אור ברסלב
לוח ארז חלק א לוח ארז על פרשת פקודי

לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט

לוח ארז על פרשת פקודי

לוח ארז על פרשת ויקהל

הספד על ד' גאוני ארץ שנפטרו לח"ע בשנת תרל"ט לפ"ק:

אלה פקודי המשכן. אז"ל למה נקרא שמו משכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא בזמן שלא יהא להם משכן מה תהא עליהם אמר הקב"ה אני נוטל צדיק א' וממשכנו עליהם והנה בעונינו לא משכון אחד לקח הש"י מאתנו כ"א ארבע גדולי דורינו ונאמר בפ' משפטים כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל הגדיש או הקמה או השרה שלם ישלם המבעיר את הבעירה ואז"ל אין פורענות בא לעולם אלא בשביל הרשעים שנאמר ומצאה קוצים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים שנאמר ונאכל גדיש. והנה בארבע עמודי בית ישראל נתקיים מקרא זה כי אש יצאה מאת ה' הבערה לחלק ואכלה גדיש המה הגאונים דק"ק חוסט ווירצבורג כי המה הי' מלא וגדיש בש"ס ופוסקים ונדמו לתבואה אחר הקציר שכבר נעשה גדיש ולא הי' להם צורך לגדל עוד על שדי התורה כי כבר גדלו והצליחו והבשילו פרים לגמרי ויש ביניהם גדולים הדומים לקמה והיא התבואה טרם הגיע הקציר שהוא כמעט מבושל לגמרי ויש ביניהם שדומים לשדה שנקטפו באבם ועדיין לא יצא זרעם לצדקה ועל כולם יש לנו לבכות ולקונן כמאמר דהע"ה לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם ירבו עצבותם אחר מהרו היינו הקדושים האלו ואדירי התורה ארזי לבנון האלה אשר בארץ המה המה הרבו לנו עצב ויגון אחר מהרו יען כי מהרו לילך מאתנו ועזבו אותנו לאנחות והנה בימים הקדמונים שהיו כמה צדיקים וגאונים בעולם ולא היתה קרי' אשר לא הי' בה כו"כ צדיקים בכ"ז כשנעדר א' מהם ושבק חיים לכל חי היתה קינה ויללה בכל תפוצות ישראל ובזה"ז שהת"ח המה מעט מזער זעיר שם ונער קטן יכתבם א"כ בוודאי הי' לנו לקונן ולצער על העדרם ובכ"ז נהפוך הוא כי הצדיק אבד ואין איש שם על לב והסיבה לזה כי בימים הראשונים כל תפארתנו וכבודינו הי' התורה והיראה ובהלקח מאתנו נושאי התורה אמרנו וענינו נפלה עטרת ראשינו משא"כ עתה אין תפארתנו על דרך התורה כ"א תפארת אדם הוא בדברים הארציים מי שיש לו עשירות שדות וכרמים ביותר הוא המכובד ע"כ לא יחושו אם נפטר ת"ח גדול בתורה ובצדקות אחרי שאין זו תפארתנו בעוה"ר ולזה רמז המקונן ע"ה איכה יעיב באפו את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו כלומר איך כסו פנינו בענן הסכלות עדי אין אנו רואים להבדיל בין הכבוד האמיתי והמדומה כי בהיות בימי קדם הי' תפארת ישראל בדברים שמימיים עתה אין אנו מתפארים בדברים שמימיים במי שהוא צדיק ות"ח יותר לומר עליו ישראל אשר בו נתפאר כ"א רק בדברים ארציים כנ"ל. וזהו איכה יעיב באפו שעב ענן וחשך עלטה לוטה על בני בת ציון עד לא תוכל לראות ע"י הענן העב הזה להבדיל בין האמת והכוזב השליך משמים ארץ תפארת ישראל התפארת והכבוד לישראל אשר הי' מתחלה בדברים שמימיים ועתה הורד לארץ לדברים ארציים כבודינו ולא זכר ישראל כי רק הדברים השמימיים התורה והיראה המה היו הדום רגליו אשר עליו מצא ישראל מקום מנוח להתקומם ביום אפו ביום אשר ישראל למרמס לעמים הי' שלא הדברים הארציים העשירות וכדומה העמידו את ישראל שלא ישקע בטיט היון כ"א רק תורה ויראה הם שעמדו להם והנה זאת נחמתנו בעונינו אם מיתת הצדיקים האלו עושה רושם בקרבנו לשוב בתשובה ולהוקיר את ערך התוה"ק אז בזה ישלם המבעיר את הבעירה אחרי שאנו בעונינו הצתנו אש בארזים האלו עלינו לשלם בתשובה ואז מיתתם לא היתה לרעה כי לצדיקים לא נגרע חלקם ויקר בעינם המות כמ"ש בפ' משפטים ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר ואל אצילי בנ"י לא שלח ידו ויחזו את האלקים כי מיתת הצדיקים להם בעצמם רק לטובה ולנו החיים אם על ידם נתעורר לשוב עי"ז גם הוא לטובה ע"כ אמר ותחת רגליו היינו אם הש"י דורך ברגליו עלינו עד שאנו מרגישים מכת ידו הגדולה והוא בלקחו אדונינו מעל ראשינו כל כוונת הש"י הוא שעי"ז נתעורר לטהר א"ע כלבנת הספיר וכעצם השמים לטהר כי להם אל אצילי בני ישראל וגדוליהם לא שלח ידו שהמיתה יהי' להם לרעה ח"ו כי אדרבה ויחזו את האלקים עתה הם קרובים לאלקים לחזות בנועמו וע"כ טעה המן ימ"ש בחשבו שחודש אדר בשביל שמת בו מ"ר הוא מוכן לפורענות ח"ו אבל באמת לא כן הוא כנ"ל שלצדיקים המתים הוא לטובתם והנשארים בחיים גם המה לטובתם שיחזרו בתשובה. עוד זאת נחמתנו מאמר רז"ל מ"ר לא מת שנאמר וימת שם משה ונאמר ויהי "שם עם ה' ארבעים יום מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש, היינו שהצדיק גם לאחר מיתתו אם רוחו ותורתו אשר הביע לעם בשפתי צדיק נשארו להם אז גם הוא חי ובאמת בשעה שנפטר הוא צער גדול לעם אבל באמת הוא חי לנצח ע"י שמועות שאומרים משמו וז"ש מ"ר לא מת כי תורתו חי' בקרבנו ועי"ז הוא עדיין עומד ומשמש עבודת הקודש להורות את בנ"י את המעשה אשר יעשון וע"ז נאמר וימת שם משה כלומר שם הרגישו במיתתו אבל לאחר כן לא מת כ"א חי וקים לנצח כמו כן יש לנו לומר על הצדיקים האלו נ"ע וימת שם משה אבל מכאן ולהלן רוחם יהי' בקרבנו ויקויים בנו והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה היינו הצדיקים האלו שנקראו מלאכים וכרובים שהם עתה למעלה בעולם העליון המה יפרשו כנפיהם עלינו להגין עלינו מכל שטן ופגע רע ורק טוב יהי' לנו כל הימים אמן:

וחשב אפודתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו. י"ל בהקדם מ"ר פ' בהעלותך פט"ו שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם שהיו הפתחים שפלים ואמר דוד להם הנשאו פתחי עולם ונראה עפמ"ש (שבת דף י"א) כל עיר שגגותי' גבוהין מבית הכנסת לסוף היא חרבה שנאמר לרומם בית אלקינו ולהעמיד חרבותיו והכוונה עם מ"ש חכ"א לפרש מקרא קודש את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו כי מה שאנו מחוייבים לנהוג מורא במקדש אין הטעם מפני שרק שם מקום השכינה ח"ו הלא מלא כל הארץ כבודו אלא שהשם הוא שם כמו חוץ לביה"כ רק שהמקום מוכן שם שאנו מפנים עצמנו מטרדות העולם ודאגותיו ומכוונים את לבנו לאבינו שבשמים אבל מי שסובר שהמקדש שם הוא כבוד ה' חופף עליו ולא חוץ למקדש לא לבד שאינו מקיים מצות מורא מקדש אלא אף הוא כופר בזה והנה אם אנו רואים שאיש אחד כופר בכל מצות ה' רק הוא ירא מהמקדש ועומד שם באימה וביראה זהו מופת חותך שסובר שרק שם השכינה בביהכ"נ וזהו לא יתכן וז"ש אם את שבתותי תשמורו ותעשו את מצות ה' שאתם מראים בעצמכם ששויתם ה' לנגדי תמיד אז ומקדשי תיראו אבל מי שמחלל את השבת טרם בואו לביהכ"נ ואח"כ רק שם אותה השעה עומד באימה וביראה אף מוראו את המקדש לגרעון לו יחשב. והנה החדשים מקרוב באו כל עבודתם את ה' היא עבודה בביהכ"נ עומדים שם באימה וביראה ופחד ומדברים רק בקול ענות חלושה אבל מחוץ תשכל בם חרב המינות ואפיקורסות עוברים על כל מצות ה' וזה לא יכשר כ"א שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו ר"ל מה שאנו זורעים בבית ה' אהבתו ויראתו זה צריך להפריח ולתת את פריו גם בחוץ. וז"ש שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם רק אז ינשאו וינטלו שערי בהמ"ק למעלה בראש לעמוד ברום המעלה בגבהי מרומים אם גם פתחי עולם הוא עולם המעשה והעבודה בחוץ אשר יצא אדם לפעלו אם גם פתחים האלה אשר בו יבואו בני אדם לעשות בכל מלאכת מחשבת אם גם המה יורמו על והמעיין היוצא מבית קדשי קדשים ישקה את שדה המעשה עדי יעשה פרי המשמח אלקים ואנשים אז לעומתו יעשה ויעלה למעלה בקודש מעלת בהמ"ק והנה במקום שהגג גבוה אז יכול להלוך בקומה זקופה והוא כמתגאה ואומר אני ואפסי עוד ואין מי ימלוך עלי אבל בגג שפל צריך לכנע ולכפוף קומתו והיא סימן למקבל עליו עול מלכות וז"ש כל עיר שגגותי' גבוהין מבהכ"נ שבבהכ"נ יש להם גג שפל להראות שצריכים שם להכנע לפני הש"י אבל בבית יש להם גגין גבוהים והולכים בקומה זקופה ואין אלקים לנגד עיניהם לסוף היא חרבה שנאמר לרומם בית אלקינו ולהעמיד חרבותי' שבאמת אנו רואים שאותם אנשים אשר תמיד היכל ה' בפיהם וכל עבודתם היא בבהכ"נ לסוף גם זה לא יהי' להם אחרי שעבודתם היא בלא לב רק כ"ז שבהכ"נ והדרשן חדש באים בהמון קרי' אל בהכ"נ ל"כ אחר שהורגלו בו אז גם זה לא יהי' להם ז"ש לרומם בית אלקינו מי שמרומם בהכ"נ על כל וסובר שרק שם הוא מחוייב לעבוד את ה' מעמיד עי"ז חרבות ביהכ"נ כי לסוף גם זה יהי' חרב. והנה אם אנו מרוממים את בהכ"נ על כל ע"י כן משפילים אנחנו את כל העולם כולו כי אנו אומרים רק שם מקום השכינה משא"כ אם משפילים קצת את בהכ"נ אנו מגביהים את העולם כי אנו אומרים בכל מקום כבוד ה' חופף כמ"ש יצחק קראו שדה. והנה אם הפתח והשער שפל צריך ג"כ לכפוף את קומתו וז"ש המדרש שהיו הפתחים של ביהמ"ק שפלים ויבואו לטעות בזה שרק שם מקום השכינה ואמר דהע"ה שאו שערים ראשיכם להורות שגם חוץ לבהמ"ק מקום השכינה ע"כ לא רק בבואו למקדש צריך להכניע עצמו ועי"כ והנשאו פתחי עולם יגבה וינשא כל העולם שבכל העולם כולו קדוש הוא וז"ש בגמ' דברכות לימא לן מר מהני מילי מעליותא במילי דבי כנישתא א"ל מ"ר אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות כי מקום התפלה יקרא בשם בית ה' אבל העולם ומלואו יכונה רק בשם שער שדומה כפרוזדור בפני טרקלין הבהכ"נ ואחרי שאמרנו שהקב"ה רק אז אוהב את בהכ"נ אם הזרע קודש אשר ישתלו שם בחצרות אלקינו והוא בעולם המעשה יפריח ע"כ אמר אוהב ה' שערי ציון המצויינים בהלכה המה בתי בנ"י למקומותם במושבותם אשר רק בשם שערים יכונו אותם אוהב הקב"ה אם המה מצויינים ומסויימים שאין עושין בהן רק כפי ההלכה והדין וזהו אוהב ה' שערי ציון רק אז אוהב שערי ציון המקודשים אם אהבה זו מקורה מכל משכנות יעקב שהקב"ה רואה המשכנות ובתים אשר יעקב יושב בהן והמה יזהירו ויאירו מאור לו בציון אשר יגיה עליהם הבהמ"ק וזהו ג"כ מ"ש מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כי הבהכ"נ ובהמ"ק נדמה לאהל יוצע לזמן מועט אחרי ששם אין מקום משכן האדם בכל עת ובכל עונה רק לעתים מזומנות בית אלקים יהלך ברגש לשפוך שיחו לפני ה' ולעטוף תפלתו אבל בית דירת קבע של האדם אשר בו מקומו בקביעות ותדירות ההוא יקרא משכן לזה אמר הן אמת שטובים ונאים ומהודרים אהליך יעקב המה הבתי כנסיות אשר בהם תתעכב לפעמים מה גדלה מעלתם ומה רבה תפארתם אבל רק אז יתר שאת ויתר עוז להם שיקראו טוב בתכלית האפשרי שאין למעלה הימנו אם גם משכנותיך ישראל הבתים אשר יעשו להם לשבת בהם תמיד גם המה טובים מאד רק בתנאי זה גם האהלים טובים וז"ש וחשב אפודתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו כי גם בגדי כהונה המה לכבוד ולתפארת לכהן הלובש אותם והמה מרמזים ג"כ לדברים רומי המעלה כמ"ש ז"ל וא"כ דומים לקדושת המקדש בעצמו אבל כמו שאמרנו שקדושת המקדש איננה שלימה רק אם גם הבתים ומשכנות יעקב יתאימו וישלימו עם קדושת המקדש ולא יהי' המרחק רב בין קדושת המקדש לקדושת הבתים כמו שדרשו ז"ל על ברוך אתה בבואך שיהא ביתך סמוך לבהכ"נ כלומר לא יהא המרחק רב וההפרש גדול בין ביהכ"נ לביתך ששם תהי' מלא חרדת רגשי קודש ובשבתך בביתך תנתק מוסרות יראת ה' טהורה ח"ו כ"א ביתך יהי' סמוך ונראה לבהכ"נ עד שגם ביתך יהי' קודש לה' ותשוה ה' לנגדך תמיד מימינך בל ימוט כ"כ קדושת ב"כ שדומה לקדושת בהמ"ק איננה בשלימות רק אם הכהן הלובש אותם יתקדש ויטהר א"ע ומדותיו יהיו תרומיות וראויים לערך הבגדים הקדושים אשר ילבש אותם אבל אם יחלל קדושת עצמו ולא ינהג בכבוד כראוי לגודל ערכו אז אלו הבגדים אשר יכסה בהם לא לכבוד לו כ"א בגד בוגדים ולבוש בושת ילבשו כמ"ש במס' יומא ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדא דאהרן ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדא דאהרן. וז"ש וחשב אפודתו אשר עליו חשיבות ויקר ערך בגדי הכהונה לא מעצמם הם אלא ממנו הוא כמעשהו כאשר יערוך אותו הכהן ע"י מעשיו הטובים והישרים כן יהי' להם יקר וערך אבל אם לא יעריך ויכבד אותם ע"י מעשיו אז גם ערך הבגדים שלו חדל ונבזה:

ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה. יש לדקדק דפתח בעבודה וסיים במלאכה ועוד דלא קאמר מתחלה וירא משה כי ככל אשר צוה ה' וגו' כן עשו בנ"י את כל העבודה עד לבסוף וירא את המלאכה ועוד דמתחלה אמר ככל אשר צוה ה' את משה אצל עבודה וגבי מלאכה לא אמר אלא ככל אשר צוה ה' ולא אמר אל משה ועוד יל"ד וכי בשביל שקיימו פקודת ה' צריך לברכם הלא מצווים ועומדים וכי אם ראה מ"ר ישראל מקיימים מצות ה' בכל פעם בירך אותם והנראה בזה בהקדם לפרש מדרש ילקוט וספרי פ' עקב וז"ל ולעבדו בכל לבבכם זה תלמוד אתה אומר תלמוד או אינו אלא עבודה ממש הרי הוא אומר ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר אלא עבודה זה תלמיד וכשם שעבודת מזבח קרוי עבודה אף תלמוד קרוי עבודה כי המפרשים כתבו במשנה דאל תהיו כעבדים המשמשין וכו' שהחילוק בין מלאכה לעבודה הוא שעבודה נקראת עבודה קשה ואחרי ראינו שגם עבודת מזבח נקראת עבודה אף שאיננה קשה בעצם מ"מ עבודה חשובה במעלה נקראת ג"כ עבודה והנה במס' ר"ה רבא רמי כתיב כי לך ה' החסר וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו אלא בתחלה כי אתה תשלם ולבסוף לך ה' החסד וחוץ לדרכינו אמרתי עפמ"ש גדול העצה ורב העלילי' אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו כי אם אדם עושה דבר טוב ומועיל וילך בדרכי ה' לשמור פקודיו פי שנים ברוחו הא' שעוסק בהשלמת עצמו וגומל נפשו איש חסד ולזה עיקר כוונת העובד ה' אבל עוד נצמח מזה פרי צדיק עץ החיים שגם אחרים ילמדו ממנו לעשות כמעשהו והוא מזכה את הרבים לילך בארחותיו והש"י בחסדו לא לבד שמשלם לאיש כמפעלו וגמול ידו יעשה לו על אשר עסק בהשלמת עצמו כ"א גם הפרי הטוב אשר נצמח על ידו שגם אחרים נתעוררו על ידו גם עבור זה אין הקב"ה מקפח שכרו. וזהו לתת לאיש לא לבד כדרכיו יכונו אשר עליהם כוון כ"א גם כפרי מעלליו מה שמעשהו עשה פרי טוב המשמח אלקים ע"י אנשים אחרים שלמדו ממנו לעשות כמוהו והנה מה שעושה האדם בתחלה בכוונה להשלים א"ע ע"ז ראוי הוא ליטול שכרו מן הדין כי שכיר הוא בא בשכרו אבל מה שנצמח מפעולותיו לסוף להשלמת אחרים שצדיק בארץ ישולם גם עבור זה אין זה כ"א מתנת חסד וז"ש בתחלה היינו מה שעשה עבור עצמו תשלם לאיש יאות לו התשלומין אבל לבסוף מה שנולד ממעשיהם של צדיקים מעש"ט של אחרים זהו רק חסד. ולדרכנו יאמר כי לקיים פקודי התורה אשר ע"פ הרוב לא ידענו טעמם ונימוקם הוא קשה על האדם לעשות דבר אשר סיבתו נעלם ממנו והוא לא ידע ואם בכ"ז אף שאין שכלו גוזר ומקיים את המצות לא ימנע לעשות את כל אשר צוהו ה' ע"ז ראוי לקבל שכר ע"פ הדין כי לפום צערא אגרא. אבל באמת נאמר שכל טוב לכל עושיהם שלאחר שהורגל בעשיית המצות ה' יערה עליו רוח מבינתו להבין ולדעת על מה אדניהם הטבעו כמ"ש למען תשכילו את כל אשר תעשון שלאחר שתעשו בפועל את המצות אז ניתן לכם השכל ממרומים להבין ולהשכיל כי מתוק מדבש ונופת צופים כל דברי ה' ואחרי שגם השכל מסכים עם פקודי ה' אז שמחה לצדיק עשות משפט אחרי רואו כי פקודי ה' ישרים הם למוצאיהם אז משמחי לב העושה אותם ואינו ראוי אז לקבל שכר כי כבר יקבל שכרו בעשיית המצוה עצמה כי נחת רוח לפני העושה מצוה ויבין לאשורה כי היא מחכימת ומאירת ענים כמ"ש שכר מצוה מצוה אבל אע"פ שאין אדם הבא לכלל הבנה דעת והשכל ראוי לשכר מצד הדין מ"מ ה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים ויתן לו ברוב חסדו שכרו משלם וז"ש מתחלה בעת שמתחיל האדם לילך בדרך הקודש בטרם יבין טעמי המצות כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי בעת ההוא ראוי ויאות לו תשלומי שכר עבור מעשהו שעושה רק לעשות רצון קונו אבל לבסוף אחרי שכבר הורגל ולמוד להתהלך באורח מישרים ועשיית המצות בפועל כבר האיר לו אור לישרים לראות כי ישרים דרכי ה' אז כבר לא יוכל לבקש שכרו ע"פ הדין רק בתורת חסד וחנינה וז"ש משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב כי ליודעים חין ערך טעמי התורה והמצוה להם אין להם אלא משיכת חסד אבל לישרי לב הם ההולכים נכוחות בלי ידיעה להבין ולהשכיל להם יאות השכר ע"פ הצדק והדין וזה כוונת מקרא קודש והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך יאמר שבעקב וסוף הימים באשר תרגלתם בשמירת ועשיית המצות אז ידעתי גם ידעתי שגם תשמעו ותבינו אותם על בוריין עד שכולן יהי' בעיניכם משפטים צדיקים מאירות עינים ומשיבות נפש והוא ע"י ושמרתם ועשיתם אותם עי"כ תשכילו את כל אשר תעשון כנ"ל וכיון שכן כל הטובות שיעשה ה' עמכם לא יהי' רק בתורת חסד לפנים משוה"ד וז"ש ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד. ואחרי כי כן הי' לכאורה מקום לומר שטוב יותר שלא ילמוד האדם להתחקות על שרשי טעמי מצות ולעמוד על סודן ויהי' שכר פעולתו יותר גדול באם עושה רק לקיים רצון קונו ותהי' עבודתו עבודה תמה וברה רק לשם שמים. אבל אם ילמוד וידע טעמי המצות ולא יקשה לו לקיימם אז לא יקרא עוד בשם עבודה כמ"ש בפתח דברינו שעבודה נקראת רק עבודה קשה אבל לפמ"ש שגם עבודה החשובה במעלה ובמדרגה אף שאינה קשה בעצם מ"מ גם היא עבודה תקרא כמו עבודת המזבח ע"כ בודאי טוב יותר ללמוד ולהבין ומה שמפסיד עי"ז שלא יקשה עוד בעיניו לקיים את כל דברי התורה אחרי שידע טעמם וסיבתם יצא בשכרו שמרויח שעבודתו תהי' למעלה במדרגה גבוהה כי יפיח רוח חיים רוח חכמה ודעת בעשייתו את המצות וז"כ המדרש ולעבדו זה תלמוד שלא תאמר אם תלמוד ונפקחו עיניך לראות את החיים ואת הטוב במצות התורה לא יקרא עוד בשם עבודה כ"א בכ"ז עבודה תמה ושלימה תהי' ע"י מעלתה כמו שעבודת מזבח קרוי' עבודה כן תלמוד קרוי עבודה. והוסיף לומר או אינו אלא עבודה ממש שלא תאמר שקיום המצות צריך להיות עבודה ממש כמשמעו עבודה קשה על האדם וזה אינו רק אם לא ילמוד. ע"ז מייתי ראי' מויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר הלא לא היתה לאדה"ר בג"ע עבודת הגוף כי ויצמח אלקים הכל מעצמו בלי עבודת האדם כמ"ש המפ' שם ובע"כ כוונת העבודה היתה ברוחניות כמ"ש במדרש שם. והנה הקב"ה כשצוה למרע"ה על מעשה המשכן רמז לו כל סודותיו הצפונים ונעלמים גבוה מעל גבוה אבל לישראל לא אמר רק הנגלה לעין כל כמ"ש וידבר ה' אל משה לאמור. ופי' שדיבור הוא לשון הרחבת דברים ואל משה דיבר ה' בהרחבה כל הסודות והרמזים אבל לא דיבר אל ישראל רק הדברים הנגלים ולא סודות הצפונים בהם ובכ"ז ישראל מעצמם כוונו מדעתם ועשו את המשכן וכליו ככל רמזיו וסודותיו כי רוה"ק הופיע עליהם ממרום כאלו בצל אל היו ועשו הם כאשר צוה ה' את משה.

ולפ"ז מיושבים כל הדקדוקים שהעירנו עליהם וזהו המשך המקראות. ככל אשר צוה ה' את משה בכל רמזיו וסודיו אף שהוא לא צוה אליהם לעשות כן מ"מ הם מעצמם כוונו אל האמת לאמתו ועשו כן את כל העבודה שהוא לשון חשיבות ומעלה כמ"ש וע"כ לא נאמר וירא משה כי את מה שעשו במכוון ע"פ הסודות והרמזים אין עין שולטת בו ול"ש בו ראי' ע"כ לא סיפר הכתוב אלא סתמא שעשו את כל העבודה החשובה באותה הכוונה כאשר צוה ה' את משה והוסיף לאמור וירא משה את כל המלאכה והיא הנגלית הנקראת רק בשם מלאכה ושייך בה ראי' והוא מה שעשו אותה כאשר צוה ה' ולא את משה כ"א כאשר צוה ה' לבנ"י כן עשו. ואחרי שהוסיפו ישראל לעשות יותר מאשר נצטוו עלי' כי הם לא נצטוו מפי מ"ר לעשות רק הנגלה והמה מדעתם עשו את אף הנסתרות לה' אלקינו ע"כ ויברך אותם משה כי ראוים הם לברכה על מה שהוסיפו מדעתם:

ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. הכוונה כי באמת יש ח"ו חירוף וגידוף בעשיית המשכן באמרם שהש"י יצמצם שכינתו במשכן מעשה ב"א אבל באמת אינו כן כי ישראל לא חשבו כן ועשיית המשכן לא היתה כוונתם ע"ז אבל עשו צווי ה' ית' מבלי הבין כוונת המצוה ית' ועומק טעם עשיית המשכן וע"כ הי' לכבוד ה' ית' וגם ממרע"ה נעלם קצת סודו וטעמו העמוק עמוק. וזהו ויכס הענן את אהל מועד לרמז כי נעלם ונכסה מהם כוונת המשכן ועי"כ וכבוד ה' מלא את המשכן הי' המשכן לכבוד ה' וגם מרע"ה בעצמו לא יוכל לבוא אל תוכן כוונת ענין המשכן ועי"ז וכבוד ה' מלא את המשכן:

(השמטה לפ' שמות) וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים במ"ר מפרש שראה שהן עתידין להמרות על ים סוף ושעתידין לומר אלה אלקיך ישראל. ונ"ל לחבר לזה סיפי' דקרא וידע אלקים עפמ"ש לפרש מקרא קודש בפ' וירא זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו' ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה ונ' עפ"מ שהק' הרמב"ם ה' תשובה ובעקדה פ' וילך שהידיעה והבחירה סותרים זא"ז ונ' לפמ"ש הרמב"ם לתרץ על קישוי לב פרעה שלרוב רשעתו ננעל בפניו דרכי התשובה עיי"ש בה' תשובה כמו כן י"ל אם האדם חוטא רק כפי הטבע שהוטבע בו אז הקב"ה מרחם עליו באמרו שהי' מוכרח לחטוא על ידי שידע הקב"ה מאז ומקדם שיחטא אבל מי שחוטא ביתר עוז אז הקב"ה כביכול מעלים עין מסוררים ומעלים ידיעתו בכדי שיקבל החוטא עונשו בדין ובמשפט ואפשר שע"ז נאמר פ' וילך ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה כלומר למען הענישו מעלים הקב"ה ידיעתו ועושה א"ע כאלו לא ידע מקודם. והנה עי"ז הקב"ה יורד כביכול ממדרגתו הגבוהה שיודע כל המעשים והוא מעלים עין לבלי ידע העתיד כאחד האדם ורש"י פי' הכצעקתה הבאה אלי צעקת ריבה א' וז"ש זעקת סדום כי רבה יותר מדרך נטיית טבעה ע"כ ארדה נא שעתה ארד ממדרגתי הרמה והנשאה שאני יודע כל העתידות ואם כצעקתה הבאה אלי עשו כלה אכלה אותם ואהי' כאינו יודע מקודם ואם לא שלא חטאו יותר מדאי מדרך הטבע אז אמחול להם באומרי אדעה אחרי שאני באמת יודע כל המעשים הם כמוכרחים ואשא להם. ולפי"ז י"ל כפי' המפ' אדעה שארחם עליהם אבל הטעם הוא בשביל שאדעה מקודם את אשר יעשו. ובזה מבואר מקרא שלפנינו וה"פ הן אמת שראה מקודם את אשר יעשו באחרית הימים להמרות עיני כבודו ית"ש אבל בכ"ז ריחם עליהם לגאלם מיד צר בטענה לזכותם וידע אלקים אחרי אשר ידע מקדם את אשר לא נעשה עדיין א"כ המה קצת כמוכרחים כקו' הנ"ל:

סליק ספר שמות:

סוף הספר

תוכן העניינים

לוח ארז חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה