אור ברסלב
לוח ארז חלק א לוח ארז על פרשת תולדות

לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט

לוח ארז על פרשת תולדות

לוח ארז על פרשת חיי שרה

אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. במדרש הה"ד כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי. נ"ל בהקדם מ"ש מפני מה נתאוה מרע"ה ליכנס כא"י וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא אמר הקב"ה הרבה מצות נצטוו ישראל ואינן מתקיימות אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו על ידי. הנה המלך החכם אמר ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי הי פן אורש וגנבתי ותפסתי שם אלקי.

העניות מעביר האדם מדעת קונו כאשר הנסיון יוכיח וכמו שפירשתי מ"ש הדא פתא מזונתא דלבא (לעיל פ' וירא) עי"ש וגם העשירות היא לפעמים אבן נגף וצור מכשול כי העשירות מוליד גסות הרוח וכל אדם שיש בו גסות אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם כי בלב אשר מדת הגאוה תשכון בו כבר אין בו מקום פנוי לכבוד שכינתו וכל מה שיותר ימלאו אוצרות זהב ימעטו אוצרות התורה ויראה וכל אשר יפרוץ בהון ועושר ונכסים יאבד הון עתק הוא יראת ה' אוצרו העשירות הוא פוקה ופח מוקשים שומר נפשו ימלט ממנו אבל גם העניות היא אויבת ליראת ה' טהורה וכמ"ש והי' כי ירעב והתקצף וקלל וגו' וכמו שהוא כן באדם יחידי כן הוא גם בכלל האומה אם היא עולה ברום המעלה ובין ככבים תשים קנה שם הסכנה קרובה כי שדה היראה יכסו פניו חרולים עלו כולו קמשונים ולא יצמיח צדקה ותהלה ואם הלאום ירד בשפל המדרגה ידיו אסורות בכבלי העוני ורגליו לנחושתים הוגשו והוכבד עליו אכפו גם אז מקדש היראה ירופפו עמודיו ויפול בלי יוכל קום כמארז"ל גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך אלא שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות מעכב ופי' מהרש"א ז"ל כמו שהשאור מגביה העיסה כן אם אנו מוגבהים על גפי מרומים מעכבים אותנו מלעשות רצון אבינו שבשמים ולהיפוך שעבוד מלכיות אשר עבדו בנו בפרך עד שאנו ירודים בדיוטא התחתונה גם זה הוא בעוכרנו וסוגר עלינו דרך ה'. והנה עם בנ"י רצה הש"י לנסותו ולבחנו בשתי בחינות האלה רצוני נסיון העושר ונסיון העוני פעם סבלנו עול הגלות יתר שאת ויתר עוז ופעם אמר ה' להעם ההולכים בחשך ראו אור גדול ולאסורים צאו למען נלמד ליראה את ה' כל הימים ועל כל מדה ומדה שמדד לנו נזכור את ה' לברך על הטובה ועל ההיפוך בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר. והנה אחד מהנסיונות והוא נסיון העוני כבר עבר על ראשינו ועמדנו בנסיון כמ"ש אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות בקשתי את שאהבה נפשי כ"ז שהיינו מוכרחים להלוך מעיר לעיר וממקום למקום ולא מצאנו מנוח לכף רגלינו ועל צוארנו נרדפנו בכל פנה ועבר ונלך בלא כח לפני רודף אז הצרות והמצוקות אשר הגיעונו לא הרחיקו אותנו מאת ה' אלקינו כ"א אדרבה הדם אשר שפכנו הוא הי' לדם הברית אשר כרתו חסידינו עלי זבח ובקשנו את ה' אלקינו שאהבה נפשנו אבל עתה אחרי שכבר הרויח ה' לנו ופרינו בארץ והוקל עול הגלות הכבד מעל צוארנו מנסה ה' אותנו בנסיון יותר חזק לדעת את אשר בלבבנו לעת מצוא ריוח והצלה ליהודים אם נחזיק במעוז דגל התורה בזמן החירות נאחזהו ולא נרפה ממנו כאשר החזיקה ידינו בו בעת אשר היינו מדוכאים אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים כנסת ישראל אף שכבר מצאה מרעה דשן ושמן וכבר כלו קוצים המכאיבים כרם ישראל ורק פרחי שושן ששון החירות יפרחו כחבצלת לנו ובכ"ז אני לדודי. והנה הנסיון הזה הוא באמת כבד מאוד אחרי שמטבע האומה בעת ירווח לה מכל מעיקי' וצריו מסביב אז שמנו עשתו עבו כשו ויטשו ויבעט' וע"ז רמוז בתוה"ק פ' בשלח ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם והוא בימים הראשונים ימי הרעה ימי עניינו אשר מררו חיים בעבודה קשה ומי המרות המאררים הרוינו רוש ולענה ויורהו ה' עץ וימתקו המים הוא בימים האלה בזמן הזה שכבר צץ ציץ ויוצא פרח עץ הדעת והתבונה וכבר קנאת העמים ושנאתם כמעט אבדה עד שכבר מתקו מי חיינו ואם בימים הראשונים שעברו לא הי' לישראל זכות ומשפט בין העמים כי הי' עם בזוז ושסוי וכל חוקי המדינה אשר יענשו המזיק את רעהו נגד ישראל לא היה להם חק אשר לא יעבור אבל עתה אחר שמתקו כבר המים שם שם לו חק ומשפט שגם אנו חוסים תחת צל המשפטים ויאמרו לנו משפט אחד יהי' לכם ככל אזרחי הארץ ושלא תאמר אחרי שכבר השגנו חק ומשפט שווי הזכיות אין לנו עוד נסיון לעמוד בו כמצרף כסף ע"כ הוסיף לומר ושם נסהו כלמר אדרבה שם מקום המשפט שם מתחיל הנסיון העיקרי היותר קשה לעמוד בו ועל שני מיני נסיונות אלה רמז זכרי' הנביא ע"ה באמרו ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחר קראתי חובלים וארעה את הצאן יאמר כי לקחנו מיד ה' כפלים בכל חטאתינו פעם ינהלנו על מי מנוחות ידשן בשמן ראשינו וכוסנו רוי' והוא המקל נועם אשר אוהב את צאן ישראל וימשכם בחבלי אהבה ופעם ירענו במקום מדבר שממה וצי' לחבל את גוייתנו ולמרות נפשנו. והנה בימים הראשונים אם הי' רוצים ישראל לעזוב את ה' ח"ו אז בקל היו יכולים להחליף את המקל חובלים ולעשום ממנו מקל נועם כי אמרו הגוים עזבו את תורתכם אכלו מפת בגנו ושתו יין מסכנו וכשבת אחים יחדיו נשב ואז נסיר כל שנאתנו מעליכם ואויב יהפך לאוהב אבל אבותינו לא עשו כן אף שנפשם ערגה ושקקה אל החירות מקושי השעבוד להקל מעליהם משא לעיפה עול הגלות בכ"ז לא רצו ליתן מחיר הגאולה מה שהוא יותר יקר להם מכל מאויי חפצם הוא תוה"ק וטוב הי' להם להאנק ולהאנח בעול ברזל על צוארם ורק עול התורה לא יוסר מאליהם וע"ז פירשתי דברי המדרש פ' נשא יקרה היא מפנינים אין פנינים אלא תהלה שנאמר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ואל התמורה וחוץ לדרכנו אמרתי בביאורו כי הכסף והפנינים אין להם ערך בעצם רק הם אמצעים לקנות על ידם צרכי האדם ורק התוה"ק היא בעצמה התכלית להורות כי כל חפצי אדם אינם יקרי ערך רק אמצעים להשיג ע"י דברים אחרים הוא שתקנו קנין חליפין שלף איש נעלו ונתן לרעהו והנעל הוא הפחות שבכלים ויוכל לקנות ע"י בתורת חליפין חפצים רבי הערך להורות שגם להם אין שווי בעצם וז"כ המדרש ע"כ יקרה התורה מפנינים כי התורה היא סוף הדבר ותכליתו אבל הפנינים אינם אלא תחלה כלומר רק אמצעי להשיג ע"י ד"א והראי' לזה שנאמר וזאת לפנים וגו' שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכנזכר אבל לדרכינו י"ל כי מימים הראשונים אם ישראל היו רוצים לעצמם חירות מהשעבוד היו יכולים אם היו נותנים מחירו התורה הקדושה אבל באמת יקרה היתה בעיניהם התורה יותר מכל החפשיות והחירות ועלי' הורגי כל היום וידוע במדרש אין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה וז"ש וזאת שהוא התורה לפנים בימים הראשונים היתה יקרה בישראל על הגאולה כלומר למעלה מן הגאולה והחירות היתה אצלם התורה וז"כ המדרש יקרה היא מפנינים אין פנינים אלא תחלה שבימים הראשונים שעברו היתה התורה יקרה וספונה והראי' וזאת לפנים בישראל כפירוש הנזכר וזה י"ל הטעם שנתאוה מרע"ה ליכנס לא"י כי אמר בלבו הנאמן לה' אשר כל חפצו ומגמתו היתה לחזק ביד ישראל את תורת ה' לנצח לא תשכח מפי זרעם כי הוא חייהם ואורך ימיהם ושם חביון עוזם ע"כ ירא לנפשו כ"ז שישראל היו נוסעים במדבר ארץ לא זרועה ועוד לא נגלו להם חמודי תבל אם כל הזמן שנהגם ה' במקל חובלים בתורת ה' איננו מבורר עדיין שיעמדו חי לפני ה' כל הימים אולי בשבתם איש תחת גפנו ותאנתו ובמקל נועם בתבונות כפיו ינחם בנאות שושנים על שדי תרומות ההצלחה והרוחה אולי ח"ו יעזבו את התורה. ע"כ רצה הוא ע"ה ליכנס לא"י עמהם למען בארץ טובה ורחבה יוכיחם ויורה להם את הדרך ילכו בו גם בעת מצוא להם ריוח והצלה וז"ש אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל והן אמת שעד היום עשו ושמעו למצות ה' אבל כ"ז שלא באו לארץ נושבת איננו ברור עדיין שיתקיימו המצו' בידם אולי כאשר יתנטלו ויתנשאו בארץ רחובות ירפו מהם ואינן מתקיימות אלא בארץ כלומר רק כשיבואו לארץ ובכ"ז יחזיקו בתורת ה' אז יודע אני שיהי' להם קיום והעמדה לדורי דורות ולנצח נצחים ע"כ אכניסם אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי על ידי שאני אשכון בקרבם לזרזם ולהזהירם יהי' להם קיום כיתד בל תמוט וע"ז השיב לו הקב"ה רב לך צו את יהושע וגו' והוא ינחילם את הארץ ובמדרש כבר עשיתי לך רב ומנו יהושע כלומר אל תירא ואל תחת שאם לא תהי' עמהם תהי' עדת ה' כצאן בלי רועה נאמן ויחסר להם מנהל ומוכיח מורה ומדריך כי יהושע תלמידך הוא ינחם במעגלי צדק ויורם דעת כי הארץ רק לנחלה להם מורשה מאת ה' המוריש ומעשיר משפיל אף מרומם ורק כאשר יתאמצו ללכת בארחות צדיקים אז אור נוגה עליהם ויאכלו מחלב הארץ אבל כאשר יפרו ברית קודש ויסירו מעליהם אז תקיא אותם הארץ והיו לזעוה ולמשסה ע"כ בודאי יקיימו את כל דברי התורה אף לאחרי הפרדם מאתך. והנה לעמוד בנסיון העוני לסבול צער ודוחק ביזויים וחירופים עבור קדושת התורה נוכל ללמוד מיצחק אבינו ע"ה שהערה למות נפשו להיות מוקטר מוגש על המזבח במסירת נפשו ע"כ גם אנו נשתדל להיות תולדות צדיק כיו"ב וע"ז נאמר אלה תולדות יצחק שיקרא עלינו שם הנכבד שאנו תולדות וזרע יצחק ובזמן החירות והחפשיות לעמוד נגד הרוצים להרוס חומת יסודי הדת על ידי טענותיהם הכוזבות להסית ולהדיח אותנו מאחרי ה' באמרם חלק כחלק נאכל עם יתר העמים משפט אחד לכולנו זה נוכל ללמוד מאברהם אבינו העברי שכל העולם כולו בצד אחד והוא מצד השני ולא חת ולא רהה מפני הבאים בטענה שישב עמהם באגודה אחת בלי הבדל בין דת לדת כי הכם בשבט פיו ורוח מבינתו יחליף עליהם להחליפם כליל כמו כן אנו נעשה ונשמע ממנו להיות מתלמידו של אברהם אבינו לזה הוסיף הכתוב אברהם הוליד את יצחק שנהי' תמיד זרע ברך ה' בחיר ה' רצתה נפשו וזהו כוונת המדרש שהתחלנו בו שסמך לזה קרא הה"ד כל כלי יוצר עליך לא יצלח המה כלי המלחמה אשר יורים עלינו האויבים חצים ובליסטראות להכות אותנו בחבורת פצע למען ח"ו נטוש אלוק עשנו ולו אנחנו עמו זה נוכל ללמוד מיצחק אבינו שמסר נפשו בעקדה על כבוד שמו והי' כי יבואו עלינו אויבי ה' בחלקלקות לשונם הרמי' ובלשון מדברת גדולות להבטיחנו שאם נזרה הלאה ח"ו תורת ה' אז ברית אהבה יכרתו עמנו ולא ישמע עוד שוד ושבר בחוצותינו נלמוד מאברהם אבינו אשר לא הטה אזנו לקול מלחשים הבלי שוא וכזב ידברו ועי"כ כל לשון תקום אתך למשפט אם חרב פיפיות בידם לא תקום ולא תצלח זאת נחלת עבדי ה' ירושה היא לנו מאבותינו אברהם ויצחק שהיו עבדים נאמנים לה' בכל עת ועונה בה' הללו ובאלקים הללו דבר:

אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. במד"ת זש"ה גיל יגיל אבי צדק ויולד חכם ישמח בו ונ' ע"פ מה שחקרו המפ' מדוע אינו בורא הש"י כל בנ"א בעצמו ולמה נולדו מאשה. ותירצו לפי שצפה הקב"ה שעתידין לחטוא ואם יהיו יצירי כפו של הקב"ה יגדל עוונם מנשוא ע"כ המה ילודי אשה ויהי' להם התנצלות הן בעון חוללתי אלה דבריהם ז"ל אך זה ניחא באנשים בינונים העלולים לחטוא אבל בצדיקים כאבות הק' הדרא הקושיא לדוכתה מדוע לא נבראו מיד הקב"ה בעצמו ונראה דה"ט שהקב"ה רוצה שאבותיהם ישמחו בצאצאי מעיהם ע"כ לא יצרם הוא ית' בעצמו למען יהיו לתפארת אבותם וזש"ה ואלה תולדות יצחק בן אברהם וקשה למה נולד מאברהם ולא בראו הקב"ה בעצמו אחרי שהוא צדיק גמור וע"ז בא כמתרץ ואמר אברהם הוליד את יצחק שיוכל להתפאר בו שמחלציו יצא צדיק זה ושפיר מביא המדרש גיל יגיל בי צדיק ויולד חכם ישמח בו שרק ע"כ יולד החכם והצדיק מאביו בשר ודם ולא ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו כראוי לו לפי מעלתו כדי שגיל יגיל בו אביו ויולדו שזכה לצאת מחלציו בן חכם כזה ואפשר שזהו שאנו מתפללים ביום המילה ישמח האב ביוצא חלציו ותגל אמו בפרי בטנה כי לכאורה כשנולד אדם ע"י אשה יהי' עצב דהרי מדלא בראו הקב"ה בעצמו זה אות שהוא עתיד לחטוא אמנם לפמ"ש י"ל דאדרבה יהי' צדיק גמור ומה שלא בראו הש"י בעצמו הוא כדי שישמחו בו הוריו וזה שאנו מתפללים ישמח האב ביוצא חלציו וכו' מה שהבן יצא מחלציו ונולד מאיש ואשה ולא נברא מהש"י בעצמו זה יהי' להם לשמחה וגילה כנז' כי גיל יגיל אבי צדיק:

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי. פרש"י ע"פ המדרש שחלקו בנחלת שני עולמות עוה"ז ועוה"ב. וכבר מצינו חלוקה זו בקין והבל ג"כ דאיתא במדרש שחלקו א' נטל מטלטלין וא' נטל קרקעות. ושמעתי לפרש כי קנייני עוה"ז שאין אדם יכול להוליכם אתו לבית עולמו נקראים קרקע כמו שהקרקע אין יכולים להזיזה ממקומה אבל המצות ומע"ט שאדם יכול להוליכם עמו לעוה"ב הם נקראים מטלטלין. אכן באמת חלוקה זו בטלה מעיקרא כי עוה"ז ועוה"ב הם כאחים תאומים יתלכדו ולא יתפרדו כי א"א לנחול עוה"ז בלי עוה"ב ולא להיפך. ואקדים מ"ש לפרש הפסוק במלכים ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא נפל דבר א' ארצה מכל דברו הטוב אשר דבר עיין ב"ל בדרוש לש"ע. וי"ל כי הן רבים עתה עם הארץ האומרים לעת כזאת שצריכים להלוך קדימה (פארטשריט) ואנחנו אם גם נסכים עמהם בענייני העולם בכל מלאכת מחשבת וכדומה אבל בדבר הנוגע לתורתנו ואמונתנו שבת לה' כלומר צריכין אנו לשבות ולנוח במעמד אחד וזאת התורה כאשר שמרו אותה אבותינו לפני שנות אלפים כמו כן צריכים אנחנו לעבדה ולשמרה בלי תוספות ומגרעות ושינוי ח"ו. הלא עינינו רואות הטבע כמו שיצאה מידי היוצר ב"ה עומדת במקום א' לא שינתה ולא הוסיפה או גרעה השמש זורחת כיום כלפני שנות קדומים והארץ תתן יבולה כמאז ומקדם כ"כ התוה"ק שהיא יציר כפיו של הקב"ה לא תומר ולא תתחלף ולא ישונה מצבה כי במעשה ידי הש"י אין בו מגרעת שיהי' צריך התחדשות ברבות הימים וז"ש יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור ר"ל כמו שהשמים וכל צבאם עומדים לעד לעולם ואין בהם שינוי כמו כן החק אשר נתן והיא התוה"ק לא יעבור להחליף ולשנות ח"ו. ובזה י"ל לדור ודור אמונתך שהתוה"ק חי' וקיימת בכל דור ודור לא יחליפנה ולא ימירנה כמו שאנו רואים אשר כוננת ארץ ותעמוד שהארץ לעולם עומדת במצב א' והנה ישראל אמרו במ"ת כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וי"ל הכוונה כי ארז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו והגם שהפירוש כפשוטו על מלכותא דארעא בכ"ז ירמז ג"כ על מלכות שמים כי עינינו רואות לעת כזאת בכל מקום אשר אין יראת אלקים העם פרוע לשמצה גוזל וחומס ורוצח גם נפש עצמו איש לבצעו מקצהו שמה ושערורי' בקרבם אבל במקום שיש יראת שמים היא היא מגן ומחסה ומשמרת בנ"א מגזילה וחמס וכדומה וזהו הוי מתפלל בשלומה של מלכות שמים שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו כנז'. וזה י"ל כוונת' באמר' ז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית נברא העולם כי לולא התורה המישרת ארחות בנ"א לא הי' לעולם קיום בין החברה האנושית וזה"ש כל אשר דבר ה' כלומר העולם כולו הנברא בדבר ה' כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכלל העולם ומלואו נקרא כל ובל"א (דאס אלל) כ"ז נעשה אנחנו ונגרום קיומו אם נשמע לקול התורה. והנה אמרנו כמו שבהטבע לא נמצא שינוי כן צריך להיות גם בתוה"ק שהיא מעשה ידיו של הקב"ה וז"ש ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל כלומר שאמר שישראל ינוחו ויעמדו במצב הקדום בענין אמונתם ככל אשר דבר ה' פי' כדוגמת הטבע כולה הנקראת כל אשר המציא הש"י ע"י דיבורו שלא תשונה ועי"כ שבענין התורה אנו עומדים על מצב א' לא נפל דבר א' מכל דברו הטוב כפי' ב"ל ע"ש יצא לנו מזה שקיום עוה"ז תלוי בעוה"ב כשיש מורא מלכות שמים ובלעדה איש את רעהו חיים בלעו וז"ש ויהי בהיותם בשדה ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו כי על פ' זה אמרו במדרש שחלקו העולמות וע"כ אחרי שהי' קין נפרד לגמרי מתקוות עוה"ב עי"ז קם על הבל אחיו והרגו הרי שא"א לעוה"ז מבלי עוה"ב. ועוד טעם לזה ע"פ מאז"ל אין גיהנם לע"ל אלא יום הבא מלהט את הרשעים שנאמר הנה יום בא בוער כתנור כי אם גם האדם מוצלח במעשיו ויש לו עושר ונכסים בכ"ז הוא מלא פחד והשבע לעשיר אינו מניח לו לישון כי אולי ביום מחר יבואו עליו שודדים וישאר ערום וערי' אבל הבוטח בה' חסר יסובבנו כל הימים וע"כ אין אנו צריכין להפחיד את הרשע עם הגיהנם דוקא אשר יהי' לעתיד לבוא אלא היום הבא כלומר דאגותיו ופחדו על יום מחר כי יבוא הוא הוא לו כמו גיהנם שנא' הנה יום בא בוער כתנור והבן. ועוד טעם אחר כי אם העשיר מתענג בכל טוב עוה"ז ויודע שהעני חסר כל טוב גם הנאתו של העשיר אינה שלימה. וע"ז נאמר גומל נפשו איש חסד שלעצמו הוא עושה טוב אם בשעה שנהנה מעוה"ז זכור יזכור לעשות חסד עם העניים אשר על כן מכל טעמים האלה א"א לחלוק עוה"ז מן העוה"ב. ובזה י"ל המד"ר פ' בראשית פ"א למה נברא העולם בב' נגד העוה"ז והעוה"ב הכוונה כי שני העולמות יחדיו יתלכדו ולא יתפרדו וז"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים ויאמר אלקים יהי אור הכוונה כי בתחלת הבריאה מיד ברא אלקים את השמים הוא עוה"ב ואת הארץ הוא עוה"ז הארץ ומלואה שיחדו יהיו תמים כי הארץ היתה תהו ובהו טרם זרח עלי' אור אלקים עד שאמר אלקים יהי אור שיאיר מעולם העליון לארץ ולדרים עלי'. והנה כמו שעוה"ז א"א להתקיים בלי עוה"ב כן גם להיפך א"א להשיג עוה"ב בלי עוה"ז כמארז"ל אם אין קמח אין תורה אבל בכ"ז יותר אפשר מציאות קנין עוה"ב גם מבלי עוה"ז כמו שמצינו שלא נהנו מעולם הזה רבינו הקדוש ושאר צדיקים גדולים ואף שראיתי בני עלי' והמה מועטים על כל פנים איננו מן הנמנעות והוא בכלל האפשרות אבל עוה"ז בלי עוה"ב הוא מן הנמנע שא"א במציאות כלל וז"ש במדרש ילקוט פ' יתרו ומד"ר פ' בראשית אות אל"ף קטרגה לפני הקב"ה מפני מה לא ברא בה את העולם א"ל הקב"ה התורה שהיא נבראת אלפים קודם בריאת העולם אין אני פותח אלא בך שנא' אנכי ה' אלקיך וצל"ד מה הכוונה באמרו ית' כאן בשבח התורה שנבראת אלפים קודם בריאת העולם וע"פ האמור יכוון כי המופת לזה שעוה"ב יוכל להתקיים בלי עוה"ז הוא שהתורה נבראת קודם עוה"ז בזה רמז שהתורה אין לה צורך כ"כ לעוה"ז. והנה הטעם שהעולם נברא בב' הוא לרמז ששני עולמות צריכים זה לזה כנ"ל וקראה אל"ף תגר ע"ז למה לא נברא העולם בא' שעוה"ז יוכל להתקיים בלי צירוף עוה"ב כמו שהעוה"ב יכול לעמוד לבדו והשיב לה הקב"ה שעוה"ז בע"כ צריך לעוה"ב אבל עוה"ב שנקנה ע"י התורה הוא א"צ לעוה"ז והראי' לזה מדקדמה ונבראה קודם בריאת העולם. ועפ"ז י"ל דרך דרוש דהיינו דקאמרה רבקה אם כן למה זה אנכי דהרי כשהתרוצצו יעקב ועשו והתקוטטו על ב' עולמות בודאי לא רצה עשו שיעקב יתן לו עוה"ב כי הלא לא האמין כלל בעוה"ב וכפר בתחיית המתים ומה לו להתקוטט על דבר אשר לא יאמין בו ובודאי להיפך שיעקב רצה ליהנות גם מעוה"ז בהיתר ולנחול ב' עולמות ע"כ אמרה רבקה א"כ שגם אוהבי תורה רוצים ליהנות מעוה"ז למה זה אנכי כלומר למה פתחה התורה בא' אנכי לרמז שהתורה תוכל להתקיים לבדה בלי עוה"ז. ויש לפרש יותר כיון שנתרוצצו הבנים בקרבה כפרש"י שפרכס לצאת על ביהמ"ד וגם על בית ע"ז והיא סברה שרק ילד אחד בקרבה והוא בעצמו רוצה לנחול ב' עולמות ע"כ לכאן ולכאן הוא פונה לצאת שרוצה ליהנות מעוה"ז ומעוה"ב ע"כ הקשתה לשאול א"כ למה זה אנכי כנז' דמדפתח נתינת התורה באנכי רמז שעוה"ב יוכל להתקיים בלי עוה"ז והשיב לה הש"י שלא ילד אחד הוא רק שני גויים בבטנך ולעולם יעקב איש תם יוכל להתקיים מבלי תענוגי עוה"ז וזה המפרכס על בית ע"ז הוא עשו וע"כ שפיר פתח באנכי לרמז שהעוה"ב הנקנה ע"י התורה יוכל לנחול גם בלי תענוגי עוה"ז:

וידו אוחזת בעקב עשו. במד"ר הגמון אחד שאל מי יתפוס המלכות אחרינו נטל נייר חלק וכתב עליו וידו אוחזת בעקב עשו אמר ראו דברים ישנים יוצאים מפי זקן חדש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק ע"כ י"ל כי שונאינו מנדינו מבקשים תואנה על ישראל באמרם הן זה זמן לא כביר מאז יצא ישראל לחפשי מעול הכבד אשר הוטל עליהם למעמסה ובכ"ז עתקו גם גברו חיל והעשירו מאוד ובכל משרה הם עומדים בראש זה א"א על דרך היושר כ"א זה לאות שהם רק בנכלים וערמות יהלכו ואת הישרה יעקשו וכל דרכיהם ישרו בעיניהם אם רק יובלו לתכליתם והמה ביד חזקה לקחו להם קרנים לנגח עמים ולמשול על כל כ"ז רק בערמה ומרמה פעלו להם לא בצדק וביושר. וזהו ששאלו ההגמון מי יתפוס המלכות אחרינו כלומר שנראה שאתם מצפים ומחכים כבר לקחת הממשלה מידינו והיתה לכם המלוכה ונלחמתם בנו ועלינו מן הארץ אבל באמת לא כן הוא לא ע"י ערמה ותחבולה ע"י עקש ופתלתל הרים היהודי קרנו בכבוד כ"א מה שהטביע השי"ת בלב היהודי רוח חריצות והשתדלות להוציא יקר מזולל ולא ינוח בחיק העצלות ותמיד חושב מחשבות לעשות חיל ע"כ יד חרוצים תעשיר ובפרט נתן הש"י בלב היהודי לעשות הון מהדברים הפחותים והנבזים אצל אצילי העמים אשר הם משליכים לחוץ הרחק הלאה היהודי לא יבוז לכל דבר כמו שידענו שרוב קציני עמינו התחילו במסחרם בדברים פחותי הערך נמבזה ונמאס כמו בגדים ישנים ועורות ארנבות וכדומה וה' הי' בעוזרם וקבצו על יד והרבו לעשות חיל וזהו המשל שלקח נייר חלק שהנייר נעשה מבלויי סחבות כ"כ העושר והחיל שיש לישראל הוא שהם מוציאים יקר מזולל כמו הנייר וכתב עליו וידו אוחזת בעקב עשו כלומר מה שעשו לרוב גבהותו דורך בעקבו ונבזה הוא בעיניו את זה אוחזת יד יעקב ועושה ממנו דברים המביאים לו פרנסה ואחרי שישראל משתדל ביגיע כפו בחריצותו ע"ד הישר ובזה הוא מרים את מצבו ועושה חיל א"כ רק תואנה מבקשים מוציאי דבתנו באמרם שרוצים ישראל למלוך על כל האומות ולשלוט בערמה ומרמה. והנה יש זקן בא בימים ויש זקן עול ימים רק שקנה חכמה ובמעט השנים הרבה מקנתו חכמה ודעת ע"י יגיעתו והשתדלותו כמו הזקן והשיבה כמו כן ישראל אף שרק מעת זמן קצר הורשה להם להתעסק בכל עסק וקנין ולהרים מצבם המדיני בכ"ז ע"י שנתן להם הש"י רוח חריצות והשתדלות ויגעו בזעת אפים מצאו חיל בזמן מועט והם דומים לזקן חדש הוא נער שהוא זקן שקנה חכמה ואינו עדיין זקן ישן כ"א מזמן מועט זכה לזקנה ובכ"ז דברים ישנים יוצאים מפיו כלומר שע"י יגיעתו יגע ומצא כדי מדתו דברים ישנים שזכו רק ברוב ימים כ"כ ישראל במעט השנים הרבו מקנתם. וז"ש ראו דברים ישנים יוצאים מפי זקן חדש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק כי עמך כולם צדיקים אין בהם נפתל ועקש ורק את עוניים וצערם ויגיע כפם ראה אלקים ויוכח אמש: ויעקב איש תם יושב אוהלים. במדרש הובא ביד יוסף בדרוש לשמ"ת אין לך מי שכיבד המצות יותר מיעקב אבינו שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים. י"ל עפמ"ש בפי' הפסוק בתהלים לפעולת אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ תמוך אשורי במעגלותיך בל נמוטו פעמי כי ישרים דרכי ה' צדוקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וארז"ל משל לשנים שצלו פסחיהם זה שאכלו לשם אכילה גסה ע"ז נאמר ופושעים יכשלו בם ולפ"ז גם בעשיית המצות יתנכר הרשע על מה הוא עושה ומה דעתו בעשייתו וז"ש לפעולת אדם בדבר שפתיך גם מה שיפעל האדם דבר שהוא מצווה מפיך לעשותו גם בזה שמרתי ובחנתי ארחות פריץ שאין כוונתו לשם מצוה ועי"ז המצוה נפסדת ח"ו וע"כ אני מבקש תמוך אשורי במעגלותיך אף בעת שאני עומד כבר במעגלותיך ועושה ככל אשר צויתני עכ"ז אני מבקש תמיכתך לבל נמוטו פעמי ע"י חסרון הכוונה הרצוי'. ומעתה אם אנו רואים איזה איש עוסק במצות עדן לא ידענו אם בכוונה זכה וברורה עושה זאת או אולי להתייהר ולהתפאר וכדומה מהכוונות המפסידות רק אם אנו רואים את האיש תוכו כברו דהיינו שכשהוא במקום אין רואים ויודעים עוסק במצות כמו אם רואים אותו אז נדע נאמנה כי רוח ה' לבשתהו והוא מכבד את המצות באמת אחרי שגם בלאט ובסתר עושה רצון קונו וז"ש המדרש אין לך מי שכיבד המצות יותר מיעקב אבינו ומופת חותך לזה שהי' איש תם גם בעת אשר הי' יושב אוהלים במקום אין רואה גם שם עשה בתמימות תוכו כברו מזה ראי' שהמצות בעצם הם נכבדים בעיניו ועושה הדברים לשם פועלן לש"ש. ועד"ז פירשתי מאז"ל מימינו אש דת למו התורה היתה כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה עפמ"ש המד"ש לפרש פ' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו כי הירא ה' שעוסק בתורה לש"ש לא לעשות עטרה ולהתגדל כאשר יפגע בת"ח חבירו לא יהי' לרצון לו שהוא יאמר חידושי תורה שלו לחבירו כ"א אדרבה שחבירו יודיעהו חידושים שלו וזהו אז נדברו בלשון נפעל ולא דברו עי"ש. וי"ל בזה מ"ש במשנה דאבות כל העוסק בתורה לשמה זוכה וכו' שכל העולם כולו כדאי הוא לו שהוא א"צ לחברת בנ"א אשר יציע להם מה שהעלה במצודת שכלו ציצים ופרחים לתורה כ"א כל העולם כולו אף במקום שאין אנשים אשר יוכל להראות חכמתו לפניהם ג"כ כדאי הוא לו אחרי שכוונתו רק לשמים וז"ש וידבר ה' אל משה במדבר סיני מי שכוונתו לשם ה' זה גם במדבר שממה מקום אין אנשים בכ"ז ידבר ה' אליו. והנה זאת התורה היא בוערת בלב העוסק בה בלבת אש רק יש בנ"א שלומדים כדי שיוכלו להראות חכמתם להאיר לארץ ולדרים ברוח מבינתם וזהו אש לבנה אבל יש הלומד לשמה ואינו שש ומתפאר בגוונין שלו להראות חכמתו זה נקרא אש שחורה שאין כוונתו להראות מראה חכמתו החוצה ובודאי כי נשגבה מעלת הלומד לשמה כזה ע"כ בא הרמז אש שחורה היא על גבי אש לבנה כי יתר שאת ויתרון מעלה לשחור על גבי הלבן שמכוון להראות חכמתו בחוץ:

ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות במ"ר מכח אותה ראיי' בשעה שעקד א"א את יצחק נשרו דמעות מעיניהם של מלאכי השרת לתוך עיניו של יצחק וי"ל עפמ"ד במדרש הה"ד רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך ולמה כהו עיניו של יצחק כדי שיבוא יעקב ויטול הברכות כי רבים אומרים שהנסים והנפלאות שעשה הש"י עמנו לא עשה אותם למענינו רק למען הראות כבוד גדלו וידו החזקה ע"פ תבל אבל באמת כבר אמר דהע"ה הודו על ארץ ושמים אחרי שהשמים מספרים כבודו ותהלתו מלאה הארץ וגם בלי עשיית נסים נודע הודו והדרו א"כ בע"כ מה שהפליא לעשות נסים הוא הוא למענינו וזהו וירם קרן לעמו וזאת הוא תהלה לכל חסידיו ומראה בזה חיבתו לבני ישראל עם קרובו שבשביל קרובתינו הוא עושה לנו נסים. עוד יש הוכחה שהנסים שעושה הש"י לנו הוא לטובתינו אחרי שהש"י הרבה לעשות נסים רבים כ"כ עד שבסיבת ריבויים אומרים המכחישים שאינם נסים עוד רק כן הוא דרך הטבע ואין עוד כבוד בזה להש"י שיכירו להעריך אליו כי עשה נס להתנוסס כי הלא ע"י ריבוי הנסים אומרים המכחישים שהוא ג"כ דרך הטבעי א"כ מה שעושה הנסים אינם למען כבודו כ"א לתועלתינו. וז"ש רבות עשית אתה ה' מכח ריבוי הנסים שעשית ה' מזה מוכח כי כל נפלאותיך ומחשבותיך אלינו רק למענינו עשית ולא למענך ונתן טעם לזה כי הלא אין ערוך אליך ע"י שהם רבים כ"כ לא יערכום המכחישים אליך רק אומרים שיד הטבע עשתה זאת א"כ מוכח שעושה רק למענינו. והנה הטעם שהוצרך יעקב אע"ה לקבל הברכות דרך עיקוב ולא צוה הש"י ליצחק לברכו י"ל כי ידע השי"ת שברכת יצחק אם תהי' בכוונה שלימה על יעקב תחול על ראש המתברך בכל תוקף ועוז במדה גדושה ואחרי שהברכות האלה מטל השמים ומשמני הארץ מענייני טובת העוה"ז אם יבואו הברכות ליעקב מידו של יצחק בכוונה מכוונת יהי' ליעקב רוב טוב עוה"ז בשפע וכל מעדני עולם ויש לירא פן ישמן ישורון ויבעט ואמנם שימנע יעקב לגמרי מברכות עוה"ז ג"כ א"א כמ"ש לעיל (בפ' ויתרוצצו הבנים בקרבה) שעוה"ב צריך ג"כ לעוה"ז ע"כ מה רבו נפלאות ה' שעשה שיכהו עיניו של יצחק ויכוין בברכתו על עשו ובאמת יבורך יעקב וכיון שהי' רק ברכת תמורה שנתחלף לו גוף בגוף ע"כ לא היתה ברכת עוה"ז בשלימות ליעקב ונתברך שלא יחסר לו לחמו וצרכיו ההכרחים וגם מותרות לא יהיו לו וז"ש גם ברוך יהי' ברכתי ברכת עוה"ז לא תהי' לו רק גם וטפל לא עיקרית בשלימות גמור א"כ מזה ראינו גודל אהבת הש"י לישראל שאף שהקב"ה מדתו אמת ושונא שקר בכ"ז למען תבואתה ברכה לראש יעקב באופן המועיל והנרצה עיקם את הדרך ועשה מה שלפי ראות עין לא יאות אליו ית"ש לגודל ערך אמיתתו ואהבתו את האמת וז"ש המדרש רבות עשית וגו' שמזה מוכח שרק אלינו למענינו נפלאותיך ומחשבותיך וסיים כי עשית דברים אשר אין ערוך אליך שאינם מן הראוי לפי ערכך ומביא מופת לזה ולמה כהו עיניו של יצחק כדי שיבוא יעקב ויטול הברכות שמזה מוכח גודל אהבתו ית' לישראל כאמור. והנה בשעת עקדה שראו מלאכי השרת מדרגת אברהם ויצחק שמסרו נפשם לה' וגבוהה מדרגתם מאוד ע"כ מר בכו מה"ש והורידו דמעות שראו א"ע ירודים ממעלתם אחרי שאדם קרוץ מחומר נעלה ממנו וכדי לנחם אותם הראה להם הקב"ה שגם באדם יש איזה פחיתות וזהו מה שהוצרך לעקם את הדרך לכהות עיני יצחק כדי שיתברך יעקב בברכת עוה"ז באופן הנ"ל מזה מוכח שהאדם הוא בעל חסרון ולמלאותו הוצרך לילך בדרך לא סלולה וז"ש המדרש שאותן דמעות שבכו מה"ש נשרו לתוך עיניו של יצחק וכהו שע"י בכייתם הוצרך לכהות עיני יצחק אע"ה:

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. כי יש אנשים המפחדים מהמיתה ועי"כ פחד פחדו ויאתה כי עת יגבור עליהם המרה שחורה והעצבות קופצת עליהם זקנה קודם זמנם אבל מי שלבו נכון ובטוח בה' ואינו ירא מהמיתה זה יחי' בשמחה בלי עצב ולא יזקין עד כי באמת יבוא בימים וז"ש הנה נא זקנתי כלומר רק עתה אחר שכבר באתי בימים הנני זקן והטעם לפי שעשיתי א"ע כאלו לא ידעתי יום מותי:

עוד י"ל עפמ"ש יראת ה' תוסיף ימים. היינו מפני שהירא ה' חיים ממוצעים הנהו חי במזג השוה ואינו מבלה כחותיו בתאוות ליתן לנשים חילו וכדומה עי"ז זוכה לזקנה והנה ארז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך נמצא כל ימיו בתשובה:

(ופירשתי בזה מדרש הובא בי"א שבתי וראיתי הבל תחת השמש זו אדרת של מלאך המות כי אם הי' האדם רואה שבכל יום קרב קוצו לא הי' חוטא לעסוק בהבלי עולם כ"א הי' מכין עצמו במצות ומע"ט לעוה"ב אבל אחרי שאינם רואים את מה"מ וסוברים שלעולם יחיו ולא יראו מות ע"כ יהבלו בהבל עוה"ז. וזהו ראיתי הבל תחת השמש הוא בשביל אדרתו של מה"מ שהוא מכוסה באדרת ואין רואים אותו עי"כ הבל יהבלו): אבל מי שחושב שעוד רבות בשנים יחי' ולא ימות אינו חוזר בתשובה אינו חי חיים ממוצעים ומשחית כחותיו ברוב תאוותיו ולא יגיע לזקנה. וז"ש הנה נא זקנתי ומלאתי ימי ושנותי כי לא בליתי כחי בתאיות והטעם כי לא ידעתי יום מותי תמיד אמרתי שלא אדע יום המיתה ועשיתי תשובה ועצרתי רסן התאוות עי"ז הגעתי לזקנה:

עוד י"ל כי עיקר חיי האדם הוא לאסוף דעת ותושי' ולעסוק בשלימות נפשו כפי יכלתו כי אך בזה מותר האדם מן הבהמה ולזה אמרו רשעים בחייהם קרויים מתים אחרי שאינם עושים להשלים את ימי חייהם כתקנן והנה ימי הבחרות הם הזמן היותר מוכשר לקנין השלימות כי בימי זקנותו כבר תשש כחו וידיו לעשות תושי' אסורות ונסתמו מעייני החכמה ע"כ אותן האנשים אשר נמשל כבהמות נדמו ואינם עוסקים בילדותם בידיעת שלימותם רק רפו ידיהם ותשש כח השגתם נקראים גם בימי נעוריהם בשם זקנים כי תשש כחם כזקנים. ואפשר להמליץ ע"ז הפ' נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי אם עיני סגורות ואינן רואות באור זיו החכמה והשלימות אז גם בימי נעורי אני נחשב כזקן אבל מי שעומד על משמרתו בימי הבחרות ומבקש בכל כחו חכמות וידיעות נשגבות בשלימות נפשו ונקבע בנפשו כי בהעדר ממנו קנין הידיעה הזאת יחשב לו כמיתה זה לא נקרא זקן רק בעת בואו בימים. וז"ש הנה נא זקנתי רק עתה נעשיתי זקן והטעם כי לא ידעתי אם לא הוספתי ידיעה אז הי' נחשב אצלי כיום מותי כי החכמה תחי' בעלי':

תוכן העניינים

לוח ארז חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה