אור ברסלב
לוח ארז חלק א לוח ארז על פרשת תצוה

לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט

לוח ארז על פרשת תצוה

לוח ארז על פרשת תרומה

ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך וגו' להעלות נר תמיד כי ארז"ל מ"ר לא מת כתיב התם ויהי שם עם ה' עומד ומשמש כיון שעיקר חיותו הי' להורות וללמד את בנ"י וזאת התורה אשר שם משה לפני בנ"י גם אחר מותו עודם מחזיקים ומקיימים אותה ע"כ גם אחר מותו עודנו עומד ומשמש ועבד ה' הנהו ולא ירתק חבל פעולתו אשר פעל בחיים חיותו ע"כ לא מת וע"כ אמרו בהמן כיון שנפל הפור על ירח אדר שמח והוא לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה והיינו שמיתתו לא תקרא מיתה בעצם אחרי שעודנו עומד ומשמש לפני ה' גם לאח"מ ע"כ בז' באדר שאז מת אז לאח"מ נולד ג"כ כי ע"י שישראל שומרים תורתו חי הוא עדיין וז"ש ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך הוא זכות המחשבה וטוהר הרעיונים כמ"ש המפרשים ועי"ז שישראל ישמרו התורה באמונה וכראוי עי"כ להעלות נר "תמיד" שגם אחר מיתתך נרך לא יכבה לנצח. והנה אמר ויקחו אליך וכ"א ויקחו לי תרומה הטעם כי נתינה זו לקיחה היא כי אמרו עשר בשביל שתתעשר א"כ הנותן צדקה אינו נותן רק לוקח אבל בתנאי לי כפרש"י לשמי כי ראינו הרבה שנותנים צדקה ואינם מתעשרים והטעם כי אם אינו נותן לש"ש אז די שישולם בעוה"ב ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וז"כ מדרש ריש פרשתנו הה"ד כי נר מצוה ותורה אור מה הנר הזה מדליקים ממנו כמה נרות ואינו חסר כן המצוה אם אדם נותן צדקה לא יחסר ולחבר אל זה סיפא דקרא ותורה אור י"ל כנזכר דאימתי לא יחסר גם בעוה"ז אם התורה אור לו שהיא מאירה לו דרך הצדקה שעושה לש"ש לא כן כשאינו עושה לש"ש. והנה המבחן לזה אם הוא עושה צדקה לש"ש או לא הוא אם אינו עוסק רק בצדקה אז י"ל שעושה כן רק בשביל שיתעשר משא"כ כשעוסק בצדקה ובגמ"ח שע"ז לא נאמרה ההבטחה שיתעשר ובכ"ז הוא עושה מזה מוכח שגם צדקתו עומדת לעד לש"ש וזהו כוונת מדרשם חכם לב יקח מצות זה מ"ר שכל ישראל נתעסקו בביזת מצרים והוא נתעסק בעצמותיו של יוסף לקוברם דלכאורה מה חכמה היא זו ליקח מצות ולהנ"ל ניחא כי בודאי גם ישראל שלקחו ביזת מצרים קיימו מצוה כי ה' צוה כן דברו נא וישאלו איש מאת רעהו וגו' אבל אינו מוכח אם עשו כן, לש"ש לקיים צווי הש"י כי אפשר עשו בשביל שיתעשרו על ידי הביזה אבל מרע"ה שהתעסק ג"כ במצות קבורה שאין מתעשרין ממנה מוכח שגם כשעסק בביזה עשה ג"כ לשם שמים וזהו חכמה שלו שלקח מצות כלומר שלא הסתפק במצוה אחת רק יקח מצוות שתים שזהו מורה על טיב כוונתו. ואולי זהו כוונת אז"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול ע"י ישראל י' אלפים ככרי כסף לפיכך הקדים שקלי ישראל לשקליו כי בודאי המן רצה בי' אלפים ככר כסף לעשות מהם צדקה ולחלק לעניים אבל לא הי' כוונתו לש"ש רק לעשות נקמה על ידם משא"כ ישראל ששקלו שקליהם בודאי לש"ש כוונו כי א"א שכוונתם להתעשר שהרי כולם נתנו בשוה וא"א שיהי' כולם עשירים ובע"כ שכוונתם במחצית השקל רק לש"ש ע"כ עדיפא דידהו משל המן. ובדרוש לפ' זכור שחל בח' באדר אמרתי כדברים האלה הנה היום הזה מוטל החוב עלינו לזכור מעשה עמלק כמ"ש זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' ויזנב בך כל הנחשלים ודרשו רז"ל שזרק את המילות כלפי מעלה אבל העיקר בזכירה זו למען ללמוד האיך נוכל לעמוד נגד עמלק ורעיו הקמים להרוס חומת הדת וכמו כן החוב עלינו לזכור היום מיתת מרע"ה אחרי שביום אתמול הי' היום אשר בו שקעה שמשו אבל לא להספיד אותו אחרי שיום שבת היום ובפרט שעל מרע"ה אין לבכות ולקונן עוד אחרי שצדיק הזה במיתתו קרוי חי ועודנו עומד ומשמש לפני ה' כמ"ש ויתמו ימי בכי אבל משה אבל נזכור את מ"ר למען נלמוד ממנו איך ובמה נוכל לעמוד נגד עמלק ואמרו רז"ל כשמת מרע"ה אמרו העליונים תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב הנה בתחלת שליחותו של מרע"ה נאמר וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל וכבר אמרתי בזה בפרשיות הקודמות כי נרמז לו על אומתנו שנמשלה לסנה הנמוך ושפל מכל האילנות כמו כן ישראל כי אתם המעט מכל העמים וכמו הסנה כל הנוגע בו יכאב לו כמו כן כל הנוגע בישראל לא יצא נקי ואף שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו הקב"ה מצילנו מידם וזהו הסנה בוער באש ובכ"ז איננו אוכל אבל האמצעי לזה הוא האחדות אשר בין ישראל זה המקיים אותנו נגד כל הקמים עלינו והמילה הוא לאות אהבה ואחדות בין כל העם החתומים בחותם אחד ע"כ עמלק זרק המילות כלפי מעלה כי רצה לבטל האחדות מישראל וזהו שאמרו תורה צוה לנו משה מורשה רק אז נוכל להנחיל את בנינו אחרינו התורה למורשה קהלת יעקב אם נהי' כולנו כאיש אחד חברים באגודה אחת וי"ל בזה משארז"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול כסף על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו כי מדת האחדות יש לה קיום גדול ע"י מצות מחצית השקל כי ע"י שנאמר בה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט עי"כ הושוו כולן להיות כאחד כי רוב המחלוקות מקורו ע"י שהאחד גבה מחבירו אבל אם כולם שוים שלום ביניהם וזהו שהקדים שקליהם לשקליו כלומר שע"י האחדות תופר מחשבות ערומים הצוררים בנכליהם ע"כ נהגו כל ישראל להיות במקומות מושבותיהם חברה קדושה כי ע"י החברותא שכולם שוים ליתן מדי שנה בשנה מנה הקצוב העשיר לא ירבה עי"כ מתחזק האחדות ואדרבה העני מרבה שהוא עוסק בגמ"ח בגופו.

והטעם שהקב"ה עשה כן שישראל יהיו תמיד נרדפים בשביל התורה הוא שעי"כ יקיימו אותה תמיד וי"ל מה שנאמר ס"פ משפטים ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם ברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה וגו' ויראו את אלקי ישראל ותחת רגלו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר כי נאמר והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם כי בימים הקדמונים ימי חושך ואפלה לישראל אשר נשפך דמם כמים על התורה הי' הדם לאות על הבתים אשר דרים שם ישראל. וז"ש הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על הדברים האלה ר"ל בשביל התורה הרבה דמים יהי' נשפכים והטעם לזה ותחת רגליו ע"כ ישראל נתונים למרמס תחת כפות רגלי כמעשה לבנת הספיר כמו שהאבן יקרה רק ע"י שיולטש יוסיף להזהיר כ"כ ישראל וכמו עצם השמים לטוהר אם רוח עברה בו יוסיף להצהיר כ"כ ישראל אם רוח סערת הצרות עברו על ראשיהם כן הוסיפו טהרה וזהירות. והנה השמן כ"ז שכותשין אותו יתדבקו רגביו זל"ז והי' לאחדים כ"כ ישראל כ"ז שהיו בצער התדבקו זל"ז והי' אחדות ביניהם וזה הי' הצלתם וז"ש ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור ר"ל ע"י הכתיתה יהיו לאחדים ויאירו ביותר ועי"כ להעלות נר תמיד לא תשכח התורה מפינו ומפי זרענו:

במדרש אמר מ"ר לפני הקב"ה מכל האומות שיש לך אין אתה מצוני אלא על ישראל א"ל מפני שהם דבוקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי בי בית ישראל נ"ל כוונת המקרא ע"פ מאמרם ז"ל הדבק בדרכיו מה הוא רחום. ר"ל לא שנהי' רחמנים מפני רכות לב רק כמו הקב"ה שאף שהוא רחמן מ"מ בעת שהשעה צריכה הוא קנא ונוקם כ"כ נלך אנו בדרכיו לרחם על מי שהוא ראוי לרחמנות ולהתאכזר על הרשעים כמ"ש כשמת מרע"ה אמרו העליונים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל כלומר שהוא עשה צדקה וטובה עם ישראל כמו הש"י לא לבד בשביל טבעו הרך כי הלא ראינו שעשה ג"כ משפטים ודינים כשהשעה צריכה לכך. וז"ש במדרש משה איש האלקים מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלקים ר"ל בעניינים ארציים למטה הי' איש רחמן אבל בעניינים הנוגעים לרומו של עולם למעלה אז הי' אלקים דיין ושופט. וז"ש גומל נפשי איש חסד ועוכר שארו אכזרי ר"ל המבחן לאיש חסד שלא לבד בשביל גופו ורכות טבעו הוא עושה כ"א להשלים נפשו הוא גומל חסדים אם הוא ג"כ עוכר שארו אכזרי שלעת הצורך הוא עוכר ודן במשפט אף אם הנשפט הוא שאר בשרו וקרובו מ"מ מתאכזר עליו. וז"ש ויהי דוד עושה צדקה ומשפט בכל עת כי העושה צדקה לבד י"ל שעושה מפני רכות טבעו לא לש"ש אבל דהע"ה הי' עושה ג"כ משפט ודין ולפי העת והזמן כלכל דבריו. וזהו שנאמר במלחמת עמלק בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק ופרש"י שיודעים לבטל את הכשפים כי לא יבחר בעלי זרוע שאין להם לב רב ובטבעם להתאכזר כ"א אדרבה יבחר לו אנשים שיש להם הרגש אנושיות ורחמנות ובכ"ז למען צווי הש"י הם מבטלים את הכשפים שכישף עמלק להטביע מדת רחמנות בהלוחמים כנגדו. וז"ש חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כלומר שאין חילוק לו בין אם יברך אוהביו או יקלל שונאיו כי לא יתפעל כלל מפני טבעו רק עושה הכל לפי הצדק ויושר המשפט והנה בילקוט תהלים צ"ב איתא י' לבושים יש לו להקב"ה וחשיב התם ואלבש בגדי נקם וגם וילבש צדקה כשריון. וגם בפיוט ר"ה נאמר מלך התאזר בעשרה לבושים הכוונה כי הש"י פעם לובש בגדי צדקה לרחם ופעם בגדי נקם להתנקם מאויביו. והנה האזור הוא עשוי להחזיק מלבושים שונים שלא יפלו למטה כמו כן אומה הישראלית צריכה להדבק בהקב"ה ולהלך בדרכיו כנ"ל פעם לתפוס במדת רחמנות ופעם להיפך וז"ש כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כנ"ל כן הדבקתי בי בית ישראל על האופן הנזכר:

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. במדרש הה"ד לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי כשא"ל הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן הרע לו א"ל הקב"ה התורה שלי היתה ונתתי' לך. הכוונה י"ל עפמ"ש במדרש פ' ויחי ביעקב כתיב ויעברו ימי בכיתו ובמ"ר כתיב ויתמו ימי בכי ביעקב ע"י שהי' לו בוכים כתיב ויעברו במשה שלא היו לו בוכים כתיב ויתמו והוא תמוה וכי על מ"ר לא היו בוכים אבל הכוונה עפמ"ש וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע כוונת דרשתם כי באמת אע"פ שמרע"ה מת מ"מ עודנו חי עומד בתוכנו כי תורתו אשר צוה לנו מורשה קהלת יעקב היא עומדת בתוכנו אף לאחר מיתתו ואדרבה אני אומר לאחר מיתת מרע"ה אז נתחזקה התורה בתוכנו לירושת עולם כי כ"ז שהי' עוד בחיים חיותו וישראל החזיקו בתורת ה' לא נודע הסיבה אם היתה מפני שתורת ה' תמימה ומתוקה מדבש ע"כ אחזו בה ולא הרפו ממנה או ח"ו התורה בעצמה אין בה שלימות כ"כ רק שישראל קבלו אותה בשביל שמשה צוה להם להחזיק בה והם לא יכלו לעמוד כנגדו ולמאן בו אחרי שהרבה להטיב להם ולא יכלו להיות כפוי טובה למרות בדברו או בשביל גודל כחו של משה שהטעים להם הדברים וא"כ בחיי משה רבינו לא נודע עדיין יקרת ערך התוה"ק אבל אחרי מות משה שלא יבושו ולא יכלמו עוד מפניו למאן בדבריו ולמאס בתורתו ובכ"ז עודם מחזיקים בתומתם בתורת אל חי מזה נתברר במופת חותך שהתורה בעצמה היא מקור מים חיים נוזלים מן האמת והצדק והנה באמת הי' כן שגם אחרי מות משה כבר הי' כאן יהושע תלמידו יושב ודורש כמשה מפי הגבורה. וא"כ י"ל שמרע"ה אשר כל תכלית חיותו הי' שיקבלו ישראל את התורה גם לזרעם אחריהם זאת התכלית השיג בשלימותו רק לאחר מיתתו כי בעודו בחיים לא ידע אם ישראל מכירים ערך התורה כנ"ל או אם מחזיקים בה רק לכבודו כאמור והנה להשיג תכלית החיים הוא החיות האמיתי. ולפ"ז י"ל שמרע"ה חי באמת לאחר מיתתו כי אז השיג את מאויי חייו וז"ש וזרח השמש ובא השמש ר"ל רק אז זרחה שמשו של מרע"ה בתקפה וגבורתה בעת ביאתה ושקיעתה כנ"ל כי רק אז נגלה למפרע בי תורתו תורת אמת וע"ז אחז"ל הטעם כי עד שלא שקעה שמשו של מ"ר וכו'. ולזה הטעם בכו ביעקב עד לאין הפוגות כי האבות אף שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה אבל אז עוד לא היתה התורה כהפקר לכל רק ליחידי סגולה ע"כ נצטערו מאוד על מיתתו כי יראו לנפשם שבמיתת השלם תאבד גם תורתו ע"כ לא כתיב ויתמו ימי בכיתו רק ויעברו משא"כ במרע"ה כבר הנחיל לנו אש דת אל ולא הי' לדור ההוא לדאג על אבדן תורת ה' רק בכו על העדרו לבד ע"כ כתיב ויתמו כי לא הי' הצער על העדרו גדול כ"כ אחרי שתורתו נשארה. וזהו המשך הפסוקים ויבכו בנ"י את משה בערבות מואב שלשים יום ואח"כ ויתמו ימי בכי אבל משה ונתן הכתוב הטעם לזה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ר"ל ע"כ תמו ימי בכיתו בשביל שהניח אחריו ברכה יהושע תלמידו שהקים עולה של תורה. ובזה י"ל מאמרם ז"ל במגילה כיון שנפל הפור על ירח אדר שמח המן הרשע שמחה גדולה אמר הוא חודש שמת בו משה רבן והוא לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה. וכבר תמהו במאמר זה חדא למה ידע המן דוקא ממיתתו ולא מלידתו ותו דאיפכא הו"ל שבז' באדר נולד ובז' באדר מת ולמה נקט מתחלה מת ואח"כ נולד ועוד דלא הו"ל למימר רק שלא ידע מלידתו ולמה נקט תרתי שלא ידע ממיתתו ומלידתו. אבל הכוונה כנ"ל כי באמת המן ידע שמשה נולד באדר ומת באדר אלא שבזה טעה שהי' סובר כיון שכל אושר והצלחת אומתנו תלוי בקיום התורה טעה בדעתו שלאחר מיתת משה רבן של ישראל כבר נתרשלה התורה בידינו ואם הדבר כן ח"ו באמת החודש הזה לנו לתוגה אבל באמת כבר אמרנו שאינו כן דאדרבה לאחר מיתתו נתחזקו ישראל יותר בתורה כנ"ל. וזהו כוונתם שהמן שמח שהוא חודש שמת בו רבן של ישראל וסבר שבמיתת רבן אבדו ג"כ תורתו ולא ידע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד הא ודאי ידע שנולד לפני מיתתו בז' באדר אבל לא ידע שגם אחר מיתתו נולד פעם שנית ע"פ הכוונה שאמרנו וזרח השמש ובא השמש כנ"ל ועפ"ז י"ל מאמר התמוה במס' סוטה וכבר שלחה מלכות בית פעור לבקש אחר קברו של משה עלו למעלה נדמה להם למטה ירדו למטה נדמה להם למעלה לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו הכוונה כי אמרנו שלאיש אשר מחזיק בתורת משה אצל איש הזה מרע"ה לא מת כ"א עודנו חי עומד בתוכנו אחרי שבכל יום ויום פוגע בו בתורתו רק לאיש אשר עזב תורת ה' ונזור אחור לגבי זה האיש מת משה אחרי שאיננו מחזיק בתורתו וז"ש כשבקשו קברו של משה עלו למעלה ר"ל אותם בני אדם העולים במעלות התורה והחכמה להם לא מת אלא נדמה להם למטה כאלו מרע"ה עודנו חי בתוכנו פה למטה על הארץ ירדו למטה ר"ל אותם האנשים שירדו למטה לשוחה עמוקה ואינם מחזיקים בתורת משה להם נדמה למעלה כי דמו בנפשם שמשה עלה למרום ומת ואינו נמצא עוד בתוכנו לקיים מ"ש ולא ידע איש את קבורתו כי שם איש הונח על איש השלם במעלות ומדות וז"ש ולא ידע איש האיש השלם בתורתו לא ידע כלל שמרע"ה מת ונקבר כי לאיש השלם עוד מרע"ה חי חיי עד. והנה המופת ע"ז שגם אחרי מיתת משה לא יחסר לנו כ"כ לענין קיום התורה כי יכולים אנו למלא חסרוננו בתורתו אשר מורשה לנו הוא אחרי שהקב"ה ידע שכל הצלחתינו תלוי בקיום התורה וא"כ אם הש"י ידע כי לאחר מיתת משה נעזוב את התורה הלא אשר בידו נפש כל חי היתה היכולת בידו להחיות את מרע"ה גם בגופו חיי עד ולא ימות לנצח ולמה מת כשאר אדם אם עי"ז לא נוכל להגיע אל מחוז חפצנו וע"כ מוכח מזה שאין אשרנו תלוי' בחיי משה כי גם אחרי מיתתו נוכל לילך בטח ולא נכשל בדרכי התורה וז"כ מאז"ל משה מה"ת מנין שנא' בשגם הוא בשר והי' ימיו מאה ועשרים שנים בשגם בגימט' משה ר"ל מנין לנו שנוכל להשלים חסרון מרע"ה ע"י התורה וע"ז הביא בשגם הוא בשר שגם הוא רק יחי' ק"כ שנה ואח"כ ימות ואם הי' חיי משה הכרחי להצלחתנו למה לא יחי' לנצח וע"כ דמשה מן התורה שנוכל להשלים חסרון משה ע"י התורה. והנה מפרשתנו ג"כ נלמוד גודל מעלת מרע"ה שלא רדף אחר הכבוד כלל כ"א כל מחוז חפצו הי' רק לימוד התורה לישראל כי הלא ראינו שאהרן אחיו זכה להוריש את כבודו לזרעו אחריו דור ישרים יבורך בברית כהונת עולם ל"כ משה הרועה נאמן לא זכה שישתמשו גם בניו אחריו בכתרו. והנה אם מרע"ה הי' ח"ו רודף אחרי הכבוד בוודאי הרע לו הדבר הזה שלא יזכה הוא לראות גדולת בניו אבל הש"י ידע כי כל חפצו הוא רק לימוד התורה וכל כבוד מדומה כנבלי חרס יחשב לו ע"כ צוה לו ואתה כלומר ואתה בעצמך שלא זכית לראות בניך אחריך בגדולתך בכ"ז ידעתי שאעפ"כ לא ירע זאת בעינך למלא את יד אחיך ואת בניו אתו לכהונת עולם. וע"ז סיפר המדרש שמתחלה הרע לו כשאמר לו הקב"ה הדבר הזה אבל אח"כ אמר הקב"ה למרע"ה התורה שלי היתה ונתתי' לך היינו שהזכירו שיש לו תכלית מעולה מזה והוא לימוד התורה וזהו יהי' ג"כ לדורות עולם וע"כ נתפייסה דעתו: עוד על מדרש הנ"ל בהקדם מארז"ל כיון שנפל הגורל על אדר שמח המן אמר הוא ירח שמת בו משה רבן ולא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה. ומה שיש לדקדק במאמר זה כבר נזכר לעיל ונ"ל עפמ"ד שואלין ודורשין בה' פסח ל' יום לפרש הכפל שואלין ודורשין י"ל כי מה שבזה"ז אין אנו נוהגין לדרוש ל' יום קודם בהלכות פסח החמורים לנו ולזרז את העם באזהרה יתירה הוא כמו שאמרו מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כי בדורות הראשונים לא היו חוטאים אלא מחוסר ידיעה ע"כ הי' חיוב על המורה להודיע לעם את חוקי אלקים ל"כ בזה"ז בעוה"ר אשר בשאט נפש עוברים את פי המוכיח ומזהיר להמנע מאיסור חמץ ולשמור את המצות ע"כ אם השומע לא ישמע טוב שהחדל יחדל מלהוכיח וע"ז אמרו כשם שמקבלים שכר על הדרישה כך מקבלים שכר על הפרישה כמו שבעת אשר שומעין לקול מוכיח נאמר מוכיח אדם אחרי חן ימצא כ"כ בזמן שאין שומעים לקולו יקבל שכר אם יפרוש מלהוכיח כדי שלא יוסיפו חטא על פשע הא' לחטוא באיסור עצמו והב' אחרי שעוברים על מצות לשמוע תוכחה א"כ שתים רעות יעשו ואפשר להמליץ ע"ז הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ואהבת לרעך כמוך אני ה' ובסמיכות ב' מצות אלו נרמז שלא יוכיח בעת שיודע שלא ישמעו בקולו כי הטעם שמחויב המוכיח להוכיח הוא שירא מעברה שיהי' הוא ערב בשביל עונתם ע"כ הוא מוכיח להציל א"ע מעבירה אבל אם יודע שלא ישמעו בקולו ויוסיפו לחטוא בכפלים כנ"ל כי ימרה את פיו ועובר עבירה זו בעצמה כמקודם ועוד שעובר לשמוע בקול מוריו אז יאהב לרעהו כמוהו כמו שהוא רוצה להוכיח בשביל שירא מעבירת ערבות כ"כ יחדל למען לא יוסיף עליו חטא כפול וזהו הוכח תוכיח את עמיתך אבל בתנאי אם אתה יודע שלא תשא ותגביה עליו החטא כי יוסיף לחטוא בכפלים אז לא הוכיח והטעם ואהבת לרעך כמוך כמו שאתה ירא מעבירה שלא תוכיח כן תירא מעבירת עמיתך אם תוכיחהו ויודע אתה שלא יקבל. ע"כ שפיר דייקו בלשונם שואלין כלומר רק אז אם שואלין לרב ורק רוצים לידע הדין אז דורשין בהלכות פסח משא"כ במקום שאין שואלין ומבקשין לידע אז אין דורשין. והנה בודאי להוראת מרע"ה היו שומעים כי כל איש אשר ימרה את פיו יומת וכאשר מצאו איש מקושש עצים בשבת היתה אחת דתו להמית א"כ אם הוא הי' דורש בה"פ טובה גדולה היתה לישראל שהיו נזהרים ביותר מאיסור חמץ אבל אחרי שמת בחודש זה סמוך לפסח ואין דורש כמוהו לעמו רעה גדולה נצמחת מזה שלא יזהרו מאיסור חמץ ע"כ שמח המן דאי הי' מת בירח אחר שלא הי' צריכים כ"כ לאזהרתו לא הי' רעה גדולה כ"כ לעמו משא"כ בירח זה סמוך לפסח ע"כ דייק ואמר שמת משה רבן של ישראל דהול"ל נביאן של ישראל שהוא מעלה גדולה מרבן אלא שבכוון נקט שבחודש זה דוקא יחסר להם רבן ומוכיחן ומיושב קו' יע"ד מאי שנא חודש זה מה לי אם הי' מת בחודש זה או בחודש אחר ולדברינו א"ש:

אבל באמת לא אלמן ישראל עוד יש מקומות ששומעין לקול מוכיח וזרח השמש ובא השמש וידוע שכל ת"ח נקרא משה כדמצינו בגמרא משה שפיר קאמרת ע"כ שפיר אמרו ולא ידע כי בז' באדר מת משה אבל נולד ג"כ משה אחר והוא כל ת"ח שבכל עיר ועיר אשר יוכיח וישמעו לקולו ומיושב היטב המאמר אבל יש עוד ליישב מ"ש בתחלה מת ואח"כ נולד דהול"ל איפכא בז' נולד ובז' מת. ונראה ע"פ המדרש הידוע ולא ידע איש את קבורתו איש זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ועיי' דבר נחמד בזה לאדמו"ר הגאון זצ"ל בתשו' כתב סופר ובספרו כ"ס פ' ברכה. ונ"ל עפמ"ש אחרי ה' אלקיכם תלכו הדבק במדותיו מה הוא קובר מתים דכתיב ויקבור אותו בגיא אף אתה קבור מתים כי אז"ל גדולה ג"ח יותר מן הצדקה שהצדקה בממונו וג"ח בין בגופו בין בממונו ראינו מזה כי בני ח"ק דגמ"ח לא יסתפקו בזה אם יתנו סכום קצוב מחה"ש לשנה כי אז רק צדקה תקרא אבל לשתהא ראוי להקרא בשם הנאה ח"ק דגמילות חסדים אז בין בגופו בין בממונו צריך לקיים פקידתה לפקוד ולבקר את החולה ולילך להלויית מת ב"מ בגופם לא כמנהג הגרוע שמעמידים אדם אחר שכיר בא בשכרו במקומם אם יפול עליהם הגורל לשמור וללוות והטעם כי אותות האהבה אשר מראים לאדם אם בעצמם הולכים לבקרו בחליו וללוות אל בית עולמו זה א"א ע"י ממון שממנים אחר במקומם רק אם בעצמם יעשו ויראו אותות האחוה לרעיהם המוטל על ערש דוי זה יחשב יחשב לג"ח העיקרי. ואפשר להמליץ ע"ז דברי ד"ה אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו כלומר אח אותיות האחוה זה לא יכול לפדות אם יתן כסף תמורתו. ועפ"ז י"ל המסורה והובא בבעה"ט פ' קרח אך פדה תפדה בכור האדם אח לא פדה יפדה כי לפמ"ש בגמ"ח צריך דוקא בגופו ולא מועיל נתינת ממון ופי' עפ"ז פסוק בפ' תצוה ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם כי כשאנו מוכיחים למה אין אתם מקיימים מצות ג"ח בגופכם ואתם נותנים ממון כופר נפשכם ישיבו לנו הלא הכהנים והמורים גם הם לא יעסקו בג"ח בגופם שהרי הכהנים אף אינם רשאים לטמא למתים וגם הת"ח רוב פעמים אין מתעסקים במצוה זו א"כ גם לנו די אם נתן כסף כופר נפשנו אבל באמת בכהנים נאמר במדרש ר"פ אמור יראת ה' טהורה עומדת לעד בשביל שירא אהרן זכה שתאמר פרשה זו לבניו ופי' המפרשים כי ההתעסק במתים יועיל שהחי יתן אל לבו לירא את ה' אבל הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו בלאו הכי ואינם צריכים להתעסק בג"ח בגופם וז"ש ונשא אהרן הוא הכהן הגדול אשר גם הוא לא יעסוק בג"ח של אמת שעושים עם המתים הוא יש לו לישא על שכמו עון הקדשים מה שחוטאים בני ישראל אשר יקדישו רק לכל מתנותיהם וסוברים שכבר יצאו בזה ידי חובתן. והנה בבכור המצוה להיפך שצריך דוקא לפדותו בכסף ואם יאמר אדם אקדיש בני בכורי לה' כשמואל ולא אפדנו לא קיים המצוה כי גזרת הכתוב הוא דוקא לפדותו בכסף וזה בא למעט בתיבת אך אך בכור אדם תפדה לאפוקי מצות ג"ח לא סגי פדיון כסף רק צריך לעסוק דוקא בגופו וע"ז מייתי המסורה אידך קרא אח לא פדה יפדה שפירושו כנ"ל ויש להמליץ ע"ז מאמר המדרש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים כלומר ע"כ כפר לעמך ישראל אלו החיים גם לזה צריכין אנו להתפלל שיכפר לנו אשר פדית אלו המתים בשביל שהמצות שאנו צריכים לקיים בגופנו בהמתים היינו פודים אותן בממון וזה לעון יחשב וז"ש הדבק בדרכיו מה הוא קובר מתים בעצמו ובכבודו ולא ע"י שליח שנאמר ויקבור אותו בגיא ולא ידע איש את קבורתו כמו כן אתם תדבקו בו ובעצמכם תעשו המצוה הנכבדה הלזו. ואמנם במצות קבורה בודאי יש עוד טעם שיעשה בעצמו עפמ"ש במק"א כי הכבוד שעושין למת הוא מורה שאנו מאמינים בתחיית המתים כ"א היינו חושבים ח"ו את המת כאבן דומם אשר אין עוד תקותו לחיות למה לנו לכבד אותו אבל אחרי ידענו כי מתים יחי' אל ויוולד מחדש באור החיים ע"כ אנו מכבדים אותו. ועיי' לעיל פ' חיי שרה בפ' גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עיי"ש ע"כ רק אם אנו בעצמינו מלוים את המת אנו מורים ע"ז שאנו מאמינים בתחה"מ וזהו הרבותא שסיפר הפ' במשה אף שלא ידע איש את מקום קבורתו ולא היו מלוים אותו ולא הי' להם במותו הוראה על תחה"מ בכ"ז לא ידע איש את קבורתו שנקבר ומת כ"א יודעים היו שחי' יחי'. והנה אמרו באבות הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה ופי' במ"ש דוקא ג' דברים יחד צריך להסתכל שאם יזכור את זה לבד מאין בא שמעפר יסודו אז יטעה בדעתו לומר כי עפר הוא ואל עפר ישוב למקום רמה ואין דין וחשבון בשאול אשר יבוא שמה ע"כ צריך ג"כ לחשוב שאעפ"כ לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה עי"ש. א"כ הי' מקום לטעות שמ"ר בשביל שהי' כ"כ שפל ועניו בדעתו וזכר מאין בא א"כ ירופף עמוד אמונת תחה"מ ח"ו וע"ז אמר איש זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאד כלומר אע"פ שהי' עניו מאד בכ"ז גם הוא לא ידע שנקבר לנצח כי ידע באמונה שעוד חי' יחי' בתחה"מ והטעם באמת כי הקרא מסיים מכל האדם אשר על פני האדמה וצ"ל ל"ל הך אשר ע"פ האדמה ידענו כי האדם ע"פ האדמה ולא בשמים ממעל ולא בארץ מתחת אבל רמז בזה כי זהו טעם עניוות משה כי המתגאה אם יחשוב בדעתו שעוה"ז הוא רק עולם עובר ופרוזדור בפני עוה"ב למה יתגאה בכבודו אשר יש לו בעוה"ז אחרי שהוא רק אהל עראי משא"כ העניו האמיתי הוא לרוב פחיתות אצלו העולם העובר ע"כ הוא עניו בדעתו וזהו כוונת הכתוב והאיש משה עניו מאד מכל האדם והטעם אשר על פני האדמה כלומר כל האדם המתגאה יחשוב בלבו שרק ע"פ האדמה בארץ הנשמה הלזו משכן כבודו ולא יאמין בעולם אחר לא כן עבדי משה רבע"ה הוא ידע שלא ע"פ האדמה עיקר חיותו כ"א בעוה"ב ע"כ מה יתגאה והמן לא ידע זאת שהוא סבר בדעתו הנפסדה כי במות אדם שאול תבלעהו לנצח ע"כ שמח שהירח הזה הוא לרעה על ישראל ח"ו ולא ידע כי בז' באדר שמת בו באותו יום עצמו נולד לחיים אמתיים חיי עוה"ב כי זרח השמש בעת בא שמשו: והנה ארז"ל במס' שבת אמר הקב"ה למשה בשביל שמיעטת א"ע התורה תקרא על שמך שנא' זכרו תורת משה עבדי הכוונה כי באמת יש מקום לטעות שח"ו לא הקב"ה צוה למשה את התורה והמצות רק הוא הי' זח בדעתו וגדל דעה ח"ו והמציא בלבו את המצוות האלו למען השתרר על ישראל. והנותן ביותר מקום לטעות הזה אם אנו קוראים את התורה בשם תורת משה ידמה ח"ו שהוא ממקור בינתו הרוה לנו תורה ומצות אבל אחרי ידענו ענותנותו הגדולה של מ"ר שלא ביקש גדולה לעצמו אין כאן מקום לטעות אחרי שאין לו שום תכלית לכבודו ע"י התוה"ק למה יכזב בדברי שקר להוציא ח"ו מלין מלבו בשם ה' אחרי שהכבוד היוצא מזה לסחי ולמאוס בעיניו. וזהו הכוונה אחרי שמיעטת את עצמך וידוע לכל שאתה עניו כ"כ ושפל רוח ימאס כבוד א"כ התורה תוכל להקרא על שמך בלי מקום לירא שיטעו ח"ו לומר משלך היתה. והנה כשראה מרע"ה שגם אחיו אהרן ישרת בכה"ג הי' מאוד מתיירא שעי"כ יאמרו המכחישים שהוא רודף אחרי הכבוד המדומה ע"כ הוא רוצה להיות מלך ומחוקק ואחיו כהן גדול כדי שמשפחתו תהי' גברת כל הממשלה ועי"כ ימאסו ח"ו בתורה כמו שבאמת היו מתרעמים ע"ז קרח ועדתו ואמרו משה מלך ואחיו כ"ג כידוע. ע"כ כשא"ל הקב"ה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע לו שעי"כ שגם הוא ממשפחתו יבוא לגדולה כזו יתן מקום למכחישים לטעות כנ"ל. וע"ז השיב לו הקב"ה הלא התורה שלי היתה ונתתי' לך שתקרא על שמך בשביל שידעתי שאתה עניו כנ"ל ואין מקום לטעות ע"כ גם בזה שאהרן הוא כ"ג אין מקום לטעות כי ידוע שמרע"ה לא ביקש גדולה וכבוד לעצמו וזאת התורה אשר שם משה לפני בנ"י הוא עפ"י ה' יתברך:

תוכן העניינים

לוח ארז חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה