לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת משפטים
במדרש למה נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח לומר לך שתושיב סנהדרין אצל מזבח. י"ל עפמ"ש לעיל סוף פ' יתרו לפרש מאמר המשורר שמור וזכור בדבור אחד השמיענו אל המיוחד ה' אחד ושמו אחד לשם ולתפארת ולתהלה כי לכאורה מה שהש"י בעצמו ובכבודו משגיח עלינו יחשב פחיתות כבוד ח"ו לערכו הרם והנשא אמנם לאשר אנחנו בנ"י מקדישים כל מעשינו לה' וגם הדברים הגופניים כמאכל ומשתה ועונג אנו מעלים לשמו ית' ע"כ ראוי שהוא ית' ישגיח עלינו. והנה בשבת הוא שמור לשבות ממלאכה וגם זכור את יום השבת לזוכרו על היין שגם ההתענג במשתה היין יהי' לקדשו וזהו שמור וזכור בדבור אחד כמו השמירה והשביתה ממלאכה הוא לש"ש כן יהי' הזכירה שאנחנו מקדשים גם הנאותינו הגופניות לש"ש עי"ז מה שה' אחד ושמו אחד שהוא לבדו משגיח עלינו ביחוד אינו נחשב לפחיתות כבוד רק לשם ולתפארת ולתהלה עיי"ש. ועד"ז פירשתי מארז"ל בפ"ק דשבת כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי הדינים וההלכות הם בעניינים הגשמיים דיני שור ובור וכדומה וע"י שהוא דן אותם לאמיתה של תורה הוא מקדיש גם דברי גשמיות קודש לה' ועושה מגשמיות רוחניות ע"כ הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית כי הש"י ברא הנמצאים הגשמיים כאשר הם לפנינו והדיין ע"י שדן דין אמת והוראתו בקדושה הוא עושה מגשמיות רוחניות ומתקן את הנמצאים ע"כ הוא שותף למעשה בראשית כי גם הוא בורא חדשות עושה מחול קודש. והנה בהקריב אדם קרבן לה' הוא ג"כ מעלה את הבע"ח הגשמי ומרים אותו ממצבו השפל והנמוך אל מקום גבוה ועליון כמ"ש זקני הח"ס זצ"ל לפרש וגם מקננו ילך עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' והוא ע"ד שמצינו בפר של אלי' הנביא ז"ל שהפר שהקריב לה' הלך מעצמו משא"כ הפר השני לא רצה לילך. וזהו וגם מקננו ילך מעצמו עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' שנקח מוסר מהבע"ח ע"ד הכ' מלפנו מבהמות ארץ וכן פי' הרמ"ל מלבים ז"ל ולדעתי מפני זה אפקי' רחמנא להקרבת קרבן בשם מעלה עולה או זבח כי ע"י מעשה הקרבן יש העלאה על הבהמה ממדרגתה הנמוכה למדרגה העליונה ולזה נסמכה סנהדרין למזבח שמקריבין עליו קרבנות כי לשניהם כוונה אחת להעלות את הגשמי ולעשותו רוחני כנ"ל:
במ"ר מה כתיב למעלה מן הפרשה ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע י"ל עפמ"ש והסר שטן מלפנינו ומאחרינו כי השטן יורד ומשטין עולה ומקטרג. והנה לפעמים הולכים מזויינים עם האדם והוא לכבודו ואז הולכים לפניו ולפעמים הולכים לשמרו שלא יברח ואז הולכים אחריו והשטן בתחלה כשמוליך את האדם בדרך רע נעשה לו רע ואח ומכבד אותו ואח"כ כשכבר חטא אז הוא הולך אחריו להביא לדין שלא יברח וז"ש והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. והנה דרז"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם והיום הזה אשר העכו"ם קמים על התורה והיו לה לאויבים באמרם שישנן בתורה מצות כאלה אשר לא יתאימו עם חקי היושר וההשכלה ח"ו הי' אדרבה החוב עלינו אלה המשפטים להשים לפני עכו"ם למען יראו וילמדו מהם שכל חקותי' ישרים ותמימים כמ"ש משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים כי המשפטים אשר כל רוחם אמת וצדק אהבה ואחוה שלום ורעות המה יעידו על כל התורה כולה שאין בה נפתל ועקש כולה זכה וברה והנה יש כמה אויבים לתורה יש רוצים במתק לשונם לכבד את התורה לפנים ובקרבם ישימו ארבם להפוך דברי אלקים חיים ואלו הם שהולכים לפני התורה לכבדה כנ"ל ויש שאינם מכסים את שנאתם נגד התורה והם שהולכים אחרי' כמו אחרי גנב כי ימצא ויש שאומרים בפומבי שרוצים להרוס יסודי התורה והם כמו אויבים הנלחמים פנים כנגד פנים ואותם שמכסים שנאתם תחת מעטה האהבה הם האויבים שבאים מאחריו לארוב במסתרים תם ועל כולם אנו מתפללים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו האויבים הבאים לפנים והאויבים הבאים מאחרינו אבל באמת המשפטים הם יוכיחו במישור אמיתת התורה כולה והמה ינצחו את כל אויבי' הן הבאים לפני' והן הבאים מאחרי' וז"כ המדרש התורה משפטים לפני' ולאחרי' כלומר המשפטים יש להם כח לנצח את כל האויבים הן שבאים לפני' הן שבאים מאחרי':
ואלה המשפטים במדרש הה"ד ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית הכוונה כי המלך החזק במלכותו ולא יירא ויחת מדלת עם הארץ הוא יעוז במשפט כל דת ודין ומלך במשפט יעמיד ארץ ולא יחון ולא ירחם לעבור על פשע אבל המלך החלש אשר כסאו עוד לא נכון ויירא מעמו הוא ידרך בענוה משפט עמו ובחסד וברחמים יחוס ויחון על עוברי רצונו למען יאהבו אותו בהתנהגו עמם כאב את בן ירצה. והנה הש"י אוהב את ישראל וגם כשעוברים על רצונו המלך המשפט לובש רחמים. ולבל יאמרו העמים שזה אות על חולשת כחו ח"ו שעי"כ הוא מתנהג ברחמים ע"כ נתן ה' משפטים שהם מצות המושגים בשכל אנושי וגם חקים אשר אין לשכל אנושי מבוא בהם כאמרו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו שעי"ז יש מקום בדין לרחם עליהם אם גם יעברו ח"ו על החקים כי יש להמליץ עבורם שיאמרו כיון שניתן להם מצות אשר בשכלם להשיגם גם אלה החקים אם לא יאותו לשכלם לא ישמרום וז"ש עוזו של מלך הוא מורה אם אוהב לעשות הכל במשפט אבל הקב"ה רוצה לרחם על עמו ושלא יאמרו הבריות שזהו ח"ו אות על חולשת מלכותו עלינו שצריך לנהג אתנו באהבה וברחמים למען תכון מלכותו ע"כ נתן לנו גם חקים גם משפטים כנ"ל. וזהו אתה כוננת מישרים שני מיני מצות המישרים ארחותם ועי"כ לא הוצרך לנהוג עמם ע"פ דין דוקא כ"א משפט וצדקה דין ורחמים ביעקב אתה עשית. ובתנחומא עוד שם ועוז מלך משפט אהב וכו' כל העוז והשבח והגדולה והגבורה של ממ"ה הוא ומשפט אהב בנוהג שבעולם מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט אלא מעביר על המשפט חומס וגוזל וכו' אבל הקב"ה משפט אהב הוי ועוז מלך משפט אהב. הכוונה עם משרז"ל בפ' לולב הגזול על שונא גזל בעולה משל למלך שהי' אומר תנו מכס למוכסין אמרו לו הרי הכל שלך א"ל ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל וזהו כוונת הכתוב ועוז מלך אע"פ שכל העוז והגדולה והגבורה והעשירות לא משלנו אלא משל הקב"ה ומי שהוא בעל זרוע היינו אדון הזרוע שהוא רק ברשותו כמו העבד לאדון הוא מעביר על המשפט אבל בהקב"ה אינו כן אלא ומשפט אהב ונתן טעם לזה כי עי"כ משפט וצדקה ביעקב אתה עשית ילמדו ביעקב לעשות איש את אחיו צדקה ומשפט וי"ל בזה משנה דאבות תן לו משלו שאתה ושלך שלו שנאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך הכוונה שלא תתן מה שהגיע לידך בגזל אלא רק משלו תן היינו מה שהגיע לידך ע"י הקב"ה אע"פ שאתה ושלך שלו וכן אמר דוד המע"ה כי ממך הכל אע"פ שהכל ממך ולא שייך גזל גבך אעפ"כ ומידך רק מה שקבלנו מידך זה נתנו לך:
ואלה המשפטים. אמרו חז"ל ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני הוצרך ללמדנו זאת כי החוקים והעדות ניחא שניתנו בסיני אבל מה טובן של משפטים הכא הלא אותם השכל מחייב לעשות עד שכל גוי ואומה גם אשר לא נגה עליהם אור תורה יש להם משפטים טובים ובכ"ז הורה לנו שגם אלו מסיני. ובאמת טעמא בעי כמו ששם בעל הגדה השאלה הזאת בפי חכם מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' וגו' כוונתו על משפטים כנ"ל אלא שבאמת ר' חנניא ב"ע השיב מענה כולל לשאלה זו באמרו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ופי' הרע"ב ז"ל כגון שקצים ורמשים שנפשו של אדם קצה בהן כמו כן נוכל לומר על המשפטים בכדי שנקבל שכר ע"ז. ומצינו כן במד"ר פרשתנו אר"י אמר הקב"ה לפי שהרביתי לכם דינין אני מרבה עליכם שכר והזהרתי אתכם על כל מצות שהוא חייכם כוונתו כנ"ל אע"פ שהמצות האלו הן חייכם ובלעדם לא תוכלו לחיות חיי המדינות בכ"ז כדי להרבות לכם שכר אני מזהיר אתכם ע"ז. והנה שכר בעוה"ז יש לנו במצות כאלו בקיימנו אותם כי על ידן תקום הנהגת חיינו וע"כ שכוונת הבורא ית' על שכר עוה"ב ופי' בזה מארז"ל אין לך כל מצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי' בה שנאמר בכיבוד ובשלוח הקן למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ליום שכולו טוב ליום שכולו ארוך הכוונה כי מצות אלו לא הי' הקב"ה צריך לצוות עליהם כי האדם בעצמו יאהב לעשותם כי יש לו שכר אמיתי כי כשרואין בניו שהוא מכבד לאבותיו ממנו ילמדו לעשות כמוהו לכבדו ג"כ בעת זקנותו כמ"ש למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וע"ז נאמר שכר מצוה מצוה כי המצוה בעצמותה נותנת שכר לעושי' ואעפ"כ צוה ה' עלי' כמו על שאר מצות בבטחון שכר ע"כ ראינו שיש עולם הנשמות ששם יקבלו שכרן עבור זה כי אין כוונת ה' על שכר עוה"ז כי שכר בעוה"ז בלא"ה יש וא"כ מוכח מכאן תחה"מ כלומר אם גם כבר מתו לא מתו מכל וכל כ"א עודנם חיים. וז"ש אין לך מצוה שמתן שכרה בצדה כלומר תלוי ודבוק בטבע בה השכר ואעפ"כ היא מצוה וע"כ תחיית המתים תלוי בה. וי"ל בזה משפטי ה' אמת צדקו יחדו כי משפט ה' בעולם הזה לא יצדק בעיני האנשים כי ראינו צדיק ורע לו וכו' אבל כשנדמה לערכו משפט עוה"ב וידענו כי משלם לשונאיו אל פניו לטורדו מעוה"ב אז צודק דין הקב"ה גם בעוה"ז וזהו משפטי ה' משפט עוה"ז ועוה"ב צדקו יחדיו והמופת ע"ז שיש משפט בעוה"ב הוא אותן המצות הנחמדים מזהב וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב דב כלומר אע"פ שהם מתוקים בעצמותם ובכ"ז אמר ה' והבטיח בשמרם עקב ושכר רב מזה מוכח שיש עדן משפט גם בעוה"ב. עוד טעם על מצות המשפטים כי כל הדברים הנצרכים לחיי הגופני באמת אין להם שווי עומד רק שווי עובר כי הם דברים גופניים וכלים אבל עי"כ שכל מעשינו גם הגופניים נעשה ע"פ משפטי התורה אז גם הדברים הגופניים עולים מעלה מעלה למדרגת נפשית. ופי' בזה מארז"ל אמר דוד בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מוליכות אותי לביהמ"ד ר"ל שגם בצאתו לבקש טרף לנפשו ומחי' לגופו בכ"ז אני הולך לבהמ"ד כי גם במעשי האנושיים אני נמלך במפיבושת רבי אם יכונו דרכי האנושיים ע"פ דרכי התורה ועי"ז גם רגלי הנצרכות לעניני גופניות מוליכות אותי לביהמ"ד וע"ז נאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו ר"ל שגם בדרכיו הנצרכים לעניני גופו השכיל ובחן מתחלה אם ה' עמו אם ה' יסכים ויאמר נכון לעשות כזה. וזהו פי' ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים גם כשהלך לדרכו הנצרך לו לעצמו ולגופו פגעו בו מלאכי אלקים והעלה אותם המעשים הגופניים לשמו ית' ופי' למעלה מארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית עיי"ש. ועוד בה שלישי' טעם שצוה הקב"ה אותנו את המשפטים למען נדע ונשכיל שגם המצות אשר לא נוכל להשיג בשכלנו בכ"ז הם מיוסדים ע"פ שכל טוב והם רק לטובתנו כמו המשפטים אשר אנו משיגים בדעתנו כ"כ הם כל המצות אשר צונו ה' וזה שאנו אומרים בבה"ת אשר נתן לנו תורת אמת שכל התורה דברי' מיוסדים על האמת והמופת ע"ז וחיי עולם נטע בתוכנו שגם על חיי עוה"ז צוה אותנו והם כולם דברים שכליים וזהו מופת חותך שכל התורה כולה מיוסדת על האמת וז"ש ואלה מוסיף על הראשונים כלומר אלה המשפטים אשר צוה ה' אותנו מוסיפים כח ועדות נאמנה על הראשונים על מצות הקודמות הבלתי מושגים בשכלנו שגם הם אמת וצדק כי כמו הראשונים מסיני אף אלו מסיני ולמה הוצרך לצוות את אלו מסיני. ע"כ הוא להוסיף כח ואומץ וראי' ברורה על הראשונים. ובזה י"ל ג"כ המדרש אמר הקב"ה הריני נותן לכם את התורה ע"מ שתשמרו את הדינין אם אי אתם משמרים את הדינין אני נוטלה מכם כי רק המשפטים ישליכו אור נוגה ויזהירו את כל התורה כולה אבל אם אינם מקיימים את המשפטים אז בודאי החוקים ירפו מהם ח"ו:
ואלה המשפטים. ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני הנה יש לתמוה אף שלכל אומה ולשון יש לה משפטים סדורים ובאים לחתוך הדין על פיהם לעת הצורך בכ"ז אין החוב והדרך ללמוד אותם רק השופטים המה יודעי דת ודין אבל להמון עם אין הכרח לידע אותם לא כן משפטים שלנו הם עיקרי תורה והם בכלל מצות ולמדתם את בניכם ומה תועלת בזה בשלמא לידע את המותר והאסור והמצוה הוא צורך גדול לכל איש ואיש אבל לידע את הדין והמשפט הלא די אם ידעו אותם הדיינים על בוריים שלעת מצוא על פיהם יהי' כל ריב אבל למה להם לידע כקטן כגדול וכבר אמר דוד הע"ה מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללוי' הכוונה כנ"ל שהגוי כולו א"צ לידע אותם ומסיים הללוי' כלומר שאנו צריכים להלל את בוראנו ע"ז כי הוא מורה כי המשפטים לא לבד שהם בעצמם ישרים ונכוחים כ"א גם נוכל ללמוד מהם מדות ומוסר הנצרך לכל אדם ע"כ אף שהדין בעצמו לא הי' צריך לידע מי שאינו דיין ושופט אבל המוסר היוצא מהם הוא דבר השוה לכל נפש וז"ש דהע"ה משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים כי הדבש מתוק בעצמו והזהב אין בו צורך לעצמו רק שבעבורו יוכל לקנות את כל אשר תאוה נפשו כמו כן המשפטים כפלים לתושי' להם. הא' שהם טובים ונכוחים בעצמם והוא מעלת הדבש והב' שנוכל להשיג על ידיהם מעלות ומדות טובות ונכבדות והוא מעלת הזהב וסיים גם עבדך נזהר בהם והוא מלשון זוהר וניצוץ כלומר ע"י המשפטים נעשה האדם צח ומאיר במדות תרומיות וגם נוכל ללמוד מהם לקיים כל התורה כולה ע"כ פתח כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו' ראיתי מרמזים אם האדם נעשה עבד למקנה וקנין הוא פרנסתו ועבודתו בכ"ז רק שש שנים יעבוד הם ששת ימי המעשה אבל ובשביעית הוא שבת קודש יצא לחפשי ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני אני אוהב את מלאכתי שהוא אדוני וגם צריך אני לפרנס את אשתי ובני ומוכרח לעבוד גם בש"ק ח"ו לא טוב עשה בעמיו כי חלילה שהפרנסה תרחיק את האדם מעבודת בוראו ית' אדרבה והגישו אדוניו אל האלקים היא צריכה עוד לקרבו אל עבודת הבורא ית"ש ע"כ ראיתי וז"כ המדרש ואלה מוסיף על הראשונים כלומר המשפטים ילמדו אותנו להחזיק במצות הראשונים וי"ל בזה משאחז"ל שבת ודינין במרה נצטוו הכוונה כי ע"כ נתן לנו הש"י את המשפטים אף שלכאורה שכל אדם הי' ג"כ יכול לשפוט בדיני ממונות אלא כדי שעי"כ יוכלו גם מסחרינו ועסקינו בעניני גשמיות להיות ג"כ קודש לה' והנה מי שמשמר את השבת עי"כ גם עסקו ופעולתו כל ימי החול קודש לה' ע"כ שנים אלה דינין ושבת שייכי להדדי. וי"ל ג"כ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם נגד אוה"ע המתקוממים על תוה"ק ומדברים דברים אשר לא כן נגד חוקי' ומשפטי' אבל אם רואים את המשפטים שהם מזהירים ומאירים באור חכמתם עי"כ ידעו ויבינו דרכי ה' כי ישרים הם וע"ז נאמר ג"כ בפרשתנו ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד כי בימים הראשונים הטובים מאלה הי' כן כי רובם ככל ישראל עבדו את ה' בלב ונפש ורק המועטים זכו לשני שלחנות ע"כ נתקיים ועבדתם את ה' אלקיכם בלשון רבים אבל וברך וגו' הי' רק לאיזה יחידים ועי"כ לא היו כ"כ אפקורסים כי לא שמנו ובעטו כי יש ב' מיני מחלות מחלה חיצונית והם שונאי אוה"ע אבל גם הם לא ישנאו אותנו אם יראו שאנו מסתפקים במיעוט ואיננו מבקשים לעשות כ"כ לוקסוס יותר מהם אבל עתה שתמלא הארץ אותם כדאיתא במדרש שנתמלאו מהם כל טיאטראות עי"כ ויקוצו מפני ב"י ויש מחלה פנימית היא האפקורסית והיא ג"כ מרוב טובה באה אבל עי"כ שבירך לחמך ומימיך ואתה מסתפק במיעוט מחלה חיצונית מאוה"ע לא יהי' כנ"ל אבל גם מחלה פנימית היא המחלה מקרבך גם אותה יסיר הש"י וזהו והסירותי מחלה מקרבך. והיום הזה אחרי שהש"י בירך לחמכם ומימיכם בלשון רבים שב"ה גדול ועצום עם ישראל כן ירבו וכן יפרוצו הי' לכל הפחות החוב עלינו שנקיים ג"כ ועבדתם את ה' אלקיכם בלשון רבים ועי"כ לא לבד שאויבינו החיצונים לא יעמדו עוד לנגדנו כ"א גם והסירותי מחלה מקרבך כנ"ל: אם כסף תלוה את עמי וגו' לא תהי' לו כנושה במדרש הה"ד מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו הכוונה כי הכתוב מזהיר אותנו בכאן שבל יעלה על דעתנו אם אנו מלוים לאיש מך מערכנו שאנו הם המלוים ונוכל לנגשו ולהכניעו כלוה אצל המלוה אינו כן לא לנו הכסף והפז אשר אנו מלוים לו די מחסורו כ"א ממך הכל ומידך נתנו לך וא"ת כי בסתמא מי שנתן לו הש"י עושר ונכסים הוא שכר מצותיו וא"כ הממון שלו הוא שבא לו בשכר טורח מצות ומע"ט שעשה ויכול לעשות בממונו מה שחפץ אינו כן כי הש"י אינו משלם גמול לצדיקים בעוה"ז והממון שנותן לחונן דלים אינו נותן לו במוחלט בשכר מצותיו כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וגמולו ישלם לו בעלמא דקשוט אלא שהש"י מלוה לו הכסף לראות אם הוא פקיד נאמן ומפרנס את האביונים אז הוא מניח לו ואם הוא אכזרי נוטל ממונו ממנו וז"כ הדרוש אחרי שה' רק מלוה לחונן דל את הכסף והזהב ולא שזהו שכרו על מעשיו כ"א גמולו בעל גמולות ישלם לו כמשכורתו בעוה"ב א"כ אחרי שהכסף איננו שלו לא יהי' לעני כנושה:
ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו הכוונה כי בודאי מהראש שבעדה ממנו ילמדו וכן יעשו לילך בדרך הישר אבל אם הרב בלבדו צדיק וישר והזקנים ות"ח שבעיר אינם עושים כמעשהו אז לא ילמוד העם מהראש וראשון אדרבה ילמדו מהזקנים ות"ח לעשות כמעשיהם ולא יהינו לעשות כהרב כי יאמרו שהוא בגדר קודש קדשים ואין להביא ראי' ממנו אדרבה נלמוד מהת"ח שבעיר ונעשה כמעשיהם וז"ש ונגש משה לבדו אל ה' והם היינו הזקנים הנזכרים בפ' שלפ"ז אם הזקנים ות"ח שבדור לא יגשו א"כ יהי' אז עליית משה וקדושתו לא יועיל כלום לעם כי בוודאי והעם לא יעלו עמו רק אם גם הם הזקנים יגשו אל ה' אז יש לקוות כי גם העם יעלו עמהם:
ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים וגו' ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה וגו' ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. י"ל שמרומז בזה מ"ש במד"ת והובא במפ' דתורה שבכתב קבלו ברצון אבל על תורה שבע"פ כפה עליהם ההר כגיגית והנה בודאי על מה שלא קבלו ברצון ל"ש לומר נעשה ונשמע דקדמו פומייהו לאודנייהו שזהו מורה על רצון טוב בלב שלם ובנפש חפצה ע"כ מתחלה ויספר לעם את כל דברי ה' הוא תורה שבע"פ ואת כל המשפטים אלו י"ג מדות ודינין שהתורה נדרשת בהן ע"כ לא אמרו רק נעשה בהכרח אחרי אשר צוה ה' אבל ויקח משה את ספר הברית והוא תורה שבכתב אז אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ברצון גמור כנ"ל:
כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע י"ל ע"פ אמרז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב והוא משום דעל ג' דברים העולם קיים וחד מינייהו על הדין דאם אין חק ומשפט איש את רעהו חיים בלעו ע"כ המקיים את הדין נמצא מקיים את העולם והוא שותף להקב"ה כמו שהוא בראו יש מאין כן הדיין צדק מקיימו. והנה כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ותנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזיר העולם לתהו ובהו נמצא ישראל ע"י קיומם את התורה והם מקבלים לשמור את המצות בזה הם מקיימים את העולם וכתיב בדבר ה' שמים נעשו ובעשרה מאמרות נברא העולם הרי שהעולם נקרא דבר ה'. וז"ש כל הוא התבל ומלאה אשר דבר ה' כלומר אשר נעשה ונברא בדבר ה' נעשה אנחנו ישראל נוכל לעשות ולקיים את העולם שהוא דבר ה' ע"י ונשמע אם נשמע בקול תורתו:
השמטה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך וגו' כי לא ישא לפשעכם עפמ"ש בישעי' כי ד' שופטינו ד' מחוקקינו ד' מלכינו הוא יושיענו כי כשהמלך נותן דת שכל העובר עליו ידון כאלו המרה את כבוד המלך כשיחטא אדם נגד דת הזה ויובא דברו לפני השופט אשר יהיה בימים ההם אז השופט צריך לדון בתוקף הדין ואינו רשאי לרחם כי אם הגה לרחם בדין זה יחשד שגם בעיניו קל כבוד המלך ע"כ אינו מקפיד כ"כ על מי שפגע בכבוד המלך ע"כ צריך להזדרז ביותר שלא לחמול ולא לחוס ולרחם על החוטא כ"א יקוב הדין את ההר לא כן אם הנידון יובא לפני כסא המלך בעצמו שהוא ידין עליו אחרי שבו בעצמו אין מקום לחשד כזה כי מי יחוש על כבודו חוץ ממנו ע"כ לו נאה ולו יאה לרחם ולחנן על מי שהמרה כנגדו והיא תפארתו ע"כ כשאנו חוטאים למרות עיני כבודו ית"ש אם יובא לבית דין אז לא הי' לנו מקום מנוס אחרי שמרדנו ופגענו בכבוד ממ"ה לא הי' רשאים ושלטאי' השופטים להיות רחום בדינינו כי יאמרו עליהם שגם הם כבוד השם קל בעיניהם אבל אחרי שהקב"ה הוא בעצמו המלך שנתן דת והוא בעצמו ג"כ השופט הוא יכול לוותר על כבודו. וז"ש כי ה' שופטינו ד' מחוקקינו אחרי שהוא השופט והוא עצמו המחוקק ע"כ צפינו לישועה שהוא ברחמיו יושיענו ואל זה כוון גם ד"ה ע"ה באמרו משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלקים ודרשו ז"ל מתחלה יראה ולבסוף שקטה כי מתחלה סברה שהקב"ה ישים שופטים בארץ שהם ידונו על כל דבר פשע מי שפגע בכבוד שמים ע"כ יראה כי השופטים אין לאל ידם להיות רחום בדין כנ"ל אבל שקטה בקום למשפט אלקים בעצמו ובכבודו ועי"כ יושיע לענוי ארץ סלה וז"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך ולא אני בעצמי ובכבודי אשב על כסא משפט ע"כ צריך זריזות וזהירות יתירה שלא תמרה כנגדו כי אם אני אלך בקרבך ואני מחוקקיך ושופטך אוכל לשאת עון ופשע אבל הוא לא ישא לפשעכם: