לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת מקץ
דרוש לחנוכה:
במדרש ר"פ זו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר זמן נתן בעולם כמה שנים יעשה באפלה כ"ז שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם נעקר יצה"ר מן העולם אורה ושמחה בעולם. עת נאה ומשובחת תהי' כאשר ינסו הצללים מפני זוהר שמש בצהרים אור בקר לא עבות יהי' אם הענן והערפל אשר יכסו כעת את עינינו הכהים יכלו וימושו וירויון עינינו בדשן קרני וניצוצי האור החדש עלינו יאיר אור האמת והאמונה ותחזינה עינינו להבדיל בין האור והחשך האמת והשקר מי יתן ותמהר ותחיש העת המקוה הלזו לבוא אשר בה יגולל אור מפני חשך מי יתן וימהר ה' ויחיש מעשהו לשום קץ לחשך אבל רבים מאנשי הזמן הזה ובפרט הנקראים בשם משכילים ואוהבי אור הם האומרים בלבם וקוראים בפיהם כבר באה העת חי' זמן ועדן האורה מאור החכמה כבר מאיר בכל פנה ועבר המורים והמטיפים הלא יקראו בקול רעש יהי אור ורק לזה יש בימים האלו קיום מה שהוא נראה לעיני בשר ורק מה שיוכל לעמוד חי אף אם יפלו עליו ניצוצי אור העת החי' רק לזה יקראו בשם חי וקים אבל מה שאור שכלם גוזר עליו למיתה יזרו הלאה מבין החיים ככה יאמרו אוהבי האור המתחכמים בזמנינו האח חמונו ראינו אור.
אמנם כן אם גם אנו שמחים על אור החכמה אשר יאיר כיום ואם אמנם גם אנו באהבה רבה רצונינו לברך יוצר המאורות בכ"ז לדאבון לבנו לא נוכל עוד להחליט ולומר על הזמן הזה קץ שם לחשך יען כי עוד חסר לנו אור בהיר מאירת עינים אחת וגדולה היא אצלנו והוא כמו שדרז"ל על הפסוק וירא אלקים את האור כי טוב אלו מעשיהם של צדיקים רק אז האור לטובה ולברכה אם השמן למאור הוא חיים של תורה ויראת שמים ורק לזה נאות לאור ונחי' בטובו אם נר מצוה יגה שביב אשו ואור צדיקים ישמח עם ורק אז יראה אלקים את האור כי טוב הוא באמת ובצדק אם מעשיהם של צדיקים ילכו יחדיו עם האור אם המדרש והמעשה יהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים מלמעלה אבל כ"ז שיצה"ר בעולם כ"ז שאור הדעת והתבונה עוד לא הפיץ ולא פזר ענן התאוות ועב החטאים אופל ולא אור צלמות ולא סדרים בעולם וע"ז רמזו ז"ל במדרש פרשתינו שסיפרו שר"מ נזדמן לפונדק א' שהי' דרכו לשלח מאתו את הלנים אצלו באישון לילה ובאפלה וכשהיו בדרך עשק וגזל אותם עם אחוזת מרעיו הרעים חברי שודדים וכאשר בקש לעשות כן עם ר' מאיר הקיצו משנתו למען יקום וילך לדרכו א"ל ר"מ איני מניח את ביתך עד שיבוא אחי אלי ובחברתו אשים לדרך פעמי וא"ל היכן הוא א"ל בבי כנישתא ושמו כי טוב בצפרא קם ר"מ א"ל אן הוא אחיך דאמרת א"ל הא אתא לי' שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב להורות לנו שאם לא יהי' האור מקורו טהור בבית הכנסת בית אלקים ושער השמים אז לא יקרא בכי טוב וכל הדרכים בחזקת סכנה שודדי המעלות וחומסי המדות עד שיאיר אור נוגה התורה וקרנים מידו לו שם חביון עוזו ומעוזו שם דרך האור האמתי ויאחז צדיק דרכו לאורו יסע וילך. וז"כ דהע"ה באמרו נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו כי האדם אשר רק לעינים יראה יאמר על זמן הזה אחרי שכבר מלאה פני תבל תבונה ודעת והחכמות והידיעות פרצו לרוב ענני הסכלות וערפלי הבערות כבר כלו ואינם כבר קץ שם לחשך ואתא בוקר אבל מי שישפוט מישרים ויחקור לעומק הדבר בעין שכלו צריך להודות אם גם שלא ברצונו אמר שומר אשר יבין הדברים לאשורם הן אמת אתא בוקר כבר זרחה עלינו שמש הידיעות והחכמות אבל בכ"ז וגם לילה עוד נמשש באפלה בחשכת העונות ע"כ עוד לנו לבקש מאת ה' יוצר המאורות שאור חדש עלינו יאיר הוא אור התורה והיראה יאירו יחד עם אור החכמות וז"ש נפשי לה' תייחל יותר משומרים לבוקר מאותם האנשים אשר רק צפו וקוו שיאיר הבוקר אור בחכמות וידיעות זולת חכמת התורה ואור היראה אנו נייחל ונצפה אל ה' אף שהגדיל כבר לעשות עמנו חסד והרבה לנו פדות שגם זה לנו לפדיון נפשנו שכבר הסיר את המסכה אשר כסתה את עין העולם בכ"ז עיקר תפלתנו ובקשתנו והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו המה אשר יכו בסנורים עיני האנשים לנקר ורק אז כאשר יתמו חטאים מן הארץ אז נראה אור בהיר בשחקים ולא רק בוקר יאיר לנו כ"א כזוהר השמש בצהרים אבל כ"ז שעוד יצר סוכן בנו אופל וצלמות בעולם אימה חשיכה גדולה. אבל גם מטעם אחר לא נוכל להסתפק עוד באור החכמות אשר יאיר לנו כעת כי אם נסתכל בעין בוחנת על נרות חנוכה אשר ידוע שהם רומזים על הדלקת אור הדעת והחכמות אשר חצבו עמודיהן שבעה המה ז' החכמות אשר המה יסוד ועיקר לכל החכמות גם אל זה נביט אל ענין נר השמיני נשאל ונחקור אם כבר זרענו זרע על כל שדה המדע ואלומות כל החכמות כבר נשאנו ברנה מה נשאר לנו עוד להאיר אם כבר קטפנו פרי כל עץ הדעת מה מנו יהלוך אי' העץ אשר עוד יתן לנו פריו למאכל ועלהו לתרופה והתשובה על זה אם גם כבר אורו עינינו ואכלנו ולקטנו פרי כל עץ חכמות עוד לא טעמנו מנועם האור המתוק אור האמתי כי טוב עדי נשאב מבאר מים חיים הוא אור התורה ברכת שמים מעל הוא האור המאיר לארץ ולדרים עלי' לאורה נסע ונלך באור החיים ע"כ אור השמיני הוא העולה על כולם לו יתר שאת ויתר עז על שבעת נרות החכמות החיצוניות הוא המאור הגדול לממשלת ימינו ושנותינו והוא הוא אשר יעלה בקודש את שבע הנרות המאירות רק ע"י שכל האדם אבל הוא ר"ל הנר השמיני הוא יגה בשביב עוזו בגבהי מרומים להאיר לנו את הדרך נלך בו אורח חיים פן תפלס וע"כ נקרא יום השמיני זאת חנוכה כי הנר השמיני זהו עיקר הדלקה בו נחנך את הימים שעברו כמ"ש ע"ז בהעלותך את הנרות אם אתה רוצה להעלות ולהגביה את נרות החכמות שיהיו גם המה למעלה בקודש אז העצה לזה אל מול פני המגורה הטהורה היא שלהבת יה מימינו אש דת לנו יאירו שבעת הנרות כל החכמות ימצאו מקורם ומחצבם מרכזם ומחוז חפצם בתוה"ק היא אם כל חיות החכמות ואז גם המה יעלו מעלה מעלה כמ"ש לעיל פ' לך לך על מארז"ל גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות עי"ש וכי תאמר בלבבך איך אפשר שהחכמות החיצוניות ישאבו ממי מעין התורה והיראה הלא החכמות והתוה"ק הן צרות זו לזו ולאום מלאום יאמץ כאשר בעינינו ראינו בעוה"ר בימינו אלה שרוב העוסקים בחכמות חיצוניות ילעגו וישחקו לחכמת האמת הוא דעת תוה"ק ע"ז נשיב במה שפירשנו פסוק חדשים לבקרים רבה אמונתך ובמדרש הובא בי"א ערך תחה"מ ממה שאתה מחדשנו בכל בקר רבה אמונתך בתחיית המתים אף שהכוונה כפשוטה יש להמליץ ג"כ עפמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שלא תאמר הואיל והידיעות והחכמות גברו מידי יום ביום עי"כ תתמעט ח"ו התורה והיתה לבער לא כן כי התוה"ק והחכמות אחיות הנה שתיהן יעמדו יחד כי שתיהן מעשה ידי הקב"ה וא"א שהאחת תכחיש את חברתה ואדרבה החכמה האמתית הוא תחזק ותכונן עוד את עמודי התורה וז"ש לבל תירא שבעולם ובדור הבא אחרינו ותוסיף הדעת להרחיב את גבולה לא יהי' עוד מקום ח"ו לתורה ולישראל אינו כן כ"א כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא גם לדור הבא אחרינו אם גם יוסיפו החכמות עוד עשרת מונים להרחיב את גבולן שנאמר ועמך כולם צדיקים אם גם לעולם יירשו ארץ ויחקרו בסתרי ארץ ומלואה בכ"ז יהיו צדיקים כי נצר ממעי היא החכמה ומעשי ידי להתפאר היא התורה א"כ א"א שהאחת תכחש את חברתה. וכמו שפירשתי מארז"ל אמרה הלבנה א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר א' אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך כי יש לנו ב' מאורות המפיקים נוגה זיו כבודו של הקב"ה הא' הוא אור תורה שם חביון עוזו קרנים מידו אבל גם שכל האנושי הוא ניצוץ מאור עולם והנה השכל האנושי כמה פעמים הוא מתנגד לחוקי התורה כי אינו מבין את סודותי' אבל צריך הוא על כרחו להשתעבד ולהכניע את עצמו ולהודות כי רק עיני בשר לו הוכו בסנורים וזהו שהחמה הוא האור הגדול של תוה"ק והלבנה היא אור שכלינו החלש ואם השכל האנושי אומר א"א לב' מלכים להשתמש בכתר א' ושכלו מנגד לתורה אז אומר הקב"ה להלבנה היא השכל האנושי לכי ומעטי את עצמך כלומר דעי וראי כי לך נאה למעט א"ע נגד אור החמה שבעתים מזוקק הוא התוה"ק אבל לעת"ל שיפקחו עיני העברים העוורים וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר כלומר שתחזינה עינינו אמתת תוה"ק וגם השכל האנושי יסכים לה ע"כ נאמר על העת המקווה והי' אור הלבנה כאור החמה כלומר שיהיו לאחדים לא יפריד ביניהם מאומה. ועפ"ז אמרתי בדרוש לר"ה על המדרש כשהקב"ה יושב לדון את ישראל השטן רוצה להביא ב' עדים נגד ישראל חמה ולבנה ומביא את החמה והלבנה אינו מוצא לפי שהיא מכוסה שנא' תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו כי לעת כזאת רוב החטאים והעונות שנעשו בימינו הוא בשביל שמדמין בנפשם שכולם חכמים ונבונים ויודעים יותר מן התורה ועליהם נאמר הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים ע"כ ביום הזה שאנו יראים וחרדים מיום הדין ומקווים שיוציא הקב"ה לצדק דיננו אנו מקטינים א"ע ומודים שאין יד שכלנו מגיע להבין דעת קדוש עליון ית"ש ע"כ אנו חוגגים את היום הזה אף שבאמת אין שכל אנושי משיג את זאת שייעד הקב"ה יום מיוחד לשנה לשפוט את בני אדם אחרי שהוא סוקר הכל בסקירה א' כפי' הב"ל כי חק לישראל הוא בלי טעם והבנה שיהי' משפט לאלקי יעקב בכ"ז אנו חוגגים אותו ומקווים שבזה נתרצה אל אדוננו אם בעינינו נראה ונודה כי רק עיני בשר לנו. וכמו כן תקיעת שופר היא ג"כ דבר נעלם ומכוסה טעמו ובכ"ז ביום ראשון בשנה אנו עושים דבר חק הזה ותקותינו שעי"ז אדם ובהמה תושיע ה' ודרשו רז"ל אלו בנ"א שהם ערומים בדעת ומשימים א"ע כבהמה כלומר נגד צוויי הש"י אנו מודים אף שאין אנו מבינים אותם ובהמות הייתי עמך בכ"ז אנו מוכנים לעשות ואין זה בערות וכסילות אדרבה לחכמה יחשב לנו אם נשעבד א"ע לעשות רצון קוננו ית"ש אף בלי הבנה כי החולה שהוא בסכנה אם ירצה לחקור מתחלה לדעת מה מעשה המרקחת אשר יצוה עליו הרופא להחיות את נפשו הוא פתי וסכל אבל הבוטח באמונתו וחכמתו של הרופא זהו החכם האמתי כמו כן אנו בוטחים בחכמת ה' וזה לחכמה יחשב כמ"ש והי' כי ישמעו את החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הכוונה כנ"ל ולזה ארז"ל תקיעת שופר חכמה שלא תאמר הואיל ומצות תקיעה היא חק בלי טעם והוא המצוה הראשונה שאנו עושים בתחלת השנה עי"כ אנו כסילים ח"ו לזה אמר אדרבה תקיעת שופר חכמה כנ"ל וע"כ כשהשטן בא לקטרג ומביא החמה שחטאנו נגד תוה"ק ורוצה להביא גם הלבנה שהיא היתה בעוכרנו שע"י שכלנו הדל והרזה הרהבנו בנפשינו להיות במורדי אור התורה ואינו מוצא הלבנה בר"ה כי היא מכוסה כי היום הזה ביום הדין אנו מודים שנכסו עיני שכלנו טחו מראות ורק באור פני מלך חיים באור תורתו נראה אור ולעת"ל ניבא הנביא ע"ה והיתה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים היינו שהחכמות חיצוניות גם המה יתאימו יחד עם החכמה האמתית היא חכמה תוה"ק ועי"כ אור החמה יהי' שבעתים כי כל שבע החכמת יהיו לה לרקחות ולטבחות להוסיף אורה. וז"ש ומלאה הארץ דעה את ה' במים לים מכסים כלומר אף שהארץ תמלא דעת בינה והשכל בכ"ז את ה' עם ה' תהי' ע"ד גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר כי אל דעות ה' כמ"ש לעיל שראשית הדעת וסופה ותכליתה יהי' להכיר את ה' ית"ש ושלא תאמר אחרי שתמלא כל הארץ דעת ובינה בחכמות אחרות לא ישאר עוד מקום להכיל גם חכמת תוה"ק כי אחרי שהלב מלא משאר ידיעות אין עוד מקום פנוי לקבלת התורה ע"ז אמר כמים לים מכסים כמו שכל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא כי מי הים חוזרים ונובעים לנהרות ומעינות כמו כן התורה יפוצו מעינותיה גם לשאר החכמות שגם המה יהיו מזוקקים ומצורפים והמשל נכבד. והנה תחיית המתים הוא פנת יקרת יסודי דתנו ואיש בער לא יבין את זאת ויחשבהו לנמנע בלתי אפשרי אבל מלבד כי אנחנו המאמינים בעיקרי תוה"ק אמונת אמון אבל הלא רואים אנו בימינו אלה בכל יום מחדשים חידושים למצוא בסתרי הטבע מה שלא שערו אבותינו מעולם כמו שהמציאו דאמפף או עלעקטריציטא"ט וכדומה בכל עת שתתרבה ידיעת ודרישת הטבע אולי ימצאו עוד כח בטבע אשר יסביר ויאיר לנו תחיית המתים אף שעד עתה לא נודע לנו מהותו וא"כ לא די שהידיעה הרבה לא תכחיש מציאות אמונתנו אדרבה אולי עוד יוסיף לתת לנו אמונה כי אולי יחודש ע"י חוקרי סתרי גנזי הטבע כח בטבע שעל ידה יובן בנקל איך שיחיו המתים בחסדו כי מי יודע מה ילד יום. וז"כ המדרש חדשים לבקרים ע"י שאנו רואים מידי יום ביומו יחודשו דברים אשר לא שערנום מעולם עי"כ רבה אמונתך בתחיית המתים וכנ"ל. עוד יש לפרש חדשים לבקרים רבה אמונתך עפמ"ש למעלה על משנת כל ישראל וכו' נצר מטעי מעשה ידי להתפאר כי תורת ה' תמימה ושלימה הוא בלי כל חסרון כמ"ש עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ע"כ נקראת מעשה ידי שכבר היא גמורה ועשוי' בשלימות באין כל מחסור משא"כ שאר החכמות נקראים רק נצר מטעי אשר יפרה וירבה מידי יום ביומו ועדיין לא נשלם כל צרכו ע"כ אם אנו רואים שבשאר החכמות בכל יום מוסיפים והולכים לחדש חדשות אשר לא שערום אבותינו לא לבד שזה לא יגרע ערך תוה"ק אדרבה עי"ז שאנו רואים שתמיד צריכים לחדש זהו מופת שרבה וגדלה האמונה היא התוה"ק יותר משאר חכמות באשר שתורת ה' תמימה ושלימה בלי מגרעת. וזהו חדשים לבקרים ע"י שעינינו רואות שבכל יום ויום מוכרחים לחדש המצאות אשר לא שערום אבותיהם אבל התוה"ק לדור ודור אמונתך עליה אין להוסיף ולגרוע זהו עד נאמן ולא יכזב ששאר החכמות אינם דומי' אלא לנצר וגזע אשר אינו עוד בשלימותו רק בכל יום מוסיף והולך עדי יהא לעץ פרי המשמח אבל התורה היא מעשה ידי השי"ת בשלימות ותמימות ועי"כ מה רבה וגדלה אמונתך ביתר שאת על שאר החכמות שהם כפני לבנה נגד השמש בצהרים היא תוה"ק ועפמ"ש לעיל במשנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא היינו בעולם ובדור העתיד לבוא לא ישכח ח"ו שם ישראל אף שרבו פריצי הדור ויש לחוש פן ח"ו לא יזכר שם ישראל יש לפרש מ"ש חז"ל רפ"ק דברכות כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא עפמ"ש שם מפ"מ לא נאמרה נו"ן באשרי משום דאית בה נפילה לשונאי ישראל שנאמר נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל וכיון שדהע"ה בכוון השמיט אות נ' מתהלה לדוד לרמז ע"ז שלא תפול כנס"י בשום זמן בבור השכחה ע"כ מי שאומר המזמור בכוונה זו שישראל לא יפול לעולם זהו המובטח שלא יפול לעולם הוא בן העולם הבא כלומר בדור ובימים הבאים אף שהחכמות ירבו לרוב בכ"ז יקום לעד ולא ימוט מאמונתו כי החכמות יוכנעו וישתעבדו אל התורה. אבל אחרי שעד עתה התורה והחכמה עודם צרות זו לזו מה נמרצו אמרי יושר שאמרנו בפתח דברינו שעוד לא בא הזמן אשר נהללהו לומר קץ שם לחשך כי הן אמת שבתי החכמות מלאים על כל גדותיהם מנערים המנוערים מן המצות אשר ינהרו לינק משדי כל החכמות והידיעות אבל בית מצויין אשר משם תצא תורה לישראל אשר באורה נראה אור החיים בכל יום פוחת והולך צבא הנרצע על דלתי בתי המדרש והתורה האומרים אהבתי את אדוני אבי שבשמים לא אצא חפשי מעול התורה בכל יום ויום מתמעטים והולכים צעירי הצאן אשר ילכו לרעות בשדה התורה אשר ברכו ה' ממגד שמים מעל כריח השדה אשר ברכו ה' והריחו ביראת ה' כל הימים ילכו לחבוק חיק נכרי' שנתנכרו עי"ז מאביהם שבשמים. שבע הנרות אשר השבע חכמות חצבו עמודיהן עליהם המה יאירו אבל הבהיר שבנרות הוא אור השמיני אשר ממנו פנה ממנו יסוד לכל שאר הנרות כהה אורו כבימי חנוכה שלא מצאו אלא פך א' של שמן והוא הי' מונח בחותמו של כ"ג כמו כן לעת כזאת אם יבקשו שמן טהור משחת קודש לה' לא ימצאו רק א' בעיר וגם המעט מזער לימוד תוה"ק הנמצא איננו למנה לכל המון העם כ"א רק אצל הכהנים ומורים אשר תורתם אמונתם וקרדומם לחפור בה אדמת מחייתם אבל אצל שאר הקהל אשר ביגיע כפם יאכלו לחמם על ידי מלאכת מחשבת ועבודת המסחור התורה היא חתומה סגורה ומסוגרת וגם אינם רוצים לפתח חותם התורה ולגלות מצפוני' כי יאמרו מה להם להתעסק בעת חי' כזאת בחכמת התורה אשר כבר זקנה ועברה ובטלה וכמתה ח"ו בימים אלה טוב להם לעסוק בחכמות חיות המביאות חיים ושפע לבעליהן ולא לבלות ימיהם וימי בניהם בלימוד חכמת התורה אשר כבר נכרתה מעץ החיים ויבש קצירה ע"כ יזורו אחור וישליכו לימוד התורה אחרי גום וינזרו לבושת אבל באמת עינים להם ולא יראו טח מראות עיניהם שהתורה חי' וקיימת לעולמי עד ולדורי דורות היא שעמדה לאבותינו בימי צרה וחשך היא הפיחה רוח חיים בקרב עצמות יבשות בית ישראל היא הנפש לבית יעקב ורק כנפי' היו לנו למחסה ולמסתור ביום עברה וזעם משלחת מלאכי רעים שנאת האומות ועתה אחרי שהיתה הרווחה הכי נאמר עלי' ח"ו שהיא בקהל רפאים תנוח ובין חכמות המתות חלקה ויש להמליץ עליהם דברי המקונן איכה השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו התורה שהיתה מאז ומקדם פאר חבוש עלינו צבי ישראל ותפארת ישורון עתה תפול ממדרגתה הגבוהה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא היא אשר היתה ביום אף ה' לנו להדום וליסוד רגלינו למען לא נשקע במצולות עתה לא נזכרנה ונשליכנה תחת אחד השיחים לא כן עמנו הדבקים בתורת אל חי וקוראים בה כל ימי חיינו איך לכונן הנהגתינו בשבתנו ובלכתנו אצלנו התורה חי' וקיימה ככחה אז כחה עתה לא נפל דבר א' מכל דברי' הטובים ארצה ולא לבד שלא מתה עדיין כ"א גם עומדת לנו במתק דברי' ובתמונת מראית יפי' כימי נעורי' לא כחל ולא שרק ויעלת חן שיבה לא זרקה בה ולא נבוז כי זקנה אמנו באה בימים אלא היא בעינינו כדיוטגמא חדשה כבימי עלומי' מקושטת בעדי עדיים. וז"ש רז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושי' שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה כלומר לאותן האנשים אשר בגדו בה' ובתורתו ועזבו את דגלה וחוקותי' ומשפטי' לא ישימו למורה דרכם להם התורה כמתה תחשב אבל לעושי' שעושים דברי' להם לא לבד שהיא חי' בעצמה אלא גם היא משפעת ממקור חייתה ונותנת חיים לעושי' כי היא אם כל חי כי רק לעוזבים דברי' וממאנים לשמוע בקולה היא כעץ יבש אשר עליו נובלים ופריו נפל אבל למחזיקים בה היא עץ חיים אשר ישא פרי הלולים המשמח אלקים ואנשים ע"כ החוב עלינו אם אנו רוצים להעמיד חי כל הימים את בית ישראל לא ימות לנצח ללמוד תורת אל חי המחי' חיים ורק בצלה נחי' חיי עד וכי תאמרו הלא אי אפשר שכל אדם יעסוק בתורה הלא כל האדם כוסף לכסף וטרוד על המחי' ועל הכלכלה להביא טרף לביתו ואפשר אדם קוצר בשעת קצירה וזורע בשעת זריעה תורה מה תהא עלי' הלא אדם לעמל יולד לעמל המלאכה והאיך ישדד אדמת התורה ברוח מבינתו הלא עתותיו מסורות ביד הפרנסה ורגעיו אחוזים בחבלי פת בגו אשר בזיעת אפו יביא. אולם גם ע"ז ישיב לנו הנר חנוכה להאיר לנו את הדרך אשר נלך בו אשר נאחז בזה וגם מזה אל תנח ידינו כי הן אמת שיצא אדם לפעלו כל היום רעיוניו דא לדא נקשן לקושי מזונותיו אבל רק עדי ערב אחרי ינטו צללי שמש כי בא היום בא שביתת מלאכה באה מנוחת הגוף למה נבלה הלילה אשר לא נבראת אלא לגירסא למה נבלה הזמן היקר אשר ניתן לנו למרגוע במושב לצים ובסוד משחקים הלא טוב לנו אז אשר בשעות הללו שאנו מופנים מכל עסקינו הגופניים נעסוק בתורה אשר היא חיינו הלא נר חנוכה קורא לנו בקול גדול מצותה משתשקע החמה ער שתכלה דגל מן השוק כלומר לאחר שפנה יום וכלה כבר הרגל מן השוק וחדלו הולכי שוקים בחוצות וברחובות אז עכ"פ חכמות בחוץ תרונה לכו לחמו בלחמי אכלו מעדנים מלחם התורה ושתו מיין מסכה ואם גם בכל עת ועונה הי' החוב הקדוש הזה מוטל על כל איש ואיש לקבוע עכ"פ עתים לתורה עת לעשות לה' אף אם הפרו תורתך כל היום בימים האלו בזמן הזה כפלים לתושי' לנו להחזיק אותנו במעוז לימוד תוה"ק כי בימים הקדמונים שונאי ומנדי התורה היו האומות עע"א אשר לא נגה עליהם אור התורה ושמש צדקתה לא זרחה עליהם מרפא בכנפי' ע"כ מהר סיני ירדה שנאה לאוה"ע עלינו עד שעלי' הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה לא כן בימינו האומות כבר ידעו להוקיר חין ערך התורה כולם ידעו ויבינו כי משפטי ה' אמת רק נהפכה השיטה ונהפך הגלגל נתקיים בנו מהרסיך ומחריביך ממך יצאו בני אמי נחרו בי אנשי אמונתינו המה בעוה"ר עושים את התורה לשמצה ללעג ולקלס ע"כ בימים הראשונים היתה מצות נ"ח להניחה על פתח ביתו מבחוץ להורות לעמים את יופי התורה ונועם מראיתה למען יראו כל העמים כי שם ה' נקרא עלי' אבל עתה בשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו אחרי שמחדרים אימה מבית הכופר באמיתת התורה ע"כ לנו להאיר לאנשי בתינו ולאוכלי שלחנינו להם נגיה חשכם עד יעקר יצה"ר מן העולם ואז אורה ושמחה בעולם:
אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. י"ל כי ההבדל בין חכם לנבון החכם הוא המבין הדבר בעצמו לאשורו והנבון הוא אשר עוד מבין דבר מתוך דבר. והנה האדם המתחכם צריך לילך מן הקודם אל המאוחר בתחלה הוא חכם לידע הדבר על בוריו ואחר שהשכיל וידע הדבר על מתכונתו עוד יוסף לקח להוליד עוד דבר אחר ולהבין דבר ומושכל אחר מתוך אותו דבר שהשכיל בתחלה וביוסף הי' להפך כי מבית האסורים יצא למלוך ונעשה יועץ למלך מה לעשות בענייני המדינה והוא לא ידע מתחלה שום דבר ומושכל מתהלוכות המדינה נמצא שהוא בתחלה הי' נבון שהבין דבר מתוך דבר מבלי שהבין מתחלה הדבר בעצמו רק לבסוף שנעשה מושל בארץ מצרים הבין וידע אח"כ הדברים בעצמם וזהו לאות על יוסף כי רק רוח ד' נוססה בו ולא הוצרך לילך מן הקודם אל המאוחר כשאר חכמים כ"א להיפך מתחלה נבון ואח"כ חכם. וז"ש אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת כלומר שמאת ה' הואצל עליך רוח דעת ע"כ אין נבון וחכם כמוך כלומר שיהי' מתחלה נבון ואח"כ חכם כמו אתה זה אינו בנמצא ע"פ הטבע:
לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו פרש"י וכ"ה במדרש שאמר להם שימולו ולפ"ז היו כל המצריים נימולים ואפשר דז"ש יהושע כשמל את ישראל היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם כי באמת למול א"ע לש"ש הוא לכבוד ופאר אבל למול א"ע בשביל חרפת רעב זהו באמת חרפה וקלון. ואפשר לומר בזה המדרש בזכות יוסף נגאלו אבותינו ממצרים שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה כי באמת ישראל במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה עד שאמרה מדה"ד הללו עוע"ז והללו וכו' והוא ע"י שהיו בין המצריים עם פרוע לשמצה נשחתו גם בנ"י על ידם והנה המצרים אשר נאמר עליהם זרמת סוסים זרמתם והיו שטופי זימה אם לא היו נימולים היו עוד שטופים יותר ויותר עד שישראל על ידי שהיו עמהם בשכונתם היו נשקעים כל כך גם בשער הנ' ח"ו עד אפס מקום לצאת עוד משם ע"כ ראה יוסף בחכמתו למול את מצרים וידוע מ"ש הרמב"ם ז"ל שהמילה מחלשת את כח התאוה שבאדם ואחרי שמצרים בעצמם היו נימולים ונחלש קצת תאוותם הי' לישראל בנקל לשמור א"ע שלא ישקעו עכ"פ לגמרי בטיט היון וז"ש לא נגאלו אלא בזכות יוסף: ובדרוש למילה אמרתי דלפי טעם הרמב"ם ז"ל שהמילה ניתנה כדי להחליש כח החומר א"כ לכאורה מצות מילה חרפה היא לנו אחרי שלא צוה הש"י לשאר אומות למול מכלל שאצלם א"צ למילה להחליש תאוותם ורק ישראל הם בטבעם נוטים ח"ו לזמה ע"כ הם מוכרחים למול ויש להמליץ ע"ז מארז"ל במדבר לא מלו ישראל מפני שלא נשבה להם רוח צפונית כי במדבר ארץ לא זרועה ולחם אבירים אכלו לא התאוו תאוה ע"כ לא הוצרכו למול להתיש כח תאוותם וכ' מצפון תפתח הרעה וז"ש לא מלו מפני שלא נשב להם רוח צפונית כלומר רוח המעורר רעת התאוה אבל באמת אם היו ניתנים לאוה"ע שאר מצות ורק מצות מילה לישראל לבד נאמרה אז חרפה היתה לנו משא"כ אחרי שכל המצוות לישראל לבד היו למנה ולא להם א"כ אין המילה חרפה לנו אדרבה היא לאות כבוד ותפארת שבחר בנו מכל העמים וחתם אותנו באות ברית קודש. וז"כ הפסוק מגיד דבריו כיעקב חוקיו ומשפטיו לישראל חק הוא ברית מילה כמ"ש וחק בשארו שם אבל לא לבד מצות מילה הוא לנו לבדנו כ"א גם שאר החוקים והמשפטים רק לנו למורשה ולא עשה כן לכל גוי וגם משפטים בל ידעום עי"כ הללוי' כי לכבוד הוא לנו. ועוד ראי' לזה כ"א כל הטעם בשביל התאוה שלא שלטה במדבר א"כ למה מל אותם יהושע בז' שכבשו וז' שחלקו הלא גם בעת ההיא עדיין לא הי' מקום מנוחה להם לתור אחרי לבבם והי"ל להמתין עד שישבו איש תחת גפנו בהשקט ואז יהי' מההכרח למולם וזה מוכח שאין המילה להם לקלון ולחרפה וז"ש יהושע היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם כי המצרים היו אומרים שהמילה היא לחרפה לישראל השטופי זימה ביותר. אמנם ע"י שמלתי אתכם היום קודם בואכם אל המנוחה ואל הנחלה עי"כ מוכח שאינו לחרפה לכם והטעם שלא מלו במדבר ומלו עתה מסיים הפסוק וישבות המן ממחרת כי המילה היא לקשור את ישראל בקשר אמיץ בהקב"ה בו ובתורתו וכל עת היותם במדבר בלתי אל המן עיניהם וראו נסי ה' עין בעין לא הוצרכו למילה לזכור את ה' משא"כ בעת שבאו לגלגל וישבות המן ממחרת ולא הי' להם עוד מזכרת אהבה בהקב"ה ע"כ הוצרכו למול:
מסורה כולנו בני איש א' נחנו. נחנו נעבור חלוצים. נחנו פשענו ומרינו. י"ל הכוונה כי להיות נחנו ישראל בני איש אחד זרע אברהם אשר רק עליו הערה ה' רוח ממרום ולא על זולתו בדורו שעי"כ אנחנו לאגודה אחת ואין מתערבים בגוים להתחבר עמהם עי"ז מעוררים אנחנו איבת העמים וצריכים ללחום נגדם וזהו נחנו נעבור חלוצים שצריכין אנחנו להתחזק נגד הקמים עלינו המכבידים עולם עלינו ועי"ז יש לנו טענה ואמתלא על כי נחנו פשענו ומרינו וכמשאז"ל גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שעבוד מלכיות שמכבידים אכפם עלינו:
וטבוח טבח והכן במדרש אין והכן אלא שבת שנא' והכינו את אשר יביאו אמר הקב"ה ליוסף אתה שמרת שבת עד שלא ניתנה חייך שבן בנך עומד ומקריב בשבת שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואין שביעי בלא שבת י"ל הכוונה כי כל אדם נברא לצורך דבר מה בו ישלים תכליתו והנה אנו בנ"י תעודתנו להשלים א"ע לחיות בעוה"ב זהו תכליתנו ומי שלא ישיג להגיע אל תכלית זה נוח לו שלא נברא אחרי שכל תכלית בריאותו לא הי' אלא בעבור זה ובאוה"ע הוא להיפך אין תכליתם אלא בעוה"ז להם ניתנה הארץ לשבת בה לעבדה ולשמרה לעמול וליגע בה ואם הם אינם רודפים אחר תכליתם לא שמרו את פקודתם ובריאתם לתהו ולריק וע"כ ארז"ל בן נח ששבת חייב מיתה כי עיקר תכליתם הוא היגיעה בעוה"ז ואם ישבתו מעבודתם אז ראויים שלא יהיו בעולם משא"כ לישראל נתן את השבת להורות להם אף שמוכרחים ליגע בדברים גופניים כל השבוע ידעו ויבינו כי אין זה אלא להחיות נפשם אבל עיקר תכליתם לשבות ולנוח מעבודת החומר ולהשתעבד בעבודת השכל לשמים ולפ"ז הי' מן הראוי שהקרבנות אשר הם אמצעי להעלות מחשבת ישראל הטהורה לריח ניחוח לפני ה' יקריבו גם בשבת אף שהבערה והקטרה היא מלאכה גופנית אחרי אשר כל תכליתה הוא דבר רוחני אך מפני שלא ידענו אם כוונת המקריב רצוי' רק להעלות ריח ניחוח או גם נתערב עמה כוונה זרה שבזכות קרבנו ישפיע לו ה' ברכות גופניות ע"כ לא רצתה התורה להתיר הקרבת קרבן יחיד בשבת משא"כ קרבנות צבור שהכהן מקריב בשביל הכלל לזכך את מחשבותם ומקריב בלי שום פניי' ע"כ הותר הקרבתו גם בשבת. והנה ארז"ל גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה והטעם מפני שהמצוה יש לו יצה"ר משא"כ האינו מצוה וכל השכר מצוה הוא בשביל שצריך ללחום נגד יצרו. והנה יוסף הצדיק ע"ה שמר השבת אע"פ שלא נצטוה ממילא לא הי' לו יצה"ר וממילא לא הי' בזה ציפוי שכר וע"כ שעשה לש"ש בלי פניי' אחרת ע"כ נתן לו הש"י שכרו בזה שגם בן בנו יעשה המצוה כ"כ לש"ש בלי שום פניי' אחרת שעי"כ יוכל להקריב בשבת אף שהוא קרבן יחיד:
עוד י"ל המדרש הנז' אין והכן אלא שבת בהקדם מ"ש במשנה דאבות שלשה שאכלו על שלחן א' ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים פרש"י שחיטת ע"ז. וי"ל הכוונה במה שנודע שכל הנמצאים דצח"מ יש להם התעלות כל א' ממדרגתו למדרגה שלמעלה הימנו והחי יש לו התעלות ע"י ששוחטים אותו ואוכלים אותו בקדושה ובטהרה ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו שעי"ז עלה החי למדרגת מדבר שהוא האדם ופירשתי בזה פ' ויחי האדם לנפש חי' ואמרו במדרש נשמה שנתתי בך החי' אותה מכאן אמרו אסור לאדם לסגף א"ע בתענית כי האדם יש לו נשמה אצולה ממרום שעל ידה יוכל להגביה את גופו לזכך אותו ולהעלותו אבל הבהמה אין לה נשמה רק חיות בהמיית ולא תוכל להתעלות כ"א כשהאדם אוכל אותה לש"ש ובבחינה זו נעשה האדם נשמה אל הבהמה להעלותה שכמו שנשמת האדם פועלת על גוף האדם להעלותו כן האדם פועל על הבהמה להעלותה וזהו ויהי אדם לנפש חי' ר"ל האדם הוא הנפש והנשמה של כל חי' ובהמה שעל ידי אכילתו אותם בקדושה יש להם עליי' וע"כ אסור לסגף עצמו בתענית כי יותר טוב לאכול בקדושה לש"ש ולפ"ז כששוחטים בהמה ואוכלים אותה לא תקרא הבהמה מתה כי אדרבה עתה נתעלתה באהבים למדרגה רמה ונשאה ממדרגתה הקודמת. אמנם מה ששוחטים לע"ז לא זו שאינה עולה אלא גם יורדת ונקראת מתה ומטעם זה נקרא שחיטת ע"ז זבחי מתים באמת ולפ"ז אם האדם אינו אוכל לש"ש בכוונה רצוי' ואינו מעלה את המאכל למדרגה גבוהה א"כ אדרבה הורידו והבהמה ששחט לאכלה נקראת מתה כי ירדה ממדרגת חי למת וז"ש המשנה שלשה שאכלו ולא אמרו ד"ת להעלות את מאכלם בקדושה כאלו אכלו מזבחי מתים שעי"ז נקראת הבהמה מתה כמו שחיטת ע"ז כנ"ל ואמרו במדרש קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכח של כל א' וא' כי לא רק בעסק תורה ומצות רוחניות יוכל האדם לעבוד את ה' כ"א גם בעסק דברים גשמיים כמאכל וכדומה גם שם קול ה' גם את זה יוכל להעלות שיהי' לרצון לפני ה' וע"ז יש להמליץ כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים כי יש כמה מיני שמנים להעלות נר נשמתו באור ה' זה ע"י תורה ומצות וזה ע"י עסק גופני בכוונה רצוי' יוכל לצקת עליו שמן משחת קודש אבל כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים. כל השמנים שהיו מאירים עד עתה באור ה' נטמאו ולא נשתייר אלא פך א' שמן שהי' חתום בחותמו של כ"ג היא תוה"ק החתומה בחותם אמת של השם ית' הנקרא כהן גדול כמארז"ל אלקיכם כהן הוא אמור מעתה כי האדם גם בעסק גופני יוכל לעבוד את ה' ואמנם עוד ביתר שאת כאשר ישבות מעבודת הגוף ויעסוק בחיי נפש להגות בתורת ה' ואמנם כ"ז רק לנו ב"י אנו יכולים להגביה עצמנו על מצב זה לשבות מעבודת הגוף לאכול ולשתות ויהי' גם זה עבודה לפניו ית' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל אבל אוה"ע עליהם נאמר הבטלה מביאה לידי זימה ולידי שעמום ואם יתבטלו מעבודת הגוף אז ישמנו ויבעטו וישכחו את יוצרם ע"כ יומם ולילה לא ישבותו כי בשעה שבטלים ממלאכת הגוף בטלה עבודתם לגמרי יען כי הם אינם יודעים לאכול ולשתות לש"ש כי חייהם רק חיי ארציות וז"ש רז"ל בן נח ששבת חייב מיתה שנאמר עוד כל יסי הארץ וגו' יומם ולילה לא ישבותו הכוונה יען כי עוד כל ימי הארץ שהם חיים רק חיי ארצי ע"כ יומם ולילה לא ישבותו משא"כ אנחנו בנ"י שאנו יודעים שכל אכילתנו אין האכילה בעצמה התכלית אלא היא הכנה לעבודת ה' שע"י קיום גופינו נוכל לעבוד ה' ע"כ לנו נאה לשבות ממלאכת הגוף שגם בהשבתת עבודת גופינו ואנו אוכלים ומתענגים ג"ז הוא עבודת ה' כשכוונתינו לש"ש. וזהו וטבוח טבח והכן אחרי שכל אכילתנו אינה אלא הכנה לעבודתו ית' ע"כ אין והכן אלא שבת שעי"ז נאה ויאה לנו שמירת השבת. ובזה י"ל דברי מד"ת פ' נשא דמייתי ע"ז אמר הקב"ה ליוסף אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה חייך שבן בנך עומד ומקריב בשבת שנא' ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השמיני נשיא לבני מנשה ויל"ד למ"ל להביא הך דביום השמיני הלא עיקר ראייתו מיום הז' אך דאי' מה שאפרים הקריב קודם מנשה הוא לרמז שהרוחניות קודם לגשמיות כי משבט אפרים יצא יהושע בן נון אשר סמך מ"ר מהודו עליו והאציל עליו מרוחו להורות לבנ"י את דרכי התורה ומשבט מנשה יצא שר צבא גדעון הנלחם בעד דברים הארציים וכמ"ש בך יברך ישראל לאמר ות"י ביומא דמהולתא דהיינו שעל ידי המילה ממעטין כח הגופניות ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שיתר שאת לאפרים שהוא הרוחניות על מנשה הרומז לגשמיות וכיון ששמר יוסף שבת עד שלא ניתנה בע"כ שאצלו הי' חשוב יותר חיי נשמתו וכנז' ע"כ הקריב ג"כ אפרים ביום הז' ומנשה ביום הח' אפרים קודם למנשה ולפ"ז אין עיקר כוונת המדרש שהקריב בשבת אלא שאפרים הקריב קרבנו קודם מנשה ושפיר הוצרך המדרש להביא גם פסוק וביום השמיני ויגש ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו במדרש אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ומה אחי יוסף לא יכלו לעמוד בתוכחתו כשיבא הקב"ה להוכיח כאו"א על אחת כו"כ. הנה כתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז אם אנו רוצים שישאר בנין דתנו עומד על תלו ומכונו וכל הרוחות לא יזיזו אותו ממקומו אזי האמצעי המיוחד לזה אשר הוא לבדו יאות לתכלית הנכבד הנרצה הזה הוא לימוד בנינו לחנכם ולגדלם מנעוריהם על מי התורה הקדושה ולהשקותם ממקור מעין טהור יוצא מבית ק"ק ללמד בני יהודה קשת נחושה זרועותם למען יוכלו לעמוד ולהקהל על נפשם נגד כל צוררי התורה ואויבי' הקמים עלי' מבית ומחוץ כמ"ש הקב"ה בשעת מ"ת בניכם יהיו ערבים שרק אז אם תגדלו בניכם על התורה ועל העבודה רק אז בטוח אני באלה שתחזיקו בתורה ולא תרפו ממנה אם גם יעבור עליכם מה ואם ח"ו לא נקיים חוב הקדוש הזה ללמד להועיל את בנינו אחרינו אז לשוא ניגע ולהבל נעמול להחזיק התורה ולהעמידה על תלה וע"ז יש להמליץ אמרם ז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך בנינו הם הבונים ומחזיקים את היכל ה' היא תורתנו הקדושה ורק הם יבנו לנו בית נאמן לה' אבל אם לא נלמדם להועיל אז כל פעולתנו להעמדת התורה לא תצלח כמ"ש כי רוח יזרעו וסופתה יקצורו ולא די שהם לא יהיו זרע ברך תפארת אבותם כי אף אם נלמדם כל מלאכת מחשבת מעשה אומן וחכמות חיצוניות נלעיט אותם מ"מ הגם שיהי' לנו עמהם שמחה בעוה"ז כי יגדלו ויצליחו ויהיו לאנשי חיל בכ"ז אין שמחתינו עמהם שלימה כי הן גם אמת שבעוה"ז נגילה ונשמחה בם בראותנו שהשעה משחקת להם וידיהם עושות חיל לאצור סגולות מלכים ובין אצילי וחורי הארץ יקרא שמם לתפארת אבל מה נעשה ביום שידובר בם לעתיד לבא ביום הדין והחשבון אז נראה אותה ריקים ונעורים מכל ריח תורה ויראה אז תהפך לאבל שמחתנו כי אף שלמדנום כל החכמות מ"מ יראת ה' שהיא החכמה העיקרית העולה בערכה על כל החכמות העלמנו מהם ומה יועיל להם כל הון ביום עברה וזעם ה' עליהם וז"כ המדרש אלה תולדות יצחק וגו' הה"ד גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו גילה אחר גילה וכו' כי מי שהוא מגדל בנים צדיקים לא לבד שישמח עמהם בעוה"ז וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' כ"א גם בעוה"ב ירננו וישמחו בהם וזהו גילה אחר גילה מי שהוליד צדיק אבל ויולד חכם שכל תכליתו לא היתה אלא להוליד חכם בחכמות עוה"ז אז רק ישמח בו לבד בעוה"ז בעולם העובר כצל ימינו עלי ארץ אבל אחרית שמחה תוגה לא תהי' שמחה כפולה גם לעוה"ב ומסיים שם המדרש כשנולד יצחק היו שמים וארץ שמחים כי בן צדיק ישמח הורו ויולדו בין בשמים ממעל בעוה"ב ובין בארץ בעוה"ז אבל מי שאינו מגדל את בניו לתורה ולתעודה לא לבד שהבן יפול בשחת אבל גם הוריו ברוב הימים ישכחו את התורה והיראה וע"ז נאמר זרע מרעים בנים משחיתים כי לא לבד שמשחתם בהם מום בם כ"א גם ישחיתו את אבותיהם כמו שאנו רואים בעינינו שכמה פעמים אנשים שגידלו על ברכי התורה והיראה מעודם ומחזיקים בתורה ואחרי שגדלו את בניהם והיו לאנשים שמלאו את כרסם בחכמות זרות ושתו סף רעל המינות אז גם האבות נזורו אחור ויעזבו לאט לאט את הדרך הישר דרך ה' אשר הלכו בו מעולם וזה ע"י בניהם הממרים את פי ה' וגם האבות יאכלו בוסר ע"י ששני בנים תקהינה כי מתחלה שותקים האבות בעת רואם שבניהם עושים מעשים אשר לא יעשו באמרם אך שלום ואמת יהי' בימי לא אוכל לחרחר ריב תמיד ולעשות לו אויבים אנשי ביתו ולסוף הם הנערים המנוערים מן המצות ילעגו וישחקו לאב זקן על אשר מחזיק בתורת ה' עד שבאחרונה גם הוא נמשך אחריהם לרעה כאשר יעיד הנסיון בעוה"ר בימינו אלה ע"כ הבנים משחיתים את אבותיהם וז"כ הכתוב כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם כי מדרך הישר הוא שהאבות יאמנו ויגדלו את הבנים לתורה ולתעודה ולחנכם ביראת ה' אבל אם האבות יתעצלו מלשמור פקודתם זו ולא ילמדו תורה לצאצאיהם אז עולם הפוך ראיתי תחת אשר האבות יגדלו את הבנים הבנים יאמנו ויחנכו את האבות ויסיתום וידיחום לסור מאחרי ה' אלקיהם אשר עבדוהו מנעוריהם וז"ש כי דור תהפוכות הם כי נהפך הגלגל תחת אשר הדרך שהאבות יגדלו בנים הבנים מורים את האבות לרעה והסיבה ומקור משחת לזה הוא בנים לא אמון בם על אשר לא גודלו על שדי האמונה מנעוריהם על ידי חנוך האבות ע"כ נהיתה כזאת ויש להמליץ ע"ז והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים כי אם האבות יגדלו את בניהם בדרך לא טובה יאריך הזמן עד שיגיעו לאנשים גדולים חטאים כי לאט לאט יגדלו ויצאו מימי הנערות לימי הבחרות ומשם לימי האישות ואין בכחם להרע כ"כ עד שיגדלו משא"כ אם הבנים מחנכים את האבות לרעה ח"ו אחרי שהם כבר גברים ואישים אז כבר תיכף ומיד יש כאן אנשים חטאים בעלי כח ואיל וחכמים להרע וז"ש אל הבנים המשחיתים הנ"ל אם אתם תקומו תחת ובמקום אבותיכם למלאות את אשר לא עשו הם לגדל אתכם לטוב אתם תהפכו לאבותיכם לרעה אז תרבו ותגדלו לא נערים אשר אין בכחם להזיק כ"א אנשים חטאים וז"ש אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו הבנים יאמרו אם אבותינו חטאו לא הם בעצמם הגורמים ואינם הם החוטאים כ"א אנחנו זרע מרעים בנים משחיתים אנו נסבול על שכמינו חטאתיהם כי אנו היינו בעוכרם ואמר עוד ידענו ה' רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך כי הבנים יאמרו שאבותינו רק ע"כ חטאו והעוו את דרכם הישרה אשר בו הלכו מעולם הוא על אשר אנחנו הבנים חטאנו לך עי"כ עבירתנו גוררת עבירת האבות ואמנם בעת בוא יום פקודתם לתת דין וחשבון על תעלוליהם הרעים יאמרו הבנים לא לנו ה' לא לנו החטא כ"א עון אבותינו הוא המה עוו במזיד שלא למדו אותנו להועיל כי חטאנו לך אנחנו כתינוק הנשבה בין הנכרים אחרי שלא למדונו מעולם לעשות טוב מה פשעינו ומה מרדינו כמ"ש והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי כי אין מעילה אלא בשוגג בלא הודע שהוא קודש ונהנה ממנו ואחרי שהבנים אשר לא למדו להבדיל בין קודש לחול בין טמא לטהור כל מה שעושים את דבר ה' יקר לזולל ואת קדשי ה' מצות תוה"ק יוציאו לחול בלא ידעם ואשמו אחרי אשר לא לימדום אבותיהם ע"כ כל תהלוכות בני נעוות המרדות האלה בשם מעילה בקודש יקרא כי הם שוגגים ואנוסים ואומרים מותר באשר לא למדו וזהו והתודו את עונם אז גם עון אבותם שלא לימדום יתודו והראי' כי במעלם אשר מעלו בי לא מעלו אלא בשוגג בלי למדם צדק ובע"כ שאבותיהם גרמו להם וע"ז אנו מתפללים אבינו מלבנו עשה למען גמולי חלב שלא פשעו כי החוב עלינו להניק את בנינו משדי התוה"ק אשר דבש וחלב תחת לשונה ולהשביע נפש הילדים אשר חנן אותנו ה' בדשן וחלב התוה"ק אבל אחרי שגמלנום מדדי' אשר ירוום בכל עת וחלצנו מהם שדי' הנעימים ע"כ כל מה שעוו הבנים לא לפשע להם למזיד יחשב רק כחטא ושוגג. וזהו עשה למען גמולי חלב זכור ה' שבנינו נגמלו מנעוריהם מחלב התורה ועי"כ לא פשעו במזיד כ"א חטאו בשוגג. אכן הש"י ביום הדין לא יקבל טענה זו שע"כ חטאו ומעלו בה' על אשר לא למדו כי זה גופא פשע שלא למדו כמ"ש חטאתי כי לא ידעתי זהו בעצמו חטא אם לא ידעתי אם גם האבות לא לימדום בכ"ז הלא ספר התורה פתוח לפני כל איש ואיש וקרא בו כל ימי חייו כתר תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול וגם בזה לא יוכלו להתנצל שכל כך שקעו ביון מצולת החטאים עד שלא ידעו עוד שחסר להם דבר ואחרי שדרך כל איש ישר בעיניו גם את זה לא ידעו שהמה הולכים בדרך רע עקש ופתלתל וכל כך הוכו בעוורון ובסנורים עד שלא חסר להם מאור השמש בצהרים הוא אור התורה ולא ידעו במה יכשלו זו אינה טענה משני טעמים הא' עפמ"ש בפ' אני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך דהו"ל למימר בהמה מאי בהמות דקאמר ואמנם תכלית הידיעה שנדע שלא נדע ע"כ אם הכסיל ידע שהוא כסיל עכ"פ ומכיר בחסרונו הוא רק בתואר בהמה אבל אם גם את זה לא ידע שהוא אינו יודע אז כפלים לתושי' להתיש כחו כי לא ידע כאחד הכסילים וגם אינו מכיר את ערכו השפל ע"כ הוא בהמה בכפלים ר"ל משני צדדים וזהו ואני בער וגם זאת שאני בער לא אדע אז לא לבד כבהמה כ"א גם בהמות בלשון רבים הוא כנ"ל בדרך הלציי ועכ"פ ראינו שאם החוטא יאמר שלא ידע שחטא הוא מכביד נחושת עונו על אחת כמה וגם מטעם אחר אינו יכול החוטא לבוא בטענה זו שלא ידע שחטא אחרי שבכל עיר ועיר יש אנשים העומדים על המצפה הולך וקרוא יום יום מוכיחים בשער את בנ"י הסירו רוע מעלליכם שובו שובו בית ישראל הלא רעה נגד פניכם וכדומה דברים כאלה קשים כגידין אשר בכחם לעורר ישנים מתרדמת הזמן ואם בכ"ז לא ישובו ולא יטו אזן לקול מוכיח אז אין להם התנצלות שלא ידעו בחטאם אחרי שקול המעיר הי' באזנם תמיד קול נאה קול משובח ואטמו אזנם משמוע דבר ה' זו תוכחה. והנה כבר פי' לעיל פי' נח את הפסוק כי דבר ד' בזה הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה שמי שמבזה לקול התוכחה זהו אות ומופת חותך שנפשו היא החוטאת לא רק גופו לבד ואחרי שעוונה בה בנפש ולא רק בגוף אז אין תרופה למכתו וזהו כוונת המדרש שאלו לנבואה חוטא מה עונשו והשיבה הנפש החוטאת היא תמות כי הנביא הוא העומד על המשמר להוכיח בעים רוחו את הפושעים והמורדים ואם אחרי שמעם דבריו היורדים חדרי בטן ובכ"ז חוטאים אז אין להם התנצלות הנ"ל שלא ידעו שחוטאים וזהו שאלו לנבואה חוטא מה יהא עונשו מה יהא עונש החוטא אם גם יש אתו נביא ומוכיח ולא שמע לקול מלחשים והשיב אחרי שלא יטה אזנו לתוכחת חיים א"כ אינו חוטא רק בגוף כ"א גם הנפש עוונה בה ואז אין תקוה עוד כי ישוב ורפא לו כי הנפש החוטאת היא תמות ותכרת מעץ החיים וז"כ המדרש שהתחלנו אוי לנו מיום הדין כי בודאי פחדו חטאים ליום הדין כי יבא ה' לשפוט עמהם על מה הוספתם סרה לעבור את פי ה' והיא לא תצלח אבל הי' להם התנצלות לומר שלא ידעו שחטאו ע"ז כפל דבריו אוי לנו מיום התוכחה ע"י שהי' להם מוכיחים שגילו על עוונם והורו עליהם באצבע הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם עי"ז אוי ואבוי. והנה אחי יוסף היו ג"כ יכולים להתנצל שטחו עיניהם מראות גודל העולה שעשו במכירת אחיהם שלא הי' להם מי שיוכיחם על פניהם לאמור להם למה תעשו כזאת לאחיכם ע"כ אמר להם יוסף העוד אבי חי העוד יאיר עליכם מאור שמש צדקתו ויופיע עליכם נהרה עד שראיתם בכל עת ושעה גודל צדקתו ותום דרכו ובכ"ז לא למדתם ממעשיו ולא הי' לכם חייו חיי תם וישר נקי וחף מפשע למוסר מועיל וכששמעו זאת לא יכלו לענות אותו שום התנצלות ונבהלו מפניו אחרי שהי' להם ממי לקבל תוכחה ושפיר סמכו לזה במדרש אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כנ"ל:
והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר עליכם והגדתם לאבי וגו' והורדתם אותו הנה נ' בהקדם בילקוט פ' בהעלותך וזה מעשה המנורה זהו א' מג' דברים שנתקשה בהן משה עד שהראה לו הקב"ה באצבע שנאמר וזה מעשה המנורה הכוונה עפמ"ש ולא המדרש עיקר אלא המעשה כי כתיב ברוב דברים לא יחדל פשע כי אם נוכיח לאדם באמרי פינו להסיר המסוה מעל פניו למען יראה כי יפול ברשת אם יאחז עוד דרכו דרך לא סלולה בזה לא נועיל עדיין להשיבו להיטיבו באחריתו כי כמה פעמים נדבר על אזן בלתי שומעת לקול דברינו רק המוסר המעולה הוא אם גם דרכנו יהי' טוב וישר אם כל אמרינו אשר נדבר על לב רשע אנחנו בעצמנו נקיימם אם נקשט עצמנו בכל מדות ומעלות אח"כ נוכל לקשט את אחרים אם המוכיח יהי' נאה דורש ונאה מקיים אז יקוה כי דבריו יעשו רושם ויכו שורש בלבות האנשים משא"כ אם הנהגת המוכיח עצמו איננה מותאמת עם לימודו ודבריו אם לימודו הוא להדריך את העם בדרך ה' והוא בעצמו סר מדרך הטובה מנתיבות אל מות אל דרך נלוזה אז דבריו בטלים ומבוטלים וזהו ברוב דברים אם המוכיח רק ירבה דבריו וקורא בגרון אבל מעשיו אינם מותאמים עם דבריו עי"ז עדיין לא יחדל פשע ולא יתמו חטאים מן הארץ ובמשנה דאבות שנינו חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא ש"ש מתחלל כי ידוע מאחז"ל ת"ח שגגות נחשבות להם כזדונות והטעם שהם צריכים לדקדק ביותר על שיודעים את רבונם הם מועדים לעולם ל"כ מי שאין ריח תורה בו לא ידע ואשם והטעם הב' מפני חילול ה' שהוא מחטיא את הרבים על שרבים ימהרו לעשות כמוהו כמ"ש ואשמם בראשיכם אשמם של ישראל תלוי בראשיהם. ופירשתי בזה פ' כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני הכוונה כי יש עבירות שהם שוים לכל אדם כגון מעשה בפועל אבל מחשבה רעה אין הקב"ה מעניש עלי' רק עם גדולי הצדיקים ע"ד וסביביו נשערה מאוד. והנה משא כבד אינו כבד לכל כי מה שהוא כבד לתינוק אינו כבד לגדול ומה שהוא כבד לאדם אינו כבד לבהמה אלא י"ל כבד בערך האדם נושא המשא כ"כ מחשבות רעות אינן כבדות אלא אם האדם החושב אותן הוא גדול המעלה וז"ש כי עונותי עברו ראשי שלא הוצאתים מן הכח אל הפועל ונשארו רק במחשבה הם כמשא כבד יכבדו ממני דייקא על שאני מלך ישראל עומד לנס ולמופת לעם.
וי"ל בזה מ"ש ר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח אומר לו טול קיסם מבין שניך אומד לו טול קורה מבין עיניך והוא תמוה לכאורה הכי ח"ו המוכיחים רעים יותר מן המוכחים עד שאצלם יהי' קורה בין עיניהם ולהמון עם רק כקיסם בין שיניהם עוד צל"ד שינוי הלשון כאן נקט בין שיניהם וכאן נקט בין עיניהם והכוונה כנ"ל כי רוב עונות המוני עם נצמחים מפני שטרודים על המחי' ועל הכלכלה להביא טרף לביתם וכל עמל האדם לפיהו ע"כ ירעו וישחיתו באמרם כי להכין צידה לביתם להם ולהמונם הותרה הרצועה ועוברים על מצות ה'. והנה בודאי הוא עון פלילי חטא כזה אבל לא יהרוס כ"כ מוסדי האמונה אחרי שאין לומדים ממנו אחרים ע"כ חטאם לקל יחשב ל"כ חטאות ראשי ומורי ישראל הם לא יחטאו על הלחם כ"א רק בזאת יחשב להם לחטאת קסם על אשר יעלימו עיניהם מהעוברים בזדון על מצות ה' ויהיו כמחרישים ואין בפיהם מענה להוכיח זהו עון פלילי אחרי שאחרית חטא הזה הוא שורש פורה ראש ולענה לכלל ישראל ח"ו אחרי שמאשרי העם מתעים ומחשים לקול המון החוטאים. והנה כלי האכילה הם השינים ות"ח נקראים עיני העדה על אשר עינים להם לראות ולבקר על עסקי העדה בעינים פקוחות לחזק את בדק הבית אשר יהי' למראה עיני הכהן וז"ש ר"ע אם אומרים לע"ה טול קיסם מבין שיניך כלומר מוכיחם אותו על חטאיו שעובר ע"י פרנסתו ועמלו לפיהו והם באמת חטאים קטנים בערך חטאת הראש אשר חוטא בעיניו אשר לא ישגיח בהם כראוי אומר לו טול קורה בין עיניך כלומר בך חטאת עיניך לקורה יחשב נגד חטאתי בשינים אשר הוא רק כקיסם והנה ההורג במזיד נידון בעדים והתראה לחייב מיתה ל"כ ההורג בשוגג יגלה עד מות הכהן גדול מאחיו.
ומעתה הנה יש נאה דורש ונאה מקיים אבל הנאה דורש ואין נאה מקיים אף שאינו מכוין ח"ו להחטיא את הרבים מ"מ חטא הרבים תלוי בו אחרי שרבים לומדים ממעשיו ואם רואים בו דבר נפתל ועקש מיד ימהרו לעשות כמוהו וא"כ אם הת"ח חוטא בדבר מה הוא הורג נפשות אחיו בשגגה והוא בודאי אינו מכוין לזה מ"מ ההריגה נעשית לז"א חכמים הזהרו בדבריכם כלומר דבריכם אשר אתם דורשים אל העדה מתחלה צריכים אתם בעצמכם להזהר לקיימם דאל"כ ח"ו תחייבו חובת גלות ע"י שישתו התלמידים הבאים אחריכם ונמצא ש"ש מתחלל ח"ו. וזה י"ל הפ' וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו כלומר הם אשר תורה יבקשו מפיהם מתחלה יתקדשו בעצמם ואח"כ יקדשו אחרים התקוששו וקושו וז"כ הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא כלומר אם בדעתך להוכיח את עמיתך באופן המועיל אזי איעצך שבאופן הזה תוכל ללמדו להועיל ולהדריכו בדרך ילך אם תשתדל שאתה בעצמך לא תשא עול החטא על צוארך אם חברך יראה שאתה נקי וחף מכל פשע זה יועיל לעוררו שגם הוא יעשה כמוך ע"כ עליו בשבילו ובעבורו תשתדל שלא לשאת חטא ובזה תוכל להוכיחו. וזה יש להמליץ ג"כ בכוונת הכתוב וכל העם רואים את הקולות וגו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כלומר אם העם לא רק ישמעו דברים יוצאים מפי חכם מוכיח בשער בת רבים ולא יתענגו בהם רק לעת צאת הדברים משפתי קסם זולתי קול דברים הם שומעים אבל ברצונם לראות את הדברים שנאמרו להם אם הדורש בעצמו מקיימם וכאשר פתר להם כן הוא מקיים בעצמו אם כה יהי' שהדברים היוצאים ג"כ נהי' למעשה וכל העם רואים את הקולות אם העם בעיניהם יראו את הקולות ששמעו במליצת דברים אותם הקולות בעצמם יראו במעשה אז וירא העם וינועו אל הר האלקים אף אותם שעמדו עד עתה מרחוק ולא נראה להם ה' אף המה יחרדו לקראתו אחרי שרואים בעיניהם מה ששמעו באזניהם ע"כ אמרו ישראל בהר סיני נעשה ונשמע להורות שרק ע"י מעשה צדק ומשפט ע"פ התורה רק עי"ז נזכה לשמע רק אם תקדם העשיי' אז תוכל השמיעה לפעול וז"כ אמרם ז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה ב"ק מי גלה לבני רז זה לשון שמה"ש משתמשין בו שנאמר ברכו ה' מלאכיו וגו' עושי דברו והדר לשמוע בקול דברו כי המלאכים אין להם מורה ומנהל אשר ידריכם וללמדם באמרי פיו לילך בדרך הקודש כ"א המה בעצמם לומדים זה מזה לשרת את השם הנכבד והנורא ומה שרואים אחד מחבירו זה הוא התעוררותם וע"ז אנו אומרים וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה אבל לא שיש להם מורה ומוכיח כ"א זה מזה כלומר קנאת איש מרעהו היא תגביה כנפיהם וזה סוד שלמדו ישראל ממלאכים להקדים ג"כ עשיי' לשמיעה להורות נתן כי רק ע"י עשיי' תצליח ותשכיל השמיעה. וז"ש רז"ל בסוטה והובא בילקוט נשא כה תברכו את בנ"י אמור כהם בנשיאת כפים יכול שלא בנשיאת כפים ת"ל וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה להלן בנשיאת כפים אף כאן בנשיאת כפים כלומר בודאי הכהן והמורה לעם דרכי ה' יכול לברך את העם אם יביע להם בשפתי צדיק ידעון רצון דברים נמרצים היוצאים מן הלב אבל זה לא יועיל לבדו כ"א בהצטרף ג"כ שיהיו מעשיו נאים וזהו יכול אמור להם בזה יברך את העם אם רק יאמר ושלא בנשיאת כפים שהם כלי המעשה כלומר אף אם מעשיו לא יהיו מקודשים יכול אף בזה יוכל לברך ת"ל וישא אהרן את ידיו אל העם כלומר שגם ידיו היו נקיים ועי"ז יוכל לברך. והנה המנורה היא רמז להארת העם בתורה ונתקשה משה איך אפשר להוכיח וללמד מוסר את העם בקול דברים הלא לא בכל פעם יכו שורש יפרה ויפריח ויעשה פרי המשמח אלקים ואנשים עד שהראהו הקב"ה באצבע כלומר הורה לו כלי המעשה ובהם יצלח שנאמר וזה מעשה המנורה כלומר רק ע"י מעשה יכול להיות מנורה טהורה תגיה ותאיר חשכת העם להדריכם בדרך ישרה. ובזה י"ל המדרש פ' וילך וילך משה וידבר את הדברים האלה אין וילך אלא לשון תוכחה שנאמר לכו חזו מפעלות אלקים כי מרע"ה אשר כל השתדלותו להזריח אור תורה על ישראל לא הספיק א"ע במה שדיבר אליהם קיל דברים לבד כ"א גם ע"י כשרון מעשיו והלוכו בקודש וכמ"ש יראה לגבי משה מילתא זוטרתי היא וזהו וילך משה כלומר התנהגותו והלוכו אינו אלא תוכחה והביא ראי' ממ"ש לכו חזו מפעלות אלקים כי גם הקב"ה אינו מוכיח ומורה אותנו ע"י דברים כ"א כי אראה שמיך או ע"י הדבק בדרכיו מה הוא רחום ראינו כי ע"י מעשיו מוכיח אותנו ללכת אחריו כי לכו חזו מפעלות אלקים פעולותיו ומעשיו הזכים והבהירים המה יאירו לנו את האורח לחיים כמו כן מתחלה וילך משה דרכו בקודש זהו לשון תוכחה ואח"כ וידבר את הדברים האלה אמור מעתה כי הדבור לבדו לא יפיק רצון לגמרי כי אולי אין לבו כפיו. ובזה י"ל הפסוק שהתחלנו והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם כי אף שדיבר אתם טובות מ"מ אחרי שלא ידעו חין ערכו ותום דרכו שאינו מדבר א' בפה וא' בלב יוכלו לחשדו שאולי בפיו ידבר שלום ולבו רחק מהם אבל אביו שיודע מעלתו הוא יתן אומן לקול דברו ויבין כי מקרב לב עמוק ידבר. וז"ש והנה עיניכם רואות רק כי פי המדבר אליכם ואינכם יודעים אם גם לבי שלם לזה אבל והגדתם לאבי והורדתם אותו הנה כאשר תגידו לאבי יודע אני בטח כי תורידו אותו הנה כי הוא יודע שדברי באמת ובתמים לא בלב ולב אדבר:
וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר להם וירא את העגלות אשר שלח לשאת אותו בהם ותחי רוח יעקב אביהם. י"ל עפמ"ש בקש יעקב לישב בשלוה שרצה לישב בשלום עם ב"ב וע"כ לא מיחה ביוסף כשעשה מעשה נערות עי"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף כמ"ש לעיל פ' וישב וזהו הי' באמת התנצלות אחי יוסף נגד אביהם שלא הי' יכול להענישם בכל תוקף ועוז אחרי שנודע לו ממכירתם אותו כי אמרו אליו כל הדברים הקשים שדיבר להם יוסף כל אלה ראויים ליעקב אחרי שלא הוכיח את יוסף וזהו וידברו אליו כל דברי וגו' אשר דיבר להם בלשון קשה אלה הדברים אמרו הם לו שהוא הגורם אלא דלפ"ז הי' לו ליעקב לירא שיוסף ינטור לאביו על שהוא הי' הגורם בדבר לזה כאשר ראה את העגלות הרבים אשר שלח רק לשאת אותו וזהו לאות שיוסף מכבדו בכל לבו. והנה רוח הכעס ורוח הפחד הם משורש רוח החיונית ולפ"ז אם הי' יעקב כועס על האחים או הי' ירא משנאת יוסף היו בו כמה רוחות אבל ע"י שלא הי' בו לא כעס ולא יראה כנ"ל מסיים קרא עי"כ ותחי רוח יעקב שרק רוח אחד שרה בתוכו והוא יעקב אביהם אשר כל בניו יאהוב באהבה שוה וזהו שת"א ושרת רוח קודשא על יעקב:
במ"ת על פ' ויאסור יוסף מרכבתו אמר הקב"ה בעוה"ז חלקתי כבוד לזקנים ולעתיד לבוא נגד זקניו כבוד. י"ל עפמ"ש מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך כי מה שהתורה הוצרכה לצוות לכבד את הזקנים יען כי שהי' מקום לומר שלא לכבדם כי הנערים אשר להם כח ואיל לעשות גדולות ונצורות להם יאתה תהלה ופאר אבל הזקנים שכבר אין לאל ידם ותש כחם מלהועיל עוד לחברת אנושי הם אצלם ככלי אין חפץ בו ואם מפני שבזמן העבר גדלו והצליחו ועשו פרי אשר השיגה ידם ע"ז יאמרו הנערים הנעורים מה שעבר עבר ואין לנו לדון אלא באשר הוא שם בזמן ההוא אבל אחרי רואינו שכל האדם יירא מיום הדין לעת"ל כאשר יתן דין וחשבון על כל דרכו עלי תבל אף ששם בעולם הנשמות לא עת לעשות עוד רק העבר מה שהי' הוא שיהי' שם נידון זהו עד מוכיח ונאמן שלא רק ההוה יערך כ"א גם העבר ולא עוד אלא שהוא העיקר ע"כ אמר מפני שיבה תקום ושלא תאמר העבר אין ואין לכבדו עבור זה ע"כ הוכיח ממה שיראת מאלקיך מיום בוא דינו על העבר. וז"כ המדרש בעוה"ז הוצרכתי לחלוק כבוד לזקנים כלומר לצוות אתכם ע"ז אחרי שמעצמכם לא רציתם לזכור את העבר אבל לעתיד לבא כשתראו את הדין על העבר אז מעצמו נגד זקניו כבוד. ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך פרש"י על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו וסופו להחרב. י"ל בהקדם מאז"ל משחרב ביהמ"ק נתמעטו כנפי החיות ואיזו מהם נתמעטו אותן שאומרים בהן שירה כי הן רבים מגדולי עמנו מחבבים את הארץ הקדושה ואנחנו זוכרים תמיד ומתאבלים על חורבן עירנו מאין הפוגות וקצת מעמי הארץ אומרים היום הזה מה להתאבל ולהתאונן עוד על אבדן ארה"ק אחרי שגם בחו"ל נתן לנו ה' נחלת שדה וכרם בקרן בן שמן אבל טחו עיניהם מראות כ"א אמנם בענייני הארציות טובה היא ארץ טמאה גם היא מבורכת ממגד שמים ומשמני הארץ אך עיקר חמדתנו ותשוקתינו לארה"ק אשר ה' דורש אותה עיני ה' אלקינו בה לא בעבור טובות הארציות כי אם בעבור כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם כל ימי שבתנו על האדמה התורה והאמונה עתקו גברו גם עשו חיל ושמן השפע האלקי על ראשינו לא יחסר לא כן עתה בעוה"ר לא לבד שאנו חוטאים בכל עת ועונה כ"א גם המצות שאנו עושין אין בהם חיות ורוחניות ורובם ככולם רק מצות אנשים מלומדה. והנה ידוע כי מכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך ומלבד הכוונה הפנימית מהנסתרות לה' אלקינו הפשוטה שע"י שהאדם עוסק במצות ה' הוא מגביה א"ע למעלה בקודש ונעשה במדרגת מלאך וכ"ז אם עושה אותה בהתלהבות ובכוונה לעשות נח"ר ליוצרו ית' בשירה וזמרה ושמחה אבל אם עושה אותה רק כמצות אנשים מלומדה ואינו מתעורר בשיר ושמחה בעשיית המצות אז לא יוכל להגביה א"ע מעמק עכור. וז"ש מיום שחרב בית המקדש נתמעטו כנפי החיות כלומר הכנפיים אשר על ידם בעשיית המצות הגביה האדם את עצמו למעלה ראש למדרגת מלאכי השרת כנפים אלו נתמעטו ובפרט אותם שאומרים בהם שירה כלומר שישירו וירונו בעשיית המצות בשמחה ובשלימות זהו נתמעט בעוה"ר ואין עובד את ה' בשמחה ובטוב לבב כראוי ולפי"ז עיקר התאבלות שלנו על החורבן הוא על גלות השכינה כלומר שפסקו אנשי אמונה המאמינים בה' ובתורתו וזה הי' עיקר מעלת ירושלים שצדק ילין בה. וי"ל בזה מארז"ל פ"ק דתענית ירושלים של מעלה מכוון כנגד ירושלים של מטה שנא' ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו הכוונה כי עיר אשר היא קרי' עליזה למסחר ויצליח בה כל מלאכה גופנית לא תבנה ותכונן פעם אחת כולה כ"א מעט מעט במשך זמן רב כאשר יוסיפו בה אנשי מקנה וקנין תגדל העיר בכל עת ובכל שעה כאשר עינינו רואות היות ערים קטנות יוסיפו בכל עת ויגדלו על אחת שבע לא כן ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו לא נתלה עיקר חשיבותה וגדולתה במסחר ומרכולת לאכול מפרי' ולשבוע מטובה כ"א מעלות ומדות תרומיות אשר היתה היא מכון לשבתה ומשם הופיע זוהר התורה וברק היראה ומצד החשיבות הזה א"צ להתרבות ולהוסיף ברבות הימים כי הביהמ"ק והארון וכו' וכל הדברים הקדושים שהיו שם הם היו בעוזם וכחם ביום הווסד העיר כמו לאחרית הימים ע"כ נוכל לומר על העיר הקדושה שחוברה לה יחדיו כלומר בפעם א' נוסדה ונתיישבה כל העיר לא כערים אחרות אשר רק עניינים ארציים שמו למחוז חפצם המה יבנו ויכוננו רק לאט לאט כאשר ירבה המסחר כן תפרוץ העיר אבל ירושלים אשר הושם מחוז חפצה דברים העומדים ברומו של עולם אשר עליהם אין להוסיף בפעם אחת נבנתה וז"ש ירושלים של מעלה מכוונת כנגד ירושלים של מטה כלומר לא לבד הירושלים של מטה היא אחוזתינו מה שנראה לעינינו כ"א גם ירושלים של מעלה העומד ברומו של עולם זה הי' עיקר תפארת ירושלים והראי' לזה שנאמר כעיר שחוברה לה יחדיו כנ"ל וע"כ שעיקר תכליתה הי' הירושלים של מעלה ובאמת תיכף מתחלת נתינתה לאבותינו הראה הקב"ה שהרוחניות שבה הוא העיקר והתכלית כי יש לראות אחרי כי לה' הארץ ומלואה למה הוצרך לגרש ז' אומות לתת לנו את נחלתם הלא היו ארצות אשר לא ישב אדם בהן מעולם והי' לו ליתן מהם לאבותינו אבל הקב"ה רוצה להראות להם שיחיו חיי מוסרי בא"י ע"כ נתן להם ארצות גוים שטמאו את הארץ וקאה אותם למען בכל עת ובכל שעה יהי' להם למופת ולהזכרה שלא יחטאו כמ"ש ולא תטמאו את הארץ ולא תקיא אתכם וז"ש בתהלים ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו והכוונה פשוטה כאמור. והנה איתא במ"ר מתחלת ברייתו של עולם ראה הקב"ה את המקדש בנוי שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ הרי בנוי שנא' לנטוע שמים וליסוד ארץ הכוונה כי ע"י בהמ"ק וירושלים היו לישראל שני מיני טובות טוב הארציי באשר היתה ארץ זבת חלב ודבש ולמעלה מזה כי משם תצא תורה ולפ"ז הי' הבהמ"ק מחבר את הדברים העליונים עם הדברים התחתונים השמימיים עם הארציים וזהו לנטוע שמים וליסוד ארץ. והנה הצואר הוא ג"כ המחבר הראש מקום משכן הרוח והשכל עם האברים השפלים והפחותים ממנו אשר עיקר תשמישם לדברים הארציים לאכול ולשתות לפרות ולרבות וע"כ נמשל המקדש לצואר וזהו שבכה יוסף על צוארי בנימין שבכה על ב' מקדשות לפי שהוא ראה בעיניו מעלת המקדש שהוא מחבר העליונים עם התחתונים ושפיר רמז על ב' מקדשות שיחרבו היינו המקדש הארציי הנראה לעין וגם הפנימי הצפון בתוכו שמשם תצא תורה. והנה רק החכמים העומדים ברומו של עולם הם היודעים לבכות גם היום על חורבן מקדשנו אחרי שהם יודעים להעריך ערכו הרוחני אבל מי שאין לו בינה ורק על עפר יסודו הוא יאמר שאין לנו להתאבל כיום על חורבן המקדש. וז"ש הכתוב קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בני' מאנה להנחם כי איננו מדקאמר מאנה להנחם מכלל שנוכל לנחם אותה וזה נאמר על עת כזאת שמנחמים אותנו תנחומין של הבל שיש לנו ארץ טובה ורחבה והעומד בשפל המדרגה באמת ינחם א"ע בזה אבל העומד ברום המדרגה ירים קולו ויבכה ולא יתן דמי לו וזהו קול ברמה בין אנשים הרמים גדולי המעלה נשמע להתאבל על חורבן ירושלים וימאן להתנחם כי אף שיש לנו טובות ארציות בכ"ז מאנה להנחם כי איננו כלומר הקב"ה כביכול איננו בקרבנו וזהו הרמז בפ' פנחס לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו כלומר מי שהיא גדול ורב המעלה לזה ירבה נחלתו יגדל בעיניו נחלת א"י ולא יקבל תנחומין בהעדרה ורק למעט מי שהוא פחות ומדרגתו מעוטה אצל זה ימעט נחלתו ואינה חשובה א"י בעיניו כ"כ ה' יקיים בנו שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' ב"ב: