לי דירה שאדור אצלכם זש"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
הכוונה כי לימוד תורה בלי יראת שמים היינו שלומד את התורה רק כמי שלומד שאר חכמות לימוד כזה אינו מועיל כלום כיון שאין לו מורא מפני נותן התורה ית"ש בודאי לא יכבד את דברי' ומצותי' ויעבור עליהן ע"כ ראשית חכמה יראת ה'. והנה מי שנושא את בת המלך כ"ז שהוא שרוי בפלטון המלך ורואה את המלך ביפיו והדרו בודאי הוא מכבד אותה כראוי לבת מלך משא"כ אם עוזב את בירת המלך ירא המלך אולי ישכח את בת מי לקח ויזלזל בכבודה הראוי לה ע"כ אמר המלך שהוא ידור תמיד אצלם למען תהי' מורא המלך על חתנו. כמו כן התורה היא יחידה לא יחליף האל ולא ימיר דתו ואם הקב"ה אינו שוכן בתוכנו יש לחוש פן יזלזלו בכבודה ח"ו ע"כ אמר הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ונאמר את מקדשי תיראו שע"י המקדש מורא שמים שוכן עלינו ואז נכבד אותה כחין ערך בת מרומים:
ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ובילקוט יבא זהב כפורת ויכפר על זהב העגל. נ"ל עפמ"ש בעה"ט ויקחו לי תרומה תורה מ' רומז על התורה שניתנה במ' יום. והנה כ' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ופי' המפ' ז"ל כי תורה הנסתרת בסוד ה' ליראיו נקראת תורת ה' והנעלה לנו נקראת תורתו שהוא תורת האדם ובנסתר צריך להיות רק חפצו ומה' יערה עליו רוח ממרום ל"כ הנגלה החיוב על כל אדם להגות בה יומם ולילה ונ' שהתורה הנסתרת נקראת ג"כ תורת חסד כי הדברים הפשוטים מחויב כאו"א ללמדם ולא נקרא חסד אבל הלימוד בנסתר אינו מן החיוב לכל אדם רק בתורת נדבה כמו שאם האשה שאינה חייבת בת"ת לומדת נקראת תורת חסד כמ"ש המפ' ע"פ פי' פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה שהאיש המחויב בת"ת היצר רוצה לבטלו ע"כ פותחין במילי דבדיחותא שעי"כ ילך ממנו היצה"ר אבל האשה שרק תורת חסד על לשונה ואינה מחוייבת אין היצה"ר מחזר אחרי' לבטלה ע"כ אין צריכה לפתוח במילי דבדיחותא רק תיכף פי' פתחה בחכמה. ולפ"ז י"ל ויקחו לי תרומה שהוא התורה כפי' בעה"ט הנ"ל מאת כל איש היינו כל איש כקטן כגדול מחויב בלימוד תורה הנגלית אבל אשר ידבנו לבו מי שנדבה רוחו אותו לעזוב הבלי העולם מאתו תקחו גם את תרומתי היינו תורת ה' הנסתרת. עיי' בהקדמה מ"ש ע"פ צהר תעשה לתיבה. ומ"ש תורה מ' היינו טעמא כי בוודאי ללימוד תורה הנגלית לא הוצרך מרע"ה לשהות בהר מ' יום כי בזמן מועט הי' יכול ללומדה אבל בשביל הנסתרות אין חקר ואין סוף הרמוזים בתוה"ק לזה הוצרך מרע"ה להתמהמה מ' יום אבל ישראל בעת העגל לא האמינו רק בנגלה ולא בנסתר ע"כ אמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו למה בושש כ"כ ע"כ עשו מה שעשו בחשבם שלא ישוב אליהם עוד. והנה מה שבארון הי' הכפורת והכיסוי למעלה ולא מן הצד כדרך ארונות שלנו הוא לרמז שהתורה יש לה תוך ופנימית א"א להתחקות על שרשה וגנזי' אלא אם יערה עליו רוח ממרום רוח הקודש כמלא פי פך שמן קודש עיי' לעיל פ' ויצא על מאמר הילקוט בפ' ויצק שמן על ראשה. וכיון שהתורה יש בה רמזים וסודות אשר נגלים רק למי שרוה"ק שורה עליו זהו מופת חותך שהתורה מן השמים שאלו היתה ח"ו מעשה ידי אדם לא היו צפונים בה סודות נעלמים וז"ש ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ולא מן הצדדים. וזהו העדות אשר אתן אליך שזה מופת שהתורה בת שמים היא ואני נתתי' לך. ולפי"ז שהכפורת מורה על שיש בתורה סתרי תורה וסודות צפונים וחטא העגל בא על שלא האמינו בסתרי תורה כנ"ל ע"כ אמרו יבוא זהב הכפורת ויכפר על זהב העגל שהכפורת הוא תיקון על חטא העגל כנ"ל ובל"ג בעומר אמרתי מה שאז הוא הלולא דרשב"י כי הטעם של ימי הספירה הוא כמ"ש ז"ל שמכינים עצמנו לקבלת התורה והנה אחר שעברו ל"ב יום מהספירה והוא ב' שלישים ממ"ט יום אמרינן רובו ככולו. ויש להמליץ ע"ז ושלישים על כולו היינו שני שלישים הם כמו כולו ומה שבאמת צריך עוד הכנה הוא עבור חלק הנסתר שבתורה כי לתורה העלית כבר הי' די בהכנת ל"ב יום אבל לקבלת תורה הנסתרת שהוא קודש קדשים צריך הכנה יתירה ע"כ ביום ל"ג הוא יום הלולא דרשב"י אחרי שעתה מתחיל ההכנה עבור הנסתר ורשב"י הוא מרא דרזין ובעל חכמה הנסתרת ע"כ ביום זה יהולל וישובח ויזכר שמו לברכה וזה יש לרמז גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך היינו ג"ל עיני התורה הנגלית די לה בהכנת ג"ל יום אבל מכאן ואילך מתחלת ההכנה למה שלא ראתה עין בשר וזהו ואביטה נפלאות מתורתך הוא חלק הנסתר:
ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעי' כפתורי' ופרחי' ממנה יהיו. ופרש"י ז"ל מקשה שהי' מרע"ה מתקשה בה א"ל הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאלי'. הכוונה י"ל בהקדם מ"ש סוף קהלת דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם מרועה אחד נתנו עיי' ברבה וילקוט שם וברבה פ' בהעלותך ותנחומא שם דרשו כדרבנות כדור בנות מה הכדור הזה מקלטת מיד ליד כך משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' ובתנחומא שם נטועים כתיב מכאן שאסור לקרות בספרים החיצונים וברבה וילקוט דרשו קרא דבתרי' ויותר מהמה בני הזהר כל המביא ספרים חיצונים לתוך ביתו מביא מהומה לביתו ונ"ל עפמ"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כי צדיק נקרא מי שכובש את יצרו וישר לב הוא אשר לבו חלל בקרבו ואין בו עוד נטיי' כלל אל הרע. והנה הצדיק שצריך ללחום את מושל אף שגם עיניו ישתוקקו לראות אור בהיר בכ"ז קשה לו כימים של צער לבקש את ה' וע"ז אז"ל לפום צערא אגרא לא כן הישר לב עליו נאמר שמחה לצדיק עשות משפט כי אין לו שום נטיי' אל הרע. והנה כתיב הזורעים בדמעה ברנה יקצורו וז"ש לצדיק והוא שיש לו עוד נטיי' לרע אצלו האור רק כדמיון הזריעה שבצער הוא שרוי אבל לישרי לב שאין להם יצה"ר להם שמחה היא עבוד את ה' ואמנם עיקר הסיבה שהצדיק צריך ללחום ביד חזקה נגד יצה"ר ברצותו לקיים מצות ה' הוא בשביל שהתורה רק מקובלת לנו מדור אל דור ע"כ מכניס היצה"ר ספק ח"ו באמיתת הקבלה אבל אם הקב"ה בכבודו ובעצמו יהי' נגלה עלינו ונראה בראי' חושית כי ה' דיבר כל התורה והמצוה אז בלי ספק כמו במעמד הר סיני ענו כל ישראל יחדו כל אשר דבר ה' נעשה כמו כן היינו אנחנו שמחים לעשות רצון קוננו בלי שום סירוב כלל וכלל והי' גם לנו שמחה עשות משפטי ה' אמת וז"כ המדרש בשביל שדברי חכמים ככדור בנות ההולך מיד ליד שמשה קבלה ומסרה ליהושע והוא מסרה לדור אחר דור עי"כ נטועים היינו דומים לזריעה שנאמר בו הזורעים בדמעה והנה אז"ל ור"מ היכי גמר תורה מאחר ומשני ר"מ רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק כי בודאי מי שאין לו שום נטייה אל הרע ובטוח שלא יחטא לזה הרשות נתונה ללמוד גם חכמות חיצוניות כמ"ש מכל מלמדי השכלתי וידוע כי כל אדם יש לו תכונה רעה ונקראה קליפה כי הוא דומה לקליפת הפרי שנזרקת ע"כ ר"מ שהי' טהור וקדוש כ"כ עד שקליפתו זרק שכבר השליך וזרה הלאה את הקליפה שלו ע"כ הותר לו ללמוד מאחר והנה אם היינו רואים שהקב"ה בעצמו מדבר אלינו אז היתה אמונתנו כבר תקועה כ"כ בלבנו עד שכל הרוחות לא יוכלו להזיזה ואז היתה הרשות נתונה ללמוד מכל אדם אבל בהיות שהתורה אצלינו מימים קדמונים ע"פ הקבלה ולא שאנחנו בעצמנו שומעים קול אלקים מדבר עי"כ יש לירא שאם נלמוד חכמות חיצוניות יולידו ח"ו ספק בלבנו על אמיתת התורה וז"ש דהע"ה מכל מלמדי השכלתי אני יכול ללמוד מכל אדם והטעם כי עדותיך שיחה לי שכ"כ קבועה האמונה בלבי עד שאני סובר שהקב"ה בעצמו משיח ודובר עמי דברי התורה ע"כ לא אירא ולא אחת אבל אחרי שד"ת לנו רק נטועים שדומים אצלינו לזורעים בדמעה כנ"ל שפיר מסיים שע"כ אסורים ללמוד בספרים החיצונים ובאמת אמרו הפוך בה והפוך בה דכולא בה ותורתנו מקור חיים אינה צריכה לעזר וסיוע משאר חכמות לתמוך ידי'. וזהו נתקשה מרע"ה אחרי שהמנורה רומזת על תוה"ק כולה טהור אין בה סיגים כסף מחופה על חרש שארי החכמות רק הכל כאשר לכל מקרא ילמדנו וזהו קשה על דעת האדם להבינו בהיות שאר החכמות כל אחת ואחת צריכה לאחיעזר ואחיסמך מאחותה רעותה היא תתמכנה ותסעדנה עד שיהיו תואמים מלמטה וגומלים זו לזו ומקבלים זה מזה ראיות ועדות עד שרק יחדיו יצדקו אם אחת מהנה לא נעדרה באה זו ולימדה על זו רק תוה"ק היא לבדה מרומים תשכון לה אין בן זוג חכמה וידיעה אחרת למשען לה ע"כ מרמז ועשית מנורת התורה זהב טהור זהב צרוף אין בו שום תערובות משארי החכמות כ"א כפתורי' ופרחי' ירכה וקנה את כולם ישא רק רוח התורה וכולם רק ממנה יהי' ואין לחכמה אחרת חלק ונחלה עמה וזהו שנתקשה בה מ"ר האיך אפשר שהכל רק ממנה יהיו עד שא"ל הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאלי' כי מי שאור תורה יאיר ויזרח עליו כאור בהיר אור לא עבות עליו יזרח כבוד ה' ואין מן הצורך לו לחבוק חיך נכרי' אשה זרה כי אילת אהבים דדי' ירווהו בכל עת ואח"ז ראיתי בכ"ס לאדמו"ר הגאון זצ"ל במקרא שלפנינו וברוך שכוונתי לדעתו הרמה ז"ל. עוד יש לרמז במקרא שלפנינו עפמ"ש לפרש גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושי' שנא' עץ חיים חיא למחזיקים בה ותומכי' מאושר כי באמת יש להפליא אחרי שהקב"ה אוהב את הת"ח מ"מ ראינו כי רוב ת"ח נצרכים לבריות והש"י אינו מפרנסן מידו הרחבה והתירוץ ע"ז כמ"ש על שאלת אם הקב"ה אוהב את העניים מפני מה אינו מפרנסן והתשובה חסד ואמת מן ינצרוהו ה"נ הקב"ה רוצה שגם עמי הארץ יהי' להם חלק בתורה וזהו ע"י החזקתם את הת"ח ואם הת"ח יבורך מאת ה' בעצמו לא יהי' לע"ה דרך לבוא לחלק זה וז"ש גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה שהיא בעצמה היתה יכולה להחיות את בעלי' בפרנסה בשופי שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מה שהוצרכה לעזר ותמיכה הוא שגם הם יהיו מאושרים ואפשר לרמז שע"כ בסיני הראה הקב"ה לישראל את דברי תורתו ולא הספיק א"ע בהשמיעו להם דברות קדשו כי אם לא הי' רק שומעים ואין שמיעה אלא הבנה ובודאי הי' שם כמה מישראל שלא הבינו דברות קדשו אשר בהם רמוזים כל דברי תורה א"כ הי' יכולים לטעות שרק אל המבינים נאמרה זאת התורה הם ירדו לסוף דעתה אבל האינם מבינים א"א להיות להם חלק ונחלה בדברי התורה ע"כ הראה להם את הנשמע כי חוש הראות שוה לכולם ולהורות נתן בלבם שכולם שוים לטובה להיות להם חלק בתורה והוא ע"י החזקת ת"ח וז"ש וכל העם רואים את הקולות ר"ל למען יובן להם שלכל העם יהי' תורה ע"כ רואים ולא רק שומעים את הקולות וז"ש אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם היינו לא לבד ששמעתם את אשר דברתי כ"א גם ראיתם ותבינו מזה שלכל ישראל יגיע מנת חלקו בתורה ע"י החזקתו את הת"ח מכספו והונו על כן לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב היינו שלא תעבדו את הכסף והזהב בלי תוכלו להפריד ממנו רק תפזרו אותו לת"ח. ויש לפרש בזה מה שאנו אומרים בברכת שים שלום ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' אלקינו תורת חיים ואהבת חסד כי לאור פניו ית' לא ישיגו רק ת"ח הנושאים ונותנים בתורה המה יהנו מזיו השכינה אלא שגם לע"ה יש תקנה לזה ע"י שיחזיק במעוזו את הת"ח עי"ז יגיע לו מנת חלקו בחיים וזהו ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך הכל שוים ולזה יקשה איך אפשר שהכל שוים הלא לא כל אדם זוכה לתורה וע"ז בא כמשיב כי באור פניך נתת לנו להשיג אור פניך נתת לנו ב' דרכים או תורת חיים להגות וללמוד בה ולמי שלא ישיג לזה נתת לו אהבת חסד שיגמול טובים לזכאים ועוסקים בתורה א"כ לכל העם יש דרך ישר לפניהם להשיג אור פניו ית' והנה מעשה המנורה המרמז לתורה רצה לרמז שגם המחזיק בת"ח חלק כחלק יאכל עם הת"ח בעצמו ע"כ אמר ירכה וקנה של המנורה הוא המחזיק ומעמיד על רגלו את הת"ח או כפתורי' ופרחי' מי שמשתדל להחזיק במעוז התורה וליתן לו די מחסורו אשר יחסר לו במנה אחת אפים למען יוכל לראות החוצה במאני מכבדותא לכבוד ולתפארת כראוי וכנכון כל אלו יזכו שממנה יהיו שיבואו לקבל שכר כמו הת"ח בעצמו ושלא תאמר שהוא נהמא דכסופא שהת"ח יצטרך למשען לחם של אינו בן תורה אמר ממנה יהיו שלא הם המחזיקים בעצם את הת"ח אלא אדרבה כל השפעתם הוא רק ממנה ע"י זכות התורה הם מתפרנסים ומידו נותנים לו ורק תומכי' מאושר כנ"ל. וזהו שנתקשה מרע"ה במנורה האיך אפשר שיהי' צורך לת"ח להחזקתו של ע"ה וא"ל הקב"ה כי נהפוך הוא כי השלך את הככר לאור והיא נעשית מאלי' כלומר באמת הוא נעשית מאלי' בלי שום החזקה מאחרים רק צויתי להשליך הככר זהב לאור תורה כי עי"ז יהי' הגו סיגים מכסף וכולו קודש לה':