לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת נח
אלה תולדות נח איש צדיק וגו'. י"ל כי כתיב ביום ברוא אלקים אדם זכר ונקבה בראם והכוונה עפמ"ש הרמב"ם ז"ל שנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם כי האדם נולד לחברה באשר הוא רק אדמה מחסוריו מרובים ואין ידו משגת לעשות לעצמו לבדו די מחסורו אשר יחסר לו כ"א צריך לעזר מבני אדם זה יודע להמציא צורך זה וזה צורך אחר וגם הוא יכול להמציא צרכים מה שאין לאל יד אחר להמציא ועי"ז יתקיים מין האנושי ובהתבטל החברה מבין בנ"א יבטל ג"כ מין האנושי בפרטו ועפ"ז פירשתי מארז"ל בעירובין שלשה פתחים יש לגיהנם א' במדבר וא' בים וא' בירושלים כי העיקר הוא בכל דרכיך דעהו ובכל דבר ועסק יוכל למצוא לו דרך עבודה לה' וכן להיפך בכל דבר יוכל להשחית דרכו ולפתוח לו פתח לגיהנם הן במדבר בהפרדו מבנ"א וישב בדד כפרא במדבר הן בים בלכתו בצי אדיר לשוט אחר עפרות זהב וכן אם בירושלים בין קדושים ישים משכנו אם לא תהי' כוונתו רצוי' פתוח לו פתח לעלוקה ח"ו וז"ש על כי ברא ה' את האדם מן האדמה ואין כחותיו משיגים את צרכיו ע"כ זכר ונקבה ברא אותם כל איש מאישי העולם הוא בבחינת זכר ונקבה כלומר משפיע לאחרים בתואר זכר וכן מקבל מאחרי' בבחי' נקבה והנה אם הדור פרוץ משחית דרכו לפני האלקים נוח לו לאדם להיות בתואר משפיע לבד להשפיע להם ממדותיו אבל לא לקבל ממדותיהם ותהלוכותיהם הרעים כל מאומה ובזה י"ל מ"ש במקום שאין אנשים השתדל להיות איש שאם אין הדור מתנהג כשורה ואינם אנשים שסתם אנשים צדיקים כפרש"י פ' שלח אז לא תהי' בבחי' מקבל רק להיות איש משפיע לאחרים ולא מושפע מהם וזה י"ל נח איש צדיק תמים הי' ברורותיו את האלקים התהלך נח על כי הי' בדור אובד עצות ומקולקלים מאוד ע"כ הי' בתואר איש משפיע לבד אבל לא לקבל מהם ע"כ את האלקים התהלך נח וי"ל שזהו כוונת מארז"ל על תפלת משה רבע"ה למה יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ מבלתי יכול מיבעי' לי' מלמד שתש כחו בנקבה כי הש"י בוודאי הוא רק בתואר איש כמ"ש ה' איש מלחמה שאינו מקבל מנבראיו מאומה ואין מוסיפין בו שלימות גם לא יגרע מעצם כבודו ית' דבר וכמארז"ל לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות לטוב לנו ולהחיותינו כיום הזה אבל אם האומות רואים שאין ה' סולח לעונינו וגם כי נרבה תפלה איננו שומע לקול שועתינו אז יאמרו הסיבה לזה כי לא לטובתינו נעבוד את ה' כ"א ח"ו לטובתו ע"כ מסיר אזנו משמוע אל נאקתנו. וז"ש יאמרו הגוים תש כחו כנקבה גם הוא ית"ש ח"ו כנקבה בתואר מושפע. והנה מופת נכון ע"ז כי רק לטובתינו הם המצות הוא ממה שראינו כי גם הבע"ח בלתי בעלי בחירה נענשים כמו שור הנסקל וסוס פרעה ורכבו ולא יתכן כאן לומר כי הש"י מקפיד עליהם על העברת רצונו כי זה לא הי' בבהמות שאין להם רצון כי שוט לסוס ומתג לפרד אל אשר יחפוץ יטנו אלא הטעם כי כל דבריו נתונים לתכלית השלמות וגם הבהמה תכליתה בעבור האדם ואם לא הגיעה לתועלת אלא אדרבה להיזק ולפשע אז תבער מן העולם ראינו מזה כי ה' אינו מושפע מאתנו רק ה' חפץ שנשמור מצותיו לטוב לנו וזהו ששרו על הים אשירה לה' כי גאה גאה כי הוא נעלה ונשא ומרומם ואין לעצמותו צורך לבנ"א והעד ע"ז סוס ורוכבו רמה בים כנ"ל וזהו ג"כ ה' איש מלחמה רק איש משפיע ולא מושפע והמופת לזה מרכבות פרעה וחילו ידה בים ובזה י"ל הילקוט שה"ש צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו הנך יפה רעיתי במלך שלמה במלך שהשלום שלו אמו זו כנסת ישראל ביום חתונתו על הים שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד ע"כ כי ממ"ה אשר השלים שלו שהוא סימן לתכלית השלימות האמיתי מבלי חסרון כמ"ש המפרשים כי המלחמה הוא רק מחמת חסרון משא"כ בהש"י השלום שלו ואעפ"כ עטרו אותו על הים במה שאמרו שירה לפניו ואמרו כולם זה אלי ואנוהו אבל באמת לא לטובתו ח"ו רק הנך יפה רעיתי הנך יפה לטובת כנס"י:
אלה תולדות נח וגו' תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח ופירש"י יש דורשין לגנאי אלו הי' בדורו של אברהם לא נחשב לכלום. ונ' עפמ"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו בל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו כי בימים הראשונים אם ראינו איש מתהלך בתומו שומר מצות ולא ידע דבר רע בפרהסיא לעין כל לא יכולנו עוד לגזור עליו במשפט צדק שהוא תם וישר וירא אלקים כי עוד לא ידענו בטח זה האיש מה הי' לו אחרי שכל אשר רק בשם ישראל יכונה הי' מן ההכרח לו עכ"פ להראות בפומבי שהוא מחזיק בדתו שאל"כ יזרוהו הלאה ויהי' ללעג ולקלס לחרפה ולבזה צא טמא יאמרו לו ע"כ אף אם הי' ח"ו שבע תועבות בלבו הי' מוכרח לעין כל לעשות כדת משה וישראל לבל יחרפוהו ויגדפוהו ע"כ רק מי שעבד את ה' גם במסתרים במקום שאין רואים זה הי' בבירור תוכו כברו נקי וטהור כמ"ש לקמן (פ' תולדות) על מארז"ל אין לך מי שכיבד את המצות יותר מיעקב אע"ה שנא' ויעקב איש תם יושב אהלים עיי"ש לא כן בדורינו בעוה"ר אשר החוטאים המורדים והפושעים לא יבושו מפני כל ולא יכלמו אדרבה קרו למינא ואפקורוס מכבדותא כי יקחו כבוד בראש כל חוצות יאמרו להם שהם נאורים ואור חדש אור הדעת והחכמה עליהם תאיר ביתר שאת ויתר עוז בימים האלה אשר נתקיים בעוה"ר הצדיק אבד ואין איש שם על לב כלומר שאין איש אשר ישים מכסה וחיפוי לכסות את לבו הזונה מאחרי ה' כי בוש לא יבוש בימים האלה אשר הירא שמים המחזיק מעוזו בתורת אל חי לא ינחל כבוד רק קלון ולעג ע"כ מי שעושה מצוה בפרהסיא ולא יבוש מפני המלעיגים כבר מראה בזה צדקתו ישרו ותום דרכו ע"כ בימים הראשונים הטובים מאלה לא הי' מועיל אם בשפתים כבדו את ה' כי אולי את עצמם רצו לכבד אחרי שיראת ה' היתה לצבי תפארת אל האדם רק הי' צריך לעבוד את ה' בכל לבבו למען יהי נועם ה' עליו משא"כ בזמנינו אף אם רק בדברים נעבוד את ה' אף שאין זו עבודה תמה כראוי ונכון מ"מ לא יבזה הקב"ה גם את זה אשר בשפתיו יכבדהו אחרי שבודאי כוונתו לשמים ולא לכבוד עצמו הוא דורש כי עשיית המצות בזמננו לא לכבוד ולתפארת כ"א ללעג ולקלס בעוה"ר. וז"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אף בדברים בעלמא אם תשובו המקום ירחם עליכם לקבל אתכם כי תאמרו אליו שלעת כזאת עשיית העון לא לחרפה בעיני הבריות כ"א אדרבה כל תשא עון פעולת העון תנשא ותנטל בזמן הזה את כל הפושעים והמורדים ע"כ עתה אחרי שעשיית המצות לאי כבוד יחשב והורם העטרה מעושי המצות ע"כ קח טוב גם את זה תקח לטוב אם גם רק נשלמה פרים בשפתינו. והנה בנין התפעל מורה על דבר מדומה ונראה לעין שאינו באמת כ"כ כמו שנראה כמו יש מתעשר ואין כל יש מתרושש וכדומה וז"ש כל כך היו רעים וחטאים לה' בדורו של נח עד שאיש צדיק תמים הי' נחשב בדור הרע ההוא אם רק למראית העין התהלך את האלקים אף שבלבו רחק מהש"י:
אלה תולדות נח. י"ל כי הבנים שמוליד האדם אחרי שלא הולידם כ"א ע"י הש"י שנתן כן בטבעו לא נקראו בניו בעצם רק כשמלמדם תורה ומדריכם בדרך טוב אז הם באמת בניו ע"ד כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו וז"ש אלה האמורים להלן הם באמת תולדות נח ועל שמו יקראו בעצם והטעם כי איש צדיק תמים הי' בדורותיו והדריכם בדרך ילכו א"כ שפיר י"ל עליו ויולד נח דייקא ג' בנים:
וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וגו' כי מלאה הארץ המם מפניהם י"ל עפמ"ש לפרש פ' כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה כי כשאדם חוטא רק בגופו מתגבורת טבע תאותו יש תקוה אחרי שנפשו עודנה טהורה ורק עכירות גופו בעוכריו שלעת זקנה בהתקרר אש תאותו ישוב ורפא לו אבל החוטא בנפשו שנפשו מלאה גילולי מינות ושרץ במוחו ר"ל אז אין תרופה למכתו והמבחן לדעת אם חוטא בגופו או גם בנפשו הוא כן שהחוטא רק בגופו שאינו יכול לעצור בעד תאות חומרו אז בראותו יראי ה' המושלים ביצרם יכבדם ויקנא בהם מי יתן שיהי' גם לו כח למשול על חומרו אבל החוטא בנפשו הוא ילעג לצדיק ונבזה בעיניו וז"ש כי דבר ה' בזה שמבזה את שומרי דבר ה' אז הכרת הכרת הנפש ההיא ואין תרופה למכתה והטעם כי עונה בה בנפש ולא רק בגוף. והנה רש"י ז"ל פי' שאפילו בהמה וחי' נזקקו לשאינן מינן וחטא כזה אינו מחמת תאוה הטבעיית שהטבע מבקש תפקידו רק במינו כדרך הארץ וזה לאות שהמחשבות הנטועות בכח נפשם הן קלקלו את הגוף עד שנתהוה רע יותר ממה שהי' ע"פ הטבע וא"כ אין תקוה שיחזרו בתשובה וזהו וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה ר"ל גם הארציות הושחתה מדרכה הטבעיי והראי' כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ אחרי שדרכו על הארץ להיות נוטה אחר התאוה הטבעיית וכאן השחיתו להתאוות אף למה שאין הטבע נוטה לכך כפירש"י ליזקק לשאינו מינן ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני ואין לצפות שישובו כי לא שהנשמה נתקלקלה ע"י הגוף ותאוותיו אדרבה הנשמה שלהם היתה כ"כ מקולקלת שהנשמה השחיתה את הגוף. והנה פנים נקרא בכ"מ הנשמה וזהו כי מלאה הארץ שהוא הגוף נתמלא חמס ונתקלקל מפניהם ע"י הנשמה כנ"ל:
קנים תעשה את התבה במדרש מה קנים מכפרים אף עשיית התבה תהא מכפרת עליך. י"ל הכוונה עפמ"ש במאמר ה' לנח בא אל התבה אתה וביתך כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה והוא עפמשה"ק מהר"י אברבנאל ז"ל מה שלא הציל הש"י את נח דרך נס ולא הי' צריך לעשיית התיבה וי"ל כי באמת נח לא הי' צדיק גמור כפרש"י בדורותיו ומצינו שדרשו רז"ל ע"פ ואת ערום ועריה ואראך מתבוססת בדמיך שראה הקב"ה את ישראל ערומים ממצות ונתן להם מצות פסח ומילה שבזכותם יגאלו כ"כ י"ל בנח שלא הי' ג"כ ראוי לינצל ע"כ נתן לו הש"י מצות עשיית התיבה ובזכות מצוה זו ישאר בחיים חייתו. וז"ש בא אל התיבה כלומר ואינו מציל אותך בלא תיבה ע"י נס כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה דייקא אבל בדור אחר לא היית צדיק וא"כ אינך ראוי להנצל רק בזכות מצות עשיית התיבה ובזה מבואר כוונת המדרש:
כי יצר לב האדם רע מנעוריו (ד"ז אמרתי לחנוכת הבית) במס' חגיגה דרש ריב"ח מ"ד אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף אל תאמינו ברע זה יצה"ר שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואל תבטחו באלוף זה הקב"ה שנא' כי אלוף נעורי אתה אם יאמר לך יצה"ר חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין בו ושמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידות בו שנא' כי אכן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה והוא תמוה מי פתי יאמין ליצה"ר בשיאמר חטא והקב"ה מוחל לך. וי"ל כי טענת יצה"ר כטענת קצת החוטאים ורוצים ללמד זכות על עצמם לומר אף כי חטאנו אבל אין אנו אשמים כי סיבת חטאינו הוא בשביל שקורצנו מחומר ומרגבי אדמה נולדנו ע"כ הוטבע בנו זוהמת התאוה ואש תבערת החומר ואומרים על הקב"ה אש שלח בעצמותי וירדנה כלומר אחרי שהוא בראנו ויצרנו מחומר עפריי מה פשענו כי נחטא ונטה אחר שרירות לבנו הנטוע מעת מולדותינו אבל באמת טענה זו אין בה מועיל כי אף שבראנו הקב"ה כעיר פרא אדם יוולד מ"מ בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין זו תורה כי יש בידו וברשותו של אדם להוציא יקר מזולל וליתן טהור מטמא כי יש בכחו לזבוח יצרו ולעלות בתור המעלה. ובזה י"ל המסורה נחנו בני איש אחד נחנו נעבור חלוצים נחנו פשענו ומרינו כי האנשים אומרים להתנצלות חטאתם כי רבו כולנו בני איש אחד נחנו כלומר קורצנו מחומר מאנוש אנוש עפר ורגבי אדמה ואיך לא נחטא אבל באמת ז"א כי נחנו נעבור חלוצים הקב"ה מסר לנו כלי זיין בהם נעבור חלוצים למשול ולרדות בתאוותינו ואם אנו לא נלחום בהם עד רדתם לא נוכל לייחס הסבה להש"י כ"א לנו ורק נחנו פשענו ומרינו והמופת ע"ז שהאדם לא יוכרח לעמוד על מצבו הראשון כאשר נולד בטבעו כ"א יוכל לעלות מעלה מעלה הוא כי ראינו בעינינו שהאדם הטבעי אין לו כ"כ הכרחים ובקשות למותרות לא יבקש לו היכלי שן למושבו ובגדי חמודות ללבושו כ"א יסתפק בנקיקי סלעים למחסה מזרם וממטר ובגז כבשים יתחמם להגן מכפור וקור לחם ומים במשורה יהיו מזונו ולא יתאוה למעדנים רק אנו שאין אנו עומדים על מעמדנו הטבעי כ"א בתחבולות המצאנו לנו תענוגים המותרים (לוקסוריעזע בעדירפניסט) נשב בבתי מלכים ונלבש בגדי שש וארגמן וכיון שראינו שבענין תענוגותינו לא נשארנו על מעמדנו הטבעי למה נאמר ונצטדק כי בענין התאוות לא נוכל להרים א"ע על מעמדנו הטבעי וזהו כוונת המאמר יצה"ר יאמר חטא והקב"ה מוחל לך ומה יאמר לך היצה"ר כי יצר לב האדם רע מנעוריו ע"כ אין עליך החטא רק מאתו ית"ש ח"ו היתה נסבת הרשע כי אלוף נעורו אתה הוא יצרנו הוא בראנו ושמא תאמין לפתוי יצה"ר ותאמר שהאמת אתו ואין עליך חטא ועונש ע"ז אמר קורות ביתו עציו ואבניו הם התענוגים המותריים אשר המציא האדם בתחבולותיו בזה מורה שאינו עומד על מצבו הטבעי ויודע להתרומם ממעל לטבעו א"כ גם בזה יוכל להרים א"ע לפרוש מחטא נגד טבעו:
עוד י"ל ע"פ הנז' כי יצר לב האדם וגו' כי כבר כתבנו לעיל שהאדם יש בו בחי' זכר ונקבה מקבל ומשפיע כי האדם מדיני בטבע האחד צריך אל השני ומה שחסר לזה משלים זה כמש"פ זכר ונקבה ברא את האדם וזהו שרמזו רז"ל באמרם דו פרצופין נברא האדם שנאמר אחור וקדם צרתני כלומר בשביל שכל אדם יש בדבר מה קדימה על אחרים באיזה מעלה וידיעה וכן הוא ג"כ לאחור שבדבר אחר הוא עומד אחורנית שחבירו יש לו יתרון עליו ע"כ דו פרצופין נברא האדם זכר ונקבה שכל אדם הוא מקבל מאחר ומשפיע לאחר וכ"ז בבני אדם בעת שהוא משפיע יקרא זכר ואיש ובעת שמקבל יתואר בנקבה אבל הש"י שהוא רק משפיע ומיטיב בטובו ובחסדו ולח מקבל מאומה מזולתו ע"כ ארז"ל אין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה שרק הוא ית' יוכל להיות מתואר איש שהוא רק משפיע תמיד ולא מקבל מאחר משא"כ האדם לא יוכל לתאר עצמו איש אחרי שהוא ג"כ מקבל ומתואר בנקבה ואשה ואחרי שהקב"ה אינו מושפע מאחר ואין עצמותו ית' מקבל תועלת ממנו כמ"ש אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר יראת שמים בלבד שנאמר מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך כלומר שאינו מניח באוצרו מאומה ממעשה אדם ואין לעצמותו ית' שום תועלת ממנו רק זה שמורים אנו שיש לנו יראת שמים ויראים אנו מפניו ית' בהיות כן בודאי יש להפליא למה ענש הקב"ה בתורה אם נעבור ח"ו על מצותיו אחרי שאין לו בעצמו ית' תועלת בקיימנו ולא נזק בעברנו מצותיו אבל נאמר ע"ז כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך כמו שאב הרחמן אין לו שום נזק אם הבן הולך בדרך לא יועיל רק מייסרו לטובתו כן הקב"ה מייסר את החוטאים למען טובם והצלחתם ע"כ בי"ג מדות שהם של רחמים כמ"ש הקב"ה למשה אני אעביר כל טובי לפניך סיים ונקה לא ינקה כי הוא באמת מדת רחמנותו ית' כנ"ל ופירשתי הפ' במשלי ובמשנה דאבות שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו וכבר תמה במדרש מאי פן יראה ה' דקאמר הלא עיני ה' משוטטות בכל ובודאי יראה ועוד מאי והשיב מעליו אפו מאי נפקותא בזה הלא טוב אם ע"י ישיב ממנו אפו ועוד אני מדקדק כמו דקאמר פן יראה לשון עתיד הו"ל למימר וישיב מעליו ולא והשיב לשון עבר ועוד הק' הלא נאמר באבוד רשעים רנה אך ע"פ הנ"ל ניחא שכאשר הש"י מייסר את הרשע הוא לטובתו למען ישוב אבל יש רשעים שאפילו על פתחי של גיהנם אינן חוזרים עליהם בודאי נאמר באבוד רשעים רנה אלא שהאדם אין לו לשמוח באבוד רשעים אחרי שאיננו יודע אולי חזר בתשובה וצדיק הוא באותו שעה וז"ש בנפול אויבך אל תשמח וגו' מטעם אולי חזר בתשובה ע"י נפילה וכשלון שלו וז"ש פן יראה ה' כלומר אף שברשעתו לא ראה את ה' לנגדו ודרכו הרע הי' ישר בעיניו מ"מ בעת מפלתו פן יראה את ה' (כמו ורב יעבוד צעיר שמשפטו את צעיר וחסר מלת את שהוא סימן הפעול) ורע בעיניו שיפקחו עיניו אשר הוכו בעורון ויתבונן בעיני עצמו שהוא רע ויכיר את חטאו ושב מידיעתו ועי"כ והשיב מעליו אפו כלומר הוא בעצמו כבר השיב ע"י הכרת חטאו מעל עצמו חרון אף ה' אחרי ששב בתשובה מיראה ע"כ למה תשמח אחרי שכבר הוא צדיק בשעה זו. אבל בכ"ז יש להפליא אחרי שהבחירה ביד האדם לזכות לחיי עוה"ב או להיפך ח"ו מדוע ענוש יענש האדם ע"י ב"ד בעברו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה שנידון עלי' בסנהדרין משפט מות או מלקות אחרי שהוא אינו רוצה לזכות לחיי עוה"ב מה לנו להכריחו בע"כ שלא ברצונו ובחירתו להטותו לטובה אשר לא ירצה בה גם יש לעורר מדוע בדורות ראשונים בימי מבול כאשר חטאו אבדו לנצח כל הדור ההוא והתורה אמרה אח"כ כי רק איש בחטאו ימותו ולא כל הדור אבל ענין הדבר הוא כי הקב"ה נוהג עם בריותיו כמורה עם תלמידיו הרכים ביותר אם כולם פקו פלילי' בילדים הקטנים לא יספיק אם יוכיח בשבטו רק איזה מהם והאחרים יראו ויקחו מוסר כי בילד נער ורך מחוסר הבנה ושכל לא יספיק זה רק צריך לייסר את כולם למען ייטיבו את דרכם אבל בילדים גדולים אשר כבר קנו מעט בינה ודעת א"צ לייסר את כולם כ"א יוציא החוצה לייסר רק אותם שמעלו ביותר והנשארים ישמעו וייראו ויקחו מוסר כן הי' העולם בכללו שאמרו עליו חז"ל שני אלפים תהו שבדורות הראשונים בעוד לא הופיע עליהם אור חכמה ומוסר לא הי' מספיק אם הי' הש"י מעניש את החוטאים היותר גדולים שמהם יקח אחרים מוסר רק הי' צריך לכלות את כולם לא כן אחר מ"ת שגדלו והצליחו ועשו פרי ודברי מוסר הכו שורש בלבם ע"כ די שאיש בחטאו היותר גדול יענש וכל ישראל ישמעו וייראו ובזה י"ל כוונת הפ' לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כלומר להמק ולכלות את כל היקום והטעם כי יצר לב האדם עתה הוא רק רע מנעוריו בשביל שהעולם עומד עדיין בימי נעוריו לא הבשילו אשכלות פרי מוסר ומעלות המדות לא כן בימים הבאים שיגדלו ויורגלו בחכמה ומוסר אז רק איש בחטאו ימות והאדמה לא תשם. וזה הי' ג"כ אות הקשת שאינו נראה רק אם השמש זורחת בצד אחד והעננים בצד אחר ל"כ בהתקדר כל פני הרקיע בעבים אז לא יראה הקשת בזה הראה להם שלעתיד לא יהי' גשם שוטף על כל הארץ שיתמו כולם רק אם גם בצד אחד יהי' ענן חשך וערפל חתולתו בצד אחר תזרח שמש צדקה וז"ש והי' בענני ענן וגו' ולא יהי' עוד מבול מים לשחת כל בשר. (ותיתי לי אחרי שאמרתי כן מצאתי שכבר קדמוני בזה כיו"ב לפרש בענין הקשת בעקדה ומהר"י אברבנאל ז"ל עי"ש.) ולפ"ז כל עוד שהדורות מוסיפים והולכים ומקננים בלבם מדות ומעלות ישרות המה דומים לתלמידים גדולים אשר לא יכם המורה בשצף קצף כ"א תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה והבן. וי"ל בזה דברי הכתוב פ' האזינו זכור ימות עולם ובמדרש שם זה דור המבול הכוונה אם תזכרו דור המבול ויהי' לפלא בעיניכם מדוע עשה ה' ככה להכרית את כולם ע"ז תשוב זכור ימות עולם כלומר שאז הי' העולם בנעוריו כעיר פרא אדם לא למד ומנו וספרו רק ימים מעת היותו על האדמה ולא חיו עוד שנים אבל בינו שנות דור ודור שלעתיד שיוסיפו הדורות שנים על הראשונים אז לא יהי' ההכרח לכלות את כולם וזהו כוונת אז"ל בשעת מ"ת באו אוה"ע אל בלעם ואמרו לו הקב"ה מביא מבול לעולם שנאמר ה' למבול ישב אמר להם אל תיראו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. הכוונה כי אוה"ע בשמעם את דברי תורתינו שכל איש אשר ימרה את פי ה' לעבור על מצותיו אחת דתו להענש יראו אולי יהי' עת קץ לכל בשר כאשר יעברו על התורה וידון דינם כמו בדור המבול וז"ש אולי מביא מבול לעולם וע"ז השיב בלעם שאינו כן שבאמת נער ישראל עודנו בימי נעוריו כנ"ל ע"כ צריך להענישו על חטאיו אבל בעת יגדלו ויהיו לאנשים אז לא יצטרך עוד לעונש וכליון חרוץ וזהו ה' עוז לעמו יתן אם יתחזקו מהיות עוד נער קטן כ"א יהיו כבר בעוז ותוקף וגבורת אנשים אז יברך אותם בשלום באין פגע רע וכלה נחרצה. ובזה י"ל המדרש פ' יתרו וידבר אלקים את הדברים האלה לאמר בא וראה שאין מדותיו של הקב"ה מדותיו של בו"ד מלך בו"ד אינו יכול להיות עושה מלחמה ומלמד תינוקות והקב"ה אינו כן אלא אתמול בים ה' איש מלחמה והיום במתן תורה ירד ללמד תורה לבניו וכה"א הן אל ישגיב בכחו ומי כמוהו מורה כי ארז"ל דיבור לשון קשה אמירה לשון רכה וזהו וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר כלומר הן אמת שבשעת מ"ת דיבר הקב"ה עמהם דברים קשים כגידין לאיימם ולייראם אם לא יקיימו את התורה כמ"ש כפה עליהם ההר כגיגית אבל התכלית הי' שלעת אחרון יהי' לאמר גם אמירה רכה תועיל להם וע"ז סמכו מדרשם אתמול כגבור איש מלחמה כלומר בעונשים ואיומים והיום כמורה ומלמד במענה רך ישוב חמתו כאמור למעלה. ועפ"ז י"ל בפ' שלח והמת את כל העם הזה ואמרו הגוים מבלתי יכולת ה' כלומר שהקב"ה אין לו עדיין יכולת למשול על העולם כולו ע"כ הוא מעניש כולם כמו מלפנים בדור המבול בעוד לא ניכר עודנה כבוד ה' מה שבאמת אינו כן שהרי ועתה יגדל נא כח ה' שעתה ועכשיו כבר גדל כח ה' ונודע בעולם א"כ אין מהצורך להעניש כולם כאשר דברת לאמר שמתחלה דבור קשה ולבסוף תספיק גם אמירה רכה להורותם וללמדם מוסר:
במדרש תנחומא פ' ואתחנן מקרה אחד לצדיק ולרשע לצדיק זה נח עם שיצא מן התיבה הכישו ארי ולרשע זה פרעה נכה כשביקש לישב על כסא שלמה לא ידע מנגינין (טכסיסין) שלו והכישו ארי זה מת צולע וזה מת צולע עפמ"ש לקמן (פ' וירא) בביאור מארז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה שבעניינים הארציים צריך לראות במי שהוא למטה ממנו בשפל המדרגה ועי"כ יקנה מדת הסתפקות אבל בענינים הרוחניים יראה אדרבה למעלה במי שגבוה ממנו כי קנאת סופרים תרבה חכמה ופירשתי שם בזה מה שאמר ללוט המלט על נפשך אל תבט אחריך ההרה המלט פן תספה ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח כי לוט שראה א"ע לבדו ניצול מכל אנשי הערים חשב א"ע כאלו הוא כבר תמים במעלות לזה נאמר לו אל תבט אחריך שלא יעריך עצמו בערך העומדים מאחוריו ופחותים ממנו כי רק בענין ארציי נאות ליתן עיניו למטה אבל אחרי שכאן הוא ענין נפשיי וז"ש המלט על נפשך ע"כ ההרה המלט להסתכל למעלה במי שגבוה ממנו וכמ"ש בין תבין את אשר לפניך העומד לפנים במדרגה גבוהה אם בעל נפש אתה שבענין הנפש צריך להסתכל ולהתבונן על מי שהוא גבוה ממנו אבל אשתו של לוט הביטה אחרי' והספיקה א"ע ברוחניות במעמדה הנוכחי ולא השתדלה לעלות מעלה ע"כ באמת נשארה נציב מלח אשר יעמוד תמיד על מצב אחד בלי שינוי למעליותא ועי"ש מ"ש בפ' וירא. והנה י"ל כי נח בצאתו מן התיבה וראה כי נמח כל היקום אשר ע"פ האדמה ורק אותו ראה ה' צדיק לפניו ויסוכך בעדו גנון והמליט מתוך ההפכה אז עלה אל לבו וסבר שהשיג כבר את המדרגה היותר עליונה וזו היא סיבה להגרע מערכו ומה גם שע"י שראה א"ע שולט בכל הארץ וכל חיות הארץ כולם שתו תחת רגליו וחשב א"ע מושל בכיפה עי"כ ירד ממעלתו וזשארז"ל וישאר אך נח מלמד שהכישו ארי כי לשון שיור הוראתו על דבר מועט שנשתייר מן המרובה (עיין בי"ד סי' מ"ג אם נשתייר כעובי דינר זהב) וז"ש וישאר שנעשה בבחינת שירים לשון הפחתה ומיעוט והטעם בשביל שאך נח שרק הוא לבדו נמלט מכל שאר העולם וחשב עצמו במדרגה ומעלה היותר גבוהה עי"כ נגרע מערכו והוסיפו עוד טעם שהכישו ארי זה שהי' לו ממשלה ומלכות על כל הברואים כמו הארי מלך שבחיות זה הכישו ונשכו שנפחת מדרגתו הנפשיית וז"כ המדרש עם שיצא מן התיבה הכישו ארי כנ"ל. והנה שהע"ה מלך בכיפה וידו משלה בכל כארי יתנשא וכלביא אלא שהוא ישב על כסא ה' וידע לנהוג עם כחו וממשלתו לטובת הכלל לשם ה' אבל פרעה נכה אשר ניתן לו כח וממשלה לא שכל את ידיו איך לנהוג בכח גדול הזה ע"כ הכישו הארי כלומר הכח העצום שהי' לו זה עצמו הכישו והזיקו שלא התנהג עמו כראוי:
הספד דרוש על הלקח עטרת ראשינו כי נשבה ארון אלקים ה"ה כבוד קדושת הרב הצדיק קדוש יאמר לו בוצינא דנהורא אספקלריא המאירה רבן של ישראל כקש"ת מו"ה מנחם מענדיל זצוק"ל אבד"ק וויזנצא וקוננתי עליו מספד תמרורים ביום ב' פ' לך לך שנת תרמ"ה לפ"ק:
והי' בעצם היום ההוא יום מלאת מאה שנה להשר הצדיק נשיא אלקים תפארת עמנו מו"ה משה מונטיפיורי זצ"ל: