אור ברסלב
לוח ארז חלק א לוח ארז על פרשת ויקהל

לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט

לוח ארז על פרשת ויקהל

לוח ארז על פרשת כי תשא

ויקהל משה את כל עדת בנ"י ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וגו' ופירש"י מלמד שאין מלאכת המשכן דוחה שבת. י"ל עפמ"ש במדרש שחורה אני בעגל ונאוה בסיני שאמרתי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כי המתחדשים אומרים שכמו כל דת ישתנה לפי הזמן כמו כן דתינו הק'. אבל באמת אחרי שכל הדתות מעשה ידי אדם המה ע"כ ישתנו בהשתנות העתים משא"כ דתנו הניתנה ממרומים הוא דבר צוה לאלף דור. והמופת לזה שלא אנו בעצמנו חקקנו לנו משפטי התורה שהרי זמן קצר לאחר שקבלו התורה עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו ואי ס"ד שהם בעצמם הכינוה גם חקרוה איך אפשר שבזמן קצר כזה בגדו בה ונזורו אחור אלא ע"כ שהם בעצמם היו עם לא בינות גוי מקרב גוי עד שהכריחם הקב"ה לקבלת התורה שלא ברצונם וא"כ מעשה העגל אף כי רע הוא בעצם מ"מ על העתיד נצמח טובה ממנו לקיום הדת אחרי שהוא מופת חותך שתורתנו לא יליד שכל העברים הוא כ"א ממקור חיים נחצבה. וז"ש שחורה אני בעגל הן אמת שנשחרתי ע"י מעשה העגל אבל עי"ז נאוה אני בסיני שרק את כל אשר דבר ה' את זה נעשה מה שנשמע מפי הגבורה לא שאנחנו בעצמנו עשינו את כל דברי התורה וחקקנו חוקותי'. ואפשר שע"ז מרמז מאז"ל פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאה טהורים אחרי שהפרה רומזת על העגל כאז"ל תבוא האם ותקנח וכו' כמו כן העגל הן אמת שהי' מטמא טהורים אבל יש בכחו לעתיד לטהר טמאים המטמאים נפשם באמרם שהתורה ח"ו אינה מן השמים אבל מהעגל מוכח שהתורה מן השמים א"כ היא מטהרת טמאים. וזהו ג"כ כוונת אז"ל יבא זהב כפורת ויכפר על זהב העגל כמ"ש לעיל פ' תרומה שע"כ נתנו את הכפורת למעלה ולא מצדו להורות שהתורה ניתנה מלמעלה מן השמים וע"כ הוא מכפר על מעשה העגל כנ"ל. ואפשר שזהו ג"כ כוונת מ"ר ריש פ' צו שאמר מ"ר להקב"ה. על אהרן שלא הוזכר עד כאן הבור שנואה ומימי' חביבין לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם ולאהרן א"א חולק לומר שאף שמעשה העגל בעצמו הוא גרוע מ"מ כיון שהפרי אשר יצמח ממנו להורות שהתורה מהשמים הוא טוב ויפה א"כ ראוי אהרן שהקב"ה ימחול לו על עון העגל כיון שנצמח ממנו דבר טוב וקיים לדורי דורות. וז"ש הבור שנואה הן אמת שהמקור הי' משחת מ"מ המים היוצאים מהם הוא הלימוד שהתורה מן השמים היא חביבה ולמה לא תשא ותמחול לו. ואמנם עוד ראי' שהתורה מן השמים ממה שצוה הקב"ה שאין מלאכת המשכן דוחה שבת ואי ס"ד שהתורה נתייסדה ח"ו ע"פ שכל אנושי לפי המקום והזמן ושביתת שבת היא ג"כ רק לתת מנוחה ומרגוע לעם יום אחד בשבוע א"כ הי' השכל מחייב שבעת עשו את המשכן אשר עי"ז נתחזק כל אישיות ויסוד האומה בעת ההיא יהיו רשאים לחלל שבת למען יזרזו חוש מהר בהקמת יסוד אומה ישראלית ואם גם לא ינוחו בעת ההוא מה בכך אבל אחרי שמצות שבת הוא מאת ה' ולא ידענו סיבתו עי"ז צריכין אנו לשמרו בכל עת ועידן וז"ש ויקהל משה וגו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ולא מלבי בדיתים והראי' כי ששת ימים תעשה מלאכה וביום הז' שבת שאף מלאכת המשכן אינה דוחה שבת מזה מוכח שהמצות הם מפי ה' אשר צוה חק עולם ולא יעבור אף אם השעה צריכה לכך:

ויקהל משה את כל עדת בנ"י וגו' בילקוט אמר הקב"ה למשה עשה לך קהלות גדולות בכל שבת ודרוש לפניהם כדי שילמדו ממך דורות הבאים והנה מ"ר הי' נקל לו לדרוש בכל שבת כי היו רוצים לשמוע דבריו כמ"ש דבר אתה עמנו ונשמעה. אבל אנן מה נענה אבתרי' איך בדור הזה שאינם רוצים בתוכחה האיך נוכל להקהיל קהלות בכל שבת וגם ויקהל משה את כל דעת בנ"י קשה לקיים בימינו כי אף בעיר אחת יתפרדו לכתות שונות היכול נוכל להקהיל את כולם כאחד. אבל אמר לנו האמצעי שעי"ז נוכל להקהיל את כולם והוא ע"י ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם והוא עפמ"ש בילקוט פ' קרח קשה המחלוקת כדור המבול נאמר כאן נשיאי העדה אנשי שם ונאמר להלן המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם כי אותם האנשים שאינם עושים שום דבר לש"ש רק להגדיל את שמם אם כבר יש להם שם טוב אינם עושים עוד מאומה לטובת הכלל אחרי שכבר קנו שם לעצמם ע"כ המה הגבורים אשר מעולם שאומרים שהמה כבר ניכרים ומפורסמים לגבורים ואינם צריכים עוד לעשות חדשות זהו מופת שהמה רק אנשי השם שכל מה שעשו לא עשו רק לקנות להם שם לא כן אאע"ה נאמר ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה כי אף שיגדל כבר שמך בכ"ז עוד לא תטמין ידך בצלחת מלפעול לטובה כ"א עוד והי' ברכה. והנה אז"ל כל המחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים היינו שסופם לעשות שלום כמ"ש את והב בסופה אבל מחלוקת כשהיא שלא לש"ש רק כוונתו לעשות שם אז אין סופה להתקיים ע"כ כל המחלוקת הוא כדור המבול שנא' בקרח נשיאי עדה אנשי שם שהנשיאים כל כוונתם לעשות להם שם בארץ ודומים לדור המבול שנאמר בהם ג"כ אנשי שם ע"פ כוונה הנ"ל. והנה שם טוב הוא דבר גדול כמ"ש וכתר שם טוב עולה על גביהן אבל לא כל ש"ט הוא טוב כ"א כמ"ש בפרשתינו ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור ואמרו במדרש הה"ד טוב שם משמן טוב כי השמן טוב כ"ז שעומד בצלוחית ריחו נודף אבל כשמסתפקים ממנו הוא כלה והולך כי אין לנו ממנו רק הנאה של כילוי כמו כן לפעמים יש לאדם שם טוב שעושים לו רעיו ואוהביו או לתכלית אחר אבל השם טוב ההוא לא יעמוד ימים רבים כי אם יתחילו להסתפק ממנו הנאתו זהו ביעורו וזה אינו שם טוב אמיתי כי האמיתי הוא כשיתקיים אף כשיתהו על קנקנו ולא כשמן הטוב וזהו טוב שם אשר הוא טוב משמן טוב כנ"ל ע"כ אם לא יעשו עוד הדבר לקנות שם כ"א לש"ש אז נוכל להיות באגודה אחת וזהו ויקהל משה את כל עדת בנ"י רק אז נוכל להקהיל אותם אם ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם שכל מעשינו יהיו לש"ש ולא לשם פני' אחרת. וי"ל בזה מ"ש בפרשתנו והיו תואמים מלמטה ע"כ נוכל להתאים ולאגוד אגודה אחת למטה אם נהי' ויחדיו יהי' תואמים מלמעלה ראשו אל הטבעת האחת אם כל מחוז חפצנו בדברים הנוגעים למעלה כולם ילכו אל המרכז הא' האמיתי ולא יהי' לנו שום פניי' לתכלית אחרת והוסיף לומר מצות שבת שגם היא אמצעי לתווך השלום בינינו עפמ"ש לעיל בפרשיות הקודמות על המדרש אדה"ר פגע בקין וא"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי א"ל כל כך גדול כחה של תשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וכבר פירשתי שהתשובה היא פשרה שכ"א מהצדדים מוותר דבר מה והשבת הוא ג"כ כעין פשרה ששת ימים למלאכה ויום השביעי קודש לה' ע"כ כשא"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר מזמור שיר ליום השבת כי שניהם על יסוד אחד הוטבעו והנה נאמר יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד כי יש כתות בינינו שמחזיקים במעוז דרך ה' ואינם רוצים לידע מאומה מתהלוכות הארץ ורק מנוחה גורלם היינו שבת לה' וכת שכנגדו אינה רוצה רק הארץ ומלואה לשבוע הטובה ואינם חפצים בדברים שמימיים אבל טוב שנאחז בזה וגם מזה אל תנח ידינו וזהו רובץ בין המשפתים בין התחומים באמצע הדרך וירא מנוחה כי טוב הוא כמ"ש ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ורומז על עניינים רוחניים וגם את הארץ כי נעמה הם עניינים ארציים ויט שכמו לסבול עול תורה וגם למס עובד לעניינים הארציים כי לדברים שמימיים לא נקרא עבד בעצם כמ"ש אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה וככה ננהג כולנו לעשות פשר דבר בין הצדדים. וזה רומז הפסוק בפרשתנו ועשית לולאות תכלת וחברת את היריעות כי המשכן הוא דוגמת כנסת ישראל ועי"כ נוכל לחבר כולם יחד אם נלך בדרך האמצעי לעשות פשר דבר בין הכתות וידוע כי מראה תכלת הוא הגוון הממוצע בין לבן לשחור וע"י דרך הממוצע נוכל לחבר את האהל להיות אחד. וזה אנו יכולים ללמוד ממצות שבת לעשות פשר דבר ולהיות כולנו אגודה אחת. וז"ש ויקהל משה את כל עדת בנ"י שאמר להם ששת ימים תעשה מלאכה ויום הז' שבת שאין הש"י מבקש ממנו לבטל מעשה הגופנית מכל וכל רק לתווך ביניהם ששת ימים גם מלאכת הגוף רק יום הז' שבת לה'. מזה ראינו גדול כחה של פשרה כנ"ל ועי"ז נוכל להקהיל כולם תחת דגל א' וז"ש הקב"ה למ"ר עשה לך קהלות גדולות בכל שבת כי ע"י מצות שבת נוכל ללמוד האחדות והפשרה להקהל באגודה אחת ולאהוב האמת והשלום:

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור במדרש הה"ד טוב שם משמן טוב. ירצה בזה כי יש צדיק אשר בעת עשותו המצות צריך ללחום ביד חזקה נגד יצרו ויש צדיק גדול הימנו שכבר נתבטל ממנו היצר מכל וכל ואין לו שום חשק לעבירה ולא מניעה בקיום מצוה וזה הצדיק יכונה בשם צדיק באמת כי הראשון אשר אין אנו יודעים אשר ישאר תמיד על עמדו אחרי שצריך להתגבר על יצרו לא נוכל לקרוא לו צדיק כאמרם אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם. והנה בצלאל הי' הצדיק המעולה מסוג השני כהוראת שמו בצל אל היית כדאיתא במדרש. ושמן טוב פירשתי במק"א דקאי על גבור לכבוש את יצרו כי בשמן מושחין המלכים ע"כ השמן רמז לגבורה וז"ש המדרש על שמצינו שקרא ה' לבונה משכנו בשם בצלאל דהיינו בצל אל שאין לו שום יצה"ר למדנו כי טוב שם טוב דהיינו שאין לו יצה"ר שנוכל לקבוע לו שם עולם משמן טוב שיש לו יצה"ר וצריך לכבשו בכל עת ועונה: ויעש בצלאל את הארון. במדרש הה"ד פתח דבריך יאיר כשבקש הקב"ה לברוא את העולם נתעטף באורה ואח"כ ברא את עולמו שנאמר עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה וממנו למדו הצדיקים שיהיו מתחילין באור כשאמר הקב"ה ועשו לי מקדש התחיל בארון שנאמר ויעש בצלאל את הארון. י"ל ע"פ מאמרם ז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין ופירשתי בפ' כי תשא שצריך האדם להלוך כסדר מן המוקדם אל המאוחר מתחלה ירגיל נפשו במדות טובות והגונות ושוות לכל נפש וירחיק מעצמו הדברים המזיקים ואח"כ יוכל להגיע לדברים העומדים ברומו של עולם להתנהג ג"כ לפנים משורת הדין כי כל עוד שיש בו מדות פחותות המזיקות לא יוכל להיות חסיד וז"ש האי מאן דבעי למהוי חסיד ולהתנהג לפנים משוה"ד מתחלה יקיים מילי דנזיקין וכמו כן אמרו וצפית אותו זהב. טהור מבית ומחוץ תצפנו כל ת"ח שאינו תוכו כברו אינו ת"ח כי אף שפנימית הת"ח הוא קודש קדשים מ"מ גם חיצונית שלו צריך שיהי' נקי מכל מום. ובזה צריך להתחיל בדברים הנראים לכל אדם המאירים לכל רואיהם להתנהג עצמו במדה הנאה ואח"כ גם בקרבו תשכון הקדושה והטהרה רק מתחלה צריך בבית החיצון. וזהו רמז הארון כי אם הדבר המונח בתוכו הם לוחות העדות הי' קודש קדשים גם הארון הוא הצד החיצוני של התורה הוא מקודש ע"כ בצלאל התחיל במעשה הארון כי הוא המוקדם הצד החיצון וכן מצינו בהקב"ה שמתחלה ברא עולמות התחתונים שמהם נראה לעין כל גדולת וגבורת הבורא ית' ואח"כ ברא עולמות העליונים הנעלמים מעיני בשר כמו כן הצדיק צריך תחלה להכשיר מעשיו המגולים ונראים לעין כל ואח"כ יקדש א"ע בפנימיותו. והתכלית המגיע עי"ז הוא מה שיראו בנ"א ממנו יראו וכן ילמדו ל"כ פנימיותו לא יראה חוצה. וזה כוונת הנושא ויעש בצלאל וגו' פתח בארון שהוא החיצונית ע"ש שנאמר פתח דבריך יאיר מתחלה צריך להשלים א"ע באופן שיאיר גם לאחרים וכן מצינו בהקב"ה שמתחלה נתעטף באורה היינו שברא עולמות המראים לעין כל גדולתו ית' ואח"כ ברא את עולמו היינו עולם הנעלם מאתנו ומזה ילמוד הצדיק איך לכלכל דרכיו: ויעש בצלאל את הארון. במדרש אמר הקב"ה אתם עשיתם לפני ארון שהתורה ניתנת בתוכו אני אתן לכם שכר טוב שאין בו הפסק שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם כי אם גם לכל מצוה ומצוה יש כח להשלים את האדם כמ"ש לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות בכ"ז מצות ת"ת נגד כולם כי לה כפלים לתושי' הא' שהיא מצוה כשאר מצות תפלין וציצית ודומיהן. והב' שעל ידה נוכל ללמוד ולדעת כל המצות כולן אשר יעשה אדם וחי בהן כמ"ש וקרא בו כל ימי חייו וזה יש לרמוז במשרז"ל בשעה שקבלו ישראל את התורה קבלו ישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע כי תלמוד תורה שהוא ע"מ לעשות א"כ הוא מצוה א' שנותנת כתר לבעלי'. והשנית מצות ת"ת בעצמה הוא מצוה להבין דברי קדשה וזהו א' נגד נעשה שידעו מה לעשות וא' נגד נשמע כנ"ל ופירשתי מאז"ל על פסוק מי האיש החכם ויבן את זאת על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שבא הקב"ה בעצמו ופירשו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי וחוץ לדרכנו אמרתי דרך הלצה כי הקב"ה מעניש מדה כנגד מדה אם אנו רואים כעת שאין הפרנסה מצוי' כבימים הקודמים אנו יודעים הטעם בשביל שבימים הראשונים היתה הפרנסה בהיתר ולא באיסור ונזהרו מחילול שבת ויו"ט לא כן עתה בעו"ה. ותשובה זו י"ל ג"כ על שאנו רואים בעינינו זה כמה שנים שהארץ לא תתן את יבולה בהרווחה כבשנים קדמוניות ג"כ הטעם בשביל זה שמחללים שבת בעבודת האדמה ע"כ הקב"ה מונע את ברכת הארץ ועוצר טללי ברכה ואם נשאל לרבנים היושבים על מדין מדוע כעת אין הפרנסה מצוי' בעיר תיכף ומיד ידעו להשיב על כי הם מחללים את השבת בעוה"ר כי זה יודעים ושומעים מה שנעשה בעיר אבל אם ישאל אחד להם מדוע אבדה הארץ ולא תוסיף תת כחה כמו בימי קדם ע"ז לא ידעו החכמים להשיב כי הם אינם יודעים מה נעשה בחוץ ע"פ השדה כי לא יוכלו להלוך שמה חוץ לתחום ע"כ רק הקב"ה בעצמו שמלוא כל הארץ כבודו הוא יודע לפרש שע"כ אבדה הארץ בשביל עזבם את תורתי. והוספתי לפרש מה שגזרו היוונים כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל כי ע"י שניתן לישראל דרור בארץ להאחז בשדות וכרמים אשר רוב תבואות בכח שור והשור הזה שישראל חונים מחוץ לעיר ע"פ השדה באין רואה וקרנו דרכו לילך ולהזיק את נפשות בית ישראל עד שיאמר עליהם ח"ו אין להם חלק ונחלה באלקי ישראל. ונשוב לדרכנו שדרשו חז"ל על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחלה כי המפרשים כתבו שע"כ ברכת התורה לפני' מדאוריית' ובברכת המזון להיפך לאחרי' מדאורייתא ולא לפני'. משום שבמזון הגוף אין ההנאה עד שאכל ושבע ואז ראוי לברך על הטוב אבל בתוה"ק ע"ז אנו מברכים אף שאין אנחנו יודעין עדיין כלל מלימוד זה בכ"ז על אשר קדשנו וצונו לעסוק בד"ת ע"ז אנו מברכים ומהללים אבל מי שחושב את לימוד תוה"ק כשאר חכמות ע"כ לא יברך תחלה קודם שנהנה מזיוה ושבע מטובה רק יברך לאחרי' אחרי שמלא כרסו ממנה וזהו שלא ברכו בתורה תחלה מפני שלא נחשבה בעיניהם אלא כלימוד שאר חכמות כנ"ל. ובמס' נדרים דף ס"ב ארז"ל אל יאמר אדם אקרא כדי שיקראוני רבי וכו' אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום ואומר עין חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר ע"כ והוא משולל הבנה. ונראה ע"פ הנ"ל שהתורה יש לה ב' תכליות הא' שהוא תכלית להגיע על ידה לקיום המצות כי ילמד ע"מ לעשות למען ידע הדברים ואלה המצות אשר יעשה עוד בה שנית כי היא בעצמה מצוה ללמוד והראי' אף הדברים שאינם נוהגים עתה בזה"ז מצוה ללמוד והנה אם לימוד התורה אינה אלא לידע על ידה המצות שיעשה וא"כ הלימוד אינו בעצמו מצוה ויוכל ללמוד אף שלא לשמה אחרי שאינה בעצמה מצוה אלא להגיע אל התכלית לידע המצות וא"כ אף אם ילמוד כדי שיקרא רבי מ"מ יגיע אל מחוז חפצו לידע ע"י למידתה המצות ואזהרות משא"כ כשהיא בעצמה מצוה א"כ היא כשאר המצות אשר צריך כוונה לעשותם לשם פועלם. ועוד מופת ע"ז שהיא בעצמה מצוה על אשר ראינו שהש"י נותן שכר על לימוד התורה ואם לא היתה בעצמה מצוה אלא להגיע אל תכלית הנ"ל א"כ למה ינתן לאדם שכר על למידתה די לו שיתן לו שכר בהגיע על ידה לקיום המצות ואז בקיימו המצות יבוא על שכרו על קיום המצות ולמה ינתן לו שכר על האמצעי אלא ודאי שהתורה בעצמה מצוה וע"כ צריך ללמוד לשמה. וזהו כוונת המאמר אחרי שלימוד התורה מצוה כשאר המצות ע"כ לא ילמוד ע"מ שיקרא רבי והמופת ע"ז כי נאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך הכוונה אף שכבר כוננת מעשה אצבעותיך וכל מעשיך קשרת לבלתי עשותם רק עפ"י חוקי התורה בכ"ז לא תסיר התורה מלבך אחרי שכבר הגעת לתכליתך אלא בכ"ז כתבם על לוח לבך וא"כ זה יעיד כי הלימוד בעצמו מצוה. ועוד נאמר דרכי' דרכי נועם משמע ב' דרכים ותכליות יש לתורה כנ"ל. ועוד נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה אלמא יש שכר בלימודה וא"כ מוכח שהיא מצוה בפני עצמה. ע"כ צריכה להעשות רק לשמה ולא לשם פניי' אחרת כמו כל המצות כולן שהן תכלית בעצמן וצריך לקיימן לשמן כ"כ מצות התורה לא יצאה מן הכלל ללמד. המורם מזה שיש לנו שכר על לימוד התורה על שכפלים לתושי' לה מלבד שהיא מורה לנו את המעשה אשר נעשה וע"ז לא הי' ראוי לנו לקבל שכר אחרי שנקבלנו במעשה המצות אבל על שבעצמותה לימוד התורה מצוה ע"כ לא יגרע ממנו שכר לימודה. ופירשתי עפ"ז טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. הכוונה על לימוד התורה שיש בה ב' מיני מצות ועי"כ יש לנו שכר טוב בעמלה של תורה. עוד טעם אחר שמקבלים שכר על לימוד התורה הוא כי התורה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא ומשלמת האדם בכל כחותיו ומגביהתו למעלה ראש ועי"ז שכל חייו הוא במעלה גבוהה מאד ע"כ יש לו שכר. והנה הארון מרמז על גוף הת"ח שהתורה נתונה בתוכו וגם גופו וכל מהלכו קודש לה' כמו שהארון הוא ק"ק כן גוף הת"ח שהוא נרתיק לתורה נתקדש ע"י לימוד התורה ועי"כ יש להם שכר.

וז"כ המאמר אתם עשיתם ארון הוא גוף הת"ח ותוכו רצוף אהבה תוה"ק ע"כ כפלים לתושי' שתקבלו עי"ז שכר טוב שאין לו הפסק:

תוכן העניינים

לוח ארז חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה